"כל שומר שבת כדת מחללו – שכרו הרבה מאד על פי פעלו"
"אוי לא. אני לא זוכר אם כיביתי את הנורה שבמקרר!" נבהל דניאל. "איך נשתמש באוכל המצוי בו?"
"תנסה להיזכר מה עשית ביום שישי", הפצירה בו יעל רעייתו. "אני זוכרת שהרתחת מים בדוד ואז העמדת את הפלטה של שבת ואחר כך ניגשת למקרר".
"את צודקת… אבל פתחתי את המקרר כדי להכניס לתוכו את אחד הסירים, ואני פשוט לא זוכר אם לחצתי על לחצן השבת".
"אבל אתה תמיד עושה את זה כחלק מפעולות ההכנה לשבת", אמרה יעל. "ובכלל, מה נעשה בלי מאכלי השבת ובלי החלב שהתינוקת צורכת?"
"חכי רגע", אמר דניאל ורץ אל ארון הספרים, "אני אבדוק מה אפשר לעשות".
דניאל עיין ב'שמירת שבת', קרא ואמר: "כתוב כאן שאם אני לא בטוח אם כיביתי או לא, אפשר לפתוח את הדלת, אבל כיוון שיש מחמירים בזה, עדיף לבקש מגוי או מקטן שאינו בננו לפתוח את דלת המקרר, ואם חלילה נגלה שהאור דלוק, נעצור את הדלת באיזו מגבת וכך נוכל להמשיך להוציא דברים מהמקרר בלי לחלל את השבת".
ההלכה
ספק בידו אם הוציא או ניתק את הנורה וכן אם ניתק את הפעלת מערכות החשמל מבעוד יום, יש מקום להקל לפתוח את המקרר, ויש מן הפוסקים שמחמירים בדבר.
(שמירת שבת כהלכתה – פרק י סעיף טו)
הסבר
במקרה שיש ספק אם ניתקו את מנורת המקרר לפני שבת, לדעת הרבה פוסקים מותר לפתוח את המקרר, מפני שאין כוונה להדליק את המנורה אלא רק לפתוח את המקרר, ואם המנורה תידלק, זה יהיה בדרך של 'פסיק רישא', היינו שעושה פעולה אחת וכדרך אגב נעשית פעולה אחרת אסורה. וכיוון שספק אם הפעולה האסורה תתבצע, הרי שזה ספק 'פסיק רישא', ואין בזה איסור.
אם פתח את המקרר והמנורה נדלקה, מותר להוציא ממנו מאכלים, ולא יסגור את דלת המקרר אלא יניח שם מגבת כדי שלא תיסגר לגמרי, וכך הנורה לא תכבה ויוכל שוב כשירצה לפתוח את המקרר.
עזור לשובתים בשביעי
סיפר הגה"צ רבי אהרן טויסיג שליט"א, שפעם ביקשו ממנו לבוא ולנאום בבנייני האומה לפני אלפי בנות ישראל, ובתוך הדברים שנשא שם סיפר מעשה פלא על הגאון מרוגאטשוב זצ"ל, שנכנסה אליו אישה ושאלה בפיה: יש לה תינוק שמסכים לאכול רק בימות החול ובשבת אינו מוכן בשום אופן. השיב לה הגאון שבשעה שנותנת לו אוכל שתלבש בגדי יום חול, ואילו כל השבת תלך בבגדי שבת. ואכן בשעה שהאכילה את התינוק לבשה בגדי יום חול והילד הסכים לאכול.
בעלה שהיה תלמיד חכם נכנס אל הרוגאטשובער להבין מהו פשר ה'מופת' עם בגדי החול, והשיב לו שזה 'תוספות' מפורש בבבא קמא דף לז לגבי דין מועד לשבתות וכו', שבשבת שלבושים בבגדי שבת בעל החיים אינו מכיר. וכמו כן יש ילד יהודי עם נשמה, שמחמת שלבושה בבגדי שבת אינו מכיר את אימו וממילא אינו רוצה לאכול.
מספר חדשים לאחר הכינוס, התקשר אל הרב טויסיג המנהל הרב בנימין שצ'רנסקי ואמר: לפני כשעה התקשרה אלי אישה וסיפרה לי סיפור בדמעות שליש. יש לה ב"ה בית מבורך עם י"ד צאצאים כן ירבו, ובעלה תלמיד חכם עמל בתורה. והנה, קרה בביתם מקרה משונה, ששבת אחרי שבת אירעו מאורעות עצובים ומוזרים בביתם. פעם נפל אחד הילדים ונסעו לבית החולים ופעם נשפכו מים חמים, פעם היה כפור ירושלמי עז ובדיוק נכבה החימום, פעם לא היה אוכל חם וכו'. מובן שניסו כל הסגולות שבעולם, בדקו את המזוזות ולא הועיל כלום בידיהם.
אחרי הכינוס הנ"ל בבנייני האומה חזרה האישה אל ביתה כשנפשה סוערת וסיפרה לבעלה ששמעה את הסיפור עם הרוגאטשובער ותהתה שאולי כל מה שאירע עימם בכל שבת הוא כי מתחילת אותו חורף הייתה מדליקה נרות שבת בעודה בבגדי חול, כיוון שלא הספיקה ללבוש בגדי שבת מחמת הלחץ של ערבי השבתות החורפיים הקצרים.
מאז אותה שבת היא קיבלה עליה להדליק את הנרות בבגדי שבת, והודו להשם, מאז עברו השבתות ללא שום תקלה ויגון.
"אות היא לעולם – מגיד שאין שבת בטלה מישראל. וכן את מוצא, שבכל דבר שנתנו ישראל נפשם עליו, כגון: שבת ומילה ותלמוד תורה וטבילה – הרי אלו נתקיימו בידם ואין ניטלין, וכל דבר שלא נתנו ישראל נפשם עליו, כגון: בית המקדש ושמטים ויובלות והדיינין – לא נתקיימו בידם" (מכילתא שמות לא יז).
"נוטרי ליום השביעי" – מושגים ביהדות*
*פינה זו נועדה ללמד מושגים ולא ללמד הלכה, כיוון שאין אפשרות לפרט את פרטי ההלכות ביריעה קצרה זו.
המושג: קבלת שבת
נהוג לקבל את פני השבת באמירת מזמורי תהילים ופיוטים, וזמנם בין תפילת מנחה של חול לתפילת ערבית של שבת. יסוד מנהג זה נמצא במסכת שבת שם נאמר: "רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא (התעטף ועמד בכניסת השבת), אמר: 'בואו ונצא לקראת שבת המלכה'. רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת (לבש בגדיו בכניסת השבת) ואמר: 'בואי כלה בואי כלה'".
ומסופר על האר"י וגוריו שהיו יוצאים אל השדות בערב שבת, לבושים בבגדים לבנים, כדי לקבל את פני השבת.
בקבלת השבת אומרים את הפרקים: צה, צו, צז, צח, צט, ק – לנוסח הספרדים, כט, 'אנא בכח' – רק בחלק מהקהילות. הפיוט 'לכה דודי' ולאחריו פרקים צב וצג ובסיום נאמר קדיש יתום.
ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל
המדור עבר ביקורת הלכתית ונועד לעורר את לב הקוראים
