מוישי אחד יותר מדי

דמיינו רגע את המחזה.

ציירו בליבכם תינוק בן חצי שנה, עם כל הפסיליטיס. מתוק, חינני, מחייך לסובבים. קרן אור בהתגלמותה, כי הרי אין כמו ילדים. אבל דווקא בגלל זה, הטרגדיות שלהם, של התינוקות האלה, הן מסמרות שיער. כי הם אפילו לא יודעים שהם סובלים, או עומדים לסבול.

הכירו את מוישי (שם בדוי, השם שמור במערכת), ילדון מתוק בן שישה חודשים, שלא מפסיק לחייך. החיוך שלו קורן למרות העתיד הקודר שמתקרב אליו בצעדי ענק. גם כשהוא אושפז במחלקת טיפול נמרץ הוא השתדל לחייך, כי ככה הוא, ילד, ואולי הסיבה היא שהוא פשוט לא ידע מה מחכה לו מעבר לפינה.

למוישי עומדים לכרות את הידיים והרגליים, לחלוטין, אלא אם כן יקרה נס של הרגע האחרון, אבל זה כבר לא רלוונטי, כי אם יש משהו שממש מרתיח, הוא הסיבה.

וכעת הגיע הזמן שתכירו את קרוב משפחתו של מוישי, שבמשך שנים מסביר למשפחתו כמה זה מסוכן להתחסן, גם אם מדובר בחיסון נגד חצבת או פוליו למשל. בכל פעם שניסו להסביר לו על הסכנה, הוא החווה בידו בזלזול וביטל את הדברים. "אתם לא מבינים כמה כסף עושים עליכם מכוני החיסונים, הטייקונים, אתם סתם מכניסים רעל לגוף שלכם". והסביבה נאלצה לבלוע, "להכיל", כי זה דמוקרטיה פה וכל אחד יכול להחליט מה שהוא רוצה לעצמו, לכאורה.

אבל בעולם האמיתי המציאות יותר מורכבת. כי העובדה שאותו קרוב משפחה של מוישי יכול להחליט לעצמו, גרמה הלכה למעשה לפגיעה בחייו של מוישי, התינוק הקטנטן שעקב גילו אפילו לא יכול עדיין להתחסן בזמן שנדבק. הוא אומנם יצא ב"זול" – אולי ישלם בידיו וברגליו אך חייו נותרו לו לשלל, העיקר שקרוב המשפחה לא יכניס "רעל לגוף".

אם למישהו זה נראה טקסט קיצוני מדי, מצוין. כי רק התחלתי. הסיפור הנ"ל הגיע אליי לאחר שבקבוצת אימהות הגן של הילדה אחת האימהות הודיעה בנונשלנטיות שילדתה חלתה בחצבת. "אשמח אם החברות יתקשרו לשאול בשלומה", ביקשה האמא, על פניו בקשה לגיטימית לחלוטין. חוץ מפרט אחד – מחצבת ילדים מתים, למה היא לא התחסנה?

כשניסו לברר בעדינות איך קרה שהילדה נדבקה במחלה התברר כמובן שהיא אינה מחוסנת, לטענת האמא בטעות. זה עוד מילא, אבל אם יש משהו שהוציא את כותב השורות מכליו הוא אמא אחרת שהודיעה, בסוג של גאווה אפילו, שהיא "לא מחסנת את הילדים בשום פנים ואופן".

למה זה כזה מכעיס אם הילדה שלי מחוסנת? כי לבת שלי יש אח, קטנטן וחמוד בן חודשיים, והוא, בדיוק כמו מוישי שאיתו פתחנו, פשוט לא יכול להתחסן עדיין. את השאר תשלימו לבד. הדיון שהתפתח בעקבות כך במספר פורומים שונים, הביא שיטפון של סיפורים, כשמוישי הוא רק אחד מהם. תיבת הפנדורה נפתחה, והאמת חייבת להיאמר.

האמת היא שהדברים לא באו להתריס או לעלוב באותם אנשים המתיימרים לשמור על גופם "נקי" מחומרים חיצוניים. לא זו המטרה. אני אשמח ללמד זכות ולהניח שאותם אנשים אולי לא מודעים לגודל הסכנה, כמו גם לא התעסקו בצורה אמיתית בשאלות המורליות שצפות מהסוגיה.

אבל אין הלב יכול לחשות נוכח זעקתם של ההורים השבורים והרצוצים. הורים שבריאות ילדיהם נפגעה אנושות, גופם קועקע לצמיתות, חלקם הפכו לנכים, והגרוע מכל, תשעה ילדים, רובם ככולם מהמגזר החרדי, שנפטרו כתוצאה מהידבקות בחצבת רק בשנה האחרונה. "הדם הזה על ידיהם", הם זועקים בגרון ניחר, בוכים בדמעות שליש, ואנן סהדי לגודל שברם. כלום יכולים אתם להתעלם?

הטענה העיקרית של אותם מתנגדי חיסונים היא למעשה די לגיטימית, אולי הכי לגיטימית שיש. "רק אני אחליט על הגוף שלי או של הילד שלי". אינני חושב שמישהו יחלוק על האקסיומה הזו. אבל באיזו זכות אתם מחליטים על הגוף שלנו? של הילדים שלנו? על בריאותם הגופנית? על חייהם?

צריך להבין שהמציאות היא, תאהבו אותה או לא, שאנחנו חיים בסביבה ציבורית. זו עובדה מוגמרת, והגיוני שייגזרו ממנה חובות מסוימים. בדיוק כמו שנהג צריך לעצור ברמזור אדום, שצריך לעמוד בתור בבית מרקחת או לכבות את המוזיקה הרועשת באחת עשרה בערב. יש אין ספור דברים שכולנו עושים כי אנחנו חיים בין אנשים, וזה די מדהים שהנושא הזה, שמירה על בריאות הציבור, מקבל נסיבות מקילות, לפעמים בצורה בלתי נסבלת.

רוצים נתונים? בבקשה. 1 מכל 20 ילדים שיחלו בחצבת יפתח דלקת ריאות, 1 מכל 1,000 יסבול מדלקת מוח (אנצפליטיס) שעלולה להוביל לנזק מוחי קבוע או מוות (כן, מוות), ובשנים מאוחרות יותר מחקרים מראים כי כתוצאה מהמחלה יכולים להתפתח סיבוכים אכזריים כמו ניוון מוחי.

מה הטענה הנגדית לנתונים הללו? מחקרו של אנדרו ווייקפילד מ-1998, על כך שהחיסונים גורמים לאוטיזם, שהתברר כזיוף מוחלט. שלא לדבר על קונצנזוס כמעט מוחלט של כל הרופאים, מכל העולם, המצדדים ביעילותם ובטיחותם של החיסונים הממשלתיים הנבדקים ברמה הגבוהה ביותר במכונים הגלובליים השונים, מארגון הבריאות העולמי (WHO), עבור דרך מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) ומקבילתו האירופאית, וכמובן שהם מקבלים את אישור משרד הבריאות בישראל ולמותר לציין שגם בקרב מורי ההוראה ועסקני הרפואה המוסמכים קיימת כמעט תמימות דעים בנוגע לעניין.

וכאן עומד הילד ותוהה, כיצד ייתכן שאנשים המתיימרים להיות שפויים בדעתם יחשבו לסכן ציבור שלם, בבתי הכנסת, בגני הילדים, אנשים שהם מדוכאי חיסון והיו משוועים להתחסן אם רק יכלו ומתנגדי החיסונים מעלים את אחוזי התמותה שלהם באופן ניכר, וסתם תינוקות. כן, תינוקות. כמו הבן שלי. מה הוא עשה לכם? באיזו זכות אתם מסכנים את חייו?!

מדהים לראות שבגן של הבת שלי דווקא יודעים להתחשב בסביבה, אפילו אם זו ילדה אחת בלבד. איך אני יודע? כי בגן יש גם ילדה מקסימה שאלרגית למאכל מסוים, ובשל כך כל הילדות (ואימותיהן) פשוט לא מביאות את אותו חומר גלם (מרכזי במיוחד, יש לציין) לגן, על מנת לשמור על בריאותה של הילדה.

וכך זה אמור להיות.

כי אנחנו חיים בסביבה משותפת עם אנשים נוספים. ולכן אני אחזור ואשאל איך למען השם ייתכן שגן שלם מתאמץ בעבור בריאותה של ילדה אחת, ויישר כוחן של האימהות המסורות שמאלתרות כל בוקר מחדש בהכנת הסנדוויץ' – אבל שילדה אחת או אמא אחת תוותר על "אמונותיה" ועל סיפורי האימה שלא מחזיקים שום סימוכין רפואי בשביל כלל הילדות בגן זה כבר יותר מדי?

ואל תספרו לנו שיהיה בסדר, ומקסימום יש גורמי רפואה בישראל שיטפלו במה שצריך, כי זה אפילו מרתיח יותר. הרי התעוזה שלכם לשחק בחיים של כולנו ולתחזק את המחלות הארורות הללו שמחריבות חיים של ילדים ואנשים, היא רק משום שאתם חיים בישראל או במדינות המתקדמות של אירופה וארה"ב.

נראה אתכם מעיזים "לא להכניס רעל לגוף שלי" תוך כדי שאתם שוהים בקונגו, בסומליה, בתימן או בניגריה, בהחלט מרנין שאתם לא מתכננים שם טיול בזמן הקרוב, אבל מדוע אנחנו אשמים? אתם סומכים על כך שרוב מוחלט מהציבור ##כן## מתחסן, ורואים במצב הזה מרחב פורה להשתעשע בדמיונות נאורים מומצאים. הייתכן שבגין כך ישלמו אחרים את המחיר? בחייהם?!

את המשחק בחיים שלכם או של ילדיכם אף אחד לא יכול לקחת מכם. לא במדינה חופשית ודמוקרטית, הגם שמדובר בחוסר אחריות משווע. אבל המציאות הזו שאתם מעמידים את כלל הציבור בסכנה היא בלתי מתקבלת על הדעת. זה אולי לא נעים, לא תמיד האנשים סביבכם יחושו בנוח לומר לכם את זה בפרצוף, כמו שצריך לעשות, אבל מעיקר הדין, בעולם מתוקן, אדם שיכול להתחסן ובוחר לא לעשות זאת דינו היה לשהות במרחב סגור בלי יכולת לסכן את הציבור שסביבו. כי אף אחד, אבל אף אחד, לא אשם, כל שכן צריך לסבול מפוליו, או אדמת, או חצבת ושאר מרעין בישין, כי אתם, שנוהגים בחוסר אחריות נפשעת, החלטתם להיות יותר חכמים מכולם.

ומכאן אני רוצה לפנות גם לרוב הדומם, שהורגל "להכיל" את הזוועה הזו שמביאה ילדים ובוגרים לעברי פי פחת מבחינה גופנית. אנחנו לא צריכים לקבל את זה שאנשים חסרי אחריות משחקים בבריאות שלנו. מותר לנו לצרוח את המובן מאליו, שמי שלא מוכן לשאת בעול המינימלי של שמירת המרחב הציבורי הבריאותי פשוט לא יהיה חלק ממנו. כי כך אולי, רק אולי, יהיו לנו פחות מקרים כמו מוישי. אז בבקשה מכם, תעשו, תפעלו ותגידו את האמת בפרצוף. תצילו את המוישי הבא.