ארבעה זיכרונות קצרים ממה שזכיתי לראות בקודש פנימה אצל מורי ורבי מרן הגאון רבי מאיר מאזוז זכר צדיק וקדוש לברכה
עד יום שביעי של פסח היה לי רב, ענק בתורה והנהגה שזכיתי לקבל ממנו ברכה ועצה ולשמוע מפיו דעת תורה טהורה בכל שאלה שהייתה לי. רב שהוא לא רק רב, אלא גם מדריך אישי, שיושב יחד איתך, מקדיש לך זמן ועוזר לך ללבן את הספק, מצטער בצערך ושמח בשמחתך ותמיד דלתו פתוחה בפניך.
עם הסתלקותו של מרן ראש הישיבה רבנו מאיר מאזוז זכר צדיק לברכה, נותרנו כצאן ללא רועה. ודווקא עכשיו, שעה שהעיניים עוד זולגות דמעות והלב מסרב להאמין, חובה על כל אחד ואחד מאיתנו לנסות להיאחז בדרכיו וללכת במידותיו.
כפי שביקש הרב בצוואתו, בשורות הבאות לא נספיד אותו כפי שבאמת היה ראוי לעשות לגדול שכמותו, רק נציין כמה הנהגות שראינו בקודש פנימה בעשרים וחמש השנים האחרונות, שבהן זיכני בורא עולם להיות קרוב למרן ראש הישיבה זכותו תגן עלינו.
א. למרן זצ"ל הייתה אהבת ישראל שאין לה אח ורע. הוא פשוט אהב כל יהודי במובן הפשוט של המילה, וכל יהודי שזכה לקבל ממנו ברכה או עצה חש שהרב נמצא איתו בצרה.
זכורני שהרב היה בוכה עם אנשים שמשיחים לו צרותיהם, ופעם סיפר: "יש אנשים שבאים אליי ומבקשים שאחזק אותם. אני מספר להם קצת ממה שעברתי ואני שואל אותם: 'איך אצליח לחזק אתכם?' אני מציע להם הסכם גומלין: 'אני אחזק אתכם ואתם תחזקו אותי'".
במסע הלוויה השבוע השתתפו 150,000 יהודים מכל העדות והחוגים, חלקם אנשים שלא בהכרח היו בקשר ממשי עם ראש הישיבה, אולם הרגישו צורך פנימי לעלות לבני ברק ולחלוק כבוד אחרון לגדול הדור.
הרהרתי בעובדה הזו ביני לבין עצמי, וחשבתי כי אין ספק שעם ישראל בחר להשיב אהבה למרן ראש הישיבה בדרכו האחרונה.
בעבר, קודם שנבנה בית המדרש שלו, הייתי מתפלל עם הרב שחרית בכל בוקר בבית המדרש 'נדבורנא'. בכמה הזדמנויות באותה תקופה ביקשתי ממנו ברכה לילדים וכאשר זכיתי לכך הרב היה אחד מהראשונים שסיפרתי להם את הבשורה, כי באמת הרגשתי שהוא שותף מלא שלי לשמחה. ואכן, הרב גם ביקש ממני שאזמין אותו לסעודה שאעשה ועל פניו המאירות היה ניתן לראות שהוא שמח בשמחתו של כל יהודי.
ב. בכמה הזדמנויות דיבר מרן על כוחה של תפילה זכה ובאוזניי שמעתי את הרב אומר פעם: "מעולם לא התפללתי מעומק ליבי ולא נעניתי מהקדוש ברוך הוא".
ראש הישיבה גם דיבר רבות על חשיבותה של תפילה בדקדוק ובכוונה, ואמר שהתפילה הכי טובה היא תפילה פשוטה של תינוק שפונה בשפתו שלו לבורא עולם.
מי שזכה להתפלל איתו ראה מהי תפילה פשוטה ותמימה, 'כעבד המתחטא לפני קונו' פשוטו כמשמעו. ומי שזכה לראות בעיניו את כוח תפילתו וברכותיו, מבין היטב גם מה כוחה של תפילה אמיתית מעומק הלב.
ג. בכל פעם שהרב אמר דברי חיזוק הוא אף פעם לא הזכיר מילים, כמו 'גיהינום', 'כף הקלע' וכיוצא באלה. תמיד הוא דיבר בדרכי נועם וציין שוב ושוב שהתורה משמחת ומתוקה, ונמנע באופן שיטתי מלהשתמש בתיאורים קשים מעולם האמת.
בעבר, כאשר התחלתי במסירת שיעורים לזיכוי הרבים, היו שתהו מתוך כוונה טובה אם הדרך הנכונה היא לדבר בנועם ובעדינות על הטוב שבתורה ובמצוות, או שנכון יותר לדבר דווקא על הייסורים והעונשים שיש למי שעושה עבירות.
וכמו בכל שאלה וספק, שלחתי את השאלה בכתב למרן ראש הישיבה. בתשובתו כתב לי הרב תשובה ארוכה ובה חיזק אותי להמשיך בדרך הזו, כפי שהיא אכן הוכיחה את עצמה.
גם בחינוך התלמידים הוא הבין היטב את נפש הדור, והיה מרבה לדבר על המתיקות של מי שלומד תורה ועל החשיבות של מי שמקיים מצוות כהלכה.
ד. מרן היה ענוותן גדול ואיש אמת שלא היה כמוהו, ואצלו שתי תכונות אלו היו משתלבות זו בזו.
כולם הכירו אותו מהדרשות שהתפרסמו בשנים האחרונות בכל קצוות תבל, אולם את עובדת היותו איש אמת ענק היה ניתן לראות היטב דווקא בחדר השיעורים בישיבה.
כאשר אחד הבחורים היה אומר קושיה על דבריו, ראש הישיבה לא היה מהסס לחזור בו אם ראה שאין לו תירוץ אמיתי לקושיית התלמיד. אני זוכר היטב את ההלם שאחז בי כששמעתי את הרב אומר 'טעיתי' בפעם הראשונה. עד אז לא האמנתי שיש אנשים כאלה בעולם, ולתומי חשבתי שאנשי אמת מסוג זה היו רק בדורות עברו.
אגב, גם כאשר שאלתי אותו בהזדמנויות מסוימות שאלות שהוא בעצמו הסתפק בהן, מרן לא היסס לומר לי 'איני יודע', ודווקא במקרים כאלה ראיתי את גדולתו.
פעם שלחתי שאלה ובראשית המכתב כתבתי כמקובל: "לכבוד מרן פאר הדור והדרו…" כשקיבלתי את התשובה ראיתי שהרב שם קו על התארים הללו ואת התשובה כתב לגופו של עניין בלי לעשות עניין מהתארים.
הוא לא עשה את זה כי הוא ראה צורך להיות ענוותן, אלא מהסיבה שהוא חתר תמיד להשיג את האמת השלמה, והוא הרגיש שיש תארים שלא נכונים כלפיו, למרות שהוא היה ענק הדור האחרון.
המהר"ל מפראג כותב שהקדוש ברוך הוא לוקח צדיק מן העולם רק לאחר שהוא, כביכול, מבקש רשות מהצדיק.
לפני חודש זכיתי לבקר בפעם האחרונה את מרן זכר צדיק לברכה ואמרתי באותה הזדמנות: "הרב, אנחנו מתפללים עליך כל יום ומייחלים שתחזור בעזרת השם בקרוב ממש למסור את השיעורים תמידין כסדרן".
מרן שתק רגע ואז סובב אליי את פניו הקדושות ואמר לי במילים האלה: "די, אל תתפלל עליי לרפואה".
מגיש: אחיה ביתאן
