עגל הזהב

זה קרה במהלך המשא ומתן על תקציב המדינה. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' נפגש עם ראשי מפלגות הקואליציה והציע להם להסתפק במועט, כשהוא מסביר כי לא כל מה שהובטח – גם יוכלל במסגרת התקציב.

הנימוקים היו כבדי משקל, והשפה של שר האוצר המגזרי הייתה ממלכתית לעילא. חלק מהשומעים השתכנעו יותר, אחרים השתכנעו פחות, אך כולם הביעו נכונות להכניס את היד לכיס ולוותר פה ושם. או נכון יותר לומר: להכניס קצת פחות את היד לכיס – של האוצר.

איך מהנכונות העקרונית הזאת נפתחה מלחמת עולם שהסתיימה בהפסקת אש כפויה אך ורק מפני החשש הגדול יותר להפלת הממשלה? תלוי את מי שואלים. כמו בכל מלחמות היהודים, גם כאן הדעות חלוקות: שס ו'דגל התורה' בצד של בית הלל, מול 'עוצמה יהודית' ו'אגודת ישראל' כבית שמאי, שדנות את סמוטריץ' לחומרא. השתיים האחרונות אגב, שיתפו פעולה ביניהן במסגרת 'ברית המקופחים' וניהלו דיאלוג על בסיס יומי.

"גילינו שסמוטריץ' עבד עלינו בעיניים", אמרו גורמים בברית המקופחים – של עוצמה יהודית ואגודת ישראל. "במתק שפתיים הוא ביקש מאיתנו לוותר על הבטחות ברורות, אבל את כל מה שקשור לתקציבים המגזריים של 'הציונות הדתית', הוא הכניס בגדול". והסכומים – כביזת הים: 3.2 מיליארדי שקלים לסעיפים תקציביים שמזוהים עם הציונות הדתית, ומתוכם לא פחות מ-1.3 מיליארדי שקלים למשרד הפיקטיבי של אורית סטרוק המכונה 'המשרד למשימות לאומיות'. ואין לך משימה לאומית יותר מקופת המזומנים המגזרית.

"זה פשוט מטורף, חמדנות לשמה", אמרו לי השבוע גורמים מתנועת המחאה, ולא זו שמפגינה ברחוב, אלא תנועת המחאה הפנים קואליציונית שרואה בשר האוצר סוג של פיראט בחליפה. אומרים שהטבלה לא משקרת, ואותם גורמי מחאה מתוך הקואליציה פשוט ישבו ובדקו שורה שורה, נברו וחפרו בספר התקציב והכינו רשימה של עשרות סעיפים, "וזה רק מה שהצלחנו לגלות בכוחות עצמנו. הרי לשר האוצר, ובטח לאיש מתוחכם כמו סמוטריץ', יש אלף דרכים להסתיר סעיפים תקציביים נוספים".

כל הרשימה המפוארת הזאת מסתכמת כאמור בלא פחות מסך של 3.2 מיליארד שקלים לתקציבים המזוהים עם 'הציונות הדתית'. אי אפשר להסתפק במספרים, ולהמחשת הביזה והביזיון יש להוסיף, כמו בצ'ק בנקאי, "ובמילים: שלושה מיליארד ומאתיים מיליוני שקלים".

שורו, הביטו וראו – ומדובר רק ברשימה חלקית: מורשת, תיעוד התיישבות, מרכז הציונות הדתית, בית הראשונים בהתיישבות, מורשת הפועל המזרחי, חיזוק היהדות באמצעות מיזמים משותפים, פעולות המנהלת לזהות יהודית, גרעינים משימתיים, בינוי התיישבות משימתית, קהילות בין דוריות בערים מעורבות, סיוע לרשויות המקומיות בשמירה על שטחי 'סי' ביו"ש (הגדרה המונעת סיוע לערים החרדיות ביו"ש, הפרוצות לכל מסתנן – א"ב.), מורשת ליהדות וללימודי ארץ ישראל, החטיבה להתיישבות, פעילות לעידוד וחיזוק מערך הגיור, הנחלת מורשת הרב דרוקמן לציבור הרחב, מורשת הרב דרוקמן במערכת החינוך, בינוי ושיפוץ במכינות, הגשמת הציונות בתפוצות, פעולות זיכרון לרבני הציונות הדתית, מענה תקציבי למאפיינים ייחודיים של החמ"ד, תשתיות ושיפוצים בישיבות הסדר ובישיבות מעודדות שירות צבאי, חמ"ד – מיזמים משותפים, מרכזי חוסן ביו"ש, בינוי פנימיות ביו"ש, ועוד ועוד סעיפים בהגדרות שונות ומשונות – חלק מהן עם זקן ארוך רבני או שפם מסתלסל מתנחלי, ואחרות, מוסוות עם גילוח למשעי, על חשבוננו – שמטרתן האחת היא הזרמת מיליארדים לציונות הדתית.

אחד מהאישים שצללו לספר התקציב והכינו את הרשימה (להלן: "הצוללן") הגדיר את התופעה ושמה בצלאל סמוטריץ': "הבעיה הגדולה עם בצלאל, זה הפער בין השפה היפה שלו, בעברית ולא באנגלית, לבין המציאות. הוא מדבר בכזה מתק שפתיים עד שאתה משתכנע שחייבים לצמצם ולקצץ. ואז אתה בא, ומגלה שבשעה שהפכת לסחטן כי התקוממת נגד הקיצוץ בבשר החי למגזר ולתחום שאתה מייצג, בצלאל הערמומי העביר מיליארדים למגזר שלו בלי שום נקיפות מצפון".

סמוטריץ' – כפי שפורסם פה בשבוע שעבר – חתם לבסוף לפני כשבועיים על מסמך שבו נכתבו ההתחייבויות התקציביות לאגודאים, מסמך שבבצ'יק שלף מולו בישיבת הממשלה, כשסירב בתוקף לאשר את התוספות. אלא שסמוטריץ' עשה זאת, כמי שכפו עליו 'שר כגיגית', בטריקת דלת שהדיה נשמעו היטב בתקשורת.

שאלתי את האגודאים אם לדעתם לא מדובר במשחק כפול של סמוטריץ' אך גם של ביבי, שאף הוא לא מתמחה בקיום הבטחות בלשון המעטה.

"הייתי מגדיר זאת כך", השיב הצוללן, "בצלאל אולי מכר לנתניהו שהוא יצליח להוריד מחירים מול השותפים וביבי נתן לו קרדיט לעשות את זה, אבל מה שביבי לא ידע זה שאת כל כספי החיסכון כביכול, סמוטריץ' ייקח למגזר שלו, וכשביבי הבין שזה מה שקרה, באיחור, הוא נתן לנו גיבוי". הגונב מן הגנב, המשקר את השקרן-בן-שקרן.

תפסת מרובה

שמעון פרס המנוח נהג לומר באידיש פולנית עסיסית כי "על כסף לא מפרקים שידוך". שורות אלו נכתבות מוקדם מהרגיל בעונה, עקב חג השבועות העומד בפתח. חזקה על קואליציה שאין לה אלטרנטיבה והדד-ליין להעברת תקציב או לפיזורה הוא ב-29 לחודש (בשבוע הבא), שתדע למצוא פשרה של הרגע האחרון. החזקה הזאת תקפה בעיקר כלפי האגודאים, מכוח הצבעות העבר. ואכן, עם ירידת העיתון לדפוס מסתמן פתרון ולפיו יועבר מענק חד פעמי של כ-2,500 ש"ח לכל אברך – כתחליף לתקצוב הרטרואקטיבי שנגוז. נותר רק לקוות שהתוספת תגיע ליעדה, ללא עמלה, תיווך ותקורה.

היעד של העברת תקציב עוד לפני חג השבועות נראה בר השגה, ונדמה שאפילו מול בן גביר התבונה גוברת על האגו – ותימצא לבסוף הדרך לתפור עבורו 'חליפת עודפים', עם תקצוב מעודפי התקציב שלא במסגרת חוק ההסדרים, לנגב ולגליל הנידחים.

קטטות תקציביות הן דבר שבשגרה בכל ערב הצבעה על תקציב המדינה, אך אל מה שנראה פה בשבוע החולף אי אפשר להתייחס כאל עוד משבר חולף. חוסר האמון ההדדי גובל במשטמה, והשברים לא יתאחו כשהאצבעות יונפו בעד התקציב. אירועי השבועיים האחרונים – יותר מארבעת החודשים המוטרפים שקדמו להם – מעידים על הצפוי לנו בשנות הקואליציה הבאות עלינו. לטובה, או לרעה, או גם וגם.

בערב החג שבו נאמר 'כאיש אחד, בלב אחד' מן הראוי לפתוח דווקא במלמדי הזכות – משס ומדגל התורה. בשתי התנועות החרדיות היו מרוצים בסך הכל מהתקציב שהוגש, עוד לפני מקצה השיפורים של החברים מאגודה.

התזה של דגל ושס הייתה "תפסת מרובה לא תפסת". בשתי המפלגות הציעו נימוקים ענייניים להיעדר הגיבוי מצדן לדרישות האגודאים. אך כנציגים המעורים יותר מהחברים האגודאים בשיח הישראלי, אין ספק שגם כותרות ה'ביזה' הדרמטיות, בערוצים ובעיתונות הכללית, תרמו את שלהן להכרה במגבלות הכוח ולהנמכת פרופיל.

בעיני דרעי וגפני, אי אפשר להיתלות בסעיפים שלא נכללו אלא חובה להתעלות מעל למספרים הקטנים ולראות את המכלול. ובסך הכל, התקציב שאושר בממשלה הוא אחד מהנדיבים שידעה היהדות החרדית מאז הפכה לחלק מקואליציית הימין. "צריך להבין שפתיחת התקציב מחדש מחייבת החלטת ממשלה נוספת, שלאחריה חוק התקציב המתוקן יחזור לוועדת הכספים ויצריך לפי החוק שלושה ימי דיונים מלאים", הסביר לי דרעי בסופ"ש שעבר כשנשאל מדוע אינו מגבה את דרישות אגודת ישראל.

"הדרישה לפתוח מחדש את התקציב כשכמעט ולא נותרו ימי דיונים בגלל החג הייתה עלולה להביא להפלת הממשלה, ובשלב הזה קיבלנו החלטה שלא להסתכל על רבע הכוס הריקה", אמר דרעי והציע לראות את הכוס הכמעט מלאה. מלגות האברכים שיוקפצו דרמטית מכאן ולהבא, תלושי המזון שחוזרים בדלת הראשית, תקציבי החינוך שהטמיע השר ביטון בתקציב, שעל אודותיהם דובר כאן בשבוע שעבר, וכך גם התקצוב בנושאים נוספים.

בשס הרגישו אחריות לשורה של נושאים חברתיים ש'יהדות התורה' מחויבת אליהם פחות, אם בתחום הסוציאלי, אשר באחריותו של שר הרווחה יעקב מרגי, ואם בתחום התעסוקה, שעליו ממונה שר העבודה בן צור. שני השרים במשרד הרווחה, שהבדיחות שרצו על חשבונם ביום המינוי פרנסו את תוכניות הסאטירה, מסתמנים כשני עוגנים המתמקדים בנושאים שהוזנחו עד כה על ידי היהדות החרדית.

בשורה ארוכה של נושאים – הן כאלה הנוגעים לאוכלוסייה הכללית והן בתחומים ייעודיים לקהילה החרדית – מרגי הוא איש בשורה. החל מתקצוב מעונות לחוסים ופנימיות רווחה, עבור לטיפול בנוער במצוקה והרחבת תוכניות הכנה להשכלה ותעסוקה עבור הנוער המנותק, וכלה בטיפול קהילתי לאנשים עם מוגבלות, תחומים שסבלו עד כה מאפליה מתמשכת ועמוקה. בשבוע שעבר סייר מרגי בכפר הקהילתי לחוסים 'פרח', מלווה במנכ"ל המשרד ינון אהרוני וסגן החשב הכללי באוצר יונתן רזניק. הפרגון שהשמיע בכיר האוצר על התנהלותו הממלכתית של השר החרדי, היה כמים קרים לנפש עייפה – בימים של הסתה.

הדרך להטמעת התקציבים והפיכתם מסעיף קואליציוני לסעיף תקציבי – אף פעם לא קלה. תשמעו סיפור: יממה לפני הגשת תקציב המדינה לישיבת הממשלה, התברר לשר העבודה יואב בן צור שהמכללות החרדיות להנדסאים וכך גם הסמינרים החרדיים, הודרו מהתוכנית החדשה של מה"ט (המכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית), והן לא ייכללו במסגרת התקציבית המוגדלת של המכללות הכלליות, לא בתקצוב הלימודים ולא בתקצוב הפיתוח והמעבדות.

בן צור פנה לסמוטריץ', השר פנה למנכ"ל האוצר, המנכ"ל פנה לרפרנטים האחראים, והם פנו לראשי מה"ט, עד שבן צור הבין שגלגול האחריות הזה ייגמר בהדרת החרדים מהתוכנית החדשה. "התקשרתי לדרעי, סיפרתי לו מה קורה וקיבלתי אישור ללכת עד הסוף", סיפר השבוע בן צור בשיחה עם ח"כ מאגודה שתהה מדוע שס אינה משתפת פעולה, "הרמתי טלפון לשר האוצר ואמרתי לו, לא תשמע על זה מילה בתקשורת, לא אפגע בכבודך, אבל חשוב שתדע, שאם החרדים לא יהיו בתוך התוכנית בצורה מלאה, לא אצביע בעד התקציב בממשלה. וזה עבד. השיחה התקיימה בחמישי אחר הצהריים, ומאותו רגע נשארנו ערים עד הבוקר, ובהצבעה הראשונה על התקציב שהוגש בשעתו להצבעה לפני שבת, הבאנו הישג לתעסוקה החרדית".

לבן צור יש תשובה ברורה על השאלה שהובאה פה למעלה, נשאלה בשבוע שעבר ובעזרת ה' תוצג בלי להרפות גם בשבועות הבאים: האם הורי התלמידים החרדים שנאנקים תחת יוקר המחיה ייהנו מהתוספת התקציבית, או שמא כל התוספות הנדיבות יהפכו לכספי תיווך ותקורה? "הבהרתי למנהלים בצורה הכי ברורה", אמר לי בן צור, "כי אם לא אראה הפחתה משמעותית של שכר הלימוד, התקציב לא יגיע אליהם". נחיה, בתקווה שגם נראה.

אפרופו הסרת החסמים לתעסוקה, בישיבת הממשלה ביום ראשון, אושר מינויו של ישראל אוזן, יד ימינו של דרעי והרמ"ט במשרדי הבריאות והפנים לשעבר, למנכ"ל משרד העבודה, בצעד חשוב של הבעת אמון במנכ"לים מקצועיים בעלי יכולות הבאים מתוך המגזר. עם כל תחלואיה, אפשר לומר לשבחה של הממשלה המכהנת, שמכהנים בה החל מהשבוע שלושה מנכ"לים חרדים מקצועיים – במעין סיירת מנכ"ל מגזרית: אבידן במשרד הדתות, מורגנשטרן במשרד השיכון וכעת אוזן במשרד העבודה. לחבורה המכובדת הזאת ראוי להוסיף את המינוי הטרי של עמוס ישי על ידי השר יעקב מרגי לסמנכ"ל בכיר במשרד הרווחה. האמון בחרדים, כמי שמסוגלים להוביל מקצועית את המשק והשירות הציבורי, מתחיל בהבעת אמון בבית תחילה.

 יום הזעם

"ילד חרדי הוא לא חצי ילד", אמר השבוע נתניהו, ומגיע לו על כך שכר שיחה – נאה יותר מפליטת הפה המביכה של יו"ר 'דגל התורה'. "לא חצי ילד"? אולי. "בן חורג"? בוודאי! נתניהו עצמו כשסמוטריץ' לצידו, הם האחראים לאפליה במישרין, ולשיסוי שנגרם מכך בעקיפין. וכל זה קורה בממשלת ימין על מלא, בלי שעיר לעזאזל משמאל שאפשר יהיה להאשימו בכל.

"אני לא מבין למה אנחנו נאבקים לבד כדי לעצור את הביזיון והאפליה", התלונן בסופ"ש שעבר שר השיכון יצחק גולדקנופף, "הרי כשבאנו למשא ומתן הקואליציוני ואמרו לנו שאת התוספות יצטרכו לפרוש על פני כמה שנים, היינו מאוד ברורים. אמרנו ללוין ולנתניהו שעל שני דברים לא נתפשר: על כספי מוסדות הפטור ועל הכסף לישיבות ולכוללים". שני הסעיפים אכן הוחרגו, ונקבע לגביהם מפורשות כי תחולתם תהיה מתחילת שנת התקציב 2023. המעמיקים שבקוראים מוזמנים לסור ולקרוא את הסעיפים הספציפיים בהסכם הקואליציוני שבין 'יהדות התורה' לליכוד: סעיף 93 הנוגע לישיבות ולכוללים וסעיף 2 לנספח החינוך בנוגע למוסדות הפטור (תלמודי התורה).

הבטן של חברי הכנסת ב'אגודת ישראל' שאף פעם לא מתרוקנת עד תום, התמלאה על גדותיה: על נתניהו, על סמוטריץ' אך גם על החברים משס ומדגל התורה. "בצלאל הוא האשם הראשי", אמר לי גורם ב'יהדות התורה', "אנחנו יודעים שהוא זה שהלך לאסי מסינג היועץ המשפטי של משרד האוצר ודאג שיצא מסמך שמתנגד לדרישות שלנו. ובגלל שהוא לא הכניס את הסעיפים הברורים שסוכמו לספר התקציב וגרם למשבר, נגרמה כל ההסתה התקשורתית המטורפת נגד 'הסחטנות החרדית'".

אתה משמיע דברים חמורים כלפי שר אוצר שבכל שיחה מביע תמיכה בלומדי התורה, אמרתי, הרי באותה מידה אפשר להאשים אתכם כמי שמגבירים את הלהבות בהדהוד הדרישות התקציביות.

"אני לא אומר שהוא בא להסית נגדנו במכוון", השיב הגורם באגודה, "אבל זה מה שנגרם מהמעשים שלו. הרי הדרישות שלנו לא נולדו היום והן בעצם הבסיס של הבסיס עליו סיכמנו במשא ומתן. אין בזה שום חדש, הרי הכל כבר פורסם כשהוקמה הממשלה, והסיבה שזה התפוצץ בשבוע האחרון בתקשורת נובעת מההחלטה השגויה, המטופשת והמחוצפת להשמיט במכוון את הסעיפים שנוגעים לחינוך החרדי מספר התקציב. הרי מזה בדיוק נולדו כל הכותרות על 'הסחיטה החרדית'. ואחר כך בצלאל יושב בישיבת הממשלה ומדבר על זה שיש יועצים משפטיים שמתנגדים ואין מה לעשות כי הרפורמה לא עברה. אז שידע שגם לנו יש מקורות, אנחנו יודעים מה קורה במסדרונות האוצר ויודעים לקרוא מפה, וכמו שחבר מפלגתו לשעבר נפתלי בנט היה אומר 'די כבר', כעת תורנו לומר לבצלאל, די כבר עם המשחקים".

הבא בתור במדרג האחריות הוא נתניהו "יש לביבי אחריות כראש ממשלה, גם אם הוא לא ידע מלכתחילה על התרגילים של בצלאל", והאחרונים חביבים הם חברי דגל התורה ושס. "כשהגעתי לנתניהו ודפקתי על השולחן", סיפר גולדקנופף, "הוא אמר לי: 'מה אתה רוצה שאעשה? שר האוצר לא מהליכוד, ויש גבול למידת ההשפעה שלי עליו. וכשהלכתי לבצלאל הוא אמר לי, 'אם גפני מרוצה מהתקציב בלי להעביר כספים רטרואקטיבית, סימן שזה בסדר'. ופה הטענה שלי כלפי דגל ושס, שהשתיקה שלהם אפשרה את הקיצוץ, אבל אנחנו קיבלנו החלטה שלא לוותר. לא יכול להיות שהישיבות של הציונות הדתית שגם כך מקבלות כפול, יקבלו הכל, מכל כל, ואצלנו ישאירו בחוץ את בסיס ההבטחות".

'יום הזעם' של אגודת ישראל, התפרש לרוחב כל הגזרה. בשבוע שעבר הובאו פה טענותיו של שר האוצר כלפי שר המסורת מאיר פרוש, שסירב להחליף מילים עם סמוטריץ' בישיבת הממשלה וטען כי רבע מיליארד השקלים למשרדו מוסמסו במכוון על ידי נערי האוצר, ולא הוכללו בספר התקציב. סמוטריץ' טען, שפרוש נזכר באיחור והביא כראיה את פעילות שרי שס במשרדיהם.

באגודה התייחסו לטענה כסוג של 'שדדת וגם גנבת'. "הביאו לנו משרד ריק, בלי פקידים, בלי רפרנטים, בלי שום עמוד שדרה מקצועי", הסבירו בלשכת פרוש. "והרי כולם מבינים שלא מספיק לכתוב הבטחות בהסכם הקואליציוני, צריך אחר כך לבנות תוכניות מדויקות עד לרמת הפרט, בדיוק כמו שבצלאל עשה במשרד שהומצא יש מאין עבור אורית סטרוק, והוא גייס לצורך כך את כל פקידי האוצר. ולנו לעומת זאת לא היו כלים מקצועיים. ישבנו לבד והכנו תוכניות מקצועיות, ביקשנו מהאוצר שישלחו לנו רפרנט תקציבי אחד לרפואה, כי המשרד חסר אמצעים, אבל דבר לא נעשה. ואחרי כל זה, לבוא ולהאשים אותנו? אין גבול לחוצפה ולעזות הפנים".

יושבים שבעה

הטענות של האגודאים התגמדו לעומת מה שחשו בעצימות גבוהה, ב'עוצמה יהודית'. "את שבעת המנדטים שיש לו כיום, סמוטריץ' לא הביא רק מההתנחלויות", אמר בן גביר השבוע, "אם בצלאל היה רץ לבד, ספק אם היה עובר את אחוז החסימה. את המנדטים הבאנו על גבי, מהפריפריה, מהנגב ומהגליל, ואת האוכלוסייה הזאת הפקרנו בתקציב".

ב'עוצמה יהודית' הצביעו על משרד הנגב והגליל כמשרד שרוקן מכל שקל קואליציוני. "הבטיחו לנו ארבעה מיליארד, שני מיליארד לכל שנת תקציב, ובפועל לא קיבלנו שקל", הסביר לי השבוע שר הנגב והגליל יצחק וסרלאוף על מה יצא הקצף. "בנינו תוכניות עם ראשי רשויות, כדוגמת המיזם של אלף מקומות תעסוקה בדימונה, והאוצר בא והתכחש לכל הסיכומים. הרי לא סתם ראשי רשויות בנגב ובגליל כמו בני ביטון מדימונה שהוא בכלל ליכודניק, תמכו בדרישות שלנו".

באוצר טענו מנגד כי למשרד הנגב והגליל ניתנה תוספת תקציבית של כ-450 מיליוני שקלים, אך ב'עוצמה יהודית' הסבירו כי מדובר באחיזת עיניים של שחקני קלפים מיומנים. "התוספות כביכול, אלה אגפים שהתווספו למשרד והגיעו עם תקציבים מובנים. יש כיום סכנה דרמטית של איבוד שליטה בגליל ובנגב. בגליל לדוגמה, אחוז היהודים ירד לארבעה עשר. בלי תקציב פיתוח לפרויקטים ותוכניות מהפכניות, כמו הוזלה משמעותית של יחידת קרקע לבנייה לחיילים משוחררים, עוד נרד בשנים הקרובות לאחוז יהודי חד ספרתי. ואת כל זה בצלאל לא הבין, או יותר גרוע, הבין והתכחש לסיכומים כדי לפגוע בעוצמה יהודית משיקולים מפלגתיים".

שאלתי את החברים באגודת ישראל אם שיתוף הפעולה עם עוצמה יהודית הוא סימן לבאות. "בוא נאמר כך", השיב לי גורם באגודה, "אומנם דיברנו עם בן גביר ותיאמנו מהלכים, אבל הבהרנו מהרגע הראשון שכל אחד מנהל את ענייניו בנפרד. אבל לא במקרה כולנו הפנינו את האש לכיוון אחד.

"דבר אחד אפשר לומר שהבנו השבוע היטב", הוסיף, "בן גביר הוא לא הבעיה של הקואליציה אלא סמוטריץ'. בן גביר אומנם איים לשבור את הכלים ולא בפעם הראשונה, אבל שר האוצר הוא שנתפס על חם, במעשים ולא באיומים, והתגלה כמי שמסיט תקציבי עתק לציונות הדתית על חשבון הנגב, הגליל, הישיבות, הת"תים והכוללים. נצביע בעד התקציב אף על פי שאנו חשים מרומים, ולרגע לא נשכח מי גרר אותנו בביזיון ובניגוד להסכמים במשך שבועיים שלמים". ואת העגל הזה, עגל הזהב שעוד ישוב וירקוד בין השותפים הקואליציוניים, לא איתמר יצר, אלא שר האוצר.