הרב אליהו גוט
כ"ג ניסן התשפ"א
טרדות החג של ערבי פסחין, מצות וביצים, בדיקת-, ביעור- ומכירת חמץ, כרפס וחרוסת, מרור והגדות, קרצוף הבית ומירוק המטבח, מתנות לאפיקומן וברכת אילנות – בבהילו יצאנו ממצרים. ואז מתקדש ליל החג. הלל. קיטל. קדש. מגיד. כוס של אליהו. נרצה. שיר השירים. האדם מתרומם טפח וטפחיים – הגאולה כבר ממש מעבר לפינה. ואז, בתפילת המוספין – תפילת טל. האביב פורץ במלוא עוזו, ניחוחות דשא ופריחה, ציוצי ציפורים. טיולים של חג בחוצות קריה, מלך בגדוד נסיכים. זו לא הצגה. חייב אדם לראות את עצמו. איך משמרים את זה?
בפסח שעבר רבים רבים נאלצו לחגוג את ליל הסדר ולשאול את עצמם 'מה נשתנה'. רק הוא/היא והקב"ה. במהלך השנה למדנו על צורה חדשה של חירות: לשבת בדד, בידוד או סגר, אבל לא לבד. עם הקב"ה.
השנה הקב"ה החזיר אותנו למסלול, אבל עלינו לשמר את התובנות. העובדה שאנו שוכחים במהלך השנה את הייחוס שלנו, את המעמד הייחודי שלנו באנושות ובהיסטוריה העולמית, את התפקיד שלנו, לא אומרת שהם אינם קיימים. יש חיוב לזכור את יציאת מצרים בכל יום. כל כך הרבה מצוות הן זכר לאותה יציאה. אם בעת קריאת שמע נשים את הדגש על 'אשר הוצאתי ###אתכם###' – נוכל לחיות בכל השנה תחושה של בני מלכים.
חג הפסח הוא בעצם חג הבחירות. לא רק פסח. כל השנה זו חגיגת בחירות מתמשכת. אנו בוחרים כל יום, כל רגע. אותה שאלה – לכאורה – אבל בנוסח שונה, מעידה על בחירה. גם הבן החכם וגם הרשע שואלים 'מה'. אבל מהניסוח ברור שהם כבר מלכתחילה בחרו צד.
גם הקב"ה עשה בחירה. בכל בוקר מכריזים 'אשר בחר בנו מכל העמים' ובהמשך 'ובנו בחרת מכל עם ולשון'. את ליל הסדר מתחילים ב'אשר בחר בנו מכל עם' ומסיימים עם 'בחור הוא'. אנו העם הנבחר: "כי עם קדוש אתה לד' אלוקיך, בך בחר… להיות לו לעם סגולה… לא מרובכם מכל העמים חשק ד' בכם ויבחר בכם… כי מאהבת ד' אתכם ומשומרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא ד' אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים" (דברים ז, ו-ח).
"ואמר הטעם 'כי מאהבת ד' אתכם בחר בכם' – שראה אתכם ראויים להתאהב לפניו ונבחרים לאהבה יותר מכל העמים. ולא הזכיר בזה טעם מן הבחירה, כי הנבחר לאוהב – היודע לסבול את אוהבו בכל הבא עליו ממנו. וישראל ראויים לכך מכל עם, כמו שאמרו (ביצה כה:): 'שלושה עזים הם: ישראל באומות', כי יעמדו לו בניסיונות (שמו"ר מב, ט): 'או יהודאי או צלוב'" (רמב"ן שם).
"…ותיתן לנו ד' אלוקינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון, את יום חג המצות הזה, זמן חירותנו מקרא קודש, זכר ליציאת מצרים. ותבחר בו ביום הזה מכל הימים ותרצה בו ותקדשהו מכל הזמנים, להיות מהללים בו על פלאי מעשיך ולהיות מזכירין אותו בכל שנה ושנה, להודיע כי בו הוציא ד' את עבדיו ממצרים מכור הברזל אותנו מילט, להודיע כי בו קיבלו מלכותו ברצון ולעובדו בלבב שלם, להודיע כי בו עשה נקמות באויביהם ובו שיקע צריהם בים, להודיע כי בו עשה ד' אלוקים ניסים וגבורות לאוהביו ונפלאות רבות לבני ידידיו, להודיע כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים" (מתוך נוסח הקידוש הארוך של ליל פסח).
את תובנות ליל הסדר ניתן לפרוש על פני זמן ארוך. יכול מראש חודש, או אף 'כל ימי חייך'. אבל הקב"ה ציווה לשבת דווקא בלילה הזה, בשעה ששעבוד וגאולה, מצה ומרור משמשין בערבוביה, להסב כבני מלכים "ולהאריך בדברים בהגדלת מה שעשו בנו ומה שעינו אותנו המצרים" (סה"מ להרמב"ם עשין קנ"ז). להפנים ש"הבדלת וקידשת את עמך ישראל בקדושתך".
ונזכה עוד השנה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו.
עם ישראל מצטרף לבכורות ומסיים מסכת פסחים ב'דף היומי' עובר לעשייתו. גם מי שנתנמנם מסיבות שונות יכול להמשיך ל'שקלים', היא עדיין חלק מהמסיבה…
