מילים של מעלה | הצד השני של המטבע

זהו חומר מודיעיני רב ערך מתוך ישיבה סגורה במשרדים המרכזיים של קהילה חסידית אחת. בבקשה אל תשאלו אותי אם היא נמצאת כאן בארץ הקודש או בארצות הברית, ובכלל אל תנסו לברר באיזו חסידות מדובר, כי גם כך רק בקושי קיבלתי אישור לפרסם את המסמך, אחרי תנאי כפול ומכופל שאעשה זאת ללא כל סימני זיהוי.

ובכן, בקהילה הזו מדברים כבר הרבה שנים על הצורך לתקן תקנות של חיסכון והיגיון בעריכת שמחות משפחתיות, כן ירבו. זו רשימה ארוכה של הוצאות כספיות שאין להן באמת צידוק חוץ מלחץ חברתי וסביבתי שנוצר בלי כוונה. מתנות לחתן ולכלה, למשל, שהתחילו במשפחה מתלהבת או אמידה אחת שיצרה בלא מודע שרשרת חיקויים שבאו אחריה, ומהר מאוד גם מי שלא יכול או לא רוצה מחויב למתנה פלונית כדי שלא לבייש את החתן או הכלה, שהרי כך 'מקובל' ולמה ייגרע חלקם?!

סעודות החתונה והשבתות ובגדים ופרחים ותכשיטים ותזמורת והזמנות מפוארות, המון רכישות ונותני שירותים במחירים מוגזמים, שהורים מחפשים דרכים להשיג את המימון בעבורם. הרבה מההוצאות אין בהן באמת צורך, הן רק לכמה שעות, בחלוף הלילה הכל מתאדה ונותר רק באלבומי התמונות ובקבצים אלקטרוניים שעם הזמן שוכחים מהם כמעט לחלוטין.

קצת אחרי תום תקופת הקורונה וכנראה גם בהשראתה התברר שניתן לערוך שמחות צנועות, פשוטות וזולות ועם זאת לשוש ולשמוח מכל הלב. עסקנים באותה קהילה החלו לאסוף נתונים ומחירים, ישבו יחד עם הורים שכבר חיתנו ושעומדים לחתן עוד בקרוב, חישבו ואמדו והשוו, ניהלו שיחות מחקר עם בעלי אולמות ושירותי קייטרינג, חנויות בגדים ומוכרי תכשיטים, בעלי מנגנים וצלמים ואפילו בעלי חברות הסעה לאולם ובחזרה לפני המצווה טאנץ, גראמערס וספקים של ציוד הגברה, כל מה ששייך לאירועים של חתן וכלה מהשידוך עד אחרי השבע ברכות האחרון.

חצי שנה ערכו המחקרים וההתקשרויות עם הסוחרים, וכחלוף הזמן הזה נשלמה המלאכה: יצאה לאור חוברת מהודרת, מודפסת, שנשלחה גם בדואר אלקטרוני לכל חברי הקהילה. בראש החוברת היו עמודים של תקנות שקבעו מה גובה הסכום המרבי שניתן להוציא על כל פרט ששייך לשמחה. בהמשך היו פרסומות של הספקים ואנשי המקצוע שמתחייבים לסחורה פשוטה במחירים המתאימים ל'קהל אנ"ש'. פורסם גם שמי שמפר את התקנון, מוכר או קונה, אין לו יותר זכויות בקהילה.

יהיו שיאמרו שזו גישה קומוניסטית. לכפות על משפחה לנהל את השמחה שלה לפי רמה שנקבעה על ידי עסקנים? מי אתם שתתערבו באירועים שלנו? בכיס שלנו?

אז התשובה ברורה וידועה ולא בשבילה התכנסנו בטור הזה. כשחיים בתוך קהילה יש זכויות ויש חובות. מוכרח שהדבר יתנהל עם משמעת, כי כל פעולה שמי מחברי הקהילה עושה יש לה משמעות והשפעה על כולם. גם ההוצאות המיותרות נוצרו בתוך הקהילה (החרדית כולה) בכפייה, כי אחד מחקה את זולתו. ככה זה בקהילה, לטב ולמוטב. אתם רוצים להיות משויכים לקהילה שלכם, נכון? יש לכם סיבות טובות לכך. אז יש לכם גם מחויבות, לפעמים, להרכין את הראש ולקבל הוראות. וכמו שאמר הרבי הלב שמחה מגור כשתיקן תקנות לצמצום ההוצאות בשמחות ובא אליו חסיד עשיר בבקשה להחרגה ובהסבר שהוא יכול להרשות לעצמו. "יש לך הרבה כסף", הציע לו הרבי, "אז תקנה לך רבי אחר…"

בקהילה הזו התקבלו התקנות ונאכפו ברצינות רבה. בודדים שהפרו את הכללים קיבלו שיחת נזיפה קלה או חמורה (תלוי בתגובה שלהם לפנייה של העסקן האחראי) והעניין סודר.

ופתאום התברר שהעסקנים הנכבדים, שחלקם עשו את כל הפרויקט הזה באמת לשם שמיים, כי התורה חסה על ממונם של ישראל, לא הביאו  בחשבון משהו משמעותי במיוחד. לכל דבר יש השלכות ומסתבר שגם לתקנות האלו:

²

בקהילה הזו יש מערכת חינוך גדולה וענפה ופעילה מאוד וגם כמה כוללי אברכים עם מגמות לימוד שמוציאות תלמידי חכמים ומורי הוראה ודיינים. במשך השנה עוברים בחשבונות הבנק של המוסדות סכומי עתק. לא פשוט לנהל ולתחזק רשימה כה ענפה של מוסדות וכוללים ולדאוג שכולם יקבלו את המגיע להם. חלק גדול מההכנסות של המוסדות נזקף לזכותן של תרומות גדולות וקבועות של חסידים ששייכים לחצר. אנשי עסקים, סוחרים ובעלי חנויות שהוראות קבע נכבדות רשומות על שמם. הם מעבירים למוסדות מדי חודש את מעשר הכספים, ובמשך השנה גם תרומות חד פעמיות גדולות בדינרים ובכינוסים לטובת הישיבה, לטובת הכוללים, לטובת תלמודי התורה, לטובת ארגוני חסד כאלו ואחרים.

לכל אחד מאלו הנהלה נפרדת ומערכת גבייה משלה, וגם דרכי התרמה שקשה לעמוד נגדן. בישיבות ובכוללים מסבירים שזו החזקת תורה, איך תוכלו לעמוד מנגד כשאברך לא יקבל את המלגה הצנועה שלו, שהולכת ישירות למטרנה לילדיו?! מי לא יחפוץ בזכות להשתתף במשכורות של מרביצי תורה בישיבה. ותמיכה בארגוני הצדקה היא עזרה ליתומים ולאלמנות, אוכל לנזקקים, אבחונים וטיפולים לילדים מתקשים, בנייה ושיפוץ של מבני הציבור של החסידות, של בית המדרש שיש להחזיקו בבדק הבית כל השנה, ועוד צרכים שאין להם סוף. כל אחד תורם להיכן שליבו חפץ ויש שתורמים לכולם.

והנה, לאחרונה חל פיחות מדאיג בהכנסות של המוסדות המרכזיים וגם בכל הארגונים שמסביב. לפי החשבון התרומות מתוך הקהילה פנימה, שהסתכמו בסכומים גבוהים במיוחד בגלל מוטיבציה של חברי הקהילה, ירדו עד כדי מחצית.

העסקנים מבררים אצל מקביליהם בקהילות גדולות אחרות, והנה שם המצב אינו כך. אין שינויים מפליגים.

רק לאחרונה הם עלו על הכשל.

מסתבר שרבים מהאנשים האמידים בקהילה התפרנסו כהוגן מרכישות ואירועים ושירותים לשמחות של בני הקהילה, שרכשו דברים טובים ויקרים. אלו שהיה להם 'טעם טוב ויוקרתי' הגדילו לעשות והוציאו הוצאות כדי להביע את שמחתם. מאז התקנות כולם מוציאים את המינימום. ההכנסות של הסוחרים ונותני השירותים ירדו אפוא פלאים. הם מוכרים חצי מכמות הסחורה ובמחירים נמוכים בחצי ממה שהיו רגילים. "אין לי מהיכן להרים תרומה", מסביר תכשיטן אחד לעסקני הקהילה שראיינו אותו כדי להבין למה ומדוע. "אני בקושי מתפרנס. נכון שבאים אליי לקוחות גם מחוץ לקהילה שלנו, אבל הם מעטים, כי יש תחרות גדולה. רוב הקונים שלי במחלקת היוקרה היו מבני הקהילה והם הורידו את הרמה מאוד. הרווחים שלי עלובים".

כך סוחר תכשיטים וכך בעלי קייטרינג ומשמחים ומוכרים של כל מיני דברים ועוד רבים בקהילה הגדולה.

שוב הפעילו את מחלקת המחקר המאולתרת במוסדות הקהילה, ובאו למסקנה שירידת התרומות היא תוצאה ישירה של התקנות המגבילות. מסתבר שזו שמיכה שאם מושכים אותה יותר מדי לצד הראש נעשה קר ברגליים. מצד אחד הרווחנו חיסכון גדול, מצד שני אם במוסדות אין כסף ומשכורות מתעכבות ועובדים מפוטרים ואברכי כוללים משוועים ללחם לא מקבלים את מלגתם הצנועה, וכמוהם כאלו שתלויים בחסדים ובמענקים של ארגונים, אז מה הרווחנו? חסכנו בצד אחד של הקופה ורוקנו בצד האחר.

²

עונת החתונות חוזרת. מקומם לראות פרסומות נוצצות שמושכות הורים וחתנים וכלות לבזבז הון תועפות. אבל גם להם, לסוחרים ולנותני השירותים, מגיע להתפרנס מעבודתם או מהכישורים שלהם.

לחסוך כן. לחנוק לא.

צאו והתפרנסו זה מזה!