חני
בכיתה יג נכנסה אלישבע לכיתה שלנו. בתחילה הרגשתי צורך לעזור לה להשתלב בכיתה החדשה, בסמינר החדש, אבל מהר מאוד הפך הקשר לחברות קרובה. טיולים בהפסקות, שיחות טלפון אל תוך הלילה, לימוד משותף למבחנים. כל מה שחברות טובות עושות.
קשה לי להניח את האצבע על הרגע המדויק שבו חל המפנה, אבל אחרי כמה חודשים קרה משהו: מקשר חברי נעים הפך הקשר לדורש ומעיק. שיחות הטלפון היומיות הפכו לחובה שאסור לפספס, והתארכו מעל ומעבר לרצוי גם כשביקשתי לסיים כי מאוחר ואני עייפה או עסוקה. כשרציתי ללמוד, להיפגש או אפילו סתם לפטפט עם חברות נוספות, אלישבע עיקמה את האף וגרמה לי להרגיש כאילו אני עושה משהו אסור. זה לא התאים לי. החלטתי להוריד במינון התקשורת, אבל לא ממש הצלחתי. אלישבע נפגעה מאוד. היא אמרה שקשה לה שאנחנו כבר לא חברות כמו פעם, ושהיא לא סיפרה לי אבל כשהיא נכנסה לסמינר היא עברה מן משבר אישי והשיחות שלנו ממש הצילו אותה. היא אמרה שביום שאנחנו לא מדברות היא מרגישה שאין טעם לחייה, וכשאנחנו כן מדברות אני כל כך מחזקת אותה ומעודדת אותה, שזה ממש משנה לה את כל החיים.
אני אוהבת את אלישבע ושמחה להיות חברה שלה. זו הרגשה טובה לדעת כמה אני משמעותית לאדם אחר וכמה ביכולתי לעזור ולתרום. אני מרגישה שיש לי שליחות של ממש, להציל אותה ולעזור לה. מצד שני – קשה לי. קשה לי לוותר על החברות ועל העיסוקים הנוספים שלי לטובתה. ויותר מזה, אני מרגישה בתוך מציאות חונקת. כנראה שזהו התפקיד שלי כרגע, ואני מתמסרת אליו ככל יכולתי.
אלישבע
חני ממש מצילה אותי. לא היה לי טוב בסמינר הקודם וחששתי מההתמודדות במקום החדש, אבל חני היא מקסימה. היה לנו חיבור טוב מההתחלה ויצרנו קשר קרוב ומיוחד. האמת שתמיד היו לי קצת בעיות עם הדימוי העצמי שלי, אבל ליד חני אני ממש מרגישה איך הביטחון העצמי שלי עולה. היא כל כך תומכת ודואגת לי. פשוט מיוחדת. אני לא יודעת איך הייתי שורדת את השנתיים בסמינר בלעדיה. נכון, קשה לי קצת עם הקשרים החברתיים הנוספים שלה ועם זה שלא תמיד יש לה זמן לדבר איתי בטלפון, אבל מצד שני – זה כל כך עוזר לי, זה מציל אותי! אני יודעת שהייתי עושה את אותו הדבר בדיוק לכל חברה אחרת, אם אני הייתי זו שיכולה לעזור לה.
השק של חני
חני היא ילדה טובה. ילדה טובה ותלמידה טובה. מאז ימיה בגן הילדים היא לומדת על מצוות החסד, על ‘ואהבת לרעך כמוך’ ועל כמה חשוב לעזור לחברות. תחילת הקשר עם אלישבע הייתה חיובית והיטיבה עם שתיהן, ולא הייתה סיבה לחשוש לסיבוכים עתידיים. בהמשך, כשהקשר הפך לקרש ההצלה של אלישבע (על פי הצהרתה שלה), גדלה גם תחושת המחויבות של חני כלפי החברוּת.
חוויית המושיעה, זו שמצילה אחרות, בפרט במקום שבו אף אחד אחר לא יכול לעשות זאת, היא חוויה מספקת ביותר, כזו שמעניקה תחושה עמוקה מאוד של ערך. המצפון של חני עם האחריות להצלתה של אלישבע אינם מאפשרים לה לנתק את הקשר, או אפילו לרווח אותו. תמורתם היא מוכנה לוותר על איכות החיים שלה – חברות ותחושת שחרור וחופש. חני חשה שהיא מוסרת נפש ועושה את המצווה עליה, היא בטוחה שתקבל שכר על מעשיה הטובים.
השק של אלישבע
שלא כמו שאר בעלי החיים, האדם נברא יחידי. אחת הסיבות לכך היא הייחודיות והאמונה בכוחו של כל יחיד לחיות בעולם ולהסתדר בכוחות עצמו. חברים ומשפחה הם דבר נפלא, אבל לפניהם קיבלנו את הכלים לצלוח את החיים בכוחותינו אנו.
“אני לא מסוגלת לחיות בלי חני”, אומרת אלישבע, ובדיוק בגלל זה היא טועה. אמירה כזו היא ביטוי של מצוקה, של קושי אמיתי שיש לטפל בו, ובשום אופן לא דרך חיים. אנחנו מעניקים לסובבים אותנו ומקבלים מהם, אך מי שמרגיש שחייו הם בעלי ערך רק בזכות מישהו אחר – נמצא בבעיה עמוקה וזקוק לסיוע דחוף.
מפגש השקים
חני יקרה, חז”ל לימדו אותנו: “או חברותא או מיתותא”. אבל אם חברות גורמת לצמצום חיים, לעול, למחויבות מעיקה, לאי נוחות, ללחץ, להורדת פעילות ולכל נזק אחר – זו בוודאות אינה חברות מיטיבה. כל אדם בעולם אחראי על עצמו ורק על עצמו, ולכן, אם אלישבע מרגישה שחייה ניצלים בזכותך – זהו סימן ברור לכך שמדובר בחברות לא בריאה, וחשוב מכך – למרות ההצהרות המרגשות, גם לאלישבע החברות הזו לא באמת מועילה.
חברות בריאה מצמיחה שגשוג, התפתחות אישית, שמחה. חברות שמייצרת מועקה היא מזיקה ואף מסוכנת, וחייבים להפסיק אותה באופן מיידי.
ואת, אלישבע, כואב לראות את המצוקה וההתמודדות שלך. חפשי מישהי בוגרת שאת יכולה לסמוך עליה ושתפי אותה בקושי שלך. בעזרת ה’ תקבלי את הכלים להיבנות מבפנים וליצור חוסן נפשי שאינו תלוי באיש
