ישראל יוסקוביץ
י"ט אדר התשפ"ו
כשהשמש עלתה על יום ראשון השבוע, העולם החופשי שחרר אנחת רווחה.
דובר צה"ל אישר רשמית: הארכי טרוריסט עלי חמינאי, רב המרצחים האכזר והמפלצתי ביותר של המאה האחרונה, מת ככלב.
עוד קודם לבוא המודיעין המיוחל, היה ברור שמי ששהה במתחם הנשיאותי, לא שרד את התקיפה. צילומי הלוויין לא הותירו מקום לספק.
תיאום מלא. יושב ראש המטות המשולבים, גנרל דן קיין עם הרמטכ"ל איל זמיר. צילום: דו"צ
הנעלם הגדול הוא, איך פרנואיד כמו חמינאי חזר על אותה שגיאה של תלמידו אללה ירחמו (לא באמת), הנבל הלבנוני נסראללה. גם הוא, כמותו, ביכר את הבונקר המאובטח פחות ואירח לישיבת התייעצות עשרות מבכירי ההנהגה. גם הוא, כמותו, חשב שניתן לו חלון בן כמה שעות לשהות מחוץ לבור העמוק והמבוטן.
בבוקר שבת, כשנהרו המוני מתפללים לבתי הכנסיות, הייתה תנועת מטוסי הקרב חריגה. משהו קורה בכל זאת, אמרנו לעצמנו. זאת הייתה השעה שבה יצאו כוחותינו באוויר למהלומת הפתיחה.
עכשיו אפשר לספר שהמבצע הזה כבר תוכנן לשבת קודמת. צה"ל זיהה שעת כושר ונערך לפעולה. אלא שזמן קצר טרם המראת המטוסים, הורה הדרג המדיני על חזלו"ש. אין לי ידיעה ברורה, אבל אני מניח שזה קשור לווטו אמריקאי.
השבוע טענו גורמים שונים בתדרוך עם כתבים, כי גם המשא ומתן בין ארה"ב לאיראנים בתיווך עומאן, היה אחיזת עיניים. למיטב הבנתי, זה לא מדויק. הנשיא טראמפ אומנם היה סקפטי מהרגע הראשון באשר לתוצאות השיחות, אך ביקש למצות אותן במטרה להגיע להסכמה בסוגיית הגרעין.
רק בשלב האחרון, כשהתברר שהאיראנים אינם מסכימים להפסיק לחלוטין את העשרת האורניום (הסכימו להעשיר 20% למטרות אזרחיות), הורה להיערך לפעולה.
כך או אחרת, בסבב הזה כולנו חשבנו שאיבדנו את מומנט ההפתעה. כי במה כבר אפשר להפתיע את מי שמצולק כל כך ממכת הפתיחה הקודמת. לשמחתנו, התברר שטעינו. ההפתעה הפעם הייתה גדולה יותר והביאה להישגים כבירים יותר.
אחת ממטרות המלחמה, אמר גורם ישראל לרויטרס, היא לערער את המשטר. עם זאת, המהלך הישראלי נועד בראש ובראשונה לחסל את פרויקט הגרעין ולהשמיד את תעשיית הייצור הבליסטית.
עם כל הכאב והזעם על הריגת שלושים וחמישה אלף איראנים רק מפני שהעזו לצעוק "לא עזה, לא לבנון, את חיי אקריב למען איראן", הפוקוס הוא על סילוק האיום האיראני על ישראל, ארה"ב והעולם החופשי.
למזלנו, האופוזיציה האיראנית מבינה היטב שאם היא לא תעזור לעצמה, אף אחד לא יסיים את העבודה בשבילה.
ישראל וארה"ב, לא חשוב הסדר, פועלות לסייע לה, אבל כשהמטוסים יפנו את שמי טהרן, היא זאת שתצטרך להשלים את המלאכה.
עד אז, חיילות האוויר יתקפו ככל שיותר מפקדות בסיג' כדי שהרחוב האיראני יפעל בשטח סטרילי.
צל"ש או טר"ש. טראמפ ונתניהו. צילום: AP
בשני הסבבים, גם ב'עם כלביא' וגם ב'שאגת הארי', ישראל לקחה הימור חשוב ומאתגר.
ביוני 25' יצאה לדרך ללא הבטחה מטראמפ שיצטרף. אילו לא היה פועל, ההישג היה נתחם לפעולה הרואית ומרשימה, אך לא כזאת שמשנה מציאות: חיסול סימולטני של ההנהגה הצבאית, פגיעה משמעותית במשגרים ובמערכות הגנה, לצד גריעת יכולות בליסטיות.
המשימה העיקרית, השמדת מתקני הגרעין, הייתה נוחלת כישלון מהדהד.
עם כל הכבוד לתחכום וליצירתיות, אילו טראמפ היה מסרב להיכנס פנימה, ההחמצה הייתה בלתי נסלחת.
לא כל יום יוצאים למהלך פתע שנבנה במשך שנים. אתה מקבל כרטיס אחד והזדמנות אחת: ההייפ התקשורתי לא יכול לטשטש את ההחמצה. מעתה ואילך האויב אמור להיות דרוך ומוכן. אם לא השגת את היעד, לא תקבל צ'אנס נוסף.
בחסדי שמיים ההימור הצליח: הנשיא טראמפ החליט להצטרף. מה שלא השיגו מטוסי חיל האוויר שלנו, השמדת המתקנים בפורדו, השיגו, לכאורה, מטוסי ה-B2 בעלי הכנף המעופפת: הם קברו בבטן האדמה את מתקני ההעשרה וחסמו את פתחי הגישה אליהם.
בסיום 'עם כלביא', לאורך שבועות ארוכים היה נדמה שגם החומר שכבר הועשר, המספיק לתשע פצצות, קבור יחד איתם. בהמשך, ההחלטיות הזאת הוטלה בספק.
ההבנה הייתה שאנחנו במרוץ נגד הזמן: אם האיראנים יצליחו לבנות פצצות מתאימות, או לקבל כאלו, יהיה בידיהם אטום.
בירושלים הבינו שחייבים לצאת בקרוב למהלך משלים.
לכאורה, שאיפה בלתי מציאותית. מה שהתקבל בעולם בהבנה, בשל תקיפות קודמות של איראן כלפי ישראל, יתקבל עכשיו בביקורת נוקבת.
ההזדמנות הגיעה מוקדם מהצפוי. הסנקציות החונקות, המכות הצבאיות בשילוב איתני הטבע, המיטו כליה פיננסית על האיראנים.
המחסור במים וחשמל הוציא את ההמונים לרחובות. תגובת המשטר, טבח תנ"כי באזרחים, הזמינה תגובה מתבקשת.
בדרך, כידוע, הטיימינג התפספס. הזמן שארך לכוחות האמריקנים להגיע, נוצל לדיכוי המחאות.
כך או אחרת, המטרות, כאמור, נותרו כשהיו: הגרעין והטילים הבליסטיים.
ישראל מהמרת עכשיו בפעם השנייה. היא הצליחה לשכנע את הנשיא טראמפ לצאת למהלך אחד עם שתי פתחי יציאה: צל"ש או טר"ש. אין דרך נוספת.
זה צריך להיות מהיר, נקי, מדויק, קטלני.
במרכז, חיסול היכולות – הפסקה כמעט מוחלטת של שיגורי הטילים, השמדה מוחלטת של מתקני הגרעין – ובד בבד הכשרת השטח עבור העם האיראני לצורך השתלטות על מוסדות שלטון.
מבחינת העולם, אם שתי המשימות הראשונות ברשימה יושגו, דיינו.
לתועלת השלמת המשימות ונטרול לחצים, ירי הטילים חייב להיפסק קודם כל על מדינות המפרץ. המשכו עלול להחריף את הביקורת בארצות הברית. חיילים אמריקאים שמוצבים בבסיסים בבחריין, קטאר ועיראק, חשופים לפגיעה. הציבור האמריקאי, שגם כך מתנגד ברובו למלחמה, עשוי לגבות מחיר פוליטי מטראמפ בבחירות האמצע הקרובות.
יגידו מתנגדי נתניהו מה שיגידו. בלתי ניתן להתעלם מנפלאות האופי האובססיבי של האיש: ראינו את זה לטוב בקורונה עם החיסונים, ראינו את זה למוטב בבחירות עם הסבבים, ואנחנו רואים את זה עכשיו בעקשנות ראויה לציון: תוך התעלמות מהסיכונים האדירים, הכוללים פגיעה אנושה בברית האסטרטגית ונידוי מערבי, האיש הפעיל את קסמיו על הנשיא טראמפ וסחף אותו למערכה צבאית מורכבת ביותר חרף התנגדות עזה מבית.
לכן, עכשיו זה לגמרי שלו: צל"ש אדיר, היסטורי, או טר"ש מהדהד, משפיל ומסוכן. בשלב הזה, נראה שבחסדי שמיים עקשנותו הניבה הישג היסטורי שייזכר כמהלך הצלה של העם היהודי.
אם בסייעתא דשמיא יצליח, העם בישראל יצטרך לשים את מחלוקות העבר בצד ולהתאחד.
ניאלץ לחדול מהוויכוח המתיש על תרומתו או נזקו של בנימין נתניהו, נשיא המדינה יהיה חייב להעניק לו חנינה גורפת בלי אבל ובלי חבל, ומה שהבוחר יקבע בקלפי – זאת תהיה התוצאה שאותה כולנו נכבד.
לא. אינני ינון מגל או יעקב ברדוגו. אני בסך הכל יהודי פשוט, נכד לניצולי שואה, שהגיעו לכאן אחרי שש שנים בתופת וזכו לפלא הניסי ששמו מדינת היהודים.
זאת איננה אתחלתא דגאולה, אך גם בגלות נעשו ניסים לעם היהודי. היכולת להתבצר על אדמת ארץ הקודש, היא ללא ספק נס להתנוסס בו.
מגלגלים זכות על ידי זכאי. בעזרת השם וברוב חסדו, בהינתן שיהיה השליח להציל את ישראל לא רק מפני האיומים האיראניים, אלא גם מאימתו של בידוד מסוכן ונידוי בין–לאומי כתוצאה מדשדוש מתמשך של צבא ארה"ב – על כל היתר אפשר למחול בחפץ לב ולפתוח דף חדש בינינו לבין עצמנו.
ישנם בישראל לא מעט בכירים שסבורים כי אילו היינו משלימים ב'עם כלביא' את הפעולה בעצמנו, בלי הצורך לערב את ארצות הברית, לא היינו חשופים לביקורת שנמתחת עלינו כעת מצד תומכי הנשיא טראמפ המזוהים עם האגף הבדלני במפלגתו.
ישראל תכננה במשך שנים רבות פעולה מורכבת ונועזת שכללה טיפול קרקעי במתקן הגרעין בפורדו.
מאז 2012, כשהמערכת נדרכה לקראת תקיפה אווירית של אתרי ההעשרה, ההבנה הייתה שהטיפול בפורדו לא יתאפשר בתקיפות אוויריות בלבד.
מדובר בבונקר גרעיני מבוצר, החפור בעומק של עשרות מטרים. תקיפה מהאוויר, מדויקת ככל שתהיה, יכולה לכל היותר לסתום את פתחי המנהרות. היא לא יכולה להשמיד את הצנטריפוגות עצמן.
מכיוון שההר מגן על המתקן, הדרך היחידה להשמיד אותו היא מבפנים: או באמצעות נשק שטרם הומצא, או באמצעות מבצע קרקעי שגובל בסיכון עצום.
בתקופת ראש המוסד תמיר פרדו, הוקם פרויקט שנועד להביא ליכולת השמדה פיזית של פורדו בלי להזדקק לחיל האוויר. מיליארדי שקלים הופנו לפיתוח טכנולוגיות ייעודיות, גיוס סוכנים למטרות ספציפיות בתוך המתקן והקמת יחידות סודיות. מנגד, היו בכירים שטענו אז כי מדובר במדע בדיוני.
אחד מהם היה יוסי כהן, מחליפו של תמיר פרדו בארגון.
כשנכנס לתפקיד ב-2016, עשה חישוב מסלול מחדש. בעיניו, הפרויקט של פרדו בפורדו היה נטל. בהקשר הזה, חשוב לציין שבין השניים שרר, עדיין שורר, נתק מוחלט. בניגוד לראשי מוסד אחרים, פרדו לא הוזמן מאז שעזב לפגישות התייעצות. כהן, מסיבות שונות, בחר לוותר על שירותיו.
בלי קשר או עם, הוא הקפיא את הפרויקט הגרנדיוזי של קודמו, והפנה את המשאבים למבצע ההרואי של גנבת ארכיון הגרעין.
התפיסה שלו הייתה כדלהלן: אם נחשוף את השקר שלהם ונעכב אותם דרך סייבר וחיסולים, העולם כבר יעצור אותם.
כהן הצליח להביא הישגים מודיעיניים פנומנליים, כולל יציאת הנשיא טראמפ במאי 2018 מהסכם הגרעין של אובמה, אך הותיר את סוגיית החסינות הפיזית של פורדו ללא פתרון. "ליוסי היה נוח לסגור את המבצע היקר של פרדו כדי להראות הישגים מהירים", אומרים מבקריו. "אבל ביום שבו האיראנים החליטו לפרוץ קדימה, גילינו שההר עדיין שם, ואין לנו יכולת גישה".
דדי ברנע נכנס לתפקידו ביוני 21'. הוא קיבל מוסד שנמצא בשיא תהילתו המודיעינית, אך מוגבל מבחינת יכולת הריסה פיזית של אתרים מבוצרים.
מודאג מהעובדה שאיראן ניצבת כפסע מהשגת גרעין, ניסה להתניע מחדש את התוכניות של תמיר פרדו, בגרסה משופרת ומודרנית.
התהליך היה בעיצומו, בדרך הנכונה לפעולה שכמותה טרם נראתה כאן, אבל אז הגיע טבח שבעה באוקטובר ושינה את סדרי העדיפויות של צה"ל והדרג המדיני.
כשאתה נלחם על הבית בעזה ובצפון, היכולת שלך לקחת סיכון אסטרטגי במבצע קומנדו או במבצע טכנולוגי מורכב בלב איראן שואפת לאפס. המוסד נאלץ להפנות את טובי מוחות הסייבר והמבצעים שלו למשימות דחופות יותר.
לאורך השנים, ניסתה ישראל לרתום את האמריקנים לפתרון בעיית פורדו. הדרישה הישראלית הייתה קבלת פצצות ה-MOP ומטוסי תדלוק שיאפשרו שהייה ממושכת מעל המטרה. אבל הממשלים בוושינגטון סירבו לספק לישראל את המפתח לפורדו, מחשש שתפעל באופן עצמאי ותגרור את ארה"ב למלחמה אזורית. התוצאה הייתה שיתוף פעולה מוזר: האמריקנים סיפקו מודיעין ויכולות הגנה, אך שמרו את הקלפים קרוב לחזה בכל הנוגע לכלים הרלוונטיים להשמדה דה פקטו של האיום.
ואז הגיע דונלד טראמפ. אין צורך בפסיכואנליזה לאיש. אידיוט מושלם או שועל מתוחכם. הוא עשה את מה שסירבו וחששו לעשות כל קודמיו לאורך 47 שנות שלטון האייתולות.
התוכנית הישראלית, שעלותה נאמדה במיליארדים, ירדה אומנם לטמיון, אבל ההשגחה העליונה שיגרה לפורדו את הג'ינג'י האימפולסיבי שמימש עם מטוסיו את מה שנמנע מאנשינו.
עכשיו, כאמור, נותר לקוות שהמלאכה תושלם.
נפל בפח. המנהיג העליון שחוסל, חמינאי. צילום: AP
ואי אפשר, באמת שאי אפשר, לעסוק בסוגיית איראן בלי להידרש לפרשנותו המרתקת, כתמיד, של ידידי תא"ל שלום הררי.
ביקשתי מהררי, אוטוריטה חד פעמית לעולם הערבי ובעל ניסיון עשיר בניתוח אסטרטגי באמ"ן ובמשרד הביטחון, להוליך אותנו ברוורס ובהילוך קדמי. מה עברנו ומה עוד צפוי לנו.
"יש שני גורמים מרכזיים", אמר, "שמכרסמים ומכלים אט אט את היכולות האיראניות. גם את היכולות של הדרג המדיני על ידי מה שנקרא דילולו, כולל חיסול המנהיג העליון, וגם את היכולות הבליסטיות.
"צריך לזכור", הוסיף, "שאנחנו מדברים פה על ריכוז כוחות ענק של הצבא האמריקני שלא היה מאז מלחמת המפרץ המפורסמת.
"יש כאן בסביבות שלוש מאות מטוסי קרב, מטוסי תובלה, מטוסי לוחמה אלקטרונית לשיתוק תקשורת איראנית ועוד כמות אדירה של חימושים. נוסף על כך, האמריקאים הביאו לכאן יכולות סייבר מדהימות, התקפיות ומודיעיניות, שמצטרפות ליכולות דומות אבל קטנות יותר של ישראל.
"המשמעות היא שאנחנו מייצרים פה מהפך אדיר באזור. זהו מהפך גאואסטרטגי, שבו המעצמה שאיימה על רוב מדינות האזור, נמצאת כפסע מהתפרקות".
ובכל זאת, ציינתי, אנחנו מדברים על מדינה ענקית עם תשעים ושלושה מיליון אזרחים, רבים מהם אסלאמיסטים. זה לא מורכב מדי?
"אנחנו מזרזים", השיב, "קודם כל את מטרות החזית הפנימית שהתחילה להפגין כבר לפני כמה חודשים ובעצם דוכאה על ידי מנגנון דיכוי הפגנות ענק שהם בנו, הבסיג'.
"מה שישראל וארצות הברית עושות, הן בעצם תוקפות בשני מאמצים. מאמץ אחד שקוראים לו מאמץ קינטי. הכוונה כל דבר שיורה, מתפוצץ וחודר. מפצצות הכי גדולות ועד כדורי רובה, שהם בעיקר מהאוויר ומהים. מאמץ נוסף הוא מאמץ הסייבר שהוא לא קינטי, אבל הוא בהחלט בעל יכולות לשיתוק מערכות.
"ארה"ב הכינה לשלטון האיראני הפתעה מבית על ידי עידוד של גורמי אופוזיציה וחימושם.
"אני מזכיר לך את הסטודנטים שהפגינו בימים האחרונים באוניברסיטאות והמשטר מתקשה לטפל בהם. נוסף עליהם ישנם הסוחרים, מה שנקרא מעמד אנשי השוק, שיצאו לרחובות כי כבר אין להם מה להפסיד. אין חשמל, יש בצורת נוראה, והכלכלה התרסקה. דולר אחד שווה יותר ממיליון ריאל. תאר לך לאיפה הידרדרה האינפלציה.
"כל הדברים האלה מביאים בעצם את המשטר אל סף נפילה, ומה שישראל וארצות הברית מנסות לעשות הוא להאיץ את ההתמוטטות.
"אני אומר לך שקרוב הרגע שבו אתה תראה את המערב מוחא כפיים. היום הם קצת פוחדים, באירופה בעיקר, אבל כשזה יגיע הם יהיו הראשונים לומר תודה".
אני משוחח איתך, אמרתי, אחרי תדרוך עם אחד העמיתים שלך. הוא מדבר במונחים של אול–אין: מהלך חד ומהיר כפי שטראמפ אוהב, או התחפרות בביצה בלתי נגמרת ששואבת את האמריקאים למלחמת התשה ומזמינה עלינו ביקורת גם בארצות הברית וגם במדינות המפרץ והמערב.
"כלפי חוץ", אמר, "המפרציות עושות הצגות, כביכול כועסות עלינו. מתחת לפני השטח אני אומר לך שהן התפללו שההתקפה הזאת תצא לפועל".
ובכל זאת, ביררתי, הירי המאסיבי לא יביא אותן ללחוץ על טראמפ להפסיק?
"הפגיעה האנושה בהנהגה האיראנית", טען, "הביאה את אלו שתופסים עכשיו באופן זמני בשלטון, לנקוט צעדים בלתי הגיוניים. הירי למדינות המפרץ רק יקרב אותן לארצות הברית, לא ההפך.
"הן בעצם הצטרפו לקואליציה האמריקאית–ישראלית בגלל שהפכו מאוימות.
"עכשיו איראן, במקום לעמוד מול חזית כפולה שזו ארצות הברית וישראל, עומדת בעצם מול כמה חזיתות, שהן ארצות הברית, ישראל, בחריין, כווית, קטאר, ערב הסעודית ואחרות. כלומר הם יצרו פה בעצם עוינות שהייתה סמויה ויצאה החוצה.
"קשה להסביר את הרציונל האיראני, אלא אם אתה באמת מסתכל על ההצלחה של חיסול ההנהגה המדינית שהייתה מנוסה במצבים כאלו ולא הייתה פועלת כך".
זאת, אולי, הסיבה לברקס שנתן אחר כך, אחרי שיחתנו, המנהיג בפועל עלי לאריג'אני, באמצעות שר החוץ עראקצ'י, לתקיפות מדינות המפרץ.
הנשיא טראמפ, אמרתי, פנה לתושבי איראן ואמר להם: "כרגע תישארו בבתים מכיוון שכרגע הכוחות שלנו פועלים בשמיים ומסוכן להיות בחוץ. אבל ברגע שאנחנו נעזוב אתם תצאו לרחובות, תשתלטו על מוסדות השלטון ותעשו הפיכה". אתה חושב שיש סיכוי שאחרי הטבח הנורא בינואר, האיראנים שוב יצאו לרחובות בכמויות מספיק גדולות?
"התשובה היא כן", השיב. "טראמפ רוצה קודם כל לערער את השלטון, ורק אחרי שהפעולה הצבאית תסתיים, אפשר לשכנע את האזרחים לצאת החוצה. ברגע שאנחנו נוריד את כמות ההפצצות, החבר'ה האלה יוכלו לצאת.
"האמריקאים חימשו בנשק קל, רובים, אקדחים וכולי, אלפי צלפים. במיוחד לאורך הגבולות עם אזרבייג'ן, ששם יש הברחות באופן קבוע, ואפשר תמורת סכום קטן לשלוח נשק לכל כיוון עם מבריחים אזרים ואחרים.
"לא אופתע אם נראה פתאום בערי השדה, יציאה של נוער ששונא את המשטר. הנוער רוצה להיות במאה העשרים ואחת, לא ללכת אחורה לימי המאה השביעית".
הזכרנו מקודם, אמרתי, את מיליוני השיעים המיליטנטים. האם לדעתך נפילת המשטר חושפת את איראן למלחמת אזרחים?
"תמיד יש סכנה כזאת", השיב. "הרבה פעמים אתה עושה צעד מסוים שהוא צעד אסטרטגי, ואחרי עוד עשר, חמש עשרה שנה, אתה מגלה שיצרת תהליך שלא התכוונת אליו. זה תמיד יכול להיות.
"איראן היא לא מדינה מונוליטית כמו מצרים, למשל. היא מורכבת ממיעוטי ענק. המיעוט הכי גדול הוא האיראנים, כמעט ארבעים ושמונה אחוז. האזרים הם המיעוט השני בגודלו, ועכשיו שחוסל המנהיג האזרי שעמד בראש איראן, יכול להיות שבכלל תהיה מגמה של היפרדות.
"זה יכול להוביל גם לכך שנראה תנועה אדירה של פליטים שנמלטים מאיראן בגלל מלחמות פנימיות. מספיק שעשרה אחוזים בורחים החוצה ומתחילים להתקדם לעבר אירופה. הכל יכול להיות. בשורה התחתונה, אני אופטימי".
אפרופו דבריו של הררי: חשוב להבין שלצד הפתרון האופטימלי בהחלפת המשטר הנוכחי בהנהגה רפורמיסטית ודמוקרטית, ישנה גם דרך נוספת.
היא אומנם פחות אטרקטיבית, אך נראית בשלב זה ריאלית יותר.
אני מדבר על האופציה הנשקלת לאפשר הנהגה המזוהה עם המולות, אך כזאת שתסכים להחיל רפורמות מרחיקות לכת.
זה כולל את פירוק מועצת המומחים, המונה 86 חכמי דת, ואת ביטול הכפייה האסלאמיסטית על האוכלוסייה. זה, לצד התפרקות מאספירציות גרעיניות ומטילים בליסטיים ארוכי טווח.
אחד מהשמות העולים כמנהיגים בפוטנציה, הוא שמו של הנשיא הנוכחי מסעוד פזשכיאן, הנחשב למתון ולכן גם אינו יעד לחיסול. כיוון נוסף הוא מינוי סאדק לאריג'אני, אחיו של המנהיג בפועל עלי לאריג'אני, כמנהיג העליון.
לכך כיוון הנשיא טראמפ כשאמר השבוע שקיבל פנייה מההנהגה הזמנית המעוניינת בהידברות.
הדילמה גדולה: מצד אחד, יש רצון לאפשר לעם האיראני להשתחרר סופסוף מהשלטון האסלאמיסטי שכופה עצמו על עשרות מיליונים שאינם דתיים. מהצד האחר, מהלך כזה עשוי להציל את הרפובליקה ממלחמת אזרחים מדממת, וגם לקבל הנהגה כנועה ומרוקנת מהכוח שהיה לה קודם לכן.
