לא בניין עדי עד

קריסת הבניין בחולון והליקויים שהתגלו בבניינים נוספים – הם קריאת השכמה

מה קרה פתאום? כולם שואלים. למה דווקא עכשיו מתגלים ליקויים בעוד ועוד בניינים, מצפון הארץ ועד לדרומה, סדקים ובקיעים המהווים תמרורי אזהרה על סכנת קריסה?

האם בעקבות אירוע קריסת הבניין בחולון [ולפניו ברמת גן] הרשויות נוקטות במקדם בטיחות עודף, כדי שלא יאשימו אותן באסון חלילה – אם יקרה, אבל באמת לא קיימת סכנה כעת יותר מתמיד. או שמא, יש דברים בגו ומדובר בתופעה אמיתית ומסוכנת?

לדעתי, יש להודות לקב"ה על תמרורי החסד הללו; הגיע באמת הזמן שתשתנה התפיסה הרווחת במדינה.

הגישה המוכרת היא, שנדל"ן זה נכסים העומדים לעולם, הבתים פה בישראל עומדים לתמיד. ורכישת דירה זו עסקה חד פעמית שאחריה אין צורך לדאוג לקיומו של הנכס שרכשתם. וזה שישנה אפשרות לבצע תמ"א 38 או פינוי בינוי – זו רק בוננזה נדל"נית למנף ולמקסם רווחים במו"מ מפולפל עם היזמים הנבחרים.

נדמה שעד כה גם הרשויות נשבו בקונספציה או שנרדמו על המשמר. הן מתנהלות בשאננות ובאיטיות, מקדמות הקטנת זכויות בנייה ומזעור הטבות המס במיזמי התחדשות עירונית, במקום לדחוף ולקדם בכל הכוח ובמהירות המרבית התחדשות עירונית מסיבית.

ופה הטעות, אנחנו נמצאים בנקודת זמן קריטית מאוד! אלו בדיוק השנים שעשרות אלפי בניינים מזדקנים, שנבנו בשנותיה והראשונות של המדינה – מגיעים לסוף חייהם. אין סבירות הגיונית שבניינים אלו ימשיכו לשרוד עוד הרבה שנים. בניינים ישנים אלו מתכלים ולא ירחק היום ועל כולם יתנוסס תג מפחיד של – פג תוקף. [וזה עוד מבלי להתחשב בסכנה העצומה מרעידות אדמה המצויות בשבר הסורי אפריקאי עליו אנו יושבים.]

ולמה כעת מגלים את כל אותם סדקים? כי כעת גם הקונספציה נסדקת, המודעות לנושא עלתה, ואנשים פשוט פותחים את העיניים ושמים לב לעמודים החשופים, לברזלים חלודים, לבקיעים ביסודות הבניין, למרצפות שוקעות, לסדקים אלכסוניים ולעוד סימנים חשודים. אנשים מתחילים להבין שהם עלולים להיות חלילה הבאים בתור; אם הם לא יבצעו תמ"א 38 או פינוי בינוי, הם יצטרכו לממן מכיסם עלויות יקרות של חיזוק הבניין שלהם – במקרה הטוב, או להתפנות מהבניין לפני הריסתו – במקרה הגרוע.

יש לקוות שגל התעוררות ברשויות השונות ימשיך. שאותם שינויי חקיקה המוצעים כעת במיוחד בעבור מבנים המוגדרים ב'קבוצת סיכון' להורדת אחוז ההסכמה הנדרש לביצוע תמ"א 38 ופינוי בינוי ל-51% בלבד יקודמו, ושמבנים בסיכון ייכנסו למסלול עדיפות עליונה המזכה אותם בזכויות בנייה גדולות יותר ובפישוט הליכים בירוקרטיים – היתר בנייה תוך חודשים ספורים במקום מספר שנים.

שינויים אלו שהוצעו בשל המצב שנוצר, הם מעבר לשינויים שמתוכננים לחלופת תמ"א 38. השינויים בחלקם מוגזמים וכמעט בלתי ישימים, כמו 800% בנייה (לשאר הבניינים 400% בהריסה ובנייה), אשר במרבית האזורים אינו מצב ריאלי. אך מתן היתר תוך חודשים בודדים – במקום המצב הקיים הנמשך שנים כיום – הוא הכרחי.

התיקון הנוסף המציע הפחתה ל-51% הסכמה לביצוע התחדשות עירונית במבנה מסוכן, הינו נדרש. ניתן להקיש זאת לחוק הקיים כיום הקובע כי אם ישנה חוות דעת הנדסית האומרת שיש לבצע שיפוץ ליציבות בניין הנמצא בסיכון, מספיקים רק 51% הסכמה מהשכנים על מנת לכפות דעתם על האחרים ולחייבם להשתתף במימון העלויות הנדרשות.

קל וחומר שכך צריך להיות החוק במבנה שנמצא בסיכון ועלול להתמוטט עם תכולת הדירות שבו, ואותו מבנה מיועד לפינוי בינוי, במתווה שבו אין כל עלות לדיירים המתגוררים בו. באופן כזה גם התכנון מחדש יתבצע בצורה אידיאלית, וימנע מהתושבים 'להיזרק' באמצע החיים למגורים זמניים מידיים, ולאלתור פתרונות שלא היו מתרחשים לו לא היה המבנה מוזנח במשך עשרות שנים בלא תכנון נכון מחדש.

אם ההתעוררות הזו לא תתרחש משני צידי המתרס, תושבים ורשויות – אנו עלולים למצוא את עצמנו בפני שוקת שבורה, כפשוטו ממש.

צו השעה להצלת נפשות הוא לחדש במהירות האפשרית עשרות אלפי בניינים מסוכנים לפני שיהיה מאוחר!

הכותב הוא מנכ"ל 'האיגוד להתחדשות עירונית', ומנהל רשת הנטוורקינג 'הזירה – אנשים פוגשים נדל"ן'

לתגובות והערות: hmoshe1986@gmail.com

לדעתי, יש להודות לקב"ה על תמרורי החסד הללו; הגיע באמת הזמן שתשתנה התפיסה הרווחת במדינה