עו"ד אבי בלום
י"ט סיון התשפ"ה
הטיסה הפרטית יצאה מהטרמינל אך לא בטוח שרכבת הבחירות יצאה מהתחנה. בשעת קריאת השורות – נפלה ההכרעה, אם הצעת החוק לפיזור הכנסת עברה בקריאה טרומית, או שמא נענתה בקשת הדחייה הנוספת של ביבי להמתין שבוע. עוד שבוע.
בחדרה של היועמ"שית לכנסת שגית אפק, הסמוך לחדר ועדת הבחירות המרכזית – כמה סמלי – ישבו השר לשעבר אטיאס וסגן השר מקלב עד לשעות הקטנות של הלילה שבין שלישי לרביעי. בבוקר המחרת הם שבו לחדר בשעה 10:00, כשיו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין ויועמ"שית הוועדה מירי פרנקל-שור נותרים מאחור ואינם משתתפים. עד שיֵצא עשן לבן, או שחור, אתם כבר יודעים.
הקואליציה התברכה בביקורו של נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי ומשכה זמן בניסיון להגיע להבנות. בביקורו בישראל, נטפה מהנשיא הארגנטינאי אהבת תורה, שהותירה רושם במציאות שבה לומדי תורה הופכים לעבריינים, במדינת היהודים. חכמה בגויים, תאמין.
בימים ובלילות שלפני ההצבעה מצאה עצמה מרכזת האופוזיציה ח"כ מרב בן ארי מ'יש עתיד', מתאמת מהלכים עם החרדים – כשהיא מתנהלת במקביל, לפי שעוני ירושלים וניו יורק. "אני מדליקה נרות ומברכת את הרבי מגור", אמרה לי השבוע בחיוך.
בבועה החרדית המנותקת מרחפת השאלה אם אפשר לבנות על אלטרנטיבה שיתופית בתום עידן נתניהו. "לא אהיה שותף למריחה", העביר יו"ר 'ישראל ביתנו' איווט ליברמן את המסר, לחברים החרדים – וכמה כאלה נותרו מאחור – שניסו לגשש אם ניתן יהיה להגיע להבנות ביום שאחרי הבחירות.
בתחילת המלחמה, כשדובר על צירופו לממשלת החירום, נשמע איווט מפויס ואף הגיע לסיורים מתוכננים מראש בארגוני החסד החרדיים, שבאחד מהם תכנן לחזור בו מהאמירה מדיפת הריח הרע, בנוגע לשליחת החרדים במריצות – למזבלה.
האם אכן שום דבר טוב לא מאיים עלינו בגזרתו? יש מי שסבור, מהצד החרדי, שהכל תלוי בתוצאה. אם גוש המרכז-שמאל לא ישיג 61 מנדטים ללא הערבים, איווט לא יחבוש שטריימל, אך יניח מאחור את המריצה והמזבלה, בדרך למטרה הקדושה של הדחת נתניהו מהשלטון.
איך תיראה מערכת הבחירות, אם האקדח שהניחו החרדים אכן יירה במערכה השלישית, והצעת החוק להקדמת הבחירות תעבור בקריאה שנייה ושלישית?
על השאלה הזאת, השיב השבוע הראשון שמזהה מערכות בחירות, בנימין נתניהו – האיש שעורך סקרי דעת קהל על בסיס קבוע, בקצב של שילוח קלצ'ניקוב וסיוע המוניטרי לעזה.
מערכת בחירות היא אירוע מתגלגל, שמתחיל בנקודה אחת ואין לדעת באיזו ייגמר. אבל לנקודת הפריצה יש משמעות גדולה. אם מערכת הבחירות תיפתח על רקע גיוס החרדים, במקביל לפרסום רשימות הנופלים בעזה במלחמה שהשבוע הוכתרה רשמית כארוכה במלחמות ישראל – התחזית של נתניהו היא התרסקות.
התקשורת הישראלית שמעלה מילואימניקים לשידור ומתדרכת אותם להתבטא נגד ההשתמטות החרדית, לא תניח לנושא. בנט וליברמן, שמתקשים לתמרן ולגבש סדר יום במציאות שבה הם לכודים בין ימין לשמאל, יהפכו את הגיוס לראש החץ של הקמפיין. לפיד וגולן לא יישארו מאחור, ואפילו לא גנץ, שרוקד כדרכו על שתי החתונות – נפגש עם החרדים וקורץ לשמאל במקביל – וסופו שיפספס את המנה העיקרית כאן ושם.
לא רק משמאל. 'הציונות הדתית' ו'עוצמה יהודית' לא יוכלו להישאר במרכז הכביש וייאלצו לעקוף מימין. שר האוצר סמוטריץ' שדיבר השבוע נגד הסנקציות המיידיות במתווה אדלשטיין, יישמע אחרת בעיצומה של מערכת בחירות. כשיראה בסקרים את אחוז החסימה מלמטה, ייאלץ להסתער על הקול הציוני-דתי ולהוכיח שאין לו יד בהשתמטות החרדית. במציאות שכזאת, יהיה קל יותר להסתובב כחרדי בלונדון ובפריז, מאשר בחוצות ערי ישראל.
הנתיב השמאלי
ההלם והתדהמה של חברי הכנסת החרדים למראה רשימת הסנקציות של יולי אדלשטיין התחלפו בתחושת זעם, עם היצמדות מקיר לקיר, לפחות מן השפה ולחוץ, לאיומי הקדמת הבחירות, שהיו עד לחג השבועות נחלתה של חסידות גור בלבד.
מראית העין של חזית חרדית אחידה עם איום בהליכה לבחירות, אינה חזות הכל. המחלוקות הפנימיות רוחשות ולוחשות, מתחת ומעל לפני השטח.
לכולם ברור כי מהרגע שיוכרז על הליכה לבחירות, תינטל מהחרדים ההשפעה התקציבית המעטה שנותרה להם באמצעות משרדי הממשלה. כל פקיד יהפוך לאישיות עצמאית שתתעלם מפניות השר הממונה עליה. הכתובת היחידה שאליה יישא עיניים, תהיה היועמ"שית, שהחרדים עבורה הם שק החבטות המועדף – עם גיבוי כמעט מקיר לקיר בדעת הקהל הישראלית.
יו"ר שס דרעי, במצב סבוך עוד יותר, יצטרך לתמרן בין ראשי הישיבות שיושבים במועצת החכמים וחותמים על כתבי סירוב לגיוס חרדים, לבין המצביעים המסורתיים שממשיכים לשמור אמונים למפלגתו של מרן הרב עובדיה זצ"ל. הנאמנות הזאת היא בעירבון מוגבל, עד לרגע שבו שס תיתפס כמי שהביאה להפלת "מרן" האזרחי – ביבי.
ב'אגודה' דיברו השבוע נגד הבכיר בשס – ובשס כמו בליכוד יש רק אחד שכזה – שהעריך כי המצב הביטחוני ימנע את פיזור הכנסת. גרוע יותר, לדבריהם, לא יכול להיות, אף על פי שטקסטים דומים שמענו בעבר, כשחוקים שנראים כיום חלומיים, נדחו על ידי האגודאים.
"הניסוי כשל", אומרים בסיעה המרכזית של גור בפרפרזה לאמירה שהושמעה בימי הדמדומים של 'ממשלת השינוי'. גם דילמת האלטרנטיבה מרתיעה אותם פחות, כשבגור מזכירים איך איווט ליברמן עצמו כשר אוצר בממשלת בנט-לפיד הציע לטענתם, ערב העברת התקציב, חבילה של מאה מיליוני שקלים למוסדות פטור שאינם מלמדים ליב"ה בתמורה להימנעות של שני ח"כים מ'אגודת ישראל', פרוש ואייכלר, בהצבעה על התקציב.
"הרי גם לפי רוב הסקרים הגרועים כיום, למרכז-שמאל לא יהיה רוב בלי להסתמך על קולות הערבים", אמר לי החבר מאגודה. "הישיבה בממשלה אינה תכלית הכל. עם השמאל והמרכז – סביר שנוכל להסתדר גם מבחוץ. לתמחר כל הצבעה, ולהוציא מהם יותר מהכלום שביבי נותן לנו כיום".
שוברי ברית
בכאוס שנוצר אין שחור ולבן. גם בשס נשמעים קולות אחרים כמו זה של הראשון לציון מרן הגר"י יוסף, שמוצא עצמו בלב הבעירה, ולא רק מטפורית, אחרי שבית הכנסת שבו הוא מתפלל הוצת השבוע. ההנפצה שהאשימה את המצית כחרדי לשעבר שגויס על ידי האיראנים, העלתה לרגע את החשש שבמשימת גיוס החרדים, משמרות המהפכה האיראניים נחלו הצלחה גדולה מזו של צבא הגנה לישראל…
העז העיוורת עושה קאמבק, כשבאוזן מהדהד המשל התלמודי המפורסם ממסכת בבא קמא על העז העיוורת בראש העדר – שאביו של הגר"י יוסף המשיל בשעתו על ביבי. התבטאותו נגד הנהייה אחר הימין, היא מנטרה חוזרת בדברי הגר"י יוסף בשבועות האחרונים, במה שנראה כמו הכנה של דעת הקהל, לכל הפחות החרדית, לשבירת הברית המסורתית עם הימין. בימים כתיקונם אפשר היה לראות בכך איתות מצידו של יו"ר שס, אילו רק היה מתעדכן מראש, ולא בדיעבד, בתוכן הדברים.
גם 'דגל התורה' אינה עשויה כמקשה אחת ומשמיעה ניואנסים שונים. בסביבתו של נתניהו סימנו את מוטי בבצ'יק כמי שמוביל את העגלה החרדית לפרישה מהממשלה, ולצידו גורם נוסף באחת מחצרות ההנהגה הליטאית. "הם מנהלים מגעים עם בנט ומחוברים לכמה חרדים שמזוהים עם הציר הקפלניסטי", אמר לי השבוע גורם בלשכת רה"מ, שנקב בשמות המעורבים, ולא מקרב חברי הכנסת החרדים. בסביבת נתניהו מזהירים את החרדים מהפכפכותו של בנט, ועל כך אפשר לומר בתגובה: תראו מי שמדבר.
הביטוי המוחשי והמוחצן לעמדות הסותרות מאחורי הקלעים, חרף החזית האחידה לכאורה, ייראה בימים הקרובים דווקא מעבר לים – במסע המחודש לגיוס הכספים עבור קרן עולם התורה. יעדי גיוס הכספים – כמו בחוק הגיוס הצבאי – שונמכו כלפי מטה. במסע הקודם הוצב יעד של 125 מיליוני דולרים, בעוד הפעם, מימוש היעד של גיוס 75 מיליון ייחשב להישג.
את הכינוסים הגדולים יחליפו ביקורים אישיים ואספות מצומצמות, בניסיון לפנות לבעלי ההון ולהתמקד בכסף הגדול. החזית האחידה עם כינוסי ההמונים, הופכת לכמה גזרות פעולה שמתנהלות בנפרד זו מזו. מרן האדמו"ר מגור המריא בגפו במטוס הפרטי של הנגיד יואלי לנדא, ואפשר לומר שזו הייתה "טיסה פרטית" גם כמטפורה, ולא רק בגלל אמצעי התעופה.
טיסת היחיד של האדמו"ר מגור העידה על הכלל, ואף על נסיעותיהם הנפרדות של מרנן הגר"ד לנדו והגרמ"ה הירש. האחרון, התעכב ונשאר בישראל כדי להשתתף במבחני הקבלה לישיבת סלבודקה, בסיפור שמבטא את הפרדוקס על רגל אחת.
ממבחן למבחן – המריא מרן הגרמ"ה הירש בטיסה ישירה לשיקגו, ובהמשך יערוך מבחן ישיבתי לבחורים בדטרויט, אך המבחן האמיתי של 'דגל התורה', הוא במישור הפוליטי ולא התורני.
בפראק שהוא לובש כמנהיגה הרוחני של דגל התורה, ר' משה הלל אינו יכול להבטיח לעצמו, בכובעו התורני כראש ישיבה, כי הבחורים הצעירים שמגיעים להיבחן בשערי סלבודקה, יוכלו לשקוד על תלמודם בלי להפוך לעבריינים במדינת היהודים.
כיפה שחורה
הסקרים שערך נתניהו, מאז הכריזו החרדים על תמיכתם בחוק להקדמת הבחירות, גורמים לראש הממשלה לעשות הכל כדי לפתור את המשבר ולהימנע מבחירות עכשיו. את הדיבורים בסביבתו על הצטרפות הליכוד בראשותו לגל האנטי-חרדי והתייצבותו כמי שמנע בעצמו העברת חוק נוח לחרדים, דחה נתניהו בהינף יד. "בכל מקרה ניתפס כמי שנגררו לאירוע", הסביר וחזר לנהל את המגעים, באיחור אופנתי ורק אחרי שהסוסים ברחו מהאורווה.
לראש ממשלה יש יתרון גדול ביכולתו לקבוע את סדר היום של מערכת הבחירות, כמי שמושך במוסרות השלטון. הליכה לבחירות על רקע ריסוק חמאס בעזה, שבירת הציר האיראני ואולי גם שדרוג של הסכמי אברהם, היא עניין אחד. פריצה לבחירות על רקע משבר גיוס החרדים, היא אירוע אחר שמוציא את השליטה מידיו, ומשמש מבוא לתבוסה כמעט בטוחה.
החרדים וגם נתניהו אינם תולים תקוות באדלשטיין שעשה להם כיפה אדומה-שחורה, וגם כעת – דואג לתדרך נגדם לפני, אחרי ובמהלך כל פגישה. שר השיכון לשעבר אריאל אטיאס, שמוביל את המגעים מטעם החרדים, לא חווה תרגיל כזה, מאז איבד במו ידיו אלפי דירות לחרדים בעיר חריש – שאותה פיתח כעיר העתיד החרדית במהלך קדנציה שלמה, עד שנאלץ למסור אותה לזרים בהוראת בג"ץ.
יולי אדלשטיין מתעקש שלא הונה את החרדים, והצעת הסיכום שהניח על השולחן היא תמצית כל הדיונים שהתקיימו בשקיפות מלאה בוועדת חוץ וביטחון. רק שלאטיאס, בניגוד לאדלשטיין, אין פריימריז קרובים ולא שאיפות פוליטיות עתידיות בטווח הנראה לעין. כמי שאומנותו כיום במשא-ומתן, אטיאס מנהל מו"מ כאשר כל הקלפים נגדו. אם בנוסף היה מריח במורד הדרך מארב של אדלשטיין, האינטרס האישי שלו היה לעדכן מייד בהתפתחויות ולא לזרות אשליות.
אלמנט ההפתעה שיחק לטובת אדלשטיין ברגע הראשון, אך ברגע שאחרי, השותפים הפוליטיים שישבו על הגדר, יורדים למגרש. אפילו אופיר סופר שנתפס כמי שמתנגד לחקיקה מרוככת, הפך לזה שמנסה לתווך בין הצדדים בניסיון לגשר על הפערים. הדבר האחרון שחסר לציונות הדתית הוא לאבד דווקא עכשיו את כל המאחזים, בממשלה ובשטחים.
בדגל התורה ובשס הבהירו השבוע לשותפים – כי באו למפגשים עם אדלשטיין בידיים נקיות עם נכונות לדון ביעדים של כעשרת אלפים מגויסים בתוך שנתיים. דובר שס נשלח רשמית לערוצים להתראיין ולדבר על יעד של כחמישים אחוזי גיוס ממחזור בתוך שנים ספורות. ואל נא תשאלו איך זה מתכתב עם מכתבי הרבנים הבלתי מתפשרים שמתפרסמים במקביל. אפילו לדוברים המנוסים ביותר, אלה ימים קשים.
נתניהו מצידו ממשיך להפעיל את כל הגייסות. ישראל גנץ ויוסי דגן, מראשי הנהגת המתיישבים, ישבו במוצאי שבת עם יולי אדלשטיין לפגישה ממושכת בניסיון להגיע להבנות. ההתגייסות שלהם כדי להביא לפתרון המשבר, מלמדת על גודל החרדה של הימין מאובדן השלטון וקריסה מוחלטת בקלפי, אם הבחירות יתנהלו בצל משבר הגיוס.
אנגלית למתחילים
נתניהו הזהיר את החרדים כי הצבעה בעד החוק להקדמת הבחירות בקריאה טרומית, תאפשר ליועמ"שית להתייחס לממשלה כאל "ממשלת מעבר" דה פקטו. באגודת ישראל דחו את התקדים שהציג נתניהו, ובפלפולי למדני הסבירו כי אינה דומה הצעת חוק להקדמת הבחירות שמוגשת על ידי הממשלה אשר ניתן לראות בה הסכמה ממשלתית על הליכה לבחירות, להצעת חוק שמגישה האופוזיציה, והממשלה מבהירה כי תפעל לתקיעתה.
ביבי חותר לכך שהחרדים יביעו הסכמה ויתכנסו סביב הצעה סבירה, מה שיאפשר לו לגבש מאחוריו את החברים לגוש הימין, ולפורר את חזית הסירוב של יולי אדלשטיין כיו"ר ועדת חוץ וביטחון.
האם פיטורי יולי אדלשטיין יוציאו את הערמונים מהאש? אולי במישור הפוליטי אך לא בהכרח המשפטי. ההקלטה של נתניהו, באנגלית, משיחתו עם מרן הגרמ"ה הירש, לימדה את השיטה: לפטר, לפטר, לפטר.
באותה שיחה – שהוקלטה בטלפון של גורם שלישי, אחד מיועצי הח"כים החרדים – והודלפה על ידי בת קול בלי שאי מי מקבל אחריות למחדל המביש, התפאר נתניהו בכך שהחלפת שר הביטחון לשעבר גלנט והרמטכ"ל הרצי-הלוי הסירה חסמים מקידום חוק הגיוס.
רק שאצל ביבי, כל חסם שיורד, הוא מבוא למכשול הבא. אם אדלשטיין יפוטר מראשות ועדת חוץ וביטחון – הדחה שלישית בסדרה אחרי שר הביטחון גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי – החרדים ימצאו עצמם במצב בלתי אפשרי, מול יועצת משפטית לוועדת חוקה המגובה ביועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה – זו שהממשלה הצביעה השבוע על "הדחתה".
לוין מיהר לקחת קרדיט על מהלך ההדחה, אך בהרב-מיארה לא הולכת לשום מקום. גם אם הממשלה הייתה נוקטת את דרך המלך, ממנה שר משפטים לשעבר ומגבשת רוב להדחה בוועדת האיתור, מרבית הסיכויים שבג"ץ היה פוסל את ההליך, אם כי היה מתקשה יותר לעשות זאת לנוכח הליכתה של הממשלה בדרך המלך. את עילת ההדחה האולטימטיבית, ניסחה ועדת שמגר ב-98': חוסר אמון מתמשך בין היועמ"ש לבין הממשלה.
רק שכמו תמיד, במקום ללכת ישר, בחרה ממשלת הימין בדרך עקומה. הכללים שונו תוך כדי המשחק, מה שיאפשר לבג"ץ בוודאות להכריז על ההדחה כבלתי חוקתית.
היועמ"שית כאן כדי להישאר, בחסות הבג"ץ שיפסול את פסילתה. כחלק ממסע הנקמה במדיחיה, היא תפסול כל הצעת חוק גיוס שתשמר בעקיפין את שלטון נתניהו והחרדים.
גם בתרחיש האופטימלי, אין היתכנות לפתרון אמיתי – שיעגן את מעמד לומדי התורה בחקיקה ויחזיק מעמד בפסיקה. בכמה מבתי הרבנים, נשמעו השבוע אמירות קשות נגד נתניהו שהזכירו את פניני סמוטריץ': "שקרן בן שקרן". נכון להיום, לא אדלשטיין או בהרב-מיארה, אלא נתניהו הוא שעומד בסכנת הדחה, אך אצל ביבי כמו ביבי, המילה האחרונה טרם נאמרה.
