הרב יגאל כהן
כ"ב טבת התשפ"ו
הוא איבד את אחיו הקטן וסבל צרות וייסורים ללא סוף ועדיין הוא מחייך. איך?
את התובנה הבאה שמעתי מיהודי זקן לפני כמעט עשרים שנה, בשיחה שבה גולל לפניי את סיפור חייו הכאוב.
הוא נולד וגדל בתימן ומשפחתו הייתה עשירה מאוד. הם היו מפרנסי הקהילה וחייהם התנהלו באופן סביר גם בתקופות הקשות שלאחר מלחמת העולם השנייה, שבהן מצבם של יהודי תימן הורע במיוחד.
כמה שנים לאחר קום המדינה הם הגיעו ארצה בדרך חתחתים. לפני כן הם נאלצו לוותר על כל רכושם ועל כלי הזהב שעליהם סיפר לי אותו זקן בעיניים בורקות, והותירו מאחוריהם עבר מפואר וריחות שלא יחזרו.
אחיו הקטן, שהיה אז תינוק בן שנה, לא שרד את הדרך. גם הוא עצמו חלה מאוד, אבל בנס הגיע ארצה בחיים עם הוריו, אחיו הגדול ושתי אחיותיו.
כשהם דרכו סוף סוף על אדמת ארץ הקודש, הם פגשו מציאות שונה ממה שחשבו. אין עניין להאריך בתיאורים שכולנו מכירים, אבל האכזבה הייתה קשה והיא הובילה לשבר עמוק שמעולם לא התאחה.
להפתעתי, באותה שיחה כאובה, הזקן התעקש לשכנע אותי שטוב לו. הוא סיפר שלמרות שאף פעם לא עבד בעבודה מסודרת, איכשהו הוא הצליח לשרוד עד היום. הוא סיפר גם על בניו ונכדיו שזכה לגדל והתרגש מאוד לומר לי שהוא זוכה בכל יום להתפלל במניין שלוש תפילות וללמוד כמה פרקי משנה.
ואני החרשתי. לא הצלחתי להבין מאיפה השמחה הזו. רציתי לספר לו שעבור הצעירים של היום מספיקה צרה אחת שהוא עבר כדי שנחשוב שהחיים שלנו רעים. ואילו הוא, גם אחרי כל מה שעבר, עדיין עם חיוך על הפנים.
שתקתי, אבל גם בלי שדיברתי מילה הוא קרא את מחשבותיי ואמר: "אתה יודע מה הבעיה של הדור הזה? שאתם רואים בכל הדברים הטובים שיש לכם משהו שמגיע לכם, כאילו זה חוב שבורא עולם פורע לכם. אבל האמת בדיוק הפוכה. תסתכלו על מה שיש, לא על מה שאין".
אחר כך חזר לספר על קורות יהודי תימן, על האימאם יחיא וגזרת היתומים, אבל אני כבר חשבתי על המשפט המדהים והפשוט שהוא אמר לי.
נכון, העולם מלא בקשיים. לא הכל נעים ולא הכל זורם. יש ימים שחורים, יש ימים שבהם כאילו כלום לא הולך ואי אפשר שלא להתבאס. ועדיין, השאלה היא על מה אנחנו מסתכלים או, מדויק יותר, על מה אנחנו רוצים להסתכל.
ובאמת, זה כנראה החטא הגדול שלנו. אנחנו מסתכלים על הנקודות השחורות ומתמקדים רק בהן, במקום להסתכל על האור הגדול שעוטף אותנו.
זה בדיוק כמו ששואלים מישהו "מה נשמע?" והוא יספר דווקא על הצינון הקל שפוקד אותו, ולא יספר על הראש שלא כואב ועל האוזניים ששומעות מצוין ועל הכליה שמתפקדת והלב שפועם בכל רגע אין ספור פעימות.
אנחנו מתרגלים לכל הטוב שמרעיף עלינו בורא עולם ולכן זה לפעמים קצת מסמא את עינינו. זה גורם לנו לראות בחושים הנפלאים שהתברכנו בהם דברים שהם טבעיים ומתבקשים ולא מתנה גדולה שמביא לנו הקדוש ברוך הוא ברחמיו וברוב חסדיו.
אדם שרואה בכל הטוב שיש לו מתנה מאת הבורא – כל החיים שלו נראים אחרת. הוא מסתכל על אשתו וילדיו כמתנה גדולה, ולא כמשהו מובן מאליו, ולכן האתגרים השונים שיש לו בבית מקבלים צבע אחר לחלוטין.
הוא לא מתלונן שהוא צריך להחליף את הספה שנקרעה אלא מודה להשם שיש לו ילדים קטנים שקפצו על הספה וקרעו אותה. הוא לא מתלונן על הקניות הרבות של בני המשפחה אלא שמח בגורלו הטוב ובעובדה שיש לו בית משלו, שלהרבה אחרים אין.
ואת הרעיון היסודי הזה של הכרת הטוב אנחנו פוגשים השבוע, ממש בתחילת ספר שמות.
בפתיחת הפרשה התורה מספרת לנו על מלך מצרים באותה עת (א ח): "ויקם מלך חדש על מצרים… לא ידע את יוסף". חז"ל (עירובין דף נג ע"א) מבארים שמדובר היה בפרעה הקודם, שדווקא הכיר היטב את יוסף, אך "עשה עצמו כמי שאינו מכיר". הוא שכח, כביכול, את התרומה האדירה של יוסף לממלכה והתעלם מהצלת הכלכלה המצרית בשנות הרעב.
ואכן אנו רואים בהמשך שפרעה מתבטא ואומר "לא ידעתי את ה'" (שמות ה ב), וזה בדיוק כמאמר חז"ל (מדרש הגדול בפרשתנו): "כל הכופר בטובתו של חברו כאילו כופר בטובתו של מקום". כי אי הכרת הטוב איננה עניין מוסרי למיטיבי לכת, אלא משהו שעליו עומדת היהדות.
***
סיכת ביטחון:
העולם מלא היום בפתרונות שונים ומשונים לכל הבעיות הקיימות באנושות. ספרים שלמים נכתבים על ידי המומחים, והכל נעשה במטרה לעזור לנו ולעשות אותנו טובים יותר.
אני לא מתנגד שתקראו ספרים, אדרבה, זה מצוין, אבל יש פתרון פשוט, קצר יותר מ־600 עמודים עם אותיות קטנות. הוא יכול להיות עבורכם קרש קפיצה רוחני משמעותי ומשהו שייתן לכם זווית אחרת על החיים ויעזור לכם לנהל גם את היום־יום בצורה חכמה יותר.
הפתרון הזה לא תלוי בסכום שכתוב בתלוש שלכם מדי חודש, גם לא במספר הילדים או במצבכם המשפחתי. הוא תלוי רק בכם, באמונה שלכם בעצמכם.
אדם שמאמין בעצמו, שיודע שיש לו יכולות ובטוח במה שהוא שווה – החיים שלו שקטים יותר ושלווים יותר.
למה?
כי הוא פחות רודף אחרי דברים שאין לו, כי הוא רגוע ושלו ולכן משקיע את כל כוחותיו רק במה שהוא באמת יכול לעשות. הוא פחות מתעסק בזוטות, בעניינים של אגו וכבוד מדומה וכך הוא הופך להיות מוצלח יותר.
באותה מידה אדם כזה הוא פחות גאוותן והוא לא צריך להיעזר בשכבות יתרות על הביטחון העצמי הרגיל שיש לו. מה ששלו – שלו ולכן גם הקנאה פחות שכיחה אצלו.
כדי לקנות ביטחון עצמי, צריך קודם כל לקנות ביטחון בהשם, להבין שהכל ממנו והוא ייתן לי בדיוק מה שאני צריך, כמה שאני צריך, מתי שאני צריך.
להגיע לרמת הביטחון הזו נדרש קצת זמן וגם עבודה עצמית לא מבוטלת. אבל כשמשיגים אותה כל החיים נראים אחרת.
