ישראל יוסקוביץ
כ"ד אדר ב' התשפ"ב
אוקראיני מאשים: מה אפשר לזהות בתוך נאומו של זלנסקי שהועבר לכנסת ישראל? >> מפגש פסגה: מי צילם את בנט עם נשיא מצרים ויורש העצר הסעודי? >> ידידתנו הגדולה: מדוע האמריקנים נחושים לחתום הסכם עם איראן ואיך זה מפעיל את השחקנים באזור? >> קו 4000: התוכנית של פילבר על דוכן העדים
1.
גם השבוע הזה עומד בסימן צל"ש או טר"ש. הדהירה של רה"מ בנט לקייב אינה קוריוז. האיש לגמרי התכוון – ולמיטב הבנתי עדיין מתכוון – להגיע פיזית לבירה האוקראינית ולפגוש את הנשיא זלנסקי.
שני גורמים פועלים לסכל את כוונתו: השב"כ ופוטין. כל אחד מסיבותיו שלו. בנט רוצה להיפגש עם זלנסקי במקום מסתורו, כי הוא משוכנע שיש ביכולתו להבקיע הסדר.
עם הרוסים אין טעם להמשיך ולנסות: הטמפו של רודנים מנותק מהרציונל האנושי. את זה הבין בנט, אחרי יותר מעשר שעות שיחה עם פוטין. זאת לא הייתה שיחה, אומר מי שאומר, אלא מונולוג של איש אחד.
קודמיו, שליטי ברית המועצות, הרימו ידיים אחרי עשור מדמם באפגניסטן. חמישה עשר אלף חיילים סובייטים, במצטבר, מצאו את מותם על אדמתה. מלחמת רוסיה-אוקראינה גבתה חיים של עשרת אלפים חיילים לשיטתו של דובר הקרמלין, ושל חמישה עשר אלף וצפונה לשיטת הפרופגנדה האוקראינית. זה לא קרה בעשר שנים אלא בחודש ימים. למרות זאת, פוטין לא מראה סימני שבירה. ההפך: הדשדוש בביצה מטריף אותו והאמריקנים חושדים כי נשק כימי לגמרי בא בחשבון מבחינתו. ההאשמות החוזרות על כך שאוקראינה מחזיקה נשק כימי וביולוגי על אדמתה – מחזקות את חשדם.
הטירוף עולה, אבל בנט עדיין משוכנע שהוא יביא את הבשורה. הוא ייסע משם לפה ומשם לשם, ירים טלפונים, והפתרון בא יבוא.
כתבתי בשבוע שעבר כי במהלכיו מסתכן רה"מ שישראל תואשם כנוקטת צד. כלומר, כמצדדת בצד הרעים. הניטרליות במקרה הזה, כך כתבתי, היא נקיטת עמדה. הדברים לא נכתבו מתחת לפלורסנט. מפגש עם עשרות פליטים בגבולות אוקראינה לימד אותי עד כמה הכעס כלפינו גדול. הסירוב להצטרף לסנקציות לא נתפס בעיני העולם המערבי: יותר ממאה וחמישים מדינות עשו זאת אבל ישראל, שמבקשת מהעולם לעמוד לצידה במשברים ביטחוניים – ע"ע הסכם הגרעין והטרור הפלסטיני – יושבת על הגדר.
אם לא סנקציות, חוזרים ואומרים האוקראינים, אז לכל הפחות נשק הגנתי. לא כזה שיפגע בצד השני, אלא כזה שיגן עלינו מפני תוקפנותו של הצד השני.
יש הבדל בין אספקת רחפנים קטלניים או טילי נ"מ לבין אספקת כיפת ברזל. האוקראינים בעצם אומרים: לא הסכמתם לספק לנו קסדות, אוקי, מבינים, זה בגדר תחמושת צבאית, אבל כיפת ברזל זאת מערכת הגנה על אזרחים חפים מפשע. בהימנעותכם, אתם מסייעים דה-פקטו לרוסים להרוג את אזרחינו.
אלו הדברים ששמעתי מהפליטים והובאו כאן בשבוע שעבר. ביום ראשון בערב, אמר אותם ישירות הנשיא זלנסקי בנאום לחברי הכנסת ולאזרחי מדינת ישראל.
אין ספק. מי שכתב לו את הנאום עשה שגיאה חמורה כשערך השוואה בין השואה למלחמה. היעד של זלנסקי היה לעורר את הציבור הישראלי ולהפעיל לחץ על הנהגתו. הדברים שהשמיע פגעו ביכולת הקשב של הישראלים. הנאום נחל כישלון חרוץ. התיקון שבא לאחר מכן, בווידיאו נוסף, נועד למזער נזקים. הוא לא עיקר את טענות האוקראינים.
מה שראינו בנאומו של הנשיא זלנסקי עלול להתפרץ מתישהו. הביקורת תצוף ותעלה לא רק באוקראינה אלא באירופה כולה. האמריקנים משוכנעים שהישראלים טועים טעות גדולה באסטרטגיה. כך גם סבורות יתר מדינות המערב. לתפיסתם, המחשבה שעיסוק אינטנסיבי בניסיונות התיווך, תוך נקיטת פעולות פרו-אקטיביות, נועזות, כמו נסיעה לקייב המופגזת, או נסיעה בשבת לקרמלין, ישימו על השתק, לזמן מוגבל, את רגע ההתפרצות – אינה תופסת מים.
הימים שחולפים מלמדים שהסיכוי להפסקת אש בטווח הנראה לעין – קטן. האוקראינים מתחפרים בתוך עצמם. נהנים מהתהילה הבינלאומית או מתקשים להתגמש מול הרוח הלאומנית? גם וגם. ואם הם לא יתפשרו, לא תהיה הפסקת אש.
בנט מאמין שהוא יוכל כנגד כל הסיכויים. על הדרך, הוא רוצה לעשות זאת באופן שיבליט תקשורתית את מאמציו וידחק את הביקורת עליו ועל ממשלתו. הזמן שחולף משחק לרעתו. אם לא ישיג הפסקת אש, איש לא יזכור לו את מאמציו. אם ישיג, יקנה את עולמו.
נאומו של זלנסקי הגיע בהפתעה גדולה. במקום לברך על מאמצי התיווך תקף את המדיניות הישראלית. כשקוראים שוב את התמליל המשמעות ברורה: זלנסקי לא רואה בבנט מתווך ניטרלי והגון, אלא כזה שנוטה לצד הרעים.
בסביבתו של בנט רואים את הדברים אחרת. האינטרס שלנו, אומרים שם, הוא קודם כל לדאוג לביטחון אזרחינו. אי אפשר לבוא ולדרוש מאיתנו לסכן את האינטרסים הביטחוניים שלנו לטובת האינטרסים הביטחוניים של מדינה אחרת. סיוע הומניטרי כן, סיוע צבאי לא.
כשבנט נשאל האם הוא אינו חושש מהביקורת ההולכת ומחריפה בעולם על עמדת ישראל, הוא משיב כי העולם לא עסוק בנו אלא במלחמה. תשובתו אינה מדויקת בלשון המעטה: ישראל בולטת בעמדתה הניטרלית.
בנט מוסיף כי כל פעולות התיווך נעשות בתיאום מלא עם הממשל האמריקני. גם אם זה נכון, וזה לא נכון, זה עדיין לא מעלים את הביקורת הציבורית בארצות הברית ובאירופה.
ובאשר לתיאום מול הממשל: כפי שכתבתי בשבוע שעבר, האמריקנים מעודכנים על כך, אך סקפטיים באשר לתוצאות. זאת ועוד: ישנם גורמים בממשל שסבורים שזאת טעות שתעלה בסוף לישראל מחיר יקר.
היו כאלו בדרג המדיני, שייחסו את הפיגוע הקשה בבאר שבע לחודש הרמדאן. ההיגיון לגמרי איתם, אבל הארכיון מעלה כיוון נוסף: גם פגישתם הקודמת, הראשונה, של הנשיא א-סיסי ורה"מ בנט התרחשה בצל פיגוע.
שר הביטחון גנץ דיבר השבוע על המסיתים שעומדים מאחורי הרצח הנורא של ארבעה יהודים. למרות שמדובר במפגע בודד, ההתרשמות היא, שיש גורמים מאורגנים שעומדים מאחורי המוטיבציה שהוציאה אותו למסע ההרג בבירת הדרום.
ההתקרבות בין ישראל למדינות ערב, מעלה לפלסטינים את הפיוז. בתקשורת הפלסטינית סיקרו את הפסגה המשולשת בין מנהיגי ישראל, מצרים והאמירויות, תוך הסתה קשה ויוצאת דופן. הרשתות החברתיות לא נותרו מאחור. התוצאה (1): הטרור שוב מרים את ראשו. תוצאה (2): מזכיר המדינה האמריקני, אנתוני בלינקן, שינה את לו"ז ביקורו האזורי. הוא הקדים את ביקורו בישראל ואת הביקור באמירויות המיר לטובת ביקור ברש"פ. במילים אחרות: וושינגטון הפנימה את המסר.
ייתכן שראש הממשלה ואנשיו חששו מפני הבאות. אין לי לכך אישור רשמי, אך העובדה שמלכתחילה תכנן לנסוע למצרים בחשאי ולא לתת לכך פומבי – תומכת בספקולציה הזאת. להבנתי, רק כשנחת על אדמת מצרים הבין שהפגישה כבר הודלפה לעיתונות המצרית. צלם לע"מ, שבדרך כלל מצטרף לנסיעות הרשמיות של ראשי הממשלה, נותר בישראל. התמונות שהופצו, כך אומרים לי, צולמו בידי המצרים.
בישראל רואים בפסגה המשולשת בין רה"מ בנט לנשיא א-סיסי וליורש העצר מוחמד בן זאיד, המשך לפגישות האישיות שקיים הראשון עם שני המנהיגים לפני כמה חודשים. לטענת הטוענים, נוצר קשר קרוב מאוד עם השניים וזה בא לידי ביטוי במפגש המשותף.
המטרה היא למנף את ההישגים ב'הסכמי אברהם' לשדרוג היחסים עם מצרים וירדן. במיוחד עם מצרים. הפוטנציאל ענק, אומר האומר. זה כמובן מתכתב עם חנוכתו השבוע של קו הטיסות לשארם א-שייח'.
המפגש עם הנשיא מגיע אחרי שבשבוע שעבר ביקרה בישראל משלחת כלכלית ממצרים. בימים הקרובים אמורה שרת הכלכלה, אורנה ברביבאי, להגיע לביקור בקהיר. היא תעמוד בראש משלחת המורכבת מאנשי עסקים ובכירים בתעשיית ההייטק.
אלו לא מפגשים למצלמות. מצרים פועלת בשנה האחרונה, באינטנסיביות, להכניס חדשנות טכנולוגית. האמירותים כבר עמוק בעניין, ועכשיו גם ישראל. אוכלוסיית מצרים מונה יותר ממאה מיליון נפש, והפוטנציאל הכלכלי להשקעה בה אדיר.
למיטב ידיעתי, בנוסף לפסגה המשולשת, בנט נפגש גם לשיחה אישית עם יורש העצר האמירותי. השניים סיכמו לסגור את הסכם הסחר החופשי בין המדינות. בדרך כלל, הסכמים כאלו לוקחים שנים ארוכות עד לרגע החתימה. אך שני הצדדים מבינים שבמקרה הזה תשומות הזמן מצומצמות ביותר.
גם אם יתרחש הבלתי ייאמן והממשלה תאריך ימים, בעוד שנה פלוס יתחלף ראש ממשלה והכל יאופס לנקודת ההתחלה. ההחלטה שהתקבלה היא לסגור את הסכם הסחר בתוך שבועות. בהתאם, יגיעו לכאן בקרוב בכירים בממשל האמירותי וההסכם צפוי להיחתם.
הברכות כמובן לנשיא טראמפ ולרה"מ נתניהו.
במפגש הזה היו כמה אלמנטים שמעידים על הלהיטות המצרית להפוך את הסכמי קמפ דייוויד לערוץ חם.
זאת הפעם השנייה שהפגישה מתקיימת כשמאחורי המנהיגים מתנוסס דגל ישראל. הראשונה הייתה בפגישה הקודמת. קודם לכן המצרים נמנעו מכך. מחווה נוספת נרשמה, כשא-סיסי ליווה את בנט עד למטוס. זהו צעד בלתי שגרתי בעליל, שכן בדרך כלל, מקבלי פניהם של מנהיגים הם לרוב הסגל הדיפלומטי. במקרים חריגים עושה זאת שר החוץ המקומי. מחווה נוספת נרשמה עם בקשת המארחים מהמשלחת הישראלית להישאר ללון במצרים. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שר"מ ישראלי עושה זאת.
ובחזרה למהות: הדגש שניתן השבוע בפסגה המשולשת, הוא שיתוף פעולה בשני תחומים מרכזיים: חדשנות וביטחון. הישראלים דוחפים בעת האחרונה את חזון ההגנה האווירית בממדים שונים, כולל הגנת לייזר, והנושא היה חלק משמעותי משיחות רה"מ במצרים.
במהלך המפגש, א-סיסי ובן-זאיד התעניינו על מאמצי התיווך שמוביל בנט מול הרוסים והאוקראינים. המצרים מודאגים מאוד מהמצב. גם כך קיימת במדינה הענקית מצוקת חיטה, והסנקציות שהוטלו על יצואנית החיטה הגדולה בעולם, רוסיה, משפיעות עליה דרמטית.
להזכירכם: המצב הכלכלי במצרים עמד מאחורי שתי ההפיכות שהתרחשו בה. א-סיסי נלחם בכל יום על יציבות ממשלו. בין היתר, במאמציו הגדולים להתקרב למערב ולקבל ממנו סיוע כלכלי. בדיוק כמו ארדואן, גם הוא מבין שהדרך לשם עוברת בישראל. מחסור בלחם עלול להוציא את ההמונים לרחובות ואת זה הוא מנסה למנוע.
הגענו לפיל שעמד בחדר: איראן. ההערכה המשותפת לשלושה היא שרגע החתימה על הסכם הגרעין המחודש מתקרב.
אמנם בירושלים לוקחים גם בחשבון שייתכן שבכל זאת הצדדים ייקלעו למבוי סתום וההסכם לא ייחתם, אך האופציה הראשונה מובילה בפער כהערכה ריאלית.
ישראל, מיותר לומר, מתנגדת להסכם. לצד זאת, היא ממשיכה בשיחותיה עם האמריקנים. הסיכום הוא שחופש פעולתה יישמר. על כל המשתמע מכך. כלומר: נמשיך לשמוע דיווחים זרים על מתקפות עלומות ופעולות חבלה במתקני הגרעין האיראניים.
המצרים והאמירותים, בעיקר האחרונים, חוששים מאוד מהכנסתו הצפויה של הסעיף להסכם. מלבד הסוגיה הגרעינית, הם, ויתר המפרציות, מותקפים אחת לכמה ימים על ידי משמרות המהפכה. הם, יותר מהישראלים, לא מבינים מה עומד מאחורי ההסכמה האמריקנית להוציא את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור.
הצעד המחפיר הזה מריץ אותם לזרועותינו. אם עד להחלטה הזאת בנט דחף לבדו את חזון ההגנה האווירית, עכשיו האמירותים שותפים למהלך בכל הכוח.
תוכנית הפעולה של הממשלה הנוכחית שונה במהותה מזו של קודמתה. במבחן המעשה, כנראה שלא זו צלחה ולא זו צלחה. הסכם נחתם ב-2015 ושב ונחתם ב-2022. המדיניות הנוכחית נמנעת מעימות גלוי עם האמריקנים. הפעולות נעשו מאחורי הקלעים. בהידברות. ישנם גם לא מעט נושאים שהושגו עליהם הסכמות.
שונה היא ההחלטה להוציא את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור. האמריקנים טוענים להגנתם שמדובר בצעד סמנטי: ההגדרה תוסר, לא הסנקציות. בישראל רואים את הדברים אחרת: מדובר ביצואנית הטרור הגדולה בעולם, לכן יש משמעות גדולה גם לסמליות.
"בהתחשב בכך שהפעילות האחרונה, של משמרות המהפכה התמקדה ביעדים אמריקניים, אני מתקשה להבין איך ממשל ביידן מתקפל בנושא הזה", אומר גורם מדיני. "האיראנים גם לא מתחייבים להפסיק ולפעול נגד יעדים אמריקניים. הם פשוט קיבלו מתנת חינם".
זה בעצם התגלמות האבסורד: אם ההסכם ייחתם, הלכה למעשה יוכלו משמרות המהפכה לפגוע בחופשיות ביעדים מדינתיים או אזרחיים, ובכל זאת לא יוגדרו כארגון טרור.
ביום שישי האחרון ביקר הנשיא הסורי, בשאר אל אסד, באיחוד האמירויות. זהו ביקורו הראשון במדינה מאז פרצה מלחמת האזרחים בארצו, וזו דרמה ענקית: מצד אחד, האמירותים הם הראשונים בעולם הערבי (המתון) שמכירים באסד ובעצם מאפשרים את חזרתו לליגה הערבית, מאידך, האינטרס שעומד מאחור, הוא הרצון להרחיק מהאזור את האיראנים. ואלו, כידוע, מתבססים ומתבוססים על אדמת סוריה.
בנושא הזה, כך אני למד, הישראלים קיבלו אינפורמציה חשובה מאוד. לא נחשפתי לפרטיה, אך התרשמתי שנרשמה שביעות רצון.
- הבוקר (רביעי) עלה עד המדינה בתיק 4000, שלמה פילבר, על דוכן העדים. עדותו אמורה להכריע את עתידו של התיק שממילא נשען על יסודות רעועים. שרשרת עדויות, מקוטעות הנתונות לפרשנויות שונות, אמורה לטענת התביעה להפוך להרשעה תקדימית: קבלת ונתינת שוחד תמורת סיקור אוהד.
פילבר אינו הראשון שעולה למסור את עדותו. קדמו לו ניר חפץ, אבי ברגר ואחרים. איש מהם, כמדומני שמונה במספר, לא הצליח לשלוף את האקדח המעשן; אף לא אחד מהם קירב את התביעה להציג את ראיית הזהב.
הרמזים המטרימים על אופי עדותו של העד דנן, מלמדים באופן מובהק על כוונתו להרחיק עוד יותר את הראיות לשוחד. הוא מסתכן בכך שיוכרז כעד עוין, ייפסל לעדות ויעבור מספסל העדים לספסל הנאשמים. ההערכה היא, שנתיב המילוט שלו יעבור באינטרפרטציה: הוא לא ישנה את הגרסה שמסר בחקירותיו במשטרה ובריענון החקירה, אך כן יטען שהפרשנות שנתן, אז, לדברים ששמע או נרמז מהשר הממונה, קרי בנימין נתניהו, במבט לאחור הייתה שגויה.
לצורך ההדגמה: פילבר סיפר בעדותו שנתניהו ביקש ממנו "להעלות הילוך" בטיפול מול שאול אלוביץ' וחברת בזק, אך עמדתו המקצועית, כמנכ"ל משרד התקשורת, הייתה שיש לחתום בכל מקרה על עסקת 'בזק-יס'. רוצה לומר: גם אם לא היה מקבל הנחיה מנתניהו היה סוגר עסקה.
בחקירת המשטרה, פילבר הצמיד לעדותו פרשנות שהתכתבה עם טענת החוקרים: הלחץ של נתניהו היה גדול והוא התרשם שיש משהו שהוא לא יודע עליו. קרי: אינטרס אישי של רה"מ שהוא גם שר התקשורת לחתור לעסקה. עכשיו יגיד: זה נכון שהופעל עלי לחץ לסגור את העסקה, אבל כשם שאני סברתי שיש בנותן טעם מקצועי לקדמה ייתכן שגם הדרג הממונה עלי סבר כך.
כעדות מסייעת סיפר העד בריענון החקירה, שעו"ד דנה נויפלד – אז היועמ"שית של משרד התקשורת וכיום היועצת המשפטית של משרד הבריאות – כתבה חוות דעת האומרת שאין מניעה משפטית לבצע את העסקה. נויפלד עצמה העידה על כך בימים האחרונים בבית המשפט וחיזקה את דברי פילבר.
הטיעון המרכזי שלו יהיה כדלהלן: מכיוון שלא ידעתי, בזמן אמת וגם לאחר מכן, כי ההוראות שקיבלתי ניתנו במסגרת עסקת שוחד בין נתניהו לאלוביץ', אין בעדותי על הלחצים שהופעלו עלי כל תרומה להוכיח זאת.
פילבר ימשיך ויטען: לאורך כל הדרך, בשתי החקירות במשטרה וגם כעת, בבית המשפט, חזרתי וטענתי כי לא ידוע לי על סחר-מכר בין השניים. לפיכך, פרשנותי במשטרה אינה בהכרח פרשנות טובה מזו הנוכחית. זאת ועוד יאמר: היא גם אינה משנה את עדותי, שכן יכול ומחויב אני להעיד אך ורק על מה שעיניי ראו. ועל כך גרסתי נותרה כשהייתה. תרגום מלועזית: אינכם יכולים להכריז עלי כעד עוין.
