משה גרילק
כ"ד אדר התשפ"א
התנועה הרפורמית פלשה למדינת ישראל.
ההישג שהשיגו: הכרה ב"גֵרוּת" שלה לצורך חוק השבות – הוא לא סוף פסוק כי אם תחילתו של תהליך.
בניגוד למציאות בארצות הברית, בה חיה הקהילה האורתודוקסית לגווניה בנפרד מן הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות, הרי במדינת ישראל, בה אין הפרדת הדת מן המדינה, כל הכרה בהם היא כרסום במנגנוני הדת הרשמית בארץ שהיא אורתודוקסית במהותה. הם חודרים אל תוך מרקם חיינו כסרטן מאיים.
הבעיה היא שתנועה זו – אשר קידמה בארצות הברית את ההתבוללות הנוראה של עם ישראל, ואשר סילפה כל מושג יהודי הנובע מן התורה וקיום מצוות – דורשת בארץ הכרה בה כזרם לגיטימי של היהדות בשם הפלורליזם 'הקדוש'. הכרה, ששום חברה המייצרת אטריות, למשל, לא הייתה מקבלת את השם 'אֹסֶם' בשם הפלורליזם.
כל הסיכויים שבצעד הבא שלהם הם ידרשו להכיר ב"רבניהם" כראויים לסטטוס שווה עם רבני ישראל ולהיות חלק מן הממסד הדתי (פלורליזם, פלורליזם). כולנו יודעים שאם כל אלו יגיעו להכרעת בג"ץ, מה תהיה הפסיקה של גוף זה, העוין באופן אובססיבי את תורת ישראל. וכמובן שהצעד הבא בהחלט יהיה הכרה ממלכתית בנישואים ובגירושין שלהם.
…
סכנה גדולה אורבת מן הכיבוש הרפורמי הזה: היא מאיימת על הציבור הכללי. שומרי התורה – מחוסנים. הם לא ייפלו ברשתם של אלו. האוכלוסייה הכללית שעל פי כל הסקרים היא מסורתית ברובה, מבקרת לעיתים בבית הכנסת, מדליקה נרות בשבת אף כי לא שומרת שבת כהלכתה.
אפילו הציבור החילוני במובהק, שלעיתים רחוקות ביותר מזדקק לבית-הכנסת ואולי בכלל לא, הסכים עד היום עם אמרתו של אותו מנהיג חילוני שהצהיר: "בית הכנסת שאליו אני #לא# נכנס, הוא בית כנסת אורתודוקסי". את בית הכנסת הרפורמי הוא כלל לא ספר. בחושו הבריא הוא מבדיל בין מקורי לבין זיוף וריק מתוכן.
וכאן קיימת הסכנה הגדולה מצד הרפורמים. אל ציבור זה הוא עלול לחדור ולשבש את גישתו אל היהדות. ציבור גדול זה שקשור ליהדות בנושאי ברית מילה, נישואין וגירושין, קבורה ובר מצווה ועוד – עלול להתפתות ולהזדקק לשירותיהם של אלו ולהאמין, בגלל בורות וחוסר ידיעה, שהחיקוי העלוב שווה לאותנטי. המכשלות עלולות להיות גדולות ביותר.
על היהדות הדתית על כל פלגיה לפתוח במסע הסברה בתוך תוכי ציבור זה ולמענו. ליידע אותו בעוד מועד לפני שהללו יזכו למעמד רשמי שנישואיהם לא נישואין וגירושיהם הם לא גירושין.
כי ציבור זה – שאמנם אינו שומר שבת בכללותו – מעוניין שנישואיו יהיה כשרים, כלומר, על פי תורה. על כן, עליו להיות מודע לכך שכל סטייה בנושא זה עלולה חס וחלילה לגרום למכשולות חמורים, שכן הגט שלהם אינו גט וכדומה בעוד איסורים בסיסיים.
עליהם לדעת שאם יתפתו להם – ינתקו את עצמם לעולם מן היכולת להינשא בנישואים דתיים כראוי; הוא ובניו אחריו. ממצבים אלו הציבור הזה די נשמר כל השנים ועליו להיות מודע לכך היום, בטרם בוא האסון שהללו נושאים בכנפיהם. ללמוד ולהיזהר לבל ילכוד אותו חיוך רפורמי מתוק שיספר לו איך יקל עליו את החיים וכך עלול ליפול בפח יקוש זה.
…
כדי להתרשם מה בכלל קרוי בשפתם 'גיור' – נגיש פעם נוספת את הקטע מתוך הספר 'עריסת הבמבוק' המדבר על הניסיון לגייר ילדה סינית.
פרופסור אלן שוורצבאום ע"ה מתאר את החוויות שעבר ברצותו לגייר את ילדתו, אותה אימץ בסין. לשם כך הוא בירר את השיטות בזרמים השונים. הוא נפגש עם ראביי קונסרבטיבי, וכך הוא מתאר את החוויה:
"חזרתי על סיפורה של בתי כיצד היא הגיעה אלינו ועל רצוננו לגיירה. הראביי הזה השיב: 'זה באמת מרתק, תמיד התעניינתי בהיסטוריה הסינית'.
"'אכן, כבוד הרבי', אמרתי, 'קראתי מעט על ההיסטוריה הסינית, הנושא מאוד מעניין. אך אנו באנו לדבר על גיור'.
"'אה, כן', הוא אמר, 'אוכל להכין ללא קושי את המסמכים'.
"ברברה, אשתי, נראתה נבוכה: האם אין הגיור כולל טבילה במקווה?
"'ובכן, אם זה רצונכם, נוכל לערוך את הסידורים המתאימים כדי להשתמש לצורך זה בבריכת השחייה של מרכז הקהילה היהודית'.
"על פי הבעת פניה של ברברה יכולתי לראות שהיא המומה כמוני, האם דבר זה נחשב כמקובל?
"'כן, יש דעות המאשרות שימוש בבריכת שחייה. כאשר תהיו מוכנים לכך, אין עליכם אלא להתקשר למזכירתי, ברשותה הטופס הסטנדרטי שעליכם למלא. אם תיתנו לה את הפרטים, אוכל להכין את המסמכים. בוודאי שהנכם מבינים שכל זה כרוך בתשלום, תשלום סמלי בלבד עבור השירות'. אכן, הבנו.
"'תודה לך רבי. האם עלינו להבין שגיורה של בתנו הוא עניין פשוט של מילוי מספר טפסים על ידך?'
"'כן, כפי שאמרתי, עליכם לספר תחילה מספר פרטים אישיים, כגון שמותיכם העבריים והשמות של אבותיכם. אך העניין אינו מסובך כלל, חוששני שמצפה לי בשעה זו פגישה נוספת, אשמח מאוד אם בעתיד הקרוב תהיה לנו הזדמנות להיפגש שנית ולשוחח באופן מעמיק על התרשמותכם וחוויותיכם מתרבות סין, אני מאחל לכם הצלחה, ברוכים הבאים לקהילתנו'".
פרופסור שוורצבאום ההמום אמר לאשתו: "את יודעת, יותר מכל מטריד אותי שהראביי תיאר את הגיור כפעולה כה פשוטה, כמעט כמו מעבר דרך דלת פתוחה… הרי השגת אזרחות אמריקאית היא מסובכת יותר, ובשבוע שעבר התקשרתי ל'משרד ההגירה והאזרחות' כדי לברר מה עלינו לעשות. אמרו שראשית יש תקופת המתנה של שלוש שנים, אחר כך עלינו להציג מסמכים אחדים המתייחסים לאזרחות שלנו, יש סידורים שונים, יש טקס השבעה. לפי הראביי הזה אין צורך בכל השלבים הללו בתהליך הגיור, ואם זה באמת כל כך לא רציני – אולי באמת לא צריך גיור"…
בעקבות האכזבה מהראביי הקונסרבטיבי, הם הלכו לראביי קלאן, מנהיגה של הקהילה הפרוגרסיבית הרפורמית.
"…בוודאי שאהיה מוכן לדון בגיורה של בתך, אנחנו כעת בעיצומה של מגבית לשם הקמת מבנה עבור קהילתנו, ועד שלא יהיה לנו בניין משלנו, משתמשים אנו בבניין הכנסייה שבשדרות פורסט, האם אתה רוצה לפגוש אותי שם?"
הם הלכו לכנסייה, מקום מאוד מעניין לדבר בו על גיור…
"בוא נעשה את הטקס בליווי שקופיות מסין וקטעי מוזיקה מתאימים".
"ראביי קלאן", שאלתי, "האם נחוצה טבילה במקווה?"
"אה, אני מעולם לא עמדתי על דרישה זו, יש גם בעיה טכנית".
"אמור לי", התגריתי בו, "כיצד יוכלו שקופיות על סין וקטעים מוזיקליים להוביל למעורבות ביהדות?"
"יהדות", אמר הרבאי ברוב חשיבות, "מחייבת פעילות אינטלקטואלית ולא פעולות מכניות וטקסים עתיקים המבטאים שמירת אמונים, הנעשים כמצוות אנשים מלומדה. גישתנו מאפשרת לכם למזג ישן עם חדש, חוויות הווה עם זיכרונות היסטוריים"…
עד כאן הציטוט. מספיק. לא?
צידה לדרך
השמחה – עיקר העשירות.
ככל שירבה כספו של אדם
ושמחת הלב אין לו – עני הוא
(רבי צדוק הכהן מלובלין)
