היכולת להמציא את מה שכבר הומצא
בכל פעם שהאדם ממציא משהו חדש, יש סיכוי לא רע שהוא פשוט העתיק משכן בעל שש רגליים. לא צריך להיבהל. זו לא אשמה, אלא מחמאה לתבונת החיקוי. כי מה שאנחנו מכנים “קדמה טכנולוגית”, “חדשנות פורצת דרך” או “מהפכת בינה מלאכותית”, הוא לעיתים קרובות בסך הכל קונספט שאיזה עכביש קלט כבר לפני שנים, רק בלי יחסי ציבור.
קחו לדוגמה את הסקוץ’ בנעליים. הוא לא נולד במעבדה נוצצת, אלא בטיול שגרתי בשדה כשמהנדס שווייצרי ניסה להבין איך קוצים נדבקים לכלב שלו. הוא הביט בקוץ, הביט בכלב, ואז פשוט העתיק.
התוצאה: מערכת סגירה חכמה, שיכולה להחזיק יחד שני חלקי בגד בלי שיהיה צורך להפעיל יותר מדי שכל.
הביטו וראו, מה רבו מעשיך.
ביומימיקרי
התחום שבו אנחנו מתהדרים בכך שהצלחנו סוף־סוף להבין איך לעשות מה שהבריאה עושה כבר מזמן.
ביומימיקרי זו מילה מפוצצת למשהו פשוט: חיקוי הטבע. אבל אם חושבים על זה שנית, זהו לא חיקוי. זו הכרה. זה להודות באיחור אלגנטי שלרקפת יש הרבה מה ללמד את הרובוט.
הפילוסופים היו קוראים לזה ‘ענווה קיומית’, אבל מהנדסים פשוט קוראים לזה פיתוח בר־קיימא.
הצפרדע שנושמת דרך העור, הלטאה שמלקקת לעצמה משקפיים, הלווייתן שבונה לעצמו פילטר, כולם הפכו למקור השראה לטכנולוגיות חדשות: מסנני מים, משטחים דוחי לכלוך, תאי נשימה מלאכותיים.
העובדה שאנחנו עדיין מתפעמים מהם מוכיחה שהמכונה הכי מתקדמת עדיין מנסה להשיג את הפטרייה.
למה זה מרגש כל כך? אולי כי סוף־סוף אנחנו לומדים לא סתם מ’החיים’ אלא מהחיים עצמם.
כי הטבע שהקב”ה ברא לא פועל מתוך אגו. הוא לא רושם פטנטים ולא פותח סטארט־אפים. הוא לא מפרסם קורס אונליין ולא מכריז על “פריצת גבולות”. הוא פשוט “מתייעל” כל הזמן בלי טקסים.
מה שיהיה – היה
ביומימיקרי הוא מה שקורה כשאנחנו נזכרים להביט החוצה ואז פנימה.
כשאנחנו שואלים: איך ייתכן שעלה לוטוס “יודע” לדחות לכלוך, אבל המשטח בבית שלי נראה כאילו נרדמו עליו שלושה ילדים עם שוקולד ביד?
איך קורה שסנונית מנווטת בלי וייז, נמלה בונה מערכת תחבורה ציבורית בלי משרד ממשלתי ושונית אלמוגים מחזיקה מערכות אקולוגיות מורכבות יותר ממערכות החינוך?
והשאלה החשובה באמת: איך ייתכן שאנחנו מעתיקים, אבל עדיין מרגישים ממציאים?
התשובה אולי נמצאת לא בטכנולוגיה אלא בזהות: אנחנו רוצים להיות יוצרים. יש בנו דחף ליצור, לחתום את שמנו בעולם, להרגיש מקוריים. והנה בא הטבע ולוחש: אתה לא צריך להמציא – אתה רק צריך להבין.
כי ביומימיקרי הוא לא רק שדה מחקר, הוא תזכורת. שאנחנו לא לבד. שאנחנו לא המרכז. שאפילו עקרב יודע לעשות הנדסה הפוכה, רק בלי להשתמש במונח הזה.
ויש משהו מנחם בכך שיש ספרייה של רעיונות סביבנו, ואם רק נקשיב – נגלה שהפתרונות היו כאן כל הזמן.
רק שהם דיברו שפת עלים, או ציוצים, או קפלי כנף.
הם לא חיכו למחיאות כפיים, לא דרשו קרדיט ולא פתחו תיק במשרד הפטנטים.
הם פשוט פעלו. ביעילות, בענווה, בלי כותרות.
ואנחנו? רק התחלנו ללמוד להקשיב.
לא בלחפש, אלא בלראות.
לא בלתכנן, אלא בלשים לב.
כי לפעמים השיעור העמוק ביותר מגיע מיצורים שאין להם קול, רק נוכחות.
אז בפעם הבאה שמישהו אומר שהוא “המציא את הגלגל”, שאלו אותו באיזה חרק מדובר.
כי אולי, בסוף כל החדשנות הזו, נצטרך להודות שמה שחשבנו שהוא העתיד, כבר היה. רק שלא שמנו לב שהוא עף ליד החלון.
