פשטו ידיכם בגדוד

…

האחים שוורץ

מעשייה ידועה מספרת על שני קבצנים שישבו ברומא זה מול זה, משני צידי הכביש, במשך שנים רבות. קבצן אחד קישט את דוכנו בצלב, השני ניצב מאחורי מגן דוד. שנים על גבי שנים הם ישבו משני צידיה של אותה סמטה, ומעולם לא החליפו מילה.

בשל העובדה שהרחוב בו ישבו היה קרוב לוותיקן – מרכז הנצרות העולמי, מוקד משיכה בינלאומי לצליינים מכל רחבי תבל – רוב העוברים והשבים בו היו נוצרים האפופים בלהט דתי, שכמובן ערמו שטרות ומטבעות לתיבתו של הקבצן בעל הצלב ואילו ליהודי האומלל העניקו יריקה הגונה.

יום אחד עברה במקום תהלוכה רבת משתתפים בראשות האפיפיור. כנהוג, הציבור נעצר לתרום בעין יפה לדוכן נושא הצלב והפנה עורף ליהודי שמעברו השני של הרחוב.

האפיפיור שם לב שהקבצן בצד השני מלא ביריקות ונאצות וקופתו ריקה משטרות ומטבעות. הוא ניגש אליו יחד עם פמליית החשמנים שסביבו ואמר לו: "יהודי יקר, אינך מבין שאתה מקבץ נדבות במדינה קתולית? אנשים כאן לעולם לא ייתנו לך כסף, בפרט כשיש להם הזדמנות לתת צדקה דווקא לנוצרי ההגון שבצד השני רק כדי להפגין אחווה דתית".

הקבצן עם המגן-דוד הקשיב לאפיפיור בנימוס, וכשזה הסתלק, קם ונופף לעבר הקבצן שמעבר לרחוב, בדוכן בעל הצלב. "מוישה! תראה מי מנסה ללמד את האחים שוורץ שיווק!"

…

שורפי הפתילות

עולם המסחר, כידוע, הינו עולם קסום שבו אתה או מרוויח או מרוויחים עליך. אבל בשבוע האחרון למדתי, במסגרת כמה מפגשים עם סוחרים מאנ"ש, שהדבר עובד לא פחות, גם בתחום מסחר צרכי המצוות.

יש 'רחוקים' שחושבים שקיום מצוות זו הוצאה יקרה. אין להם מושג עד כמה הם תועים. האמת הפוכה לגמרי. עולם המצוות הפך באזורים מסוימים לכלכלה מופלאה, שמייצרת עולם מסחרי שלם.

אם רק ייקחו לנו את התורה והמצוות חלילה, חוץ מהשבר הרוחני האדיר שנחווה, יהיו לא מעט סוחרים שימצאו את עצמם רעבים ללחם.

הכלכלה היהודית חובקת כל: ממזכירי ועדות צניעות, חברי מקהלות ענק שהייחודיות השיווקית הבולטת שלהן היא השטריימל אדיר הממדים שמלטף את התקרה הגבוהה, וכמובן סוחרי זנבות השטריימלים, תעשיית כובעי הלֶבֶֶד שלולא בני התורה הייתה נעלמת מהעולם כמו הפטיפון והפרימוס, וכמובן ועדה לפיקוח על מחירי הכובעים, ועדת מחאה נגד המחירים המאמירים, ועדת מחאה נוספת נגד הוועדה לפיקוח וכל תעשיית הוועדות הענפה והמשגשגת.

ועוד לא דיברנו על גְרַאמֶערְס ובדחני חתונות, משגיחי כשרות, גבאים, משב"קים, מנהלי ועובדי עמותות וארגונים, דרייברים, ת"תניקים, אוצרניקים, שדכנים, מוהלים, רשמים ועוד.

ויש פטנטים חדשים שהגיעו לשטעטל ממש בשנים האחרונות.

הדבר הבא בתעשייה הוא קאוצ'ינג למשולחים שמגייסים הון ברחבי העולם היהודי למען מטרות טובות ומהווים נדבך מרכזי בשרשרת הפרנסה של העולם החרדי.

בעבר זו הייתה מלאכה שאת סודותיה ידעו מעטים. אבל היום, בסדנה של שלושה מפגשים בארבעה תשלומים אתה מקבל את כל הסודות המרתקים, משליש את הפדיונות והופך את העמותה שלך לאימפריה. כמובן שאף אחד לא מפשפש בציציותיך לבדוק אם באמת יש לך עמותה או סתם משפחה ברוכת ילדים, כל תלמיד מתקבל. בנושא הזה גם אין הפליה עדתית, לא בוחנים מי אבא שלך ומי אמא שלך, לא כמה דורות אתה בארץ, ולא איפה למדת בישיבה קטנה – רק תבוא, תשלם ותהיה שנורר כמו שצריך.

בעלי הקורסים האלו עורכים ערבי אירוח מפוארים ללקוחות פוטנציאליים, בהם מופיעה להקת השטריימלים הנודדת דלעיל, קייטרינג כשר למהדרין, וכמובן צוות דיילים שאוכל ושותה מהתעשייה המופלאה של ייעוץ ואסטרטגיה לשנוררים הבאים של העם היהודי.

זה עניין של זמן עד שאחת מתוכניות הרדיו החרדיות תשיק את תוכנית 'המגייסים', בה שורה של מועמדים יילחמו על התואר הנכסף. צוות השופטים יורכב כמובן מבוגרי הענף שתש כוחם מהמְתַאֲבְנִים של טרקלין המלך דוד והם החליטו לגוון את מקורות ההשתכרות שלהם. אבל זה כבר באמת ישן.

והנה פטנט חדש, תשפ"די לגמרי, שסיפר לי עליו חבר חסידי מעבר לים. כידוע שמנהג חסידים לשרוף באש את הפתילות הקדושות של חנוכה. אבל בחורף הניו יורקי מדובר במשימה לא פשוטה. בחוץ 0 מעלות, ובגלל בתי העץ הדליקים, הצתת מדורה בחצרות מגורים נחשבת לעברה חמורה שקנס כבד בצידה.

והנה יהודים טובים הציעו שירות נפלא. שירות שרפת הפתילות ע"י שורף ירא שמיים, עונד גארטל עבה, לא נוגע בזקן ולא מחזיק טלפון טרף, שישרוף את הפתילות של היראים עם כל הכוונות. והמחיר? 40 דולר בלבד. משלוח עוד 20 דולר ויש אפשרות גם להזכרת שמות בזמן הייחודים, זה כבר מתומחר בנפרד לפי שם.

מה נאמר ומה נדבר.

אבל יש ענפים שבהם אפשר ממש להיאבד בתוך התעשייה הזו. קחו למשל משימה יהודית חשובה כמו הכנסת ספר תורה.

מדובר באתגר שהוא עבודה יהודית מתחילה ועד סוף, מהשלב ההתחלתי של הכתיבה עד התהלוכה והסעודה עצמה.

וכאן הסוחר היהודי מתגלה במלוא תפארתו. הוא שם בצד את ענייני הפרנסה ומכוון רק למען הרבות כבוד שמיים. אף אחד לא בא להרוויח. כולם מתנדבים על מלא. אבל איכשהו, בסיום התהלוכה אתה מוצא את עצמך מרושש, לכבוד התורה ולומדיה.

…

רק בשבילך

כמובן שאין כאן צרות עין, או קיפוח שכרם של יהודים. אבל חשוב לגלות את אוזני הקוראים, שגם להם מותר להיות סוחרים. או לפחות להיות ערניים.

לפני הכל, כלל אצבע: אם המוכר אומר לכם את המילים 'רק בשבילך', או 'רק בגלל שאנחנו חברים' – זו התרעת צבע אדום הכי חמורה. אלו סימנים סודיים שהוא משגר לכם רגע לפני שהוא לא שולט בעצמו ומרוקן את כיסכם.

הדברים אמורים בכל בעלי המקצוע, אבל ביתר שאת במקצועות "שלנו". הרי אין באמת מחיר לאתרוג מהודר. אם תיסע לאפריקה, יעלה לך חמישה שקלים לקילו, אז איך פה הוא מצליח לקחת ממך אלף דולר ולהוציא אותך בתחושה שהוא הפסיד עליך?

וזה עובד מסיבה פשוטה מאוד: להבדיל מהגויים שלא מבינים ביזנס וקובעים מחיר אחיד למוצרים, אצלנו זה בחיים לא יקרה. לשים תווית על מוצר יהודי? אין חילול השם גדול מזה. למצוות אין מחיר. זה בבחינת "מנדבת ליבו".

וכך בערך מתנהל לו המסחר הקדוש. איש אחד נרגש רוצה לקנות לו מצווה, אתרוג לדוגמה, והסוחר שמולו מתחיל לנסות את מזלו.

1000, הוא אומר. אם הקונה נשאר שווה נפש הוא מוסיף: בדולרים כמובן.

אם הוא עדיין בסדר, הסוחר ממשיך: לא כולל מע"מ, זה ברור. מע"מ-לא-שלי-לא-שלך.

ואם היהודי עדיין עומד בשלוות נפשו, הוא יוסיף: וזה כמובן לא כולל הקופסה. וכמובן, אין תשלומים.

ומה שלא יהיה, המוכר ייצא בפנים חמוצות. תמיד ירגיש שלא סחט את הלימון עד הסוף. למה התחלתי מאלף?! הוא ידפוק את הראש בקיר מאה פעמים. הרי עם פרצוף כמו שלו, היה אסור לי לדבר על פחות מ-1,500. נו טוב, לא 1,500. אבל 1,350.

כמה שאני מזיק לעצמי, טאטע…

…

צאו והתפרנסו

הגמרא במסכת ברכות מספרת על יהודים שהגיעו לדוד המלך עם השאלה הכי יהודית בעולם: עם ישראל צריך פרנסה. מה עושים? דוד המלך אמר להם: "צאו והתפרנסו זה מזה".

אחד יפתח צ'ונטייה, השני תשמישי קדושה, השלישי פיצוחים, הרביעי חיידר והחמישי סמינר והשישי יהיה רשם – וכך כולם יסתדרו.

אבל את היהודים זה לא סיפק: רעיון טוב – הם אמרו. אבל כידוע, "אין הבור מתמלא מחולייתו".

גם אנחנו, אמרו עם ישראל לדוד המלך, עובדים ומגלגלים את הכסף אחד מהשני, אבל בסוף כולנו נשארים עניים. יש תקורה, יש בלאי, יש אגרות ובסוף זה הכל אותו כסף. צריך מקורות כספיים נוספים.

השיב להם דוד המלך: אם ככה, "פשטו ידיכם בגדוד". צאו והילחמו בשודדי הדרכים ושודדי הימים ותכניסו כסף חדש למערכת.

דומה שזהו טיפ שראוי לאמץ גם אצלנו. אי אפשר שהבור יתמלא רק מחולייתו.

חייבים להכניס כסף חדש למערכת.