זה סיפור על אישה אחת מדהימה ומיוחדת, אמא שלי, שלפני שנים עברה בשנה אחת שני ניתוחים מורכבים של החלפת עצמות ירך.
אל תתפסו אותי במילה אם זו לא ההגדרה הנכונה של הניתוח. כולם מכירים היום את ניתוח 'החלפת ברך' שנערך במקרים שהפיקה בברך או העצמות לידה מאבדות את הגמישות בעקבות שחיקת סחוס או בעיות אחרות שהגיל גרמן.
זה גורם לכאבים קשים מאוד והגבלת תנועה משמעותית שלא עוברת מאליה. או שנידונים לחיים באיכות נמוכה, מלווים בהגבלות ובכאבים אם ממשיכים כך, או שהולכים לניתוח שלא ממש כיף לעבור אותו וההחלמה ממנו ארוכה יחסית (האם בכלל יש איזה ניתוח קל?) ואחרי כמה שבועות לרוב שוכחים שהיו שם כאבים בכלל.
מתברר שיש ניתוח די דומה, אבל מסובך יותר בגלל המיקום באגן, וגם שם בונים סוג של עצם חדשה שמתפקדת ב"ה מצוין.
מובן שהמקור שברא לנו הקב"ה הוא הטוב ביותר, אבל הקב"ה הוא שנתן חוכמה לאנשים לתכנן אפשרויות כאלו וליישם. ברוך שחלק מחוכמתו לבשר ודם.
הלכנו כמובן אל הרופא הטוב ביותר בתחום, כי כמו שמקובל לומר 'עם כל רופא גדול הולך מלאך גדול'. רצינו כמובן את המלאך הכי גדול וטוב ופנינו היישר לשר"פ, ואכן זכינו שאמא תטופל בידי רופא מיוחד במקצועיותו וגם ובמיוחד ביחסי האנוש שלו, שזו נקודה קצת בעייתית אצל רופאים רבים שמגיעים למעמד מקצועי גבוה ואנשים משחרים לפתחם, ואז הגאווה שלהם והאמונה שלהם בכוחי ועוצם ידי הופכות את התקשורת איתם למאוד לא נעימה ולפעמים אפילו מסובכת.
אנחנו זכינו לרופא מסור, שלא ראה רק את התשלום וגם לא רק את המשימה אלא קודם כל את האדם שמולו, ולאמא היה נוח יחסית לעבור איתו את התהליך הלא קל.
הניתוח עבר בהצלחה. התהליכים קרו בדיוק כמו שאמרו שיקרו, תהליך ההחלמה היה אפילו מהיר יותר ואמא זכתה ברוך השם לחזור לחיים טובים בלי כאבים.
אלא מה, היא סיפרה שהיא מרגישה שהרגל שלה התקצרה. זה נראה לכולנו ממש משהו לא נתפס. איך רגל מתקצרת? בתחילה לא האמנו, זה הזוי! אבל אמא, אישה חכמה ומודעת לעצמה, פשוט הלכה לסנדלר וביקשה להוסיף לנעליה סוליה של שני (!!!!) סנטימטר וחזרה ללכת בנוחות.
המשך הסיפור עוד יותר מדהים. עברה שנה, והצד השני התחיל להכאיב עד למצב בלתי נסבל, וכבר היה ברור, אנחנו הרי מכירים את הדרך… חזרנו לאותו רופא, מדוע חזרנו אליו אף על פי שלכאורה היה נזק? כי עשינו את מקסימום ההשתדלות, לקחנו את הרופא הטוב ביותר שיש אז, וגם לפעם השנייה אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות ככל מה שבידנו. והוא עדיין הרופא הכי טוב בתחום וגם אדם נהדר (שזה נדיר ובכל מקרה לא בגלל זה בחרנו בו) וגם הייתה כאן הזדמנות לתקן, ואכן התקלה תוקנה: גם הרגל השנייה קוצרה בשני סנטימטר…
כל הסיפור הלא שגרתי הזה בא להדגיש כמה דברים: כשמישהו מספר לכם משהו שלא נתפס בדעתכם, אל תצחקו לו, יכול להיות שהוא מרגיש, יודע, מבין הרבה יותר טוב מכם. הצחוק על חשבונכם.
דבר נוסף: רק הקב"ה עושה את הדברים מושלם. כל קלקול ביצירה המושלמת שברא, זקוק לתפילות ותחינות מיוחדות. גם כשהולכים לתקן את הקלקול על ידי מומחה. כי גם אם הרופא הוא הכי הכי מקצועי בתחומו הוא רק שליח.
דבר נוסף: אל תלכו לרופא אפילו הכי גדול אם הוא לא מענטש. גם אחרי ניתוח צריך שיהיה עם מי לדבר, והמישהו הזה חייב להיות נחמד ואנושי, כי מי שבאים לדבר איתו נמצאים במצב מצוקה וחוסר אונים, וחשוב שיהיה מענטש מולם שלא יזלזל ולא יקטין ולא יתעלם, אלא יסביר ויבאר ואם צריך גם ירגיע.
והכי חשוב: תמיד תתפללו על בריאות במיוחד אם אתם ממש בריאים.
רק בריאות
חסד של אמת
קיבלתי מכתב מאישה יקרה שכתבה לי:
אני רוצה לציין ולהזכיר במדור 'חסד של אמת' שמות של שתי דמויות הוד:
רבי אברהם ישעיהו בן שמריהו – החזון איש זצוק"ל
שרה בת בצלאל – שרה שנירר ע"ה
לא צריך להכביר במילים, ולספר, ולתת הצצה למה שהם היו, נכון? פשוט אין צורך.
והגיג קטן: חשבתי עליהם והתפעמתי… הם לא זכו לילדים, ולכאורה היו להם כל הסיבות לשקוע בדכדוך ובדיכאון… אבל לא. תראו מה יצא מהם!!! מעצבי הדרך של הדור שלהם והרבה דורות קדימה. הרבה הרבה קדימה… וכמה זה מחייב אותנו.
בואו נעצור, נגיד פרק תהילים לעילוי נשמותיהם, נדון אי מי שהרגיז אותנו השבוע לכף זכות, ואולי זו הזדמנות לספר עליהם לילד התורן שלא נותן לנו כעת לקרוא בנחת🙂
תזכו למצוות!
כותרת: מילה בסלע
טרמינולוגיה
אני עובדת עם אמא אחת גיבורה, שבאמצע יום בהיר התהפך עליה עולמה, כשהנערה המתוקה והמוצלחת שלה לקתה בחרדה קשה מאוד. מובן שלא אתאר את המקרה ולא אתן שום פרט שעלול לזהות אותה.
במהלך הפגישה שלנו היא השתמשה במילים קשות. אנחנו כבר לא בפגישה ראשונה ומכירות היטב, כך שמה שאני מעלה פה מנותק כמובן מכל הקשר טיפולי של לפני ואחרי.
בפגישה זו אנחנו עובדות באמצעות קלפים, והיא בוחרת קלף ומסבירה את הבחירה בו "בטרגדיה שקרתה לנו, כשהילדה השתגעה, ואני מצפה לראות אותה חוזרת לתלם האנושי".
זו כאמור תמצית תחילת הפגישה שארכה כמעט שעה, אז מובן שאין כאן הסבר של מה עשינו, אלא אני מביאה את זה כדוגמה לנושא חשוב מאוד שהוא טרמינולוגיה.
טרמינולוגיה (Terminology) היא מערכת של מונחים ומילים ייעודיות שבהן משתמשים בתחומים מסוימים (כמו פסיכולוגיה, רפואה, משפטים או טכנולוגיה), כדי לדבר בצורה מדויקת וברורה על רעיונות, תהליכים ותופעות.
כשמנסים להבין איך זה עובד בתחום הנפשי והרגשי, נכנסים לעולם מרתק שבו למילים יש כוח לעצב את המציאות הפנימית שלנו. כי למילים שאנחנו משתמשים בהן יש השפעה גדולה על האופן שאנחנו מבינים את עצמנו, מרגישים ומתקשרים עם אחרים.
הקשר בין המילים שאנחנו בוחרים לבין הרגשות שלנו הוא דו–סטרי. הנה הדרכים העיקריות שבהן טרמינולוגיה משפיעה עלינו:
1. מתן שם לרגש (Validation)
כשמישהו מרגיש מועקה לא מוסברת, והוא לומד את המונח 'חרדה חברתית' או 'שחיקה', קורה משהו עוצמתי. הוא חש הקלה! ברגע שיש למצב 'שם', הוא הופך מדבר מאיים ובלתי ידוע למשהו מוכר שאפשר לטפל בו. הטרמינולוגיה גורמת לאדם להבין שהוא לא לבד – אם יש מילה למצב שלו, סימן שעוד אנשים חווים את זה.
המילים עוזרות לנו רגשית כי הן עושות סדר במה שמרגיש מבולגן בפנים. לפני שיש מילה יש תחושה כללית: לחץ, כובד, בלבול. כשאנחנו נותנים לזה שם (כעס, פחד, אכזבה), הרגש כבר לא רק מציף, הוא נהיה משהו שאפשר להחזיק ולהתבונן בו וכמובן אם צריך גם לטפל בו.
2. מסגור מחדש (Reframing)
הטרמינולוגיה שבה אנחנו משתמשים כדי לתאר את עצמנו קובעת את הדימוי העצמי שלנו. דוגמה: אם כדי להגדיר משהו שלא הלך כמו הציפיות אדם משתמש בטרמינולוגיה של 'כישלון', הוא ירגיש דכדוך. אם הוא יחליף אותה בטרמינולוגיה של 'למידה' או 'ניסוי שלא הצליח', המערכת הרגשית תגיב בסקרנות ומוטיבציה במקום בייאוש. זה הבדל בין 'אני כישלון אז כלום לא יצליח לי' לבין 'העניין נכשל ולמדתי ממנו רבות. בפעם הבאה אהיה מוכן יותר'.
מתן שם לרגש מרגיע את המוח. כשאנחנו אומרים לעצמנו: 'אני מרגיש חרדה' במקום 'משהו לא בסדר איתי', המוח עובר ממצב הישרדותי למצב של הבנה. זה ממש יכול להוריד מתח. זה עובד כי המוח אוהב משמעות. כשיש מילה יש משמעות ויש פחות איום.
3. מרחק (Distancing)
לפעמים טרמינולוגיה עוזרת לנו להתמודד עם רגשות מציפים. המילים מאפשרות מרחק בריא מהרגש ועוזרות להבין מה קורה בפנים. במקום להגיד 'אני מרגיש שהעולם קורס עלי', אפשר להשתמש במגוון מונחים הרבה פחות קשים כמו 'כואב לי', 'קשה לי בעבודה', 'אני פוחד מפיטורין' וכו' שיכולים לעזור לאדם להסתכל על המצב שלו קצת מבחוץ, בצורה פחות כואבת, שמאפשרת מרחב פעולה לטיפול. מילים יוצרות מרחק בטוח מהרגש. יש הבדל גדול בין: 'אני כעסן' לבין 'אני כועס עכשיו'. המילים עוזרות לנו להבין שהרגש לא מגדיר אותנו, אלא עובר דרכנו. זה נותן תחושת שליטה ונשימה.
