ישראל א' גרובייס
ט"ז תשרי התשפ"ו
ההתקרבנות מנצחת את הסביבה. צילום אילוסטרציה למצולמים אין כל קשר לנאמר בכתבה פלאש 90
- אין כמו החג הזה.
פתאום, למשך שבעה ימים בשנה, העולם שלנו מתמלא בירוק רענן.
באיזו הזדמנות אחרת יכול אתה לראות יהודים של צורה אוחזים בידיהם ענפים, ממששים את עליהם ביראה, מרחרחים פרי עץ הדר, מגלים הבנה בוטנית מדהימה, יודעים מה 'מורכב' ואיזו נקודה היא בכלל 'בלעטל'; מבחינים בין זנים של כפות עץ תמרים – מוליכים, מביאים, ושמחים לפני השם אלוקים?
בימים אחרים לא הייתי מעז לדבר על הנושא הזה. אבל בימים שבהם אנו עושים כל כך הרבה פעולות כדי 'לעצור רוחות רעות וטללים רעים', בימים שבהם אנו מבקשים על הגשם שיבוא לברכה, ייתכן שמותר באופן חד פעמי לדבר על נושא מסוים שבדרך כלל מבריח קוראים.
בעיניי, כל מי שרוצה להבין משהו על מצבו של הציבור החרדי בארץ הקודש בשנים האחרונות כדאי לו לשמוע על המחקר המרתק, שפורסם לפני כמה חודשים בכתב העת המדעי Policy Sciences הנהנה מיוקרה רבה.
המחקר הזה עוסק בנו, בני הציבור החרדי.
לפני שנדבר על המחקר בואו נחזור, אם אפשר, כמה שנים לאחור. 2021 למספרם.
אלו היו ימים לא פשוטים לציבור שלנו. כמה סבבים של בחירות הובילו לממשלת שינוי שהשינוי הכי בולט בה היה העובדה שהציבור החרדי הודר ממנה. לא זו בלבד, אלא ששר האוצר דאז אביגדור ליברמן גם דאג להכריז זאת בצורה בוטה ומכאיבה.
הרבה גזרות הנפיקה אותה ממשלה. אבל המרתק הוא שהייתה גזרה אחת מכולן שהפכה לסמל: גזרת החד פעמי. האמת שבמבט לאחור, אחרי שהציבור שלנו ספג את גזרת המעונות, הסנקציות והגיוס – הגזרה הזו נראית די סולידית.
מה גם שמכל הגזרות האחרות דווקא בגזרה הזו היה איזשהו היגיון ערכי. אין חולק על כך שכלים חד פעמיים גורמים נזק סביבתי שמשפיע על בריאות הציבור. הם מגדילים את עלויות פינוי האשפה, מזהמים את הים וגם מחייבים שימוש בדלקים מזהמים.
באיחוד האירופי ובמדינות המתקדמות בעולם נעשו פעולות רבות שהצליחו לצמצם את השימוש בכלים הללו. ומכיוון שבישראל השימוש בחד פעמי הולך וגובר בקצב מסחרר, חשבו במשרד להגנת הסביבה שהגיע הזמן לתת מס קטן. בדיוק כמו המס שמוטל על צרכני סיגריות ואלכוהול. המזהם משלם.
אלא שבישראל הכל פוליטי. מאחורי הפלסטיק הציצו פרצופים שגרמו לכולנו לחשוב אחרת. עוד לפני שההצעה עלתה על שולחן הדיונים, החלו הנציגים החרדים להיאבק בה בכל הכוח. והנה עובדה: ברגע שהחרדים רק חזרו לשלטון, מכל הגזרות של ממשלת השינוי דווקא את זו היה חשוב לבטל.
מה קורה כאן?
- אחד הכשלים שהעיבו על כל התחום של חקר החרדים היה שבמשך שנים כל אלו שהתעסקו בו הגיעו מבחוץ. בהרבה מן המקרים הם לא ממש הבינו את הניואנסים ואת הלך הרוח החרדי, וכך הם פירשו דברים לא נכון וגרוע מכך, לא שאלו את השאלות הנכונות.
בשנים האחרונות העסק השתפר. יותר ויותר חוקרים וחוקרות מתוככי הציבור נכנסו לתחום והחלו לעשות בו סדר חדש.
כך למשל, המחקר שעל אודותיו אני מבקש לדבר נערך בשיתוף פעולה מעניין בין חוקרות חרדיות לפרופסורים מאוניברסיטת תל אביב (הפרופסורים רם פישמן ראש בית הספר לסביבה באוניברסיטת תל אביב ובועז המאירי, בשיתוף עם ד"ר נחומי יפה ולאה בלוי).
השאלה שהעסיקה את החוקרים הייתה: כיצד השפיע המס הזה על הציבור החרדי?
רגע לפני שנמשיך, הנה כמה עובדות שאולי יפתיעו אתכם. כשבודקים את העובדות מתברר שבהשוואה למגזרים אחרים במדינת ישראל, הציבור החרדי מתנהל בצורה "ירוקה" ששומרת על איכות הסביבה הרבה יותר מאשר מגזרים אחרים.
ותאמינו לי שלא הייתי מעז לכתוב דברים כאלו בלי לבדוק את הנתונים. הציבור החרדי חי בצפיפות יתרה – דבר שנחשב 'סביבתי'; המשפחה החרדית מייצרת פחות אשפה בחלוקה למספר הנפשות; הציבור החרדי מתנייד בתחבורה ציבורית ופחות בתחבורה פרטית, דבר שמשפיע דרמטית על איכות הסביבה; ומעל הכל – הציבור החרדי אוכל פחות בשר בהשוואה למגזרים אחרים. (גם אם זה נשמע מפתיע, אלו הנתונים והם מוסכמים.)
כשתדברו עם אדם שקצת מבין משהו בענייני הסביבה, תבינו שבהשוואה לכל הפרמטרים הללו כמה בקבוקי פלסטיק הם כלום ושום דבר. מכל בחינה הציבור החרדי 'ירוק' וסביבתי. להוציא את העניין של השימוש בחד פעמי.
ואז הגיעה ממשלת השינוי. לכאורה היא פתרה גם את הבעיה הזו. הציבור החרדי אכן החל לצרוך הרבה פחות חד פעמי. לכאורה, הגענו למצב של תיקון השלם. הסביבה הרוויחה.
וכאן נכנס לתמונה צוות החוקרים. הוא ביקש לבדוק כיצד השפיע המיסוי על הציבור החרדי. זה היה מחקר מעמיק שכלל שישה סבבי סקרים בתוך הציבור החרדי.
התמונה שהתגלתה חייבת ללמד אותנו כמה כללים חשובים על נפש האדם ועל נפש הציבור.
רוב מובהק של הציבור החרדי חש בעומק ליבו שהמס הזה של ממשלת השינוי לא נועד לקדם ערכי סביבה אלא לנגח את הציבור החרדי. ואתם יודעים מה עצוב יותר? ההשפעה ארוכת הטווח.
בתקשורת הכללית ציינו בסיפוק את העובדה שהציבור אכן צורך פחות חד פעמי בעקבות המס. מה שלא ציינו הוא שאותו ציבור, שכפי שנכתב יש לו תפיסה סביבתית עמוקה, נהפך להרבה פחות סביבתי. בעיני חרדים רבים כל פעם שמישהו משתמש במונחים של 'ירוק', 'פרו סביבה' וכו', הם מרגישים את ניחוח השנאה כלפיהם.
והנה הנתון הכי מפתיע: כפי שכבר אמרנו, לאחר תקופה קצרה ממשלת השינוי חלפה מן הארץ. במקומה באה ממשלת ימין מלא. החרדים חזרו שוב למשרדים הרלוונטיים, ומכל הדברים היה חשוב להם לבטל את המס על החד פעמי.
עכשיו הוסרה החרפה. לכאורה הכל חזר לקדמותו. וראו זה פלא, יש דבר אחד שלא חזר: הדעות של הציבור החרדי. המחקר חזר שוב אל הנחקרים וביקש לבדוק את עמדתם שנתיים(!) אחרי ביטול המס. ועדיין, רוב הנשאלים חשים סלידה כלפי כל העמדות הסביבתיות.
- מה ההסבר?
כאן אנחנו מגיעים לעוד עניין שקשור לחג הסוכות – קורבנות. לא, אין הכוונה לשבעים פרים שהוקרבו על גבי המזבח אלא לתופעה פסיכולוגית וסוציולוגית שהמחקר קורא 'קוֹרְבָּנִיות'.
ההגדרה האנציקלופדית לקורבניות היא: "תכונת אישיות נרכשת שבה אדם רואה את עצמו כקורבן למעשים שליליים של אחרים, וגם מציג כך את עצמו בעיני הסביבה, ומתנהג כאילו הוא קורבן גם כשיש ראיות מנוגדות לכך".
התופעה הזו מצויה אצל יחידים וגם בקבוצות שלמות. לא פעם אנחנו יכולים לראות קבוצות שלמות שחשות קורבנות קולקטיבית. זה שכיח במיוחד אצל קבוצות חלשות (ימין, עניים, חרדים וערבים), שמרגישות כי הן מוסריות וצודקות והן גם מקופחות מצד הקבוצה החזקה.
והנה ההפתעה: קבוצת החוקרים הנזכרת פרסמה מחקר נוסף, מרתק לא פחות. הפעם הם יצאו לבדוק מה חושב הציבור החילוני–שמאלני בישראל, שלכאורה מעמדו איתן, יש לו כסף ומשאבים.
המשאלים הללו נערכו בתקופת הקורונה. להפתעת החוקרים התברר שגם בציבור הזה ישנה תחושה של קורבנות עמוקה. האנשים הללו חשים כי 'החרדים' ו'המסורתיים' רודפים אותם, חיים מכספם ובעיקר מתנהלים בצורה לא מוסרית כלפיהם.
כשמשווים את שני המחקרים עולה תמונה מעניינת. מסתבר שממש לא משנה אם אתה עשיר או מבוסס, אם יש קבוצה אחרת שמשתלטת על הכוח – הדבר מעורר את תחושת הקורבנות.
גם אצל החרדים, שמבחינה סוציולוגית הם "קבוצה מוחלשת", וגם אצל החילונים, שנחשבים "קבוצה חזקה" – תחושת הקורבנות פועלת באותו אופן.
כאשר המפלגות החרדיות יושבות בממשלה תחושת הקורבנות החרדית פוחתת ותחושת הקורבנות החילונית עולה. ולהפך. בתקופת ממשלת השינוי תחושות האיום החרדי טיפסו לכאלו גבהים, עד שמס של כמה שקלים על צלחת פלסטיק הפך לאיום נוראי ואף הוביל אנשים לשנות את דעתם כלפי כל הנושא.
וראו זה פלא, בקדנציה הנוכחית כשהחרדים יושבים בקואליציה ואף מנהלים אותה – תחושת האיום סרה ועימה חלק גדול מתחושת הקורבנות. עכשיו עוברות גזרות הרבה יותר קשות, והתגובה הרבה פחות היסטרית וקורבנית.
וכמו בתמונת מראה, אלה שעכשיו ממהרים לצאת לרחובות ולהפוך את העולם על כל שטות, הם דווקא בני הקבוצה החזקה והמבוססת, שחשה בכל רגע כאילו עומדים לחסל אותה.
נפלאות דרכי החשיבה האנושית.
- אז מה המסקנות? תלוי מי השואל.
אילו מקבלי ההחלטות יקראו את הדברים, הם יוכלו ללמוד למשל שגם אם נראה להם שהם צודקים בתביעות מסוימות כלפי המגזר החרדי – כל פעולה אלימה שתאיים עליו כקולקטיב, לא רק שלא תועיל לטווח הארוך, אלא תגרום את התוצאה ההפוכה בדיוק מזו שהם רוצים להשיג.
כאשר הציבור החרדי, כמו כל ציבור אחר, חש רדיפה, לא רק שהוא לא מתיישר אלא שהוא מתלכד בכל הכוחות נגד. רוצים לדעת עד כמה? ובכן, בסקרים שנערכו לפני בחירות 2022 כשליש (32%) מהמשיבים החרדים ציינו את ביטול המס על הכלים החד פעמיים כעדיפות הראשונה מכל הנושאים הפוליטיים.
“יש פה אלמנט של פסיכולוגיה חברתית”, כתבה ד"ר יפה במסקנות. "ברגע שבאים עם כוחניות, זה יוצר אפקט הפוך. הציבור מרגיש מותקף, ובמקום להשתכנע הוא רק נאחז יותר בעמדותיו".
וכן, מה שהיה נכון בחד פעמי יהיה נכון גם לסוגיית גיוס בני הישיבות. "כאשר חוק נתפס כמכוון נגד ציבור מסוים, הוא מגביר את תחושת הקורבנות ויוצר התנגדות עמוקה שקשה לשנותה, גם בטווח הארוך".
בואו נגיד שהפעילות שמתחוללת בימים אלו, גל המעצרים, הסנקציות וכל שאר הפעולות החביבות על גורמים בצה"ל – לא רק שלא יביאו יותר מדי בחורים לצבא אלא שהם רק עשויים להעמיק את השבר, לעוד שנים ארוכות.
קיצר, תפסיקו לחשוב חד פעמי. תחשבו לטווח ארוך.
- וכמובן, מה שנכון לציבור נכון גם ליחיד.
אם מישהו חושב לחנך מישהו בדרך של איום, כדאי לו לחשוב שוב על החד פעמי. לא רק שהאיום לא פעל, אלא שהוא גרם לציבור שממילא היה ירוק לפתח התנגדות חריפה לרעיון.
ואם בחג הסוכות עסקינן, זה הזמן להרים עיניים כלפי מעלה ולבקש: ריבונו של עולם, אנא נהג בנו כאב רחמן. אל תיתן לנו תחושת 'קורבנות'.
הושענא, למענך, הושענא.
