עו"ד אבי בלום
כ"ג אייר התשפ"ג
זה היה מופע של איש אחד, שבא להוכיח כי המושכות נותרו בידיו. במכה אחת, אחרי תקופה ארוכה של דשדוש, השיג נתניהו הרתעה וסיכול באותה פעולה – בכל החזיתות. כמו בכל סבב ישראלי-עזתי הקתרזיס הזה מתפוגג, ברגע שבו הצד השני אומר את דברו בשיגור מטחי טילים לכל הכיוונים. אך לפחות ביום בפתיחת המערכה, נתניהו היה יכול לסמן וי, אחרי רצף כישלונות.
זה היה השבוע הטוב ביותר של נתניהו מיום השבעתו לפני כארבעה חודשים, ולמעשה, זו הייתה הפעם הראשונה מאז הקים נתניהו את ממשלתו השישית, שבה לקח נתניהו לידיו את המושכות ועבר ממגננה להתקפה.
ב-27 במרס, באותה מסיבת עיתונאים שהפכה לפארסה לאחר פיטוריו של שר הביטחון – שלבסוף הוחזר לתפקידו עוד לפני שמכתב הפיטורין הודפס – ביבי הכריז שהוא לוקח את העניינים לידיים. בחלוף יותר מחודש נתניהו מציג קבלות להכרזה, ולא רק בזירה הביטחונית והמדינית – אלא גם בשדה הפוליטי.
המהלך תוכנן לפי מיטב הרפרטואר של ביבי הישן והטוב: בעורמה צבאית ובתחכום פוליטי.
לאויבים בעזה לא היה מושג, וגם השותף הקואליציוני שהחליט להחרים את ההצבעות במליאה לא ידע. איתמר לא ידע בשבוע שעבר – שההחלטה כבר נפלה בישיבה שהתקיימה בלעדיו, וביבי שתכנן את הצעד מראש, נתן לו ליפול בפח מהלך אחר מהלך.
בן גביר לא היה היחיד שנותר בצל. גם שאר חברי הקבינט, השותפים מימין, מודרו מהמהלך. צריך היה לראות את הגוורדיה שבחר נתניהו להושיב לצידו במסיבת העיתונאים בקריה: שר הביטחון גלנט שפוטר והוחזר, הרמטכ"ל הרצי הלוי שהואשם תמול שלשום כמי שמכשיר במעשיו את סרבנות הטייסים וראש השב"כ רונן בר שהתריע מפני השלכות המהפכה המשפטית.
ביבי שקורא סקרים וכבר נחלץ מנקודות שפל עמוקות יותר, לא מתרגש יותר מדי מסקרי תחילת קדנציה, אך רואה בהם תמרור אזהרה שמחייב חישוב מסלול מחדש. כדי להשיב את הימין הרך שזלג לגנץ – לחיק הליכוד, נתניהו מתכוון לשוב ולהתמרכז באופן בולט, לבדל עצמו מהאגף הימני בממשלתו ולהוכיח שהמושכות נותרו בידיו.
מסיבת העיתונאים בקריה השבוע, החזירה לביבי את סדר היום הביטחוני והממלכתי, שהרפורמה המשפטית גזלה ממנו בשלושת החודשים האחרונים. התמונה המשותפת עם שלושת הקודקודים הביטחוניים, הייתה שווה עבורו במובן הזה, יותר מאלף מפגינים.
עם ירידת העיתון לדפוס החל באיחור, מטח התגובה הצפוי. כמורגלי סבבים שמתחילים בעוצמה ומסתיימים בגמגום כבר למדנו, שנקודת ההתחלה עבור ראש הממשלה, היא לרוב גם רגע השיא של התהילה…
מיסוך בלשכה
שעתיים לפני ההתייעצות הביטחונית המצומצמת שבה הוחלט על סיכול שלושת ראשי הנחש – אותת הטלפון האישי של ראש הממשלה נתניהו על הודעה נכנסת. במהלך חופשתו הקצרה והכפויה כיו"ר האופוזיציה נחשף ביבי, אחרי עשור של ניתוק ושימוש במכשיר המאובטח 'ורד הרים', לנפלאות הטלפון הסלולרי.
נתניהו בן השבעים פלוס, הוא מופת לפנסיונרים שנותרים צעירים לנצח, אבל גם האיש שלא מפסיק להתחדש עשה טעויות של מתחילים. בכמה שיחות ועידה שניהל בערב הבחירות, דרך תוכנת הוואטסאפ – וזאת כדי להימנע מהקלטות אוטומטיות והאזנות – ביבי חשף בעקיפין את מספרו האישי, ומי שהשתתף בשיחות ראה את מספר הטלפון על צג השיחה המשותפת.
אחרי תקופת למידה (מטעויות), ביבי התחיל לסנן הודעות של כל מי שאינו רשום ומזוהה ברשימת אנשי הקשר, אך לראשי המפלגות וגם לחברי הכנסת, הוא נוהג להגיב בקצרה. לא תמיד בהודעה. לרוב, בשיחה.
וכל ההקדמה הזאת, לא באה אלא כדי לתאר כיצד חש השר לביטחון לאומי כשנתניהו קרא את ההודעה ששלח לו יו"ר 'עוצמה יהודית', אך בחר להתעלם, כמו השולח היה מטריד סדרתי שעלה על המספר באקראי, ולא מפסיק לטרטר.
באותה הודעה, וכהמשך ישיר לשיחות שקיימו ולסיכומים אישיים ביניהם, ביקש בן גביר מנתניהו לזמן אותו לישיבה או לכל הפחות לעדכן אותו בתהליכים המסתמנים בעקבות מטח הרקטות ששוגר מהרצועה. למה שעבר בראשו של נתניהו בשעה שקרא את ההודעה וכבר ידע על עליית המדרגה הצבאית המתוכננת – עוד נשוב בהמשך, אך לפני הכל, שווה להתמקד בנקודת המבט של המשגר.
זה תקופה ארוכה שבן גביר מרגיש שנתניהו, במכוון, מנסה לבצע לו 'השמדת מותג', באותה שיטה ידועה שבאמצעותה גימד את כל בכירי הליכוד שבהם נפל חשש לחשד שבכוונתם או ביכולתם לצמוח אל מעבר לגובה הדשא.
הדוגמה המוחשית ביותר היא הדרתו של בן גביר מכל תהליך קבלת ההחלטות של תגובת צה"ל ברצועה. ביבי נמנע מלכנס את הקבינט המדיני-ביטחוני כדי לחסוך מעצמו את בן גביר, כגורם שיש לו זכות דיבור במסגרת אישור הפעילות המבצעית.
מטבחונים מצומצמים למיניהם שנועדו בעצם הקמתם לדלג מעל לראשיהם של אי אלו חברי קבינט, הקימו ותחזקו כמעט כל ראשי הממשלה בתולדות ישראל. אך בכל מה שנוגע לבן גביר, ביבי חרג מהנוהג רב השנים, לתת מענה, ולו חלקי לצורכי תחזוקה, לפניותיהם של חברי קבינט ראשי מפלגות, כדי לתת להם תחושה שהם בעניינים.
כל התהליך המדיר הזה, לווה במסרים שיצאו מכיוונה של לשכת רה"מ על כך שבן גביר לא מוזמן לישיבות קבינט מחשש להדלפות שיֵצאו מכיוונו, וזאת בשעה שבן גביר חזה כיצד ההדלפות מוגשות – על חשבונו. בישיבת הקבינט שכונסה ב-18 באפריל, הוחתמו השרים לפני תחילת הישיבה על מחויבות להימנע מהדלפות. באותה ישיבה, בן גביר גילה דומיננטיות יתירה וביקש מנתניהו לקבל החלטה על החזרת הסיכולים הממוקדים ככלי עבודה. כמה יממות אחרי, יצאו כמה עיתונאים בכירים עם חשיפה על החלטת נתניהו לחזור למדיניות החיסולים הממוקדים. "שביבי לא ידבר על מדליפים מהקבינט", אמר השבוע בן גביר בשיחות סגורות, "כי כל מי שהיה בישיבה, יודע מי דיבר לאחריה".
עודף הפטפטת של בן גביר בישיבת הקבינט, חרץ את גורל הפורום והפך אותו לבלתי רלוונטי במשקפיים של ביבי. מבחינתו של בן גביר, זו הייתה השפלה אחת יותר מדי. "המצביעים שלי גרים בפריפריה. הם מרגישים שהממשלה לא נותנת מענה", הסביר בן גביר לנתניהו. במקום להבהיר לבן גביר בתגובה, כי בכוונתו להורות לצה"ל לחזור למדיניות הסיכולים – בקרוב ממש, ביבי בחר להיעלם, כמו היה ירון אנג'ל המתעלם מקריאות החרם. לא רק שהוא לא הרגיע את בן גביר, אלא שמהצד נראה בדיעבד שנתניהו נהנה לעשות לבן גביר סיכול ממוקד.
רפיסות יהודית
בן גביר מתבשל על אש נמוכה כמעט מיום הקמת הממשלה, וסיבות לכך לא חסרות. שבועיים לפני שביבי התעלם במפגין מפניותיו של יו"ר 'עוצמה יהודית', הגיע בן גביר לישיבת הממשלה וראה בחטף את המפכ"ל, על אזרחי, יוצא מהלשכה בחיוך של מפגין שחסמו לכבודו את האיילון, עוד בטרם התאסף לו מניין על המדרכה הסמוכה.
רשימת הסיכולים הממוקדים הקואליציוניים שעשה ביבי לבן גביר, ארוכה: כשאיתמר שלנו דרש מנציבת השב"ס למסך שני אגפים בכלא עופר, בהתאם בהתאם למסקנות ועדה רשמית שישבה על המדוכה – ביבי התקשר מאחורי גבו לנציבה ודרש ממנה למסמס את ההנחיה.
בן גביר יצא מכליו. אחרי כל ההדלפות נגדו, כמי שפועל באימפולסיביות וללא משנה סדורה, הוא הציג החלטה מסודרת שהתבססה על מסקנותיה של ועדה שישבה על המדוכה ובחנה את הנושא מכל כיוון אפשרי. רק השבוע הודה השב"כ כי את הפיגוע שהשתבש בחסדי שמיים באוטובוס בביתר עילית, הוציאו מפקדי 'החזית העממית' בשיחות סלולר שקיימו מתוך הכלא.
ההחלטה על שיבוש האיכון הסלולרי בבתי הכלא, כפיילוט ראשוני בשני אגפים בלבד, הייתה אפוא מופת להליך קבלת החלטות מסודר, ועברה בדרך את כל שרשרת הפיקוד. אבל ביבי ששמע על ההחלטה מראש ולא אמר מילה לשלילה, פעל מאחורי גבו של השר לביטחון לאומי והנחה את נציבת השב"ס לסכל את ההחלטה. בשורה התחתונה ולגודל האבסורד, היחיד שלא היה מאוכן ומעודכן – הוא השר לביטחון לאומי בכבודו ובעצמו.
תהליך דומה, אם כי לא בתחום סמכותו הישיר, קרה כששר הביטחון יואב גלנט, בניגוד לדרישת חברי הקבינט וללא החלטה שהתקבלה בעניין, הורה על השבת גופות המחבלים לידי המשפחות. וזה לפני שדיברנו על חאן אל אחמר, הרפורמה המשפטית, חוק הציונות ועוד שאר תופינים שביבי הבטיח, אך לא הבטיח לקיים.
בתמימות יתירה, בן גביר מעולם לא נחשד, גם לא על ידי יריביו. המציאות שהוא רואה מהזווית שלו, היא של עולם הפוך. בתחומי אחריותו במשרד לביטחון פנים, ביבי בוחש ובוטש, מתערב ומנסה למסמס כל החלטה. ובאותה שעה, הוא מדיר את בן גביר מכל החלטה מדינית-צבאית רוחבית ובכך משחק לידי כל מי שמנסה להפוך את בן גביר ל'שר הטיקטוק', שכוחו היחיד – בפיו.
"מה נשאר לאיתמר – חוץ מלשבור את הכלים ולהבהיר שבמשחק הזה הוא לא מתכוון להשתתף?" אמר לי גורם ב'עוצמה יהודית' בשני אחר הצהריים, רגע לפני ההדלקה המרכזית – ולא במירון אלא ברצועת עזה? בבוקר יום שלישי התברר שהתאוריה של בן גביר מדויקת. ביבי התעלם במכוון מכל פניותיו, נתן לו להלך אימים ואף שיגר אליו בשני בצהריים את יו"ר הקואליציה ח"כ אופיר כץ באקט של התרסה, והכל מתוך ידיעה שבתוך 48 שעות – באנלוגיה לאותו איום של איווט על מנהיג החמאס – ישוב צה"ל למדיניות הסיכולים הממוקדים. התדמית של בן גביר כמי שאינו בעניינים – עוצמה בפיו ורפיסות במעשיו – רק התעצמה, עם התקיפה בעזה.
אם לכך התכוון המסכל נתניהו, הרי שהמטרה – לפחות בזירה הפנימית – הושגה במלואה. בן גביר שמיהר להגיב אחרי התקיפה ברצועה בצמד המילים "הגיע הזמן" ולקח לעצמו את הקרדיט על הנעת התהליך, נתפס כחבר קבינט בתואר בלבד שפשוט 'לא בעניינים' ואינו מודע לכך שההחלטה נפלה, עוד לפני שאיים בהחרמה. מה חבל שראש ממשלתנו האמיץ והיצירתי, אינו יכול להציג תוצאות דומות בשלב זה בזירות הלחימה הפוליטיות שאינן ממוקמות בגזרת המלחמה הפנים קואליציונית.
מוסר גרמני
יממה לפני שישראל שבה לתקוף באישון ליל ברצועה, ולא רק דיונות ריקות, התכנסו בגרמניה בכירים באיחוד האירופי, לכינוס משותף ישראלי-גרמני. הישראלים שנכחו באירוע ומורגלים שנים ארוכות בחברתם של מנהיגי הקהילייה האירופית, הופתעו מהטון החריף ומעוצמת המסרים.
אחד מהבכירים האירופים, ידיד ישראל מושבע, גונן בעשור האחרון בכל פורום אפשרי על מדיניות ישראל, למד לדבר עברית כשפה שלישית, והוא נוהג להרצות בעברית מדוברת, שוטפת כמעט כמו האנגלית שבפיו של שר האוצר הישראלי.
את השפה הוא למד בעבר, כדי להגן על ישראל ולדבר בשבחה. אך באירוע הזה, הוא השתמש בכישורי הלשון כדי להשמיע מסר אחר לגמרי. "בן גביר הוא רק קצה הקרחון מבחינתנו", אמר הבכיר האירופי, "ההחלטה לשלוח דווקא את בן גביר מטעם ממשלת ישראל כנואם ונציג הממשלה בכינוס 'יום אירופה' בת"א, לציון הניצחון על גרמניה הנאצית, היא לא רק חרפה אלא אצבע בעין. אי אפשר לסבול שזה מה ששמים לנו על השולחן, אבל אנחנו יודעים בדיוק גם מה יש מתחת לשולחן".
משיחות שערכתי עם גורמים בלשכת ראש הממשלה עולה כי סיפור שליחתו של בן גביר לכינוס האיחוד האירופי הוא לא אקט מכוון אלא תקלה. כפי שביבי התבטא בשעתו על הקמת תאגיד השידור הציבורי אפשר לומר שגם כאן, ההחלטה על שיגורו של בן גביר לאירוע מטעם הממשלה, חלפה לנתניהו מתחת לרדאר בשעה שראשו ורובו היו נתונים לתוכנית המבצעית בעזה. כשביבי הבין מה קורה, כבר היה מאוחר. בן גביר לא הסכים לסגת, והאיחוד לא הסכים להשתתף.
אבל הסיפור הזה, כמו מלמד מה חולף במוחו של ראש הממשלה כשהוא מחליט למדר את בן גביר, גם במחיר משבר קואליציוני, ומדוע, בניגוד לאופיו, הגיב ביבי בחריפות והציע לבן גביר לפרוש מהממשלה אם הניהול הביטחוני אינו יאה בעיניו.
נתניהו מעריך שבן גביר הקורא סקרים לא ימהר לפרוש מהממשלה, אבל לא בונה על הרציונל של איתמר כתוכנית עבודה – הסביר לי גורם בסביבתו. ביבי שב ומזכיר לאחרונה, איך הימין שמימין לימין – הפיל בעבר את 'ממשלת הימין על מלא' שכיהנה כאן בראשות יצחק שמיר והביא לעלייתו של יצחק רבין. לתפיסתו של נתניהו, אליקים העצני וגאולה כהן בתקופת ממשלת שמיר, היו יונים צחורות אל מול העורב איתמר בן גביר.
ואף על פי כן, חרף החשש מכך שבן גביר יעבור את הסף, ביבי לא ממצמץ. והסיבה לכך אינה תכנון אסטרטגי להחלפת הקואליציה, היות שתוכנית שכזאת פשוט לא נמצאת בקנה. לביבי אין אלטרנטיבה, ואם בעת הקמת הממשלה חלפה במוחו המחשבה שגנץ בשלב מסוים יסכים להיכנס בתמורה להוצאת בן גביר מהממשלה, כיום ברור לכל שגנץ ממרום מושבו בסקרים, לא יעז אפילו לחשוב על הרעיון – שיגרום לו לחזור לנקודת השפל שאחרי הקמת ממשלת החילופין. לביבי וליאיר לפיד שנפגשו לפגישת עדכון עם תחילת הפעולה, יש כיום מטרת חיסול פוליטי זהה, והיא ממוקמת על גב הרמטכ"ל לשעבר העומד בראש 'המחנה הממלכתי'.
מה שעובר בראשו של ביבי, זהו הממשל האמריקאי. המסרים שהוא מקבל מביידן ומגורמים בכירים במחלקת המדינה, לא הועברו אפילו בשיא המתיחות בממשל אובמה. קולות של גורמים רשמיים בממשל המביעים בשיחות סגורות מחשבה שנייה על המשך מדיניות 'היחסים המיוחדים' בין ישראל לארה"ב, לא נשמעו במסדרונות הממשל מאז ימי הנשיא טרומן שכיהן ב-1948 עם הקמת המדינה. והתהליך המדאיג הזה אומנם מתרחש בממשל דמוקרטי, אך תחת הנשיא ג'ו ביידן, שנחשב בכל עשרות שנותיו כפוליטיקאי בולט בוושינגטון לידיד אמת של ישראל ולחבר אישי של נתניהו.
"מבחינת ביבי", הסביר לי השבוע גורם בסביבתו, "המשבר מול ממשל ביידן, קודם לכל טקטיקה פנים קואליציונית ואפילו לסוגיה הבוערת של העברת התקציב בקולות 'עוצמה יהודית'. הוא מאמין שהקואליציה תשרוד, אבל בכל מה שנוגע לדרדור היחסים מול האמריקאים, נתניהו רואה סכנה מוחשית, ולכן הוא בחר להעביר מסר ברור לממשל מעל לראשו ועל חשבונו של איתמר בן גביר". אם המסר לא ייקלט וההזמנה לביקור בוושינגטון תמשיך להתמהמה, בן גביר צריך להתכונן לתקופה ארוכה שבמהלכה ביבי ימשיך את מדיניות הסיכול והמיסוך נגדו, בכל הגזרות.
ברכת כהנים
כשנה וחצי עבדו השניים זה לצד זה, האחד כשר האוצר והשני כסגנו. את צמד הכהנים – ישראל כץ, כיום שר האנרגייה ולשעבר שר האוצר, ואיציק כהן, לשעבר סגן שר האוצר וכיום אזרח מודאג, פגשתי השבוע, ישובים זה לצד זה, בשמחת הברית לנכדו של היועץ הפוליטי ברק סרי, כיום המועמד לראשות עיריית אשדוד – בסיפור ששווה יותר מפסקה בטור.
איציק כהן נחשב במשך שנותיו לפוליטיקאי לא מתלהם בעליל, כזה שיודע ללכת בין הטיפות ולהשמיע מסרים שנקלטים גם באוזני המחנה השני. הסערה הקיצית שאליה נדרשו השניים, התעוררה בעקבות הכותרות על החשמל הכשר, שהשתלבו בגל הכותרות המתסיסות על סחיטת הכספים החרדית מתקציב המדינה.
"העברנו כל כך הרבה תקציבים, וכשישבנו בקואליציה תמיד היו לנו הישגים שנדמו לצד השני כמו אצבע בעין", אמר לי איציק כהן, "אבל כאן יש תחושה שהיה אפשר להציג את זה אחרת. אני לא בא למתוח ביקורת כי המציאות הפעם קשה ומורכבת יותר מכל מה שהיה בעבר, אבל עדיין אפשר לתקן".
כהן שהתחיל את מהלך החשמל הכשר, עוד בתקופתם של מרנן הגר"ע יוסף והגר"ח קנייבסקי זצ"ל – שעודד את המהלך וראה בו שליחות אישית – סיפר איך אפילו איווט בשעתו, הצביע ב-2018 בעד החלטה דומה.
"אני לא מתרגש מההתקפות. לא בנושא החשמל ולא בנושא התקצוב", אמר לי ישראל כץ, "הרי לגבי הסיפור של 'החשמל הכשר', המציאות הפוכה ממה שמנסים להציג. זה יתבצע במהלך רוחבי של תוכנית אגירה, במסגרתה חשמל נקי יחליף חשמל מזהם. ופה הבאנו פתרון יצירתי במסגרת המיזם, שיאפשר להפסיק את פעילות הגנרטורים המזהמים בשבתות ולא יעלה שקל למשלם המיסים".
בניגוד לבכירים אחרים בליכוד שהמתדרכים נגד החרדים, כץ החליט לצאת לתקשורת אחרי תקופה ארוכה של שתיקה ולהשמיע קול ברור – בלי להתנצל ובלי לגמגם.
"החלטתי לדבר כי אני רואה את הכותרות וזו פשוט הסתה נגד החרדים", אמר לי כץ. "הרי כסף קואליציוני יש בכל ממשלה, רק שסדרי העדיפויות משתנים. אנחנו בוחרים לתקן עוול ולתת תוספות גם למורים החרדים. זאת זכותנו וחובתנו. הקואליציה הקודמת בחרה לתת את הכסף הקואליציוני לחתולים ולאחים המוסלמים. צריך להפסיק להתנצל ולהתחיל להסביר בקומה זקופה מהם המהלכים של הממשלה". מהפה של כץ, לאוזני הח"כים החרדים.
צביעות מהחתול
הוא נראה לאחרונה על הר מירון, וכשירד ממנו במוצאי ל"ג בעומר, סימן וי גדול והוכיח כי החרדים יכולים לנהל בכוחות עצמם – כשכלי העבודה ניתנים בידיהם מלכתחילה. פרוש שהועמד פה לפני שבוע למבחן של צל"ש או טר"ש, קיבל אחריות אישית, ובחר שלא כנהוג במחוזותינו, להשליך את יהבו גם על הציבור כשקרא לעולים להר לגלות אחריות ולפנות את המקום לבאים בתור. בסיום האירוע ולנוכח מבחן התוצאה הברור, אפשר לסכם ולומר: כן, אנחנו יכולים.
רגע לפני שראשו ורובו נבלעו באירוע, זומן פרוש לשיחת נזיפה עם ראש הממשלה נתניהו. הרקע לשיחה היה קריאתו של פרוש לנתניהו בשבוע שעבר "ללכת הביתה", אם לא יעביר עד לתקציב את חוק הגיוס. במקביל יצא ביטאון חסידות בעלזא בקריאה לבדוק את החלופות, ויו"ר אגודת ישראל יצחק גולדקנופף השמיע כאן ב'משפחה' איום ברור על נתניהו.
ביבי זעם על פרוש שהחל את החגיגה והרים את האוקטבות במהלך הפגישה. פרוש כמנהגם של ירושלמים התנצל ברמה האישית, אך הסביר כי אינו יכול לחזור אל האדמו"רים בלי לתת תשובות ברורות בנושא תקצוב הת"תים והישיבות. "אם לגבי הגיוס יש לך טענה על כך שהרחוב לא ייתן בגלל המחאה, מה תגיד בנושא תקציב הת"תים שהובטח?" שאל פרוש את נתניהו.
יש שאלות שהן למעשה תשובות. נתניהו הסיק מאותה שיחה, וגם ממסרים נוספים שקיבל משאר חברי הכנסת מאגודה, שבסוגיית הגיוס, בכוונתם לגלות הבנה, כמו החברים מדגל ומשס, ולאפשר לממשלה לבקש מבג"ץ דחייה של כמה חודשים. המחאות והאיומים הפומביים נועדו להציב תנאי קודם למעשה, ולוודא שנתניהו יעמוד בהבטחותיו מערב הבחירות בעניין תקצוב מוסדות הפטור. ביבי הפנים, הכליל את הדרישות החרדיות בתקציב וחטף צונמי של כותרות משחירות על כניעתו לחרדים.
בסוג של 'אמרנו לכם' בחרו בלשכתו שלא להגיב למקרא הכותרות נגד החרדים ולהוריד את הראש עד לבוא המבצע בעזה שהעלים את שאר הכותרות. חז"ל כבר לימדונו כי צניעות – ובמקרה הזה צביעות – ניתן ללמוד מהחתול. אבל המשבר הפנימי לא ייעלם. הסבב הצבאי ייגמר וענייני התקציב יחזרו לכותרות במלוא העוצמה. וכשזה יקרה, בלשכת נתניהו מוזמנים ללמוד קורס מזורז אצל ישראל כץ שהשמיע השבוע נרטיב בכלל לא רע: אתם חילקתם מיליונים לחתולים ולאחים המוסלמים, אנחנו דואגים רק למורים ולילדים החרדים.
