מועצת התאגיד הציבורי נמצאת מעל לחוק

השידור הממלכתי ממומן מכספי הציבור, והוא צריך לשקף את מגוון הדעות של החברה הישראלית • אבל כשזה מגיע לציבור החרדי, נראה שאנשיו, כמו גם שר התקשורת הנדל, נמצאים מעל לחוק

מועצת התאגיד הציבורי מונה שנים-עשר חברים. רוב חבריה כיום נמנים על אותה קליקה, ואין ביניהם אף לא נציג חרדי או מזרחי אחד.

תאגיד השידור הציבורי בישראל הינו גוף השידור הממלכתי שאת מרבית התקציב שלו אנחנו, אזרחי ישראל, מממנים מכספי המיסים שלנו. היות וכך, החוק קובע שהתאגיד אמור לשרת את כלל הציבור הישראלי ולהשמיע בו את מגוון הדעות של החברה הישראלית.

ואכן, לצורך מימוש הייעוד מימן התאגיד את הקמתו של אולפן שלם עבור המגזר הערבי – כולל העסקה של שדרן ערבי שקרא ליהודים נאצים, מתוך טענה שחייבים להשמיע את כל הקולות, גם את אלה של קיצונים ערבים.

אך מה בנוגע לקולות החרדים? האם התאגיד נותן גם להם במה ראויה? האם תכני מורשת מושמעים שם? מסתבר שזה דווקא פחות.

זאת ועוד, במהלך משבר הקורונה נהג התאגיד משום מה להצמיד תמונה של חרדים במרבית הכתבות שעסקו בקורונה, מה שתרם לא מעט לתחושה שהחרדים הם מפיצי המחלה והוסיף דלק למדורת השנאה כלפי החרדים. הדברים הגיעו למחוזות הזויים ממש, כאשר לכתבה על התפרצות הקורונה בבית ספר חילוני בשכונת רחביה הצמידו תמונות של ילדי חיידר חרדים.

יש לכך משמעות רבה. עבור מרבית הציבור הכללי התקשורת מהווה את האמצעי הכמעט יחיד המתווך בינה לבין החברה החרדית. למידע שמועבר ולרושם שהוא יוצר יש השלכות על מעגלים שונים כמו העסקת חרדים על ידי מעסיקים מהציבור הכללי, הצבעה בבחירות, ומעל הכל – היחס לערכי התורה.

***

מבדיקת חופש מידע שעשינו התגלה נתון מפתיע; מתברר כי מתוך 1,000 עובדי התאגיד, פחות מעשרה חרדים עובדים במקום במשרה מלאה – דהיינו פחות מאחוז אחד בודד. זה כולל אפילו טכנאים, וסתם עובדי מנהלה וכספים. גוף תקשורת שאין בו כמעט נוכחות חרדית לעולם לא יכול להיות אובייקטיבי ביחסו לציבור החרדי.

את העיוותים האלה צריך לתקן, ואת ההסתה כלפי הציבור החרדי חייבים להפסיק. בשביל זה בדיוק נועדה מועצת התאגיד. תפקידה של המועצה הוא לפקח על תכני התאגיד ולקבוע מה מותר לשדר ומה מהווה הסתה. אילו תכנים להדגיש ואיזה פחות, וכן גם לוודא שגיוון העובדים בתאגיד ישקף את כלל המגזרים בישראל. לכך, נוכחות של אדם חרדי במועצת התאגיד היא דבר נדרש וגם מחויב חוקית. החוק קובע בבירור כי 12 הנציגים במועצת התאגיד ישקפו את כלל החברה הישראלית ויש אף דגש על נציגים מקהילות מיעוטים – אך בפועל נראה שמקבלי ההחלטות שם הם מעל החוק, והם מסרבים להיענות לו.

בעידודו של הגאון רבי ראובן אלבז, חבר מועצת חכמי התורה, התחלנו לפעול בעניין ופנינו לשר התקשורת יועז הנדל. הסברנו לו את חשיבות הדבר וביקשנו ממנו שיורה לתאגיד לפתוח את שורות המועצה, כפי שהחוק מחייב, אך למרבה הפליאה לא נענינו כלל.

במקביל, פנינו בבקשה דומה גם לוועדת האיתור האחראית על שיבוץ חברי מועצת התאגיד. כמו כן פעלנו שתוגש שאילתה לשר התקשורת בעניין, והנושא גם עלה בכנסת כהצעה דחופה לסדר.

בימים אלה אנו מקדמים, יחד עם ח"כ מיכאל ביטון, דיון בוועדת הכלכלה, והמאבק צפוי להימשך עד לתיקון העיוות כאשר הציבור החרדי יקבל את המקום המגיע לו במועצת התאגיד. אין שום סיבה מוצדקת שהציבור החרדי לא יזכה לסיקור הוגן וליכולת להשמיע את קולו בזירה הציבורית.

הכותב הוא מנכ"ל ארגון 'בצלמו'

בעידודו של הגאון רבי ראובן אלבז, חבר מועצת חכמי התורה, התחלנו לפעול בעניין ופנינו לשר התקשורת יועז הנדל