מזוודת היהלומים

"וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל" (ישעיה מג כב – הפטרת ויקרא).

"דברים נפלאים מספר וממשיל המגיד מדובנא המוסבים על הפטרת פרשת ויקרא.
המגיד מספר על יהודי אחד, סוחר ביהלומים, שהלך ממקום למקום למכור סחורתו, ובידיו מזוודתו היקרה, בה ארז את כל יהלומיו.
באחת הפעמים בהם ירד מהרכבת, גילה לחרדתו, שהמזוודה היקרה נותרה בקרון. החל האיש רץ לעבר קרונו, אך קול צפירתו של הקטר דחק את תקוותיו האחרונות.
ברוב כאבו החל האיש צועק וקורא לעזרה. פנה אל המשטרה, ואל הנהלת הרכבת.
לפתע, בא לו מרחוק אחד המחפשים. נושם ונושף ובפיו הבשורה: מזוודתך נמצאה, הנה היא מגיעה אחרי. נקל לשער את שמחתו הרבה. מיד הכריז על פרס הגון למוצא הישר ולכל אחד מן המסייעים ועמד בקוצר רוח מצפה להחזיק שוב במזוודה.
הכל שמחים בשמחתו, מצביעים אל עבר שני בעלי גוף הנראים נושאים במזוודה הכבדה…
והאיש פורץ בבכי: 'לא, אין זו מזוודתי. מזוודתי נושאת, אומנם, בקרבה מטען יקר מכל יקר, אך מטענה, קל הוא, איננו כבד. אמנם מצאתם מזוודה, אך לא מזוודתי היא זאת… למשא מזוודתי אין זקוקים לשני בעלי גוף. ממשא מזוודתי אין מתעייפים…'
כך, אומר המגיד מדובנא, פונה הנביא ואומר: 'לא אותי קראת יעקב' והראיה, כי 'יגעת בי ישראל' מכך שקוראים את הקדוש ברוך הוא, אין מתעייפים, ואם בכל זאת, יגעת בי ישראל, משמע לא אותי קראת יעקב" (ברכת מרדכי לגרב"מ אזרחי זצוק"ל).
לא אכפת לי לספר את המשל הזה כל יום, כל היום. הוא כל כך מדויק לי, שאני מרגישה כמעט שהמגיד מדובנא הכיר אותי. הכיר אישה אחת בערב פסח עצבנית, מתוחה, לחוצה, אומרת לעצמה בלולאה חסרת תוחלת: מה יהיה? מה יהיה?
והשנה עוד שבת בערב פסח! ריבונו של עולם, מה היא אמורה לעשות עם הלחץ הזה? יש לה אורחים לשבת, לליל הסדר; יש עוד כל הרבה דברים לסיים בחמץ, להכין לפסח, ולקנות לסדר ולארגן לאפות, לבשל…
ואז היא נזכרת במשל הזה ויכולה לשוב ולנשום. בעצם מה הלחץ? היא אומרת. חמץ לא יהיה בבית ופסח יבוא. ומי שרוצה תריסים מבריקים עד העצם, או עוגת אגוזים בשכבות, מוזמן בשמחה לעשות אותם בעצמו. בכנות. מה הם קשורים אלי?
"כל בן ישיבה יודע, שכל עבודה שהיא, תהיה קשה ככל שתהיה, הרי לעומתה, לתרץ רמב"ם מוקשה או להבין תוספות, קשה הרבה יותר. בכל זאת מעמל של תרוץ על רמב"ם ומהבנה של דיבור תוספות אין מתעייפים…
"האם ראיתם פעם בן תורה עייף ויגע?משמע לא זאת היא החבילה שלו. החבילה שלו, ככל שיקרה היא מלאה היא בפנינים וביהלומים ממנה לא התעייף איש. משהו אחר גרם לעייפות. משהו שאיננו חבילתו, מכאן העייפות…" (שם)
פעם ביקשה לדבר איתי נערת סמינר צדיקה.
עמדנו בצד באיזו פינה של מסדרון, והיא התקשתה להתחיל. ראיתי שהיא מאוד נבוכה. הבנתי שהיא רוצה לשתף אותי בנושא שמאוד לא נעים לה.
חיכיתי בסבלנות. בסוף היא הצליחה לדבר. "אני נורא מתביישת", היא אמרה, "ואולי לא תאמיני לי, כי באמת אני בחורה מאוד צדיקה ויראת שמיים, אבל כבר כמה חודשים שאני לא מתפללת", היא אמרה מסמיקה מאוד. "לא מתפללת בכלל. לא שחרית ולא מנחה ולא ערבית. ואין לי שום שאלות או תהיות באמונה. אני מחוברת לבורא עולם. באמת. אבל להתפלל אני לא מצליחה".
היו לה דמעות כשהיא דיברה, והיא הייתה נרגשת מאוד. ראיתי כמה כואב לה שאין לה יכולת להתפלל.
"תגידי", שאלתי אותה, "איך היית מתפללת לפני כן, לפני הקריסה?"
"תפילות טובות מאוד!" היא ענתה לי בהתעוררות, שמחה להציג לי שרידי כבוד אבוד.
"הייתי מסיימת שמונה עשרה אחרי כולן, וכל תפילה הייתה עם דמעות. שחרית יכלה להימשך שעה שלמה, הייתי ממש מכוונת בכל מילה… הייתי בראש ההר ומשם התרסקתי לקרקעית. היום אני לא מסוגלת לפתוח סידור".
הבנתי מה קרה לה. היא הגיעה לדרגה מאוד גבוהה בתפילה שזה מעורר השתאות. באמת. אבל כנראה זה היה מעבר ליכולת שלה.
בשלב מסוים הנפש התעייפה. הדרישה לשלמות הפכה למשא בלתי נסבל, וכשהנפש מתעייפת סימן שלא זו הייתה התפילה שביקשו ממנה.
הנחיתי אותה להתחיל מתחילה, בתפילה פשוטה וקצרה ממש. בלי להתאמץ לבכות. להגיד את המילים בלי שום כוונות נוספות. להרגיש שהתפילה מיטיבה, מותאמת, משמחת.
"היהדות כולה, על כל מה שיש בה, התורה כולה, על כל סוף דבריה, מצוותיה וענייניה, אינה אלא מבוע עצום של תענוגות ורעננות. לעולם אין מתעייפים ממנה, משום שזהו תוכנה של חבילותינו ומזוודתנו שלנו. העייפות והיגע, נחלתם של נושאי מזוודות לא להם, המה.
"'ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים' היינו מיראת שמיים אין מתעייפים ואין מתייגעים זוהי חבילתנו שלנו.
"הרימו את חבילותיכם שלכם, שאו אותה בכל כוחכם, ונוכחתם כי רעננים הנכם שמץ של עייפות לא ידבק בכם" (שם).
את מבינה? אני אומרת עכשיו לעצמי. אם פסח מביא לך לחצים וכאבי לב, סימן שהמצאת לעצמך מזוודה לא לך ואת גוררת אותה לשווא על פני חייך. (אולי המזוודה הזאת מתאימה לגיסתך? לשכנה שלך? תחזירי להן אותה מייד!)
ממך מבקשים ערב פסח שמתאים במיוחד לך. שאמור להטעין אותך שמחה ואור ולגרום לך להרגיש סיפוק גדול.
בואו נניף מזוודות יהלומים לפסח כשר ושמח.