משחקי מוח

אין חסינות

כבר חמש עשרה שנה אני מסתובב בעולמות שמכונים 'התקשורת', ואחד הדברים הכי בולטים בתחום – משהו שאתה שם לב אליו כבר בימים הראשונים של העבודה – הוא הקלות שבה אתה יכול להכניס לאנשים מחשבות לראש. לא סתם מחשבות, אלא כאלה שהם בטוחים שהם חשבו אותן באופן עצמאי. אנשים אוהבים תובנות, ואוהבים עוד יותר לנכס אותן לעצמם.

אני זוכר את הפעם הראשונה שפגשתי אדם שהרצה לי משנה סדורה בנושא מסוים. הוא עצמו לא היה מודע מהיכן הוא שואב את המניפסט הרהוט שהוא מדקלם. אני ידעתי. הכרתי את הכותב מצוין. לזכותו של הדובר הרהוט ייאמר שהוא באמת לא זכר שהוא קרא איזה טור בשבת. הטקסטים נבללו לו בתוך המחשבות, וביום ראשון הוא פשוט הרצה את התזה למי שכתב אותה בביטחון מוחלט.

אני נזכר בכל זה בגלל הטרפת שכולנו נחשפים אליה בשבועות האחרונים, שהתחילה בתקשורת הכללית ופולשת לתוכנו.

באופן שאולי מזכיר את זעקות הגעוואלד חסרות הפרופורציה מהעיתונות המפלגתית החרדית, אנחנו רואים את העיתונות הכללית מגויסת בצו 8.

קחו למשל את הטרמינולוגיה של עיתון 'הארץ'. מה שהתחיל בכינוי 'רפורמה משפטית' הפך במהרה ל'הפיכה משפטית' וכעת כבר מכונה רשמית 'הפיכה משטרית' בדומה להפיכה צבאית. כלומר, אנשים חסרי לגיטימיות, אך כאלו המחזיקים בכוח רב, מובילים הפיכה בכוח נגד רצון העם.

וכל זה לא קורה סתם. זה קורה מכיוון שהלקוח הסופי, כלומר אתם, הציבור, הוא מי שהכי קל לשחק לו במוח.

בסוף, האדם הוא סך כל הדברים שהוא שומע וחווה. אין חסינות לאיש. לא רק אתם, גם יריב לוין, אם יקרא כל היום את התקשורת הישראלית, הוא ישתכנע בסוף שפרויקט חייו מסוכן וכדאי לעדן ולרכך אותו. למזלו, יש לו עוד כמה עיסוקים חוץ מלהתמכר לפרשנויות השחורות משחור של התקשורת הישראלית.

…

ניצחון פירוס

אנחנו רואים את ההצלחה של התקשורת בעיקר בדרדור המהונדס של מצב הרוח הלאומי.

גם גדולי התומכים בממשלה החדשה ובהרכבה הנוכחי, מתחילים לשדר תחושת חמיצות שעולה במעלה הגרון. קשה לשים את האצבע על משהו מדויק, אבל התחושה, הו התחושה הארורה, היא שמשהו כאן לא עובד.

הנתונים, לכאורה, מדברים בעד עצמם.

14 הרוגים בחודש אחד, ריבית שחונקת את משקי הבית והופכת את המחיה הקשה גם ככה לבלתי אפשרית, הפגנות הענק שמתעצמות, תחושת הקיטוב והמיאוס של חלקי העם זה מזה, הדיווחים על משיכת כספים מהמדינה בהיקפי עתק, הירידות בבורסות וזינוק הדולר – כל אלו הופכים את האווירה לעכורה, כבדה, רעילה. משהו לא עובד. לא אל הנער הזה התפללנו. סוג של ניצחון פירוס.

אלו התחושות של אנשים רבים.

קשה להתווכח עם תחושות של אנשים, אבל בואו ננסה רגע לפרק את התחושה הזו ולבדוק אותה במשקפיים ניטרליים.

גם היום, האינפלציה במדינת ישראל היא מהנמוכות בעולם המערבי. עליית הריבית זהה לעלייה ברחבי העולם, לא יותר ולא פחות. נכון, אנחנו נמצאים בתקופה כלכלית מורכבת, אבל לא בכל אשמה הממשלה, בטח לא ממשלה שמכהנת חודשיים.

הממשלה הזו העבירה ביום שישי האחרון תקציב מדינה. תקציב מצוין. יש בו שורת בשורות דרמטיות לציבור החרדי ולמדינת ישראל. המצב הביטחוני מעורער, והאסונות קשים מנשוא, אבל קבלו ספוילר: זה המצב כבר אלפיים שנה, ועד שהמשיח יבוא לא נראה שהמצב ישתנה. וכן, ישנם משיכת הכסף מהארץ והאיום על הבנקים, שהם חלק מתעשייה של אנשי 'ערב רב' שנועד לאיים על מדינת ישראל: או שתתנו לנו שלטון או שנשרוף את המועדון. שום מדינת חפצת חיים לא יכולה להיכנע לאיומים מפיוזיים מהסוג הזה.

…

נסראללה מבסוט

כדאי להבין למה ואיך הכל התחיל. לפני חודשיים הוקמה ממשלת ימין. אולי פעם ראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל מוקמת ממשלה כל כך הומוגנית. כל כך אמונית. ממשלה בעלת אג'נדה זהה כמעט בכל נושאי הליבה העקרוניים.

אבל למרות התחושה הטובה של הציבור האמוני, הממשלה הזו היא אתגר עצום למי שמכונים 'החוגים הליברליים' במדינת ישראל. זו ממשלה שיש בה לא מעט אנשים שרוצים להגביר את הזהות היהודית במדינה, ממשלה שיש בה שרים שלא מתביישים במטען הרוחני והערכי שהם נושאים, וממשלה שרוצה לממש את הערכים האלה שבשמם נבחרה.

אולי מתוך הבנה שזה הקרב האחרון, ואולי מחוסר יכולת להכיל את ההפסד, יצאו אותם גורמים לקרב לא לגיטימי.

אין לגיטימי יותר מהפגנות. יודעים מה, גם הפגנות שכוללות חסימות כבישים. כשלאנשים כואב – הם זועקים. והחרדים הם הראשונים שצריכים להגן על זכות ההפגנה בכל מחיר.

אבל הכלים במלחמה הזו – לא לגיטימיים. הם כוללים ניסיונות למוטט את הבנקים הישראליים, להלך אימים על משקיעים זרים שיפסיקו לבוא לארץ, להסביר לאנשים שמדינת ישראל חדלה מלהתקיים. מתנהל כאן קמפיין חסר תקדים בתקשורת הבין לאומית. מגויסים אנשי כלכלה ומדע שיסבירו שמדינת ישראל על סף תהום. מתנהלת מלחמה פסיכולוגית שנותנת לאויבים שלנו את התחושה שהפרויקט שנקרא מדינת ישראל על סף חידלון. אפילו נסראללה כבר חוכך את ידיו בהנאה נוכח מה שהוא מזהה כהתפרקות פנימית של ישראל. "ישראל משמידה את עצמה", אמר בשבוע שעבר. "השלב הבא הוא מלחמת אזרחים וקריסה של הישות הציונית".

ונסראללה לא מדמיין. המאבק הזה מערער את יסודות הקיום של מדינת ישראל.

פגשתי בתחילת השבוע בשדה התעופה קבוצת חברים שחזרה מטיול בחו"ל. הם מה שנקרא מלח הארץ. בוגרי יחידות סייבר בצה"ל, עובדי היי-טק, גרים במרכז הארץ, משלמים מיסים גבוהים, והם דיברו – בכאב ומכל הלב – על סיומה של מדינת ישראל ותחילתה של מדינת יהודה. ואתה מבין שהקמפיין המרושע והשקרי – עובד. הוא לא בחלל ריק. יש אנשים שצורכים את הקמפיין, מאמינים לו ומתחילים לחשב את דרכם לאחור.

ועל מה המלחמה ריבונו של עולם? איך מצליחים לייצר תמונה מעוותת כל כך?

איך הפכו דיון לגיטימי על הצורה שבה יבחרו שופטים במדינת ישראל, דיון שמתקיים פה לא מעט שנים וזכה לקונצנזוס רחב שדרוש שינוי יסודי במשפחת שופטי העליון, להחרבת מדינת ישראל ותום הדמוקרטיה?

…

לא לוותר

אני לא מבין גדול בחוקים ובחוקה, אבל מבין קצת בדעת קהל, וברור דבר אחד: אם הימין יתקפל בסיפור הזה, אפשר לסגור את הבסטה. אין זכות קיום למפלגות הימין והחרדים ונגזר גורלנו לשבת באופוזיציה לנצח, גם אם יהיו כמה חרדים שישבו במכוניות של שרים ויחזיקו באופן פיקטיבי במשרדים.

גם מי שחי בתודעה שהתקשורת מגויסת לצד אחד של המפה, בסוף קורא ורואה את מה שמשודר ואומר לעצמו: נוריד שמונים אחוז, אבל עשרים אחוז עדיין נכון. ואם ככה, המצב נורא ואיום. צריך לוותר על הרפורמה. אי אפשר לקרוע ככה את העם. אסור לאפשר התמוטטות כלכלית וכו'.

אבל האמת היא שזה לא עובד באחוזים. אין אפילו אחוז אחד נכון. הכל הנדסת תודעה שקרית. יצירת יש מאין. הפיכת האור לחושך וימין לשמאל. וזו גם הסיבה שכלי התקשורת הורידו את המסכות בקרב הזה. הם הפכו לקמפיינרים על מלא. הם יודעים שהציבור לא מאמין לכל. הם יודעים שמסתכלים עליהם כמי שעובדים במטה של משמרות המהפכה, אבל הם גם יודעים שבסוף חלק יטפטף למטה ויקנה שביתה גם בחוגי הימין שבסוף יתקפל. ואת זה אסור לאפשר.

הציבור הימני בישראל צריך להיערך לכמה חודשים קשים. יכול להיות שהמצב יחמיר לטווח הזמן הקצר. ההפגנות יתגברו, הלחץ הבין לאומי יחריף, הבורסה תרד עוד, ולצערנו יהיה מי שיעשה מאמץ לדרדר את המצב הביטחוני. אבל הצד השני יודע מצוין שהקרב פה הוא לא על צורת בחירת השופטים, אלא על אופייה של מדינת ישראל. הגיע הזמן שגם אנחנו נבין את זה – ובקרב הזה, אסור לנו להפסיד.

…

השפעה מאגית

ולא הייתי כותב על זה מילה לולא היו הקולות האלה משתלטים גם על המחנה שלנו. מי שקורא את הטור הזה יודע שבימים כתיקונם הח"מ סבור שאסור להתגרות לא באויבים ובוודאי לא באחים. עדיף לוותר ולהגיע להסכמות. אבל עכשיו, אסור לוותר על קוצו של יו"ד ברפורמה המשפטית.

עוד ועוד קולות במחנה הימין ובקהילה החרדית רואים את ההפגנות ואומרים: אין ברירה, צריך לעשות פרסה. אי אפשר להסכים עם הקרע בעם. ואולי באמת, אומרים אחרים, באמת הרפורמה הזו היא נוראית. היא תחריב את מדינת ישראל. אולי באמת כדאי לוותר עליה.

ואת כל ההקדמה הארוכה הזו אני כותב, בשביל לחדד נקודה אחת: כמה חשובה הסביבה של הבן אדם.

אם הוא חי בעולמות של תוכן שכוללים שמיעת רדיו, קריאת עיתונים וצריכת פושים רוטטים בטלפון, סיכוי סביר שלא רק שהוא נגד ההפיכה המשטרית, אלא אט אט הוא גם יתרחק מהבארות שמהן שתה כל חייו. האדם הוא סך כל מה שהוא שומע וחווה. והיום, בעולם כל כך טכנולוגי, שאין גבולות ואין חומות, קל מאוד להיות בתוך החברה החרדית אבל לחיות הכי רחוק ממנה. עם הערכים הכי מנוגדים אליה.

יש בתקופה האחרונה שיח ערני על הקמת קהילות תורניות גם לאנשים עובדים.

להרבה אנשים – ודאי בוגרי ישיבות – יש רתיעה מובנית ממה שנקרא 'קהילה'. למה? כי זה יוצר מחויבויות רבות, כי זה מצריך להיות שותף של כל מיני אנשים שלא בהכרח אתה רוצה להיות איתם באותה קטגוריה. בין אם זה מלמעלה ובין אם מלמטה. קהילה דורשת בסוף לא מעט התפשרויות. אתה לא בוחר את האנשים ובטוח שיש כאלה שלא מוצאים חן בעיניך. ועם המזל שלך, דווקא הם ישבו לידך.

אבל הערך שיש לקהילה, ודאי כזו שמבוססת על תורה ותפילה, הוא כביר.

אם בימים האלה אנחנו רואים איזו השפעה רעה יש לגורמים בתוך הקהילה הגדולה שנקראת מדינת ישראל ולגורמים הקיצוניים הפועלים בתוכה, אפשר לשער איזו השפעה טובה יש לקהילה תורנית לחיים של כל אחד מאיתנו.

קהילה היא יצרנית תוכן מספר אחת. יש שיעורים ושמחות ותפילות ועזרה הדדית, ונכון, זה לפעמים לא קל ומתיש, אבל בסוף אתה – ובעיקר הילדים שלך – חיים בסביבה שמקנה להם את הערכים שאתה רוצה. העובדה שהילדים רואים את החשיבות של נתינה, של השתייכות, של שיעורים ושל ערבות הדדית, היא תמונת המראה ותשובת המשקל למה שקורה היום במדינה.

וכן, אם השמאל יודע להתגבש ולקחת אנשים ממנכ"לי בנקים וחברות היי-טק, עד פעילים וולגריים מובטלים וחסרי פרנסה ולהתאחד יחד תחת הכותרת 'מטה המחאה', אנחנו לא יכולים להישאר מאחור.

ויהי רצון שנזכה כבימים ההם גם בזמן הזה שיהפכו כל הדינים לטובה ונזכה לקבל את התורה באהבה ובחסד.