הרב זאב קצלנבוגן
י"ב טבת התשפ"ה
בימים שארצנו הקטנה סוערת וסוגיית לימוד התורה וגיוס בני הישיבות עולה ביתר שאר, בין אם הסיבה לכך היא אמיתית ובין אם נעשית בניצול פוליטי ציני, אשמח לעשות קצת סדר בדברים.
לימוד תורה הוא חובה לכולם, ונאמר עליו “והגית בו יומם ולילה”. אבל יש קולות האומרים שמי שבכל מקרה אינו לומד, ראוי שכן יעשה משהו מועיל לטובת העם. גם אומרים שאלו המסתובבים ברחובות ואינם לומדים ייתכן שגורמים נזק לכל ציבור הקודש של לומדי התורה, וישנם הרבה יראי השם המתפרנסים מעמל כפיהם.
בקיצור, אם אפשר, אשמח לקצת סדר בדברים.
לפני שאכתוב כמה מילים, חשוב לציין שסוגיה זו נמצאת אצל גדולי וקברניטי הדור, והם המכוונים אותנו בכל שלב בהוראות מעשיות מה עלינו לעשות וכיצד עלינו לנהוג.
אין בכתיבה זו אמירה כלל, אלא בעיקר ניסיון ללמוד כדרכה של תורה.
העולם עומד על התורה
ארבעה דברים צריכים חיזוק, מלמדים אותנו חכמים, ואחד מהם הוא תלמוד תורה. המיוחד לכאורה בארבעת הדברים הללו, הוא העובדה שאף על פי שאנו מבינים שהם חשובים, בכל זאת חשוב לשוב ולהתבונן בחשיבותם עוד עוד, משום שתמיד יש דברים שעלולים לשחוק אותם.
ערך לימוד התורה הוא ערך עליון, עד כדי כך ש”תלמוד תורה כנגד כולם”. עם זאת, ראוי שוב ושוב ללמוד את דברי חז”ל הרבים הפזורים במקומות רבים (ומכונסים בספרי קדמונים לאכסניה אחת כדוגמת ספר ‘נפש החיים’ בשער הרביעי), על החשיבות הזו ועל כך שאין לעולם קיום כלל ללא לימוד תורה.
הקב”ה ברא את העולם בדיבור והוא גם מתחזק אותו בדיבור. אך בעוד הוא ברא אותו לבדו, בתחזוקה הוא נתן לנו זכות עצומה להשתתף. ואיך אנו יכולים לתחזק? גם כן בדיבור. כאשר אנו עסוקים בדבר השם שניתן לנו בידי עבדיו הנביאים ובידי עבדיו חכמי הדורות, אנו שותפים עימו בתחזוקת העולם.
כל אדם כפי ערכו
דברים חמורים נאמרו בלשונות חז”ל על הפורש מדברי תורה. אך עם זאת מצינו במסכת חולין הגדרה של תלמיד שאינו רואה ברכה בלימודו.
משמעות הדברים שאין אדם הפטור פטור גורף מלימוד התורה. בין עשיר ובין עני, בין זקן ובין חולה, כולם ללא יוצא מן הכלל חייבים בלימוד תורה.
אך הכמות והאיכות כמובן נגזרות מתוך יכולותיו של כל אחד, ובכל מקרה אסור לאדם לפחות ממעט לימוד ביום ומעט לימוד בלילה, שזה התנאי הבסיסי של “והגית בו (גם) יומם (וגם) ולילה”.
כאשר אדם ממעיט מיכולותיו הוא כבר לא נוהג כראוי והוא ככל הנראה מוגדר חלילה כפורש מדברי תורה.
הנהנה מגיע כפיו
אין ספק שבדיקת יכולות האדם בלימוד תורה, עוברת בין היתר גם דרך המחויבויות הנוספות שלו. למשל כאשר בנו של אדם חלילה חולה והוא צריך סעד דחוף ואין מי שיעשה זאת, אין ספק שבמקרה כזה, יכולות האדם ללימוד מצטמצמת.
פעמים רבות גם צורך הפרנסה שייך למציאות זו, ולכן אומר רבי ישמעאל במסכת ברכות שמנהג דרך ארץ, כלומר הצורך בעבודה, הוא חלק מהחיים. אלא שהמקבלים עליהם עול תורה לדעתו של רבי שמעון בר יוחאי יכולים להיפטר מכך. זו הסיבה שמוצאים הרבה אנשים יראי שמיים ובכללם מעתיקי השמועה הנהנים מיגיע כפיהם אף על פי שזה על חשבון זמן לימוד תורה.
סוגיית הגיוס
הדיון הציבורי בן ימינו בסוגיית הגיוס נחלק לשני חלקים: חלק הלומדים וחלק הלא לומדים.
באשר ללומדים, אין לנו ספק שבימים כתיקונם ואפילו בימי מלחמה, כל זמן שעדיין לא מוציאים את כל הרופאים מבתי החולים ואת כל הבנקאים מהסניפים ואת כל האופים מהמאפיות, אלא משאירים חלקים גדולים מאנשי מקצוע אלו במקומם כדי שהחיים ימשיכו להתנהל על בסיס מסוים – קל וחומר שחשוב להשאיר את לומדי התורה במקומם מחמת חשיבות התרומה שלהם לחיים ולביטחון.
החלק השני הוא חלק של אלו שלא לומדים, וגם להם מורים חכמים כרגע לא ללכת לצבא בשום פנים ואופן. דבר זה אינו קשור לכאורה בלימוד התורה. הסיבה לכך היא שבינתיים לא הוכח שאפשר לשמר את רמת הערכים הרוחנית בתוך המסגרת הצבאית. ולא רק שלא הוכח כך, אלא הוכח הפוך.
אפשר לומר בעדינות שכל ניסיון שנעשה בכיוון בעשרים שנים האחרונות הוכשל ביודעין מצד הצבא. בין אם יש להם סיבות טובות לכך ובין אם לא, זו ככל הנראה העובדה. חכמינו מורים, שאף על פי שהתרומה חשובה לעם, שימור ערכי היהדות והדת היא תרומה חשובה שבעתיים, ועל כן הוראתם היא לא ללכת בשום אופן.
הקב”ה יזכה אותנו לעובדו שכם אחד.
