ירוחם יצחק לנדסמן
י"ט אדר התשפ"ו
ביום שני הבעל"ט, כ' באדר, ימלאו י"ד שנים מאז הסתלק מן העולם כ"ק האדמו"ר ה'ישועות משה' מוויז'ניץ זי"ע. אני מבקש לשתף אתכם בתחושה אישית שאני חווה מדי שנה ביום הזה ובכל הזדמנות שאני פוגש בתמונות הודו, בזיו דיוקנו של אותו צדיק.
בעודי ילד, ועוד יותר כבחור צעיר, הייתי מכונן מדי פעם את צעדיי בשבתות אחר הצהריים להליכה ארוכה מבית הוריי בצפונה של בני ברק לעבר קריית ויז'ניץ. לפעמים הגברתי תאוצה כדי להשתתף בטיש של סעודה שלישית בהיכל הטיש'ן שהיה אז מאחורי בית המדרש הגדול והמפואר. טיפסתי על הפרנצ'ס בתוך החושך. בוויז'ניץ, כמו בעוד היכלות, נהוג שבסעודה שלישית שורר חושך. למרות החושך העב ניתן היה בקלות לזהות את פניו המאירות של הרבי זי"ע, לא רק בשל לובן זקנו, ועוד לפני שפרח חסידים צעיר עלה על השולחן לקראת סוף הטיש עם קופסת זכוכית שבתוכה דלקו נרות אחרי שכבר יצאה השבת.
אור גדול וקדוש דלק בפניו, חן אלוקי שאין מילים של העולם הזה כדי לתאר אותו. תמיד כשרציתי לדמיין לעצמי איך נראו הצדיקים הקדומים מאורי האור לממשלת החסידות, התבוננתי ברבי מוויז'ניץ, הקשבתי לקול תפילתו. הייתי צעיר מכדי להבין תמיד את ה'תורה' שאמר בשולחנות הטהורים, את הדרשות הבוערות שנשא מנהמת ליבו הטהור לכבוד הבורא ולכבוד היהודים, אבל גם מי שלא הבין – נשמתו הבינה.
מסכתות רבות ניתן לחבר על כל אחד מהערכים הקדושים שהנחיל הרבי מוויז'ניץ לעולמנו. הרבי ידע על עצמו שהוא גשר מחבר בין העולם החסידי שלפני מלחמת העולם השנייה לבין התוהו ובוהו הרוחני שאחריה. הירידה התלולה והעיוות של דרכי החסידות לא נתנו לו מנוח. הוא שב ותבע מחסידיו ללא הרף עבודה פנימית וחינוך לעמל ולאמת צרופה. כל מי שהאזין באופן רצוף לאמירותיו שמע שוב ושוב שאין דרך להיות חסיד בלי התמדת התורה, בלי עבודת התפילה, ביגיעת בשר ונפש. הרבי לימד מה היא שבת, מה הוא יום טוב, מה המשמעות של קיום מצווה ואיך צריך להתכונן אליה, איך צריך למאוס בגאווה ולהעלותה לחי העולמים, ומעל הכל עמד ועורר את הלבבות על פרישות וקדושה, שמירת לב ועין ומחשבות טהורות, לימוד ספרי מוסר וחסידות. הוא לא חדל לדרבן ללמוד באופן קבוע בספר חובות הלבבות והבטיח שמי שישמור על הרצף ישתנו חייו לטובה בכל המובנים.
עוד היה הרבי מזכיר ללא הרף את חובת החסיד בעולמו שיהיה לו רבי. התקשרות לצדיקים, מושג חסידי נעלה, שאצל הרבי ה'ישועות משה' ניתן היה ללמוד את המשמעות שלו באופן הנכון, הראוי והמועיל.
אני מתבונן לפעמים סביבי על הדור הצעיר אשר לא ידע את משה איש האלוקים. חבל על דאבדין. לו היה עימנו היום יכולנו לשאוב מבארו חינוך לחסידות אמיתית וטהורה, חפה מכל שיבוש, שאליה התכוון אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש.
פעם סיפר חסיד אחד בירושלים שהרגיש ירידה רוחנית מעיקה וחיפש לו מקור לחיזוק. הוא מצא ברחובות ירושלים מודעה שסיפרה על דרשת התעוררות להתמדת התורה שימסור מגיד אחד. האיש מתבונן ומבחין שהדרשה ממש עכשיו בבית מדרש סמוך, רץ לשם והסכית לכל דבריו של המגיד שעה ארוכה.
"כשיצאתי משם", סיפר לימים, "היה חם מאוד ורצתי לקיוסק לא רחוק לקנות קרטיב טעים ונעים". כלומר, זו היה התוצאה של הדרשה שלא השפיעה עליו ולא עוררה אותו.
"לעומת זה", מספר החסיד, "אחרי כמה חודשים נכנסתי אל הרבי שלי, אחד מאדמו"רי הדור הקודם. הוא לא אמר לי מוסר והתעוררות, רק שאל בנועם מה שלומי, מה שלום בני משפחתי, היכן אני מתגורר ואיך מתפרנס.
"כשיצאתי מן הקודש דמעו עיניי, חשתי התעוררות והתרגשות שאין להן הסבר, וצימאון עז ללימוד התורה. נכנסתי אל בית המדרש ולמדתי שעתיים תמימות, רק כי ראיתי את הרבי, רק כי שוחחתי עימו".
איני יודע מי היה אותו צדיק בסיפור האמיתי הזה, אני מביא את העדות הזו כדי לשבר את האוזן על כוחו הסגולי של צדיק אמת. כך היה הרבי ה'ישועות משה'. ההתבוננות בפניו, שמיעת קולו מתפלל או מברך או נושא דברים, עוררו את הנשמה. אין לזה הסבר לוגי, רק רוחני, דרישת שלום מעולמם הגבוה והנסתר של צדיקי הדורות.
לכבוד יומא דהילולא וכדי לעורר את זכותו הכבירה, אמרתי להביא בפני הקוראים כמה עלעלים מדיברותיו. הם אפילו לא טיפה מן הים, אבל בכל שורה יש עולם מלא.
פעם אמר הרבי לבחורים ואברכים, שביקשו דברי הדרכה, את האמרה הידועה בשם הרה"ק הרבי ר' זושא מאניפולי זי"ע: "לא יענישו אותי מדוע איני מורי ורבי המגיד ממעזריטש או אחי הרבי ר' אלימלך, אלא מדוע אינני זושא", כלומר שאין לנו לתבוע מעצמנו דרישות המתאימות לאחרים, בעלי כוחות מופלגים, אלא לראות מה אנחנו יכולים להוציא בכוחותינו שלנו ולהגיע אל התכלית הרצויה.
אבל אז הוסיף הרבי זי"ע: "וכי מה אתם חושבים לעצמכם? הרבי ר' אלימלך והרבי ר' זושא נולדו כך? הם עבדו קשה מאוד עד שהצליחו להגיע לאן שהגיעו, כי הכל תלוי בעבודתו של האדם ותביעתו מעצמו. אם אין גדיים אין תיישים. צריכים להתחיל לעבוד ולעמול קשה כבר מגיל הילדות, רק כך מצליחים וזוכים לסייעתא דשמיא…" פעם אמרו לרבי שיש בישיבה כמה בחורים המתקשים בלימודם ושאלו אותו מה למסור להם כדי שיתחזקו וימשיכו ללמוד גם אם קשה להם.
תשובתו של הרבי זי"ע עבורם מאירה אף לנו:
"פעם היו הרבי ר' אלימלך והרבי ר' זושא, אבל היום יֶעדֶער קְלֵיינֶער רַייס פַארְ'ן הֵיילִיגְ'ן בַּאשֶׁעפֶער אִיז אַ גְרוֹיסֶע זַאךְ (כל מאמץ קטן שעושים למען שמו יתברך, דבר גדול הוא)! תחשבו על חיילים הנמצאים בחזית הקרב בשעת המלחמה רואים את חבריהם נפצעים. וכי יעצרו עכשיו את הלחימה בגלל זה? לא ולא! הם חובשים אותם וממשיכים להסתער על המטרה בכל הכוח, בַּאנְדַאזִ'ירֶען אוּן וַוייטֶער מַארְשִׁירֶען. כך גם אם נתקל יהודי בקשיים תוך כדי לימוד התורה ועבודת השם, אין ואסור לוותר ולעצור, אלא ממשיכים לעסוק בתורה ולעבוד את השם יתברך, והקב"ה מסייע להתגבר על כל הקשיים".
ביום ההילולה של צדיק מתכנסים מקושריו ומעתירים בזכותו לכל מיני ישועות נצרכות. ובכן ביומא דהילולא של הרבי ה'ישועות משה' כדאי לנו לבקש לנו ולזרענו שנזכה ונדע ונכוון לחסידות של אמת, שלבבה בוער להשם, וזכותו של הרבי הרה"ק רבי משה יהושע בן רבי חיים מאיר, תגונן עלינו ברוח ובגשם, אמן!
