1 דין השמחה
אחת המצוות הקשות ביותר למימוש היא מצוות השמחה.
מה פתאום לשמוח באמצע החיים.
קורונה, בעיות בעבודה, הילדים בקושי לומדים, בחירות רביעיות, לחץ, הסתה – מה שמחה עכשיו? מאיפה בדיוק נביא אותה?
ולא רק שצריך לשמוח, אלא שצריך להכניס את השמחה – התכונה הכי אוורירית וגמישה – לתוך מסגרת. לתוך זמן. ויש בזה גם דינים. מוגדרים. דומה שאין דבר מדכא שמחה מזה. השמחה מטבעה לא אוהבת הכתבות, היא טבעית, היא עולה מהנפש. אבל בכל אופן זו המצווה, ואם זו המצווה, בטוח שאפשר לקיים אותה.
רק נותרת השאלה: איך, איך נשמח למען ד'.
עוד נחזור לזה.
צילום: פלאש 90
8 התחלה חדשה
השבוע הייתי בביתו של מרן שר התורה שליט"א.
אמת. אין מחזה יותר מרהיב מלשבת בחדר שקירותיו הם ארונות ספרים, ולראות אותו, בגילו המופלג, יושב, מנותק לחלוטין מכל הוויות העולם, עם המעטפה המהוהה המשמשת כסימנייה, עובר שורה אחרי שורה, דף אחרי דף. כך נראה התנא של דורנו. יהודי שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה.
העין לא שבעה מלראות.
שאלתי אותו, מספר בנו חביבו, הגאון רבי יצחק שאול, איך הוא מוסיף שמחה בחודש אדר. הרי כתוב 'משנכנס אדר מרבים בשמחה', איך מרבים.
אבא חייך.
"איך מרבים? שאל וגם השיב, "מתחילים מסכת חדשה. איך עוד אפשר להרבות?"
– אתה מבין, אבא שיודע את כל התורה כולה, שההספק שלו מבהיל בהיקפו, במה הוא שמח? איך הוא מוסיף שמחה? בהתחלתה של עוד מסכת.
ואני לא ידעתי ממה להתפעל יותר.
מהעובדה ש'ר' חיים' שאין לו שנייה מבוזבזת ביום מצליח להוסיף עוד מסכת ביום בשביל להוסיף שמחה, או מ'ר' יצחק שאול' שזכה לגור בבית כזה ועדיין להתפעל מגדלותו של אביו כל יום מחדש.
ופתאום, פתאום הרגשתי קצת שמחה בלב.
שמחה שיש לנו בדור דמות פלאית כזו, שהדבר היחיד שמשמח אותה הוא עוד דף גמרא.
8 מפיצי מתנות
ובחזרה לשמחה.
השנה האחרונה לא הייתה קלה. על הסיבות לעצבות ולדכדוך לא צריך להרחיב. כל אחד והחבילה שלו, אבל הגיע פורים והזמן לשמוח, אז ישבתי קצת וחשבתי על הסיבות שיש לנו לשמוח.
והתברר שיש סיבה למסיבה.
כי בתום שנת הקורונה, בעוד העולם כולו מתבוסס בתוך הנגיף הארור הזה – אנחנו העם היהודי, בחסדי שמים, כבר עם רגל וחצי בחוץ.
כן, אנחנו, מדינה קטנה, במזרח התיכון, לא עשירים במיוחד יחסית לשאר מדינות העולם, לא אהובים על אומות העולם בלשון המעטה, לא פיתחנו את החיסון, ולא הבאנו שום פריצת דרך. אבל דווקא אנחנו הראשונים שמקבלים גשם עצום ורב של חיסונים מצילי חיים.
מה זה אם לא יד ד'. מה זה אם לא סיבה לשמוח.
והשנה הזו, הוציאה כל כך הרבה טוב מעם ישראל.
כל כך הרבה ארגונים חדשים, כל כך הרבה חסד, כל כך הרבה טוב. תשאלו כל יהודי שישב בבידוד או היה חולה ל"ע, גם כשמסביבו היו אלפי חולים, איזה יחס הוא קיבל. איזה גשם של מתנות, עוגות, חטיפים ומשחקים קרס עליו ברגע שפתח את הדלת. מהמשפחה, מהשכנים, מעמותות חסד, מסתם אנשים שפשוט רצו לעשות טוב.
היו כל כך הרבה תחזיות אימה, על קריסה כלכלית של המגזר החרדי, על משפחות שירעבו לפת לחם, על מוסדות שיקרסו – ושום דבר מזה לא קרה.
אולי ההפך.
אחד מראשי הכוללים הגדולים בארץ אמר לי השבוע שמעולם מצבו הכלכלי לא היה טוב כל כך. הוא לא חייב פרוטה לאברכים, עשירי העולם פותחים את ליבם וכיסם, והציבור החרדי יוצא על שתי רגליו מהמשבר הזה.
נכון, יש מקומות שקשה. קשה מאוד. אבל מהצד השני, ראינו את עם ישראל ביופיו. תראו את ההיענות האדירה לקמפיינים הווירטואליים שנערכים בימים אלה. איך עם ישראל נתבע ונותן – והלב יתמלא על גדותיו.
ראינו גם תחזיות אפוקליפטיות על עולם התורה. על נהירה של עשרות אלפי בחורי ישיבות החוצה. ונכון, יש אתגרים ויש קשיים, והשנה לא פשוטה, אבל תעשו לעצמכם מצווה, לכו לישיבה הסמוכה למקום מגוריכם, תציצו פנימה דרך חלונות הזכוכית ותביטו בהם.
תראו את הבחורים המופלאים האלה, שחרף כל המשברים, משמיעים בגאון ובחן שאון תורה כה מענג.
תראו את אברכי הכוללים, שהתמודדו עם ילדים בבית, עם חל"תים, עם מה לא – וממלאים את היכלי הכוללים בקול תורה שלא פוסק לרגע.
תתעכבו קצת במוצאי שבת בבית כנסת אחרי תפילת ערבית, ותראו את ילדי ה'אבות ובנים' עם הדפים מהרב'ה. יושבים ליד אבא וזוקפים אצבע קטנה על הרש"י. ששים ושמחים לעשות רצונך.
איפה זה ואיפה קריסה.
וכן, גם איימו עלינו שהמבנה הקהילתי-חרדי קרס. שהמוני חרדים נוהרים החוצה. למפלגות אחרות, לזרמים אחרים. אבל הסקרים שיוצאים בשבועות האחרונים מלמדים על תופעה מדהימה: מעולם הלכידות החברתית החרדית לא הייתה גבוהה כל כך. מעולם המחויבות החרדית למפלגות החרדיות, לנציגי הציבור החרדים – לא הייתה באחוזים כאלה.
וכן, גם אמרו לנו שאנשים לא יצייתו יותר לדעת תורה, ו"אתוס הציות" לגדולי ישראל נסדק. פרשנים בגרוש קנו את דקת התהילה שלהם בכך שהתריעו באולפנים ש"מעמדם של גדולי ישראל ברחוב החרדי ירד דרמטית".
וברוך ד' שלא אנחנו צריכים לענות על זה.
אם יושבים השבוע בפורום 15 ראשי הרשויות החזקות במדינת ישראל, ומשוועים: תנו לנו מנהיג כמו הרב קניבסקי. אם הורה אחרי הורה עולה לתוכניות מאזינים ומייחל להנהגה של הרב קניבסקי – אנחנו כבר לא צריכים לדבר.
כי אחרי שנה, עם ניסויים, תהיות וטעיות, דבר אחד מתברר: דעת תורה רואה למרחוק. ברור וצלול. החינוך אמנם נפגע, אבל בצורה מינורית ומדודה. עכשיו העם כולו בוכה על לשעבר, אבל מאוחר מדי ומעט מדי.
סולם הערכים שלהם וסולם הערכים שלנו – מעולם לא עמדו זה מול זה בצורה כה בהירה. אצלם, הקניונים קודמים לחינוך. אצלנו החינוך ניצב בעדיפות הראשונה. כל היתר שיריבו ביניהם.
ובזה אנחנו יכולים לשמוח וצריכים לשמוח עם מלאות שנה למגפה הארורה הזו.
8 סודות המטבח
אבל בסוף בסוף, אם צריך לזקק את הרגש ולהגיע לשמחה אמיתית, יש כנראה רק דרך אחת.
נתינה.
אנשים נוהגים לחשוב שהם נותנים למי שהם אוהבים, אומרים גדולי החסידות, אבל טעות בידם, הם אוהבים את מי שהם נותנים לו.
האהבה שלנו לילדים נובעת מהעובדה שאנחנו נותנים להם נתינה טהורה. נתינה שלא על מנת לקבל חזרה. זה רגש האהבה הכי גדול שיכול להיות.
לכן אנחנו שמחים איתם כל כך. שמחים בהם.
בערב חג הפורים, בהנחה שלא כולנו יכולים לזכות לשמוח ממסכת חדשה, אפשר לנסות לשמוח מנתינה פשוטה וטהורה. אין משהו משמח מזה.
ורואים את זה בחוש.
יש לי ידיד העונה לשם חיים שלמה ברנשטיין. חש"ב, מכנים אותו ידידיו בחיבה.
מכיוון שהוא הופיע פה בעיתון לפני כך וכך שבועות, נקצר את הסיפור: הוא חלה בקורונה, ראה את סבלות המשפחות, והחליט לקחת על עצמו משימה: לבשל למשפחות חולי קורונה.
יש לו מטבח ביתי קטן. הייתי שם. אולי קטן יותר ממטבח רגיל. אבל זה לא עצר אותו.
ממוצאי שבת הוא מתחיל את ההכנות לשבת. קונה, מסדר, מקלף, חותך, קומץ, מטגן, אורז, מחלק. מכל טוב הארץ. הוא וכל משפחתו.
הוא לא ראה אור שמש כבר חצי שנה.
כל שבוע הוא מוציא עשרות משלוחים לכל רחבי הארץ. הוא וכל משפחתו שמגויסים במאה אחוז לעניין.
הוא לא איש עשיר, ואני כותב פה ממש בלשון המעטה, בתקווה שתבינו את הכוונה. הוא פונה לחברים קרובים, זה נותן מאתיים, זה נותן אלף, ההוא מארגן מקרר, הרביעי תרומה לתפוחי אדמה.
מפה לשם, הוא נהיה אימפריה של איש אחד.
מה אומר לכם: אני מכיר אותו הרבה זמן, מעולם לא ראיתי אותו מאושר כל-כך. החיוך לא יורד לו מהשפתיים. רואים יהודי קורן.
לא כל אחד בנוי לזה. אבל אם אתם רוצים קצת מהשמחה הזו, שמחה שלא מצריכה שאלות איך שמחים, בלי 'חקירות' ודרישות. פשוט שמחה טהורה של נתינה, אתם יכולים לקחת איתו חלק.
המטבח שלו נקרא 'שבענו', תחפשו אותו, אם תרצו אתם כבר תמצאו.
ותשמחו יהודים, תשמחו.
יש לנו כל כך הרבה סיבות ולצערנו רק עמוד אחד לכתוב.
פורים שמח!
