ההודאה על מפלת המן של דורנו והאמונה והביטחון שנדרשים מאיתנו בעת מלחמה
ימים בלתי פשוטים עוברים על עם ישראל בארץ הקודש. לב מי לא יחרד נוכח רעמי המלחמה שמרעידים את הארץ, קולות האזעקות המפלחים את האוויר, וקול יללת הצפירות שנשמע בלילה. משפחות יושבות במקלטים והפחד נכנס ללבבות רבים. אנשים שואלים: אנה אנו באים, כיצד מתחזקים באמונה וביטחון, והיאך עלינו להרגיע את הילדים.
בשעה כזו בדיוק תורתנו הקדושה, תורת אמת ותורת חיים, פונה אלינו ואומרת לנו משהו. משהו שחיוני לשמוע, להפנים ולחיות לפיו.
להרים את הראש
בתחילת הפרשה נאמר: "כי תישא את ראש בני ישראל". ואמרו צדיקים כי נרמז כאן יסוד גדול לכל חיי האדם, ובמיוחד לימים של פחד ובעתה. התורה מדברת לכל יהודי בכל מצב ואומרת לו: תישא את הראש – תרים את הראש!
והכוונה היא כזו: דרכו של עולם היא שכאשר באה על אדם צרה לא עלינו – אם זה בענייני בריאות, בקשיי פרנסה, ובמיוחד בעת מלחמה וסכנה – כל כולו שקוע בדאגה והוא כפוף ומכווץ מגודל המשא שעליו. הפחד משתלט, הבהלה גוברת והאדם מאבד את עשתונותיו.
לא זו דרכה של תורה. אלא דבר ראשון: תרים את הראש. תשמור על יישוב הדעת. אל תיבהל ואל תאבד עשתונות.
וכמו שאומרים בדרך צחות: בתורה מצינו מקרא שכתוב "כי תראה חמור רובץ תחת משאו". כי אכן חמור רובץ תחת המשא. אך האדם – יש בו דעת וצריך לשמור על ראש זקוף. גם כשהמשא כבד, גם כשהמצב קשה.
סכותה לראשי ביום נשק
צו השעה הוא לשמור על הראש. הגרא"מ שך זצ"ל אמר על כך מאמר יקר, על בסיס דרשת חז"ל בלשון הכתוב: "סכותה לראשי ביום נשק" – זה נשקו של גוג. דוד המלך עליו השלום התפלל שהקב"ה יסוכך על ראשו ויגן עליו בעת מלחמה.
ולכאורה יש להקשות: וכי הראש בלבד צריך שמירה והגנה ולא כל הגוף? מדוע לא התפלל שהקב"ה ישמור את כל רמ"ח איבריו? אלא שבזמן מלחמה שוררת בהלה גדולה. וצריך שמירה רבתי על הראש – לשמור על יישוב דעתו ותוקף אמונתו בקב"ה. זו השמירה החשובה ביותר בעת מלחמה: לא לאבד את הראש. לא להיכנס לפניקה. לשמור על האמונה והביטחון.
תרופת פלא לסילוק פחדים
ועדיין רבים שואלים: איך מרימים את הראש בעת כזו?
דבר ראשון: באמונה שלמה וברורה שהכל מכוון ומושגח מלמעלה. שום דבר אינו קורה במקרה חלילה. כל מה שקורה – גם הדברים הקשים, גם הדברים המפחידים – הכל בהשגחה פרטית מדוקדקת של הקב"ה.
וכמו שאמר ה'נתיבות שלום' מסלונים זי"ע לדייק בלשון הכתוב: "אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עושה דברו".
הנה, בשעה שסופת רוח משתוללת בסערה, נדמה לנו שהיא מעיפה ומרימה לגובה כל חפץ שנמצא ברחוב ומזדמן לידה. אך האמת היא שרוח סערה היא רק עושה דברו של הקב"ה. אין שום חפץ שעף מעצמו כי בדיוק הוא היה ברחוב כעת. הקב"ה הוא הגוזר על כל דבר – מי יישפל ומי ירום. והרוח אינה אלא מבצעת את השליחות שהטיל עליה הקב"ה.
כיוצא בדבר: שום טיל או רסיס אינו פוגע במקרה בבית פלוני. אלא הם רק עושי דברו של הקב"ה. הכל בהשגחה פרטית מוחלטת.
זאת ועוד. "הבוטח בה' חסד יסובבנהו". וכמו ששוררנו בימים האחרונים – ימי הפורים הקדושים – ללא הרף: "להודיע שכל קוויך לא יבושו, ולא ייכלמו לנצח כל החוסים בך".
הביטחון בה' שהוא אבינו, הוא מלכנו, הוא מושיענו – הרי הוא תרופת פלא לסלק את כל הפחדים. כשיודעים שאבא דואג, כשבוטחים שהמלך שומר על עמו – הפחד יורד.
ארבעים יום של "אל תירא"
מעשה היה לפני יותר מארבעים שנה בבחור שהחל לסבול מדמיונות ופחדים קשים, עד שחייו לא היו חיים. בצר לו הלך הבחור אל האדמו"ר מבוהוש זצ"ל, שהיה בזמנו זקן האדמו"רים, וסיפר לו את כל העובר עליו.
יעץ לו הרבי: "אמור כל יום לפני השינה את הפסוק 'אמר ה' ליעקב אל תירא עבדי יעקב'. ותחזור עליו במשך ארבעים יום". עשה כן הבחור, וברוך ה' סרו ממנו כל הפחדים והמצוקות הנפשיות.
עברו כמה שנים והרבי מבוהוש נסתלק לבית עולמו. ושוב חזרו אליו אותם פחדים. הלך הלה אל הרבי מזוטשקא זצ"ל. והיה זה פלא גדול – כיצד שני נביאים התנבאו בסגנון אחד. כי גם הרבי מזוטשקא אמר לו אותו דבר בדיוק: "תחזור ארבעים יום על הפסוק 'אמר ה' ליעקב אל תירא עבדי יעקב'".
וגם הפעם שמע לקול הרבי, ושב ורפא לו.
האמת היא שככל הידוע אין מקור מפורש לסגולה זו בכתבי הקודש, אך עומק הכוונה בדברי הצדיקים הנ"ל היא ברורה ופשוטה. כך הורו לו: חזור ושנן פסוקי ביטחון. תפנים את האמונה. תשקיע בה. תחזור על הדברים שוב ושוב עד שייכנסו לתוך הלב. וממילא ייעלמו כל הפחדים.
כי "ה' לי לא אירא" – כאשר ילד קטן מחזיק ביד אביו, הרי אינו מפחד משום דבר. כי סומך הוא על אביו שיגרש את כל המתנכלים לו. על אחת כמה וכמה כאשר נחזיק בידי אבינו שבשמיים ונסמוך עליו שבודאי יסיר מעלינו כל פגע רע.
הקול קול יעקב
דרך נוספת בהרמת הראש היא על ידי נשיאת עין למרומים. בתפילה ובזעקה לאבינו שבשמיים שישמור ויגן עלינו.
וכבר אמרו חז"ל: "בזמן שהקול קול יעקב – אין הידיים ידי עשו". כל זמן שישראל מתחזקים בקול התורה ובקול התפילה – אין שום אומה ולשון יכולים לשלוט בהם. זה הכוח שלנו. זה הנשק שלנו. התפילה, התורה, הזעקה לאבינו שבשמיים. וכשאנחנו חזקים בזה – אין שום כוח בעולם שיכול לפגוע בנו.
המן של דורנו
נוסף לכל זה אי אפשר לשכוח להודות להקב"ה על כל הניסים והנפלאות שעשה עימנו והראה לנו במפלת המן של דורנו. ואם כי גדול הכאב על כל טיפת דם יהודי שנשפכה, ועל כל הרוג והרוג שהוא כעולם מלא, ולמרות כל הדאגה והפחד – אסור להיות כופר בטובתו של מקום. ועלינו להרבות בשיר ושבח לקל הרב את ריבנו ומשלם גמול לכל אויבי נפשנו.
ואדרבה, ההודאה היא המפתח להמשכת רחמים וחסדים בלי גבול. כשאנחנו מודים על מה שכבר קיבלנו – אנחנו פותחים את השער לעוד ישועות.
שומר ישראל ישמור שארית ישראל, ונזכה לראות בעינינו את "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".
