תודה לחברות הסלולר
חזון נפרץ בשנים האחרונות במחוזות ארץ החרדים לראות מבוגרים וצעירים ובאוזניהם תחובות אוזניות שמחוברות אל מכשיר הטלפון הנייד הכשר. הם רואים את הסביבה, אבל בוהים אל תוכה כי הם מסכיתים למלל, מרוכזים במה שהם שומעים.
ומה הם באמת שומעים?
ובכן, יש מבחר גדול של אפשרויות שמיעה בטלפון. בתחתית הסולם נמצאים קווי הנייעס עם שידורים חיים מהמדיות השונות. בשלבים העליונים יש שיעורי תורה ואפילו קבלה. באמצע יש שלל מגוון של חומרי שמיעה, מעדכונים על הנעשה בחצרות ובקהילות דרך הקלטות של טישים וניגונים, פודקאסטים של פרקי היסטוריה ואקטואליה, פילוסופיה, תורת הנפש, מתכוני בישול, עצות לחינוך ילדים ושלום בית, ועד בלי די. כך שכשרואים אוזניות תחובות ופנים מרוכזות, לא יודעים מה הוא באמת שומע.
השבוע סיפר לי אברך על עצמו משהו ששווה התבוננות. לפני כמה שנים, באחת ממערכות הבחירות שבאו והלכו, הוא קיבל מספר של קו נייעס שמפרנס את שומעיו בעדכונים פוליטיים שוטפים, ואת עצמו בדקות ההאזנה של המסכיתים. זה מתחיל בהאזנה אקראית לקצת דיווחים, ממשיך בהקשבה ממושכת לפרשנויות ואז נסחפים לזה ממש. כי יצר הסקרנות יושב בין פתחי הלב והוא משכנע אותנו שבכותרת המרעישה על פוליטיקאי פלוני שאולי, רק אולי, יחבור אל המפלגה ההיא שבקושי עוברת כרגע את אחוז החסימה והחיבור עם אותו ברנש יקפיץ אותה אל הגובה בסקרים – בכותרת הזאת יש משהו אמיתי. ואם זה באמת כל כך משמעותי, אז שווה להאזין לכל הספקולציות סביב זה ולכל הראיונות הרהוטים של חברי הכנסת בהווה ובעבר שתומכים/מתנגדים למהלך המפתיע, שעד לא מכבר היה בכלל סוד כמוס, וכתב מוכשר אחד, הוא ולא בלתו, הושיע את ישראל כשחשף את זה בלעדית.
אוזניו וליבו של האברך הזה לקחו חלק וירטואלי בכל הקרבות והתחרויות והכעסים והמתחים והפטפוטים לקראת הבחירות, וזה מים עכורים שאין להם סוף, כי אם אין כרגע כותרת אקוטית בוערת, אז מייצרים אותה, ממש כך, העיקר שלא יהיה רגע דל והציבור לא ישתעמם ויעזוב חלילה את הערוצים, גם לא לזמן קצר.
בינתיים התקיימו הבחירות והתפרסמו התוצאות, וגם תוצאות ההאזנה הרצופה במשך כל כך הרבה שעות לטלפון הגיעו אליו בדואר, ובשקלול מספר הדקות הוא נחרד להיווכח שהוא בזבז בחודש האחרון למעלה משמונים שעות לריק. סתם בהקשבה לקרקורי תרנגולים. רוב החומר שהאזין לו אין בו ממש. הבל הבלים. רק מעט ממנו אלו נתונים שבהם היה יכול להתעדכן במשך כמה דקות ביום ולא יותר.
במקביל הוא זעק 'ויי לחסרון כיס', כשחברת הסלולר שהוא מנוי עליה דרשה ממנו סכום עתק של קרוב לאלף שקלים על ההאזנות הממושכות (זה כן בחבילה, וזה לא, ופה עברת את החבילה, ודי בזה).
ומדובר באברך שאני מכירו כאיכותי במיוחד, מלא בתורה ויראת שמים. אז הוא עשה לעצמו חשבון נפש, תוך שהוא בוחן מתי הוא נתן לעצמו דרור לשמיעה המיותרת. זה לא היה בשעות הלימודים, כי ב'כולל' שבו הוא לומד על האברכים להפקיד את הטלפונים הניידים בתחילת הסדרים והם מקבלים אותם בחזרה בתומם. מתברר שזה היה בעיקר בשעות הפנויות.
והרי בזמן הזה הוא יכול היה ללמוד עוד, לשבת עם המשפחה, לעשות דברים מועילים, ואם להאזין, אז למשהו פרודוקטיבי יותר, עם תכלית. כך הזמן לא היה חולף עליו בריקנות כזו – וגם הכסף שהוא נאלץ כעת לשלם, אילו הוא היה מסכית לפחות לחומר בעל ערך, לא היה נשפך כעת לריק.
היום הוא מודע לחברת הסלולר, ולקווים המטופשים, כי דרכם הוא נוכח לדעת איך היצר הרע של בזבוז זמן מתוחכם וחמקמק ואיך הוא שולט בנו בלי שנרגיש.
וזה לא שאנחנו צריכים להתנזר משיח חברים. להפך. אבל בצורה הזו של האזנה לכביכול חדשות, פשוט 'גונבים' אותנו ואת הקשב שלנו על לא עוול בכפנו.
פתגם סיני עתיק אומר: 'זמן שנהנית לבזבז – אינו זמן מבוזבז'. אבל עם כל הכבוד לפתגמים סיניים עתיקים ומחכימים, אצלנו היהודים יש כללים שונים קצת. ואם המצפון מייסר אותך על זמן שחלף, כנראה זה כן היה זמן מבוזבז.
וכל זה הכנה לימים הבאים. עוד מעט, במוקדם או במאוחר, ייערכו שוב בחירות (אגב, ממש כשהחלה הסדרה הזו של בחירות רצופות, עוד לפני שידענו שהן תסתיימנה בלא הכרעה ואפשרות להקים ממשלה, לחש לי מישהו בשם נסתר אחד שמעתה לא תהיה יותר יציבות במדינה, לא יצליחו להקים ממשלות, לשום צד לא יהיה רוב, ואם יהיה – אז זה ממש לזמן קצר ורעוע), וכדאי להיות מוכנים עוד לפני שהיצר הזה של בזבוז זמן ואנרגיות על לא כלום תופס את מקומו בתוך הנפש שלנו.
מי שיעמוד מן הצד ויסתפק בכותרות בלי ללגום כמויות של מים עכורים, יקנה לו בגרות בנפש ובמשך הזמן כבר לא יהיה לו בזה ניסיון.
