מלחמה מבית

מה גורם לחברת הכנסת מהימין לבדות תקיפה שלא הייתה, כשיש נתונים מספיק חמורים שאירעו? • מדוע קשה להתרגש מנאומה סוחט הדמעות של הח"כית הסופרת מהליכוד? • מי הגורמים שיכולים להוביל להשתקת הפייק ולהרגעת הקיטוב? • וגם, על המלחמה האמיתית שמתחוללת במגזר הערבי בישראל

1.

כואב הלב על חברת הכנסת עידית סילמן. כואב הלב שבמסעה לתשומת ליבו של הציבור, לכאורה, ובדגש על לכאורה, מעדה בלשונה. היא קיבלה מספיק גידופים ושפת ביבים מכדי שתיאלץ לגייס את דמיונה הפורה ולספר סיפור שהפרוץ בו מרובה על העומד.

בכלל, קשה לראות את מה שמתחולל כיום בכנסת. הבשורה הטובה היא שלא מדובר בתוצרת כחול לבן, אלא בסימפטום לקיטוב הפוליטי שמכה בעוצמה בכל העולם המערבי; הבשורה הרעה היא שהמנה העיקרית עוד לפנינו.

היטיב להגדיר זאת העיתונאי עמית סגל בהרצאתו האחרונה באירוע שקיים עיתון 'משפחה': "בעבר", אמר "לפני המהפכה הדיגיטלית, כדי לשמוע את הפוליטיקאים, הציבור היה מגיע לכיכר העיר ונושא את עיניו כלפי מעלה, לבימת הנואמים, כיום, בעידן הטלפונים החכמים, הציבור משפיל את עיניו כלפי מטה…"

זה הרבה יותר מדימוי מחויך למה שהעולם הפך להיות. כדי לחצוב בתשומת ליבו של האלקטורט מסגלים לעצמם חברי הכנסת והשרים טרמינולוגיה נחותה ודוחה, ששוברת מדי כמה ימים את השיאים של עצמה.

רובנו זקנים מספיק כדי להיזכר באותה מסיבת עיתונאים שכינס שאול מופז, אחרי שהתברר לו את מה שהתברר ויתברר לאלו שהיו שם לפניו ובאו אחריו. "ראש הממשלה שקרן", אמר בזעף והודיע על פרישתו מהקואליציה, שבועות אחדים אחרי כניסתו אליה. המהומה התקשורתית שבאה לאחר מכן גרמה לו נזק פוליטי בלתי הפיך. איש לא עסק במהות, כלומר, בהפרת ההסכמים שנחתמו עם 'קדימה'; כולם, מימין ומשמאל, הוקיעו את הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר על שכינה את ראש הממשלה "שקרן". איפה זה ואיפה המחמאות שמקבל בנט?! בוגד. נוכל. רמאי. ילד. מגלומן. שרפרף. כלב. המן. אלו רק חלק מהעלבונות שמוטחים ישירות בפניו; לא במסיבות עיתונאים מאחורי גבו. או כמו שדודי אמסלם תמצת זאת השבוע למשפט אחד: "רעל רדיואקטיבי".

אל דאגה. השמאל והימין ימשיכו להתווכח מדי שנה, האם ראשי הימין נתנו יד להסתה שהובילה לרצח רבין. השמאל מאשים את הליכוד, ובמיוחד את נתניהו, שבהשתתפותם בהפגנות נגד הסכמי אוסלו שבמהלכן נישאה דמותו של רבין בארון מתים כשתמונתו מתנוססת מעליו עם כאפייה. מנגד, נתניהו ובכירי מפלגתו דאז, בהם אריק שרון, טענו שלא שמו לב למיצג המתועב הזה.

בתיעוד מהפגנה שהתקיימה בכיכר ציון בירושלים נשמע מישהו מהקהל צועק "רבין בוגד" ושנייה אחר כך נראה נתניהו, העומד על המרפסת, מוחה בחריפות: "לא, לא. הוא לא בוגד. הוא טועה, אבל לא בוגד". העובדות לא מפריעות לצדדים להמשיך ולהתווכח האם ביבי מחה נוכח קריאות הסתה מתוך קהל אלפים, זאת בזמן שהם עצמם – חברי כנסת ולא מפגינים קיצוניים אנונימיים – משתמשים במונחים חמורים יותר כלפי יריביהם.

אני עוד זוכר את ההתכווצויות שאחזו בי בעודי עוקב אחר נאומיה בכנסת של ראש האופוזיציה, ציפי לבני; את ההתקוממות הפבלובית שתקפה רבים כשהייתה נוקטת ביקורת פרסונלית ועולבת בראש ממשלת ישראל בפניו וברבים. עברתי על הטקסטים ההם השבוע, והאמת שלא כל כך הבנתי מה גרם לי לאי נוחות. הלוואי שזאת הייתה רמת השיח כיום במליאה. 'חושב על עצמך'; 'מפלג את העם'; בסוף נתקעתי על "עושה פוזות" תוך כדי תנועת יד מקטינה ומזלזלת שהניפה לעברו. אז, אי שם ב-2009, השיח הזה היה לא מקובל כלפי ראש ממשלה ובכלל. סגנון כזה הזיק בעיקר למי שנקט בו ופחות למי שכלפיו הוא ננקט.

אל דאגה. שופרות בנט ומפלגות השמאל לא נותרים מאחור: וירוס, כינתה השבוע חברת כנסת מ'ימינה' את חבר הכנסת עמיחי שיקלי, רק כי האחרון מתעקש לדבוק בהבטחת מפלגתו לבוחר. ההסתה החמורה נגד נתניהו ומשפחתו, במיוחד בעת כהונתו, במיעוטה, חמורה עוד יותר מכינויי הגנאי של חברי הכנסת האחד כלפי רעהו; האקטים השונים שליוו את הפגנות בלפור מעוררי קבס ותחושות גועל.

הָיֹה הייתה כאן פעם שרת חינוך בשם יולי תמיר. באחד מדיוני ועדת החינוך של הכנסת, במהלך עימות שפרץ בינה לבין חברת הכנסת רונית תירוש, סיננה באוזניה – לא למיקרופון – ביטוי גנאי בלתי הולם. לא נחזור עליו כמובן, אך נציין שהוא רחוק מאוד מהרף הגבוה שהציבו חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה המכהנים בכנסת הנוכחית. בלהט הקטטה, תמיר לא שמה לב שמאחוריה עומד אחד הכתבים הפרלמנטרים שהקליט את דבריה.

באותו ערב, כשפורסמה ההקלטה במהדורות המרכזיות, רעשה הארץ ת"ק על ת"ק: הייתכן ששרת חינוך בישראל כך תכנה חברת כנסת? תמיר לא התפטרה, אבל הקריאות שתעשה זאת לא פסקו גם אחרי שפרסמה מכתב התנצלות.

2.

בשבוע שעבר, שעות אחדות לפני העברת התקציב, התייצבו אלפי מפגינים בכיכר הבימה בתל אביב במחאה על השותפות הקואליציונית עם רע"מ. בעוד שציבור המוחים הביע את מחאתו השקטה והמכובדת, על הבמה השתמשו הפוליטיקאים בכינויים מבחילים כלפי ראש ממשלת ישראל.

נואמת קבועה בהפגנות מסוג זה היא חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. גם הפעם לא ויתרה לחלוק עם ההמון את מיטב הגיגיה. מגלומן. שקרן. גנב. חזרה שוב ושוב ולבסוף קינחה ב"סורה חושך הלאה שחור".

48 שעות לאחר מכן. הכנסת נמצאת כפסע מהעברת התקציב לשנת 2022. ראש האופוזיציה הספיק לטעות כבר שש פעמים ולהצביע עם הממשלה בעוד שהקואליציה דוהרת ליעדה ומדלגת על הבורות שנכרים תחתיה תוך כדי תנועה. ואז, שעה-שעה וחצי לפני השלמת המהלך, זה קרה לחברת הכנסת אמילי מואטי ממפלגת העבודה. בהצבעה על אחת ממאות ההסתייגויות, בעודה מנהלת שיחה ערה עם עמיחי שיקלי, התבלבלה וחשבה שמדובר בהצבעה על הסעיף התקציבי כולו ולא על ההסתייגות; במקום להצביע נגד הצביעה בעד. לרגע הזה חיכו באופוזיציה. במשך כל שעות ההצבעה עשו שם מאמצים לבלבל את חברי הקואליציה; כשאלו נדרשו להצביע בעד זעקו אלו בקול נגד, וכך ההפך.

כשמואטי טעתה, הרוב הדחוק לקואליציה אבד וההסתייגות התקבלה. במקרה כזה, הנוהל מחייב את כינוס ועדת הכספים לדיון מחודש על הסעיף התקציבי שנפל. השעה הייתה כבר 22:00 בלילה. חברי הכנסת מהאופוזיציה אצו רצו לחדר הוועדה ופצחו בנאומי פיליבסטר שנועדו לעכב עוד ועוד. כשהגיע תורה של דיסטל אטבריאן, החלה לספר על קשיי הקריאה שחווה בנה בעבר. סיפור אנושי, שאם היה מסופר בפורום אחר ובנסיבות יותר ענייניות ולא במסגרת העמסת תוכן בנאומי כלום ושום דבר שנועדו למרוח זמן – היה גם מרגש.

היושב ראש, הנמנה עם הקואליציה – וכדי שלא נסטה מהמסר לא נציין את שמו ושם מפלגתו – עשה את מה שמתבקש מצידו ודחק בה לעמוד ביעד הזמנים. אטבריאן נפגעה; דמעות הציפו את עיניה. אתם ממשלה חסרת לב וחמלה, אמרה הפרלמנטרית, ששוברת בכל פעם מחדש את השיאים של עצמה בצחנה היוצאת מפיה.

האמת? לא התרגשתי. לדעתי, ההתנצלות של יו"ר ועדת הכספים – ושוב, לא חשוב שמות כי זה לא הנושא – הייתה מיותרת. מי שפותחת פה בכל הזדמנות ועולבת ביריביה הפוליטיים בביטויים הקשים ביותר, לא זכאית לחמלה בנושאים מהסוג הזה. אותה נשמור למקרים קצת יותר אותנטיים ואמינים.

הייתי ממליץ לח"כית הפופוליסטית לקחת דוגמה מראש מפלגתה. למרות מניותיו הרבות בקיטוב הפוליטי המקומי, לא היה לי מה להשיבו כשהגיב פעם רטורית לטענה שהעליתי בפניו בנושא זה: "האם פעם מישהו שמע אותי מנבל את פי?!" שאל. "לא במליאה, אלא בחדרי חדרים?! אלו שמדברים בשפה הכי גסה כלפי משפחתי, שלא יטיפו לי על שיח מכבד ושיפסיקו להאשים את הימין בפלגנות". את הדברים הללו שב ואמר השבוע בכנסת ואי אפשר שלא להסכים איתם.

תשאלו את עוזי ארד, יועצו המדיני וראש המל"ל לשעבר, שנחשב כיום לאחד מגדולי מבקריו. "ביבי היה הבוס הכי נוח שהכרתי", סיפר לי בעבר. "הוא מעולם לא הרים את קולו או עלב במישהו מאנשי הלשכה. הייתה פעם אחת, שאני זה שהרמתי עליו את קולי והוא, במקום להשיבני, אמר לי: 'כך לא מדברים לראש ממשלה. כשתירגע, תתקשר אלי שוב'". זה לא אומר שמדובר במופת של אנושיות. רחוק מכך. אך בהקשר לנושא שלשמו התכנסנו, אפשר בהחלט לציין לשבח את גישתו.

מטבע הדברים, הסיטואציה הפוליטית מביאה לאמוציות יתר מצד אלו שיושבים באופוזיציה. הדמויות מתחלפות, אולי גם העמדות הפוליטיות, אבל ההתנהלות אותה התנהלות. ביטויים לא פחות חמורים – ובחלקם אף יותר – נשמעו בעבר מפיהם של היושבים כיום בממשלה. גם הם וגם בוחריהם נקטו בשפה פסולה כלפי מי שדעותיו לא נראו להם.

אין עדות טובה יותר מזו של שר הביטחון, בני גנץ, ששיקף השבוע את המציאות העגומה בשמאל ה"נאור": "לצערי, אני נאלץ להחליף את המספר שלי כל חודש-חודשיים", סיפר, "כתוצאה מהתקפות משמאל ולא כתוצאה מפניות מימין".

3.

המצב הזה רק ילך ויחריף. כל זמן שהפלטפורמות הדיגיטליות פועלות ללא פיקוח רגולטורי, הקצנת השיח תפתיע אותנו בכל פעם מחדש. זה לא קשור בכלל אם אתם אוחזים בפיד משלכם. השפעת הרשתות חצתה כבר מזמן את המרחב הווירטואלי והגיעה לכל סמטה אפשרית במרחב הציבורי.

אם תאגידי הענק לא יידרשו להגביל את המשתמשים בכללי התנהגות נוקשים, הפריצה לגבעת הקפיטול תהיה משחק ילדים לעומת אירועים חמורים יותר שיבואו בהשפעת המדיה החברתית.
בגלי צה"ל משדר מדי ערב אדם העונה לשם יעקב ברדוגו. מדובר בעסקן מפלגתי, שמשום מה מתעקש שיכנו אותו פרשן פוליטי. האיש הזה מאביס במשך שנים מאות אלפי מאזינים בקונספירציות ושקרים מצוצים מהאצבע מול מיקרופון פתוח, בשעה המואזנת ביותר בתחנה הצבאית. ברדוגו יכול היה לפרוח בפלטפורמה החברתית. הוא התוצר האותנטי שלה. כל שקר, כל פייק, מתקבל בברכה ובלבד שישרת את הצד הנכון מבחינתו.

את דרכו לגל"צ עשה על גבה של התקופה. המחנאות כל כך עמוקה, שצד מסוים, בעת שלטונו, הצליח לדחוף אותו לתוכנית פְּרַיְם טַיְם יוקרתית. מינה אותו מפקדה התחנה ירון דקל, ואחריו חיזק והעמיק את אחיזתו בתקופת שמעון אלקבץ, שהיה נתון כולו להוראות שקיבל מגורמים פוליטיים רבי כוח.

לאחרונה החלו להישמע קולות הקוראים לסגור את גלי צה"ל. לא טועים אלו שחושבים שהמהלך הזה נועד לפתור את בעיית ברדוגו. גם הם עושים זאת כי הוא לא ממוקם פוליטית בצד הנכון, כלומר, עם מקבלי ההחלטות. בינתיים מונתה מפקדת זמנית לתחנה, גלית אלשטיין שמה. היא עדיין לא מצאה את הדרך לדחוק אותו החוצה, אבל שלא יהיה לכם ספק: הדחת אלקבץ ומינוי אלשטיין לא היו באים לעולם אילולי ברדוגו.

גם אני ועוד רבים בימין רוצים בלכתו של שדרן שלא מסוגל להעביר שידור אחד בלי לשקר, להכפיש ולעוות את המציאות. אבל אנחנו רוצים בכך לא מהסיבות שבני גנץ, השר הממונה, רוצה בכך. אילו היה משקר "מהצד הנכון", לגנץ ושותפיו לא הייתה כל בעיה להמשיך ולהעסיק אותו. ברדוגו חייב ללכת, אבל מהסיבות הנכונות.

נסגור סוגריים ונחזור לליבת הדיון. הפתרון לבעיית הפייק והשיח האלים, צריך לבוא מהעם. אנשים הגונים, שאכפת להם, צריכים להימנע מהשימוש בפלטפורמות הללו. ככה פשוט. כל מי שנמצא שם, צריך לדעת שהוא תורם להאדרת הפייק ניוז, להעצמת הקיטוב החברתי והפוליטי ולשורת נזקים שמשפיעה על כולנו. האחריות על הנזקים שהמסגרות הללו מביאות איתן מוטלת על בעלי החשבונות הפופולריים.

עזבו את שרפת הזמן והקטטות הבלתי נגמרות, שלא מובילות לשום מקום. זה חמור מאוד אבל פחות מהפגיעה שנעשית בדור הצעיר ובמרחב שבו הם יחיו. זה בכלל לא רלוונטי אם הציבור החרדי משתתף פעיל במשחק הזה. אכן, הוא לא נוכח שם. גם אותו חבר כנסת חרדי מכובד ומוערך, שכינה השבוע יריב פוליטי "בוגד", לא נמצא שם וכנ"ל חברו המוערך לא פחות, שכינה את חברי הממשלה "כלבים". שניהם לא היו חולמים בעבר להשתמש בשפה הנחותה הזאת. כמה שיתכחשו לכך, הם לגמרי מושפעים מהשיח האלים בפלטפורמות הללו.

לאחרונה אני שומע יותר ויותר פוליטיקאים ובמיוחד עיתונאים מובילים שמספרים על החלטתם לצמצם את פעילותם שם. זה מהלך מבורך. כולנו צריכים לייחל לרגע שבו האנשים הרציניים, החושבים והאינטליגנטים לא יהיו חלק מהמשחק הזה.

וזה מביא אותי שוב להגדרה הכל כך נכונה של עמית סגל: "בעבר", אמר, "לפני המהפכה הדיגיטלית, כדי לשמוע את הפוליטיקאים, הציבור היה מגיע לכיכר העיר ונושא את עיניו כלפי מעלה, לבימת הנואמים. כיום, בעידן הטלפונים החכמים, הציבור משפיל את עיניו כלפי מטה…"
ודו"ק ודפח"ח.

4.

שבעים ושמונה סוחרי נשק מהחברה הערבית נעצרו השבוע ואיתם עשרות אמצעי לחימה מתקדמים. גל המעצרים התאפשר, הודות לסיוע מבפנים מצד אחד מראשי הכנופיות, שחצה את הקווים והפליל את חבריו.

צדק ראש הממשלה, כשאמר השבוע שבמגזר הערבי פועל אחד ממצבורי הנשק הבלתי חוקיים הגדולים במזרח התיכון. רק בשנה האחרונה נעצרו יותר מחמש מאות סוחרי אמל"ח; הכסף והרכוש שהוחרמו מהם עומדים על כ-800 מיליון שקל(!).

המערכות, משטרה, שב"כ וצה"ל, פועלות עכשיו לייבש את הביצה. זה מתחיל בגבולות וממשיך בתוך היישובים בנגב ובצפון הארץ. היקף אמצעי הלחימה עצום; המרוץ נעשה נגד הזמן. ההערכה היא, שככל שהפעילות תעמיק, כך יגבר הסיכון להתפרצותו של עימות אלים.

לפני שבועיים ושלושה, אחרי הביקורים שקיימתי ברהט ובגבול הערבה, כתבתי שבמערכת הביטחון קיים חשש שהנשק יופנה בשלב כלשהו כלפי חוץ. רוצה לומר: שהמטרות יהפכו מפליליות ללאומניות. השיחות שקיימתי השבוע עם גורמים בכירים במשטרת ישראל, הבהירו לי עד כמה התרחיש הזה קרוב להתממש.

הלוגיקה פשוטה ומדאיגה. הכלי הקטן ביותר נסחר בחמישים אלף שקלים; כלים מתקדמים יותר נמכרים ללקוח הקצה במאות אלפים. המכה בכיס הביאה את הסוחרים וראשי החמולות לשלב ידיים עם ארגוני הטרור ביו"ש – שנמנים על חוג לקוחותיהם.

העמדות הלאומניות של ערביי ישראל לא נולדו ביום שהממשלה החליטה לטפל בפשיעה הרווחת במגזר. מספיק גפרור קטן כדי להתסיס את אלפי הצעירים המובטלים שמסתובבים חסרי מעש ברחובות. עכשיו תשלימו לבד את הפאזל: סוחרי נשק שמקורות הכנסתם הולכים ונחסמים, ארגוני טרור שצריכים לאתר מקורות אספקה חדשים ושבאב מוסת שמקבל נשק ביד ואת הדבר שהכי חסר לו בשלב הזה בחייו: שייכות ומשמעות.

המטרה תהיה כלכלית, אבל בדרך, המעורבים ילכו לאיבוד. בראש הפירמידה יעמדו הסוחרים שילחמו על הביזנס; החיילים בשטח ייאבקו על שחרור יפו, עכו, לוד רמלה וחיפה. מאות כלי הנשק שנתפסו הם טיפה בים. המגזר הערבי מפוצץ באמל"ח, וכשמישהו יחליט שאין לו יותר מה להפסיד, הצמתים בצפון ובדרום יהפכו לזירות קרב.

זה נשמע אפוקליפטי מדי. ברור שהרבה יותר נוח לטמון את הראש בחול. אבל האירועים ביפו וברמלה, במהלך מבצע 'שומר החומות', היו בסך הכל המבוא למלחמה הבאה. בדרום יש לנו את כיפת ברזל, בצפון עמלים על טכנולוגיות מתקדמות דומות, בתוך הבית פנימה, בצמתים ובערים המעורבות, אין בשלב הזה מענה הולם לאיום ההולך ומתקרב.

בגזרות יו"ש ועזה המלחמה היא על קווי 67', מול ערביי ישראל היא תהיה על קווי 47'.