”וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי הַשֵּׁם” (ו ח)
אחד מתלמידיו של הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ”ל ביקש מרבו שיברכנו והשיב לו הגאון שהברכה הטובה ביותר היא ‘ומצא חן בעיני אלוקים’ וממילא תמצא חן בעיני כל רואיך…
“גם אסתר המלכה זכתה להציל את ישראל בברכת החן שהשפיע עליה השם יתברך כמו שנאמר (אסתר ב טו) ‘ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה’. בהוציאו את בני ישראל ממצרים, נתן להם הקב”ה חן כמו שנאמר (שמות יא ג) ‘וייתן השם את חן העם בעיני מצרים’ או (ירמיהו לא א) ‘מצא חן במדבר’. השאלה הנשאלת היא, הכיצד זוכים באותו החן?
והנה גילו לנו חז”ל שהדרך היחידה לזכות לכך היא על ידי ענווה ודרך ארץ” ( הרב זילברשטיין – טובך יביעו).
בהשקפה שלי, מתקני לונה פארק הם סוג של עונש וייסורים. אבל כשהעירייה התחילה להרכיב את המתקנים הנ”ל כמה מטרים מהבית שלי ידעתי שלא תהיה לי ברירה. זה היה בימים הראשונים של בין הזמנים. המוזיקה של העירייה התנגנה לנו כל היום, הכרטיסים היו בחינם והילדים התחננו ללכת.
הסכמתי. דאגתי לכובעי שמש, שתייה, אוכל ופלאפון ושלחתי אותם, בלב כבד, לעמוד בתורים האיומים שהגיעו כמעט עד החדרים בבית שלי.
כעבור ארבע שעות חזרו אלי כמה פרצופי עגבניות עם דמעות בעיניים. “היינו רק במתקן אחד!!!” מתקן אחד??? ארבע שעות???
“כי כל הזמן עקפו אותנו, אמא, כל הזמן! ראינו איך באות משפחות שלמות ונעמדות לפנינו פתאום, וכמה שניסינו להגיד להם שהיינו כאן קודם זה לא עזר. לפעמים האבא או האמא בעצמם הביאו את הילד שלהם לתחילת התור, וככה נשארנו כל הזמן מאחור”.
הרגעתי אותם, שטפתי להם פנים, הוצאתי גלידה מהמקפיא ועוגיות טעימות, שאלתי אותם איך בכל זאת היה בבלרינה, וסיכמתי שאני מאושרת שיש לי ילדים מחונכים כל כך.
“גם אם בסוף לא היינו עולים על שום מתקן?”
“גם אם. דרך ארץ קדמה לתורה, ילדים, ומי שדוחף או עוקף אין לו דרך ארץ”.
“אז למה יש כאלה שלא יודעים את זה? ולמה יש אימהות שלא אומרות את זה לילדים שלהן?”
לא יודעת ילדים. באמת.
זה סיפור אמיתי עם שאלות אמיתיות שחוזרות אלי כשהבן שלי חוזר בוכה מהקידוש בבית הכנסת, כי כמה ילדים התנפלו על הבורקס ורק אני לא מרשה לעשות כדבר הזה, לכן לא נשאר לו; וכשאני רואה איך משאירים שקית אשפה ליד המכולה הכמעט ריקה והיא הופכת לסבל אמיתי עבור האנשים באזור; וכשמתייחסים לא יפה לנהג באוטובוס… אבל מי אני בכלל שאחנך את העולם?! אני מנסה לפחות לחנך את הילדים שלי ואת עצמי ותאמינו לי שזה הרבה.
”אסתר המלכה זכתה לחן על ידי הסתפקות במועט כאשר לא ביקשה דבר והסתפקה במה שיש לה, וגם שלא שמרה לעצמה את זכות הצלתו של המלך בכך שהודיעה לו שעומדים לקשור קשר ולהורגו, אלא אמרה זאת בשם מרדכי.
“בכך שלא נטלה לעצמה את השכר אלא נתנתו לראוי לו, ולא קיפחה את שכרו של מרדכי זכתה להביא גאולה בעולם. “גם יוסף הצדיק הצטיין במידה זו בכך שלא משך את בגדו מגברתו, בגלל הדרך ארץ שהייתה בו, דהרי סוף סוף היא הייתה בעלת הבית כמבואר ברמב”ן שם ובשל כך זכה לחן” (שם).
אבל עכשיו אלו לא המילים שלי. כותב אותן הרב זילברשטיין על דברי התורה הקדושה.
מי לא רוצה למצוא חן? מי מתוכנו לא משתוקקת לקצת מן הקצת של חן בעיני אלוקים? אבקת כוכבים על כל המעשים האפרוריים שלנו, שיהפכו להיות מבורכים יותר, טובים יותר, מוצלחים ונושאים חן?
סייעתא דשמיא היא הברכה של החיים. אני נשארת אותה אישה קטנה ומוגבלת, אבל חשה איך משמיים פועלים בעבורי, עד שאני מרחפת מעל היכולות הקטנות, מעל הקשיים שהיו אמורים להיות ומוצאת את עצמי אומרת פעם אחר פעם: “אין לי מושג איך נפלה ההצלחה הזאת לפתחי, איזו סייעתא דשמיא”.
”חסידים מספרים, שפעם ישב הבעל שם טוב במוצאי שבת קודש עם החבריא קדישא, וזימר עמהם בצוותא את הפזמון ‘ריבון העולמים’ המובא בירושלמי. והנה, כשהגיעו לשערים, שערי אורה, שערי אורך ימים ושנים, שערי ברכה, שערי נקיות… שאל הבעל שם טוב: איזהו השער החשוב מכולם? ולא נחה דעתו של הבעל שם טוב עד שענה הוא ואמר שהשער הגדול הוא שערי סייעתא דשמיא. אם לכך זכית, לכל זכית.
“עלינו לדעת כי אף על פי ששערי נקיות גדולים הם, בכל זאת שערי סייעתא דשמיא עולים על גביהם, וכדי לזכות בשער זה עלינו למצוא חן בעיניו יתברך, ומי שרוצה להיות חסיד שיזהר בענייני נזיקין, ולכן המנקה ביתו וזורק אשפתו לרחוב, לא יוכל להימנות על אנשי אסתר המלכה, ולא על זרעו של יוסף הצדיק” (שם).
הנה השביל והדרך. תמרור הדרכים והמפה. מי שרוצה נשיאת חן, עליו לדאוג שיהא נושא חן. מי שרוצה סייעתא דשמיא צריך להיות ראוי לה.
כל כך הרבה פעמים אנחנו מוצאות את עצמנו בהצטלבות הדרכים הזאת בין הוותרנות הלא משתלמת כאילו, השתיקה הבלתי נשמעת והאנושיות שמי מעריך בכלל? למול הוולגריות, הכוחנות והנוחות של עצמי הרגע, שנשמעות בקול גדול וקוצרות אין סוף הישגים בשדה העכשיו.
ואז זקוקים אנחנו למילים הללו שייתנו לנו את הכוח ואת האמונה לדעת שהדרך שבחרנו בה היא דרך החן והחסד! שביל הברכה וההצלחה הגדולות ביותר!
ריבון העולמים, ברכנו בברכת “ונח מצא חן” ופתח לנו השבוע ובכל שבוע שערי סייעתא דשמיא. אמן.
