מעון ילדים או בית מחוקקים

1.

שתי הצבעות טרם הוכרעו בזמן כתיבת השורות: של אזרחי ארה"ב ושל חברי הכנסת כאן בארץ. מי ייבחר לנשיא? כרגע הקרב נראה צמוד. ובכנסת, האם החוק שנועד להסיר את האיום של שלילת סבסוד מעונות יום לאברכים יזכה לרוב? נראה שהקרב צמוד.
ברור. שאלת זהותו של נשיא ארה"ב חשובה הרבה יותר. זה קריטי כדי שנוכל לקבל תמיכה מדינית וכלכלית במלחמת הקיום שלנו (טראמפ ניצח). זה קריטי כדי שנוכל להכיר בזכות שלנו להגן על עצמנו ללא תלותיות יתר בחורשי רעתנו (האריס ניצחה).
אבל הבחירות לנשיאות הן לא כאן. זה רחוק. זה בים. יכולת ההשפעה שלנו אינה מכרעת. ההצבעה בכנסת היא על חודו של קול. השאלה כרגע היא האם דן אילוז, מקום 33 ברשימת הליכוד, שנכנס לכנסת לאחר מימוש החוק הנורבגי, יצביע עם הקואליציה או עם התקשורת?
כאן הדברים עומדים. ומדוע זאת החלוקה – קואליציה או תקשורת? כתבתי פה בשבוע שעבר על הטעות החרדית, של חלקים מהציבור כמובן, לחשוב שהמחלוקת על הגיוס יושבת על שנאת חרדים. זה לא נכון. היא יושבת על כאב. כאב עצום של היכרות אישית עם כל כך הרבה נופלים הי"ד. עם כל כך הרבה הורים ואחים שכולים. עם כל כך הרבה יתומים. עם מספר עצום של נשים מסורות המנהלות משפחה ובית לבד כבר יותר משנה, כי הבעל במילואים. האמינו לי, כשמכירים אישית זה אחרת. זה משפיע על התודעה. זה משנה את גבולות הדיון. קשה מאוד להפטיר כדאשתקד נימוקים על "אלף נכנסים לתלמוד ואחד יוצא להוראה", ולכן לכולם כולל כולם אסור להתגייס.

2.

אז הנה, אחרי שכתבתי על שימוש מופרז בכוחו הפוליטי של ח"כ דן אילוז, אני גם מאמין לכאב שלו ומכיר בו. רק מה הקשר בין זה לבין חוק המעונות? אני לא שואל שאלה השקפתית, אני שואל שאלה עובדתית-היסטורית.
נניח שהיינו שומעים שיש חוסר הסכמה על חוק הגיוס בשל התעקשות של ח"כ דן אילוז (וואו. אני כבר מזכיר אותו פעם שלישית.) להכניס הסתייגות כזו או אחרת בחוק. ניחא. אני לפחות לא הייתי כותב נגדו. מותר לו. אבל כל קשר בין שאלת סבסוד מעונות היום לבין הדרך לבקו"ם, הוא נטו הצלחה תקשורתית מסחררת. ח"כ אילוז (רביעית) בוגר 'פורום קהלת' ועבד כעוזר פרלמנטרי של השר יריב לוין, צריך להיות הראשון שמודה בכך.
סבסוד מעונות היום אינו קשור לבחורי ישיבות. אינו קשור לבחורים בכלל. הוא קשור להורים לילדים, החוליה היקרה שהצבא הכי לא מעוניין בה כרגע. הנה העובדות: למסלול שלב ב' בצה"ל, המיועד לגילי 40-25 (הורים לילד במעון), נרשמו בתחילת המלחמה כ־4,000 חרדים. כמה גויסו? 400 בלבד. עשירית! אין לי טרוניה על כך. כוח האדם הדרוש לצה"ל הוא של צעירים יותר. אז לא צריך להציג שאלה היפותטית מה יקרה אם כל אברך שנשללה הזכות שלו לקבל סבסוד במעון ילך לבקו"ם, כי זה לא 'מה יקרה', זה בדיוק מה שקרה. באמת. 4,000 כאלו הגיעו, והצבא (שוב, משיקולים כנראה נכונים) אמר להם: לא תודה.
חדש לכם? ח"כ שאני נמנע מלהזכיר את שמו בפעם החמישית יודע זאת היטב. הוא גם יודע מי ניסה לקשור בין הסנקציה המטורללת לבין גיוס לצה"ל. מדובר במשנה ליועמ"שית גיל לימון. בוגר 'פורום קהלת' ולשכת יריב לוין לא צריך לקרוא טור דעה ב'משפחה' כדי לדעת מהן כוונותיו של גיל לימון. אין שום קשר בין האיש ומעלליו לבין הכאב של מי שמשווע לראות חרדים מתגייסים לצה"ל. גיל לימון הוא לא הפתרון של שאלת הגיוס, הוא בדיוק הבעיה. הראשון לסנדל כל מתווה שיאפשר לחרדי להתגייס כחרדי ולהשתחרר כחרדי יהיה לימון; הראשון שפועל לרסן את הניצחון המוחלט שהימין מוסר נפש למענו, באצטלה של הגנה מפני האג, הוא לימון.
כל ח"כ בימין הנהן בהסכמה כששמע את הצעקות של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' על גיל לימון וחבריו ביום שבו הומצאה גזרת המעונות. "חבורת מטומטמים!" צעק שר האוצר. "אני לא מכיר אברך אחד שבגלל ההחלטה המטומטמת שלכם יעזוב הכל ויחזור להיות בייביסיטר. אתם מחריבים את הכלכלה. נשים לא יצאו לעבוד. אתם מחריבים מאמצים של 15 שנה, ואפילו לא טורחים לדבר עם שר האוצר. מי אתם בכלל? דיון אחד מקצועי לא עשיתם! חבורה של אנשים יהירים! חבורת מטומטמים!"
והנה ציטוט נוסף מאותו יום: "זה שיא של חרפה! ללכת ולגזור חרפת רעב על ילדים קטנים, תינוקות? מאיפה מגיע הדבר המטורף הזה?!" גם אני חשבתי שזה של אייכלר. אבל לא, זה מה שאמר שר המשפטים יריב לוין באותו יום. כולם בקואליציה הבינו שמדובר בעוד ניסיון משפטי להפיל את גוש הימין. אבל התקשורת הכריעה, והדיון על המעון הפך לדיון על הגיוס.

3.

"מאז עלייתי לארץ אני כבר פועל בתחום הזה: בתקשורת, באקדמיה, במגזר השלישי, בכנסת כיועץ חקיקה. אבוא לכנסת עם השכלה משפטית, המבינה כמה חריגה המערכת בארץ, ואוכל להוביל לשינוי. אסור שתהיה חובת ציות ליועץ המשפטי. אהרן ברק המציא את החובה הזאת. זה לא רק גורם לאי-משילות, זה פוגע בדמוקרטיה שנבחר ציבור כפוף לאדם שאינו נבחר ציבור. יועצים אמורים לייעץ, לא לכפות את דעתם".
טוב, תמורת הציטוט המעולה הזה של חה"כ דן אילוז, מהיום שבו נכנס לכנסת, אני מוכן להזכיר אותו גם בפעם החמישית.

בראי ההיסטוריה סיכום מערכת הבחירות בארה"ב הוא לאו דווקא התוצאה. הסיפור ההיסטורי הוא המועמד שנאלץ לפרוש, שנאלץ להודות בחוסר היכולת הקוגניטיבית שלו לתפקד כנשיא.

הסיפור הוא לא רק ביידן. מדובר במערך שלם עם מעגלי-מעגלים של יועצים, דוברים, עיתונאים וכמובן תורמים בעלי הון, היודעים היטב את הנתון הזה ופועלים להעלים אותו מעיני העולם כולו. בואו, כאן לא צפון קוריאה. אנחנו מדברים על 'מנהיגת העולם החופשי'. במערכת הבחירות הזאת קיבלנו במוחש את הסיפור המוכר על בגדי המלך החדשים. כולנו היינו הקהל.
רבים התלוצצו השבוע במתח סביב השאלה אם נכוון על נשיא ארה"ב הנבחר בברכת 'שלא עשני גוי' או שמא בברכת 'שלא עשני אישה', אבל מערכת הבחירות הזאת סיפקה עוד ברכה: 'פוקח עיוורים'. והכוונה לכולנו.

חכמת ההמונים "לאדם היהודי יש שתי אפשרויות: 1. לקבל אמפתיה עולמית. 2. לחיות". רונן מאיר