מהסיבה להתעניינותו של ה'חפץ חיים' בחדשות שהגיעו מסין ועד לשאלה המסעירה אם מהפכה בסוריה טובה לנו – עולה שדר מוצפן שכדאי לפצח בזמן
כשהיהודי הנוסע עשה את דרכו מסין הרחוקה עד לראדין הקטנה, לפני יותר ממאה שנים, הלב שלו בטח עמד להתפקע.
אין לו כל מושג איך הוא נראה, האיש שהוא חצה את העולם בשביל לראות אותו לכמה דקות. הוא מכיר כל כך טוב את הספר שלו, 'נדחי ישראל', שבו הוא כתב מדריך ל"כל איש המתגורר בארצות רחוקות לידע אותם להיזהר בהן כדי שלא לצאת מדת הישראלי".
בסוף זה קורה. אחרי דרך שמתחילה בהפלגה בת כמה ימים באוניית קיטור מסין, עוברת לנסיעה בת שבוע ברכבת הטרנס-סיבירית החדשנית וחוסכת הזמן, ומסתיימת בעגלה מקרטעת הלוקחת אותך מתחנת הרכבת המחוזית לעיירה קטנטנה שבאחד הבתים הדלים שבה ממתין לך מי שחיכית לו כל כך הרבה זמן – ה'חפץ חיים'.
והצדיק קטן הקומה הזה מביט באורח בעיניים הכי טהורות שבעולם ושואל בהתעניינות:
"מה המצב בימים אלו בסין?"
נו, יהודי כמו יהודי, נאנח, מספר קצת על הקהילה, על היידישקייט שמנסים לשמר.
"כן, אבל", ממשיך הצדיק לחקור, "מה המצב בסין? במדינה עצמה? זה מקום גדול, הרי היו שם חדשות"…
היהודי לא יודע את נפשו. שיחה מוזרה כל כך עם מי שהוא גדול בתורה שאליו באים מהעולם כולו. הוא מספר בהססנות על רעידת האדמה בהאיואן שבגאנסו. על נזקי המשנה, שכוללים סכרים נפרצים, מפולות סלעים אדירות, אזורים שלמים שנמחקים ומאות אלפי בני אדם שמוצאים את מותם. אחד מאסונות הטבע הגדולים שידעה האנושות.
הוא שם לב שנסחף קצת לתיאורים. בטח זה לא מעניין את מי שחיבר ספרים כל כך חשובים כמו ה'משנה ברורה'. הוא עוצר מדיבורו.
אבל אז הוא שם לב שה'חפץ חיים' דרוך כל כך לשמוע את הדברים שלו. זיק של כאב ניבט מהעיניים של הגאון והוא נאנח אנחה אמיתית.
"בני אדם רבים כל כך, זה נורא", מגיב לזה היהודי מסין. "לא נהרגו שם, כנראה, מאחינו בני ישראל, זה פחות נוגע ליהודים". חושש שמא זו הסיבה שיהודי כמותו כל כך חרד משמיעת הדברים הללו.
ה'חפץ חיים' מרים את מבטו. "אם היית עובר במרכז העיר וורשה", הוא אומר לאורחו, "ופתאום אתה רואה מחזה מעניין. בן אדם עומד על כיסא ונושא דברים ביידיש. אל מי הוא מדבר, לדעתך? מי הם האנשים שאליהם הוא פונה?"
"היהודים?!" שואל הלה בהיסוס.
"למה דווקא היהודים?" מקשה ה'חפץ חיים', שהייתה דרכו בשיח כזה של שאלות.
"הרב אמר שהוא מדבר ביידיש. זו השפה שבה היהודים בוורשה מדברים ביניהם, זו השפה שבעיקר הם מבינים".
היה שקט בחדר, כמו רצה שכולם יפנימו את התשובה שישמעו בו. ואז הרים ה'חפץ חיים' את קולו בניגון מעורר: "כשהקדוש ברוך הוא עושה אירועים שמזעזעים את העולם, הוא מדבר אל עם ישראל, כי היהודים הם היחידים שמבינים את השפה הזו של הבורא".
הוסיף ה'חפץ חיים', פתח את ספר צפניה והקריא את הפסוק: "הכרתי גויים, נשמו פינותם… אך תראי אותי תקחי מוסר". והוא הצביע על דברי רש"י הקדוש: "הבאתי פורענות על האומות כדי שתראו ותיראו!"
²
בשנה האחרונה הקדוש ברוך הוא לא מדבר מרחוק, הוא ממש כאן, מתחת לחלון. מביא פורענות עלינו, מטלטל אותנו בידיים, קורא לנו, מזיז אותנו מכאן לשם. לא תמיד אנחנו מבינים לשון הקודש. לפעמים יש חיזוק לזמן מה, יש והדברים נשחקים. השגרה המטורפת הופכת למשהו סביר.
אם רעידת אדמה בסין היא קריאה נרגשת לעם ישראל, הרי ששנה זו היא ממש קריאה אחרונה ליושבי ארץ הקודש. כשלא מבינים מרחוק, זה מתקרב ומתקרב. סיפורים שהיו פעם אי שם בערבות עיראק על חטופים וחטופות, הפכו למציאות האימה של אחינו ואחיותינו.
דם עדיין נשפך כמים.
ואז, המוני מיליציות עם נשק – בראשות מנהיגם, שהכריז יותר מפעם אחת "קודם דמשק ואז ירושלים והיהודים" – כובשות מלכות אכזרית, מנתצות את הפסלים והפחד, משחררות לחופשי את בתי הכלא. מהפכות ומלחמות ממש מעבר לגבול.
ואז מתחילים הדיונים – האם זה טוב לנו או לא?! פירוק הציר השיעי, חיבור הציר הסוני, מה המשמעות הגיאו פוליטית וכמה יפה החרמון בחלקו הסורי. כל מיני מושגים שמעניינים לזמנם.
אז מה אומרת לנו מהפכת המורדים הסורים שהתרחשה השבוע?
אלה לא סתם חדשות מסעירות מעבר לגבול, התרחשות דרמטית באחד ממרכזי הלבנט, כזו שכל מה שאתה חושב בעקבותיה זה האם יעופו עליך שבבים.
הביטו בתיעודים, קולות הרקע הם ביידיש עסיסית, בלאדינו מתגלגלת.
העולם מתערער, מתנדנד, כבר תקופה ששום דבר אינו יציב.
כשאלפים פורצים אל הארמון שבדמשק, כשחיילים נמלטים על נפשם, כשפסילים מנותצים, כשהאריה נעשה שועל נמלט – מישהו מדבר אלינו, אל היחידים שמבינים את השפה הזו של הבורא.
שימו לב לקו השבר הסורי-יידישאי, שידור ישיר מדמשק, מוצפן ללשון הקודש.
מה הוא אומר? זו שאלה ממש טובה. שאלת התקופה. כזו שכל אחד יצטרך לשבת עם עצמו, לנסות להבין, לפצח את הקוד ולהגיב בהתאם.
אבל דבר אחד בטוח: אלה לא עוד חדשות לדפדוף הלאה לנמנום הבא, זה שדר בהול –
אלינו. [
פרק שירה
נֵס
אֲנִי זָקוּק לְנֵס
שֶׁיְּדַבֵּר בְּמָקוֹם שֶׁאֵין
שֶׁיָּאִיר בַּחֲלָקִים שֶׁכְּבָר לֹא
שֶׁיְּזַקֵּק דִּבּוּר אֶחָד נָכוֹן
דִּבּוּר אֶחָד שָׁפוּי
אֲנִי בּוֹכֶה לְנֵס
שֶׁיִּתְפֹּר בַּעֲדִינוּת הַכֹּל
שֶׁיְּאַחֶה נְשִׁימוֹת בְּפִזּוּר
שֶׁיְּדַיֵּק דָּבָר אֶחָד נָכוֹן
דָּבָר אֶחָד רָפוּי
הִנֵּה
אֲנִי כּוֹרֵעַ לֵב
וּמַשְׁפִּיל מַבָּט
וּפוֹרֵשׂ יָדַיִם חֲשׂוּפוֹת
וּמוֹדֶה בְּפֶה יָבֵשׁ
וְצוֹעֵק בְּגָרוֹן פָּצוּעַ
אֲנִי זָקוּק לְנֵס
יצחק הרץ
