פנים מאירות | אכפתיות

1.

הוויכוח על החטופים מעולם לא הוצג כוויכוח על דרכי פעולה, על טקטיקה. זה על כל הקופה: "יש צד אחד שרוצה אותם בבית, ויש צד אחד שרוצה אותם במנהרות".

קשה לכתוב זאת אפילו כציטוט, אבל זה המסר באולפנים. לנו אכפת – לכם לא.

חשוב לדייק: זו רשעות לא רק כלפי הצד שחלוק על דרך הפעולה, אלא כלפי החטופים ששם ובני משפחותיהם שכאן. הדבר החשוב ביותר שאפשר להעניק גם לאמא של איתן (בן אפרת) מור מ'פורום תקווה' וגם לאמא של מתן (בן עינב) צנגאוקר מ'מטה החטופים', הוא התחושה שכל עם ישראל, ללא יוצא מן הכלל, כואב את כאבן ומיצר בצערן.

התחושה הזאת היא מתנה הרבה יותר גדולה ומשמעותית מריאיון נוסף, מחיאות כפיים בכיכר או כתבה גדולה במגזין חג. כל אדם שנוטל איזשהו חלק בשיח התקשורתי סביב סוגיית החטופי, צריך לבדוק עם עצמו אם זאת הבשורה שהוא מביא למשפחות – לכולם כואב כאבכם, או שמדובר רק במחנה מסוים?

מה באמת התשובה? זאת שאלה רטורית כמובן. "אחינו כל בית ישראל". ללא יוצא מן הכלל. אפילו 'מי שברך' לחולים לא מתחיל ככה. ועדיין, זה לא מובן מאליו. "יש ויכוח פוליטי בכל כך הרבה נושאים אחרים", אומרים לעצמם קמפיינרים ציניים, "אז למה לא לרתום אליו גם נושא שהוא קונצנזוס?"

אם מה שחשוב לך הוא להאדיר את המחנה שלך גם כשמדובר בחטופים, אתה לא דואג למשפחת החטוף. אתה משתמש בה לצרכים הפוליטיים שלך. ולהשתמש במשפחת חטוף זה להפוך את הכאב לקרדום לחפור בו. אין דבר דוחה מזה.

ברמב"ם מוצג מי שאינו מאמין בהשגחת הבורא כאכזר. למרות שהוא מאמין שהבורא ברא את העולם, יש לו מחשבה כוזבת, שאחרי שברא את העולם הניח אותו הבורא למקרי הזמן. למה 'אכזריות' זאת המילה המתאימה לכופר מהסוג הזה? כי רק אדם אכזר מעלה בדעתו אפשרות מופרעת של להביא חיים לעולם ולהפקיר אותם לחמת קרי. זה נראה ויכוח פילוסופי על אלוקות, אומר לנו הרמב"ם, אבל בעומק זה ויכוח על מידות.

בכל פעם שאני שומע אדם ממחנה מסוים מאשים יהודי אחר שבכך ש"לא אכפת לו מהחטופים", אני תוהה – מאיפה הגיעה לכאן מחשבה מטורפת כזאת? מי הרחיב את גבולות הגזרה של הוויכוח עד השאלות ההזויות האלה? כשאני לא מוצא תשובה לכך, אני נזכר בהגדרה של הרמב"ם – "הרי זו דרך אכזריות". רק אדם שמידותיו מושחתות ומעלה בנפשו אופציה של חוסר אכפתיות לחטופים יכול להאשים בכך מישהו אחר.

2.

בעיתון 'ישראל היום' פורסמה כותרת מרעישה שאמורה להדאיג מאוד את העם היושב בציון: "טראמפ: נתניהו לא יגרור אותי למלחמה עם איראן". טוב, זה לא שהנשיא החדש הוא משיח, אבל אפילו קודמו בתפקיד לא היה מתבטא ככה בסוגיה המסוכנת הזאת. מאיפה מגיעה ההססנות של נשיא המעצמה הגדולה בעולם עד כדי הצהרה שאינו מוכן להיגרר למלחמה בציר הרשע?

ובכן, הנה הציטוט המלא (תודה ל'חדשות 0404'): "טראמפ: נתניהו לא יגרור אותי למלחמה עם איראן. אם לא נגיע להסכם – אני אוביל אותה". בשם האיבה לנתניהו, התגלתה מצוקת מקום ב'ישראל היום' ונאלצו להביא בפני הקוראים כותרת חלקית.

שמעתי פעם ממורי ורבי הגה"צ ר' משה שפירא זצ"ל, שבקדמונים מובאת דוגמה מסוכנת למי שאינו מוכן לשמוע פסוק עד הסוף. הוא יכול לחשוב שכתוב: "שומר ד' את כל אוהביו ואת כל הרשעים". זהו. הוא השמיט רק מילה אחת ועקר את משמעות הפסוק לגמרי. באותה מידה, ישנה סכנה למי שאינו מוכן לשמוע את הפסוק מתחילתו: "ד' את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד". זהו. הוא השמיט רק מילה אחת ועקר את הפסוק לגמרי.

בתקשורת, בעידן הנוכחי, האדם הזה יכול להיות גם עורך עיתון.

3.

סיפרתי כאן בשבוע שעבר שבשל סיבות אישיות נאלצנו לדלג על הקנייה הגדולה והיקרה בערב חג הפסח ולקנות את הקניות לחול המועד בימי חול המועד. התגלית הייתה – ולכן שיתפתי על כך כאן בטור – שההכרח הזה משתלם כלכלית הרבה יותר; כי הרבה פעמים אנחנו מפריזים בקנייה בערב החג, בשל חרדה סמויה של 'מה נאכל בפסח', אבל בתוך המועד עצמו הקנייה נעשית ממקום הרבה יותר מושכל.

בין התגובות הגיעה תגובה למדנית על כך שיכול להיות שהטיפ הכלכלי הזה נושא בחובו איסור הלכתי, שכן כל דבר שאפשר לעשותו מלפני המועד, עדיף לעשותו קודם לכן. "בחול המועד חלים דיני מועד", כתב הקורא בר האוריין. "אומנם מחלוקת האם מדאורייתא או מדרבנן, אבל מותר לעשות בו רק מה שלא היה שייך להיעשות קודם, או צורכי מצווה וצורכי רבים. כל השאר אסור ואף כלול לא עלינו בדין ביזוי המועד. הלכך כדאי לבדוק את ההמלצה אצל מורה הוראה".

ההערה הזאת הפכה לי את הבטן, למרות שעוד לא עבר מועד נוסף מאז הגיליון הקודם – אבל לך תדע האם אין איזה קורא שנתקל בטור באופן חד פעמי (טרגדיה כשלעצמה) וכבר קיבל על עצמו לדחות את הקניות למועד לתוך המועד עצמו, בשל חוסר אחריות הלכתית שלי?

ובכן, שאלתי מורה הוראה גדול בישראל. הצעתי בפניו את ההמלצה האישית שלי (פרופורציות, חברים. אל תוותרו על החוויה של ערב חג בתור לקופה בגלל טור בעיתון) ואת התגובה הלמדנית הנ"ל ושאלתי אם חלילה תקלה אירעה על מקלדתי. הוא הורה לי באופן חד משמעי שכיוון שהקנייה עצמה היא לצורך ימי המועד גופא, ודאי שהדבר מותר ולא נכלל באיסור הנ"ל.

מבט:

חלפו כבר שנים מאז נמניתי עם נבחני 'דרשו' (מסלול ה'דף היומי בהלכה' – משנה ברורה), ואני עדיין מקבל הודעות קבועות מממלכת התורה על מועדי ומוקדי המבחנים. אני יודע, בלחיצת כפתור אני יכול להסיר את שמי מרשימת התפוצה. אבל בקשת הסרה כזאת היא הצהרה על כך שאין סיכוי שאחזור להיבחן. ואני לא רוצה להצהיר זאת.

אז השבוע קיבלתי את ההודעה על המבחן הזה. כן, מבחן מסכם על 2,000 דף במסלול 'קניין הש"ס' של 'דרשו' בסיום בין-הזמנים. מסתובבים בינינו אלפי בני תורה (בדקתי, 3,330) שראשם ורובם נמצא בין ברכות דף ב לסנהדרין דף קח.

ולחשוב שבלחיצת כפתור יכולתי להחמיץ את הידיעה החדשותית הזאת?

חכמת ההמונים   

"‏המחיר הכבד של הפסקות האש נחשף: לוחמינו נופלים במארבים מתוכננים של חמאס, שהתחזק בחסות העסקאות".

הרב אליאב תורג'מן.