יוסי אליטוב ועו"ד אבי בלום
ט"ו סיון התשפ"ג
חמישה עשר חודשים לאחר הסתלקותו של קברניט ספינת התורה מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, שוב יורדת עלטה על עולם התורה. הקברניט האחרון מהדור שהקים את עולם התורה לאחר השואה והעמיד רבבות תלמידים, השיב בחטף את נשמתו ליוצרה בגיל מאה, והותיר את עדת בני התורה כיתומים ללא אב וכצאן ללא רועה.
אבד מאיתנו הלב הגדול שחש כל נים ונים של צאן מרעיתו. ממרום שנותיו, ידע רבי גרשון לקרוא את התמורות והאתגרים שעוברים על הדור הצעיר וחש תמיד כראש ישיבה ואב בית-דין כאחד. כראש ישיבה שמנחיל את התורה להמונים ומעמיד דורות של ראשי ישיבות ויושבי על מדין, וכאב בית דין בדיני נפשות. הוא היה מצביא שעמד והתריע בפני תפיסות ונורמות שליליות שחדרו לעולם התורה ושדה החינוך משני הצדדים, הן מהצד הפשרני והן ממקבילו הקיצוני.
איש השלום שברח כל חייו ממריבה והורה לעזוב את בית המדרש הגדול בפוניבז' כדי לברוח מאבק מחלוקת, עמד כסלע איתן כשנדמה היה לו כי רוחות זרות ושינויים חיצוניים מאיימים לחדור ולשנות את האטמוספרה החינוכית החרדית.
מנגד, לא היה מנהיג כמוהו שלחם נגד מנהלי מוסדות ואישי ציבור שהפלו את החלשים והרחיקו את אלה שמעדו וציפו ליד שתסייע להם לקום ולא לרגל שתדחק אותם החוצה. הוא נזף בפומבי באלה שחשבו כי ניתן לחנך בדרך של כפייה ושבירה, וכאיש סגפן באופיו הפתיע כשהסביר כי הדרך החינוכית בבית צריכה להיות בקירוב, באהבה והרבה אהבה ואפילו בהומור.
רבי גרשון הציב לתלמידיו וגם לאישי הציבור מטרה: להאהיב את התורה על כל איש ואיש, רחוקים כקרובים, לדבוק בעקרונות אך לא להפוך את האמצעי למטרה, לחפש כל דרך לקרב ולא להרחיק, ולעשות זאת בלי להתפשר על העקרונות.
מתוך מטבח צר שבו היה חותך סלט לעצמו ומקבל את תלמידיו לשיחות אישיות, פעל מרן רבי גרשון זצ"ל לעקור כל שעבוד או התפעלות ממותגים ואידאות שאינם חלק אינטגרלי מעולם התורה והמוסר. בין אם מדובר במנהיגים פוליטיים שמקצת מהנוער החרדי העריץ, ובין אם מדובר במוסדות חרדיים שהעדיפו את קידוש היוקרתיות והמיתוג על פני קידוש החינוך וראיית נפש התלמיד לפני הכל, וכך גם כשהיה צריך לדפוק על השולחן במקום שאחרים חששו ולומר דברים אמיצים ולא פשוטים שאינם קלים לשמיעה. לעיתים אפילו לסובבים אותו והקרובים אליו ביותר, נראתה תקיפותו של רבי גרשון רודף השלום, כהתעקשות על פכים קטנים – שמבחינתו, בעיניו הצופיות למרחוק, היו עקרונות.
אחד מבאי ביתו שביקש להגדיר את ראש הישיבה אמר לנו: "הלב הסוער והאוהב של ראש הישיבה התכתב עם מוח אנליטי קר של גנרל רוסי" – כשהוא מזכיר את ילדותו בברית המועצות בשנותיה הראשונות של המהפכה הקומוניסטית.
ואולי מכל ההגדרות, הממצה והמסכמת ביותר את שנות ההנהגה התורנית של רבי גרשון היא זו: אב בית דין לנפשות. ראש ישיבה חנון שידע לקלף בשנייה את כל הקליפות, לנטרל את רעשי הרקע, לסלק את המחיצות ולזהות בכלל כמו בפרט, את מה שנוגע לנשמת עולם התורה ולנפש של כל תלמיד ותלמיד.
הראייה המרחבית של עולם התורה על גדודיו השונים, לא מנעה ממנו לשבת בחדרו הצנוע במהלך 'משמר' שלם של ליל שישי ולחשוב על טובתו של עלם חמודות אחד בן 16, שנזרק מהישיבה בגין הנהגה לא ראויה. "איך לא מוותרים עליו?" הוא שאל לא אחת ודרש מהצוות החינוכי לדעת מה עשו באופן פרטני כדי שלא להתייאש מנפש הנער ולהחזיר את התקווה לכל אחד ואחד, מבן הישיבה השרוי במשבר בהיכל הישיבה, ועד לנער במצוקה שנשר מבית ספר של 'קירוב' בפריפריה.
חותמו אמת
לפני חמישה עשר חודשים, למחרת אותו פורים מר ונמהר שהפך לכיפורים, עם הסתלקותו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, התעוררה עדת בני התורה לעידן חדש ולא מוכר. נכון, גם בימי הנהגתו של הגר"ח קנייבסקי מרבית ההחלטות אם לא כולן, התקבלו במשותף על ידי שני הבתים הבני-ברקיים ברחובות רשב"ם וראב"ד. אבל בחזית – בוודאי במה שהציבור ראה – עמד בית אחד, ביתו של מרן הגר"ח.
אחרי פטירתו של מרן הגראי"ל שטיינמן נראה היה כי אנו עומדים לחזות בהנהגה משותפת שרבי גרשון יהיה הבכיר שבה, מפאת גילו המבוגר יותר. מי שהדף כמעט בכוח את הפונים ודרש לדעת קודם כל "מה אומר רבי חיים", היה רבי גרשון עצמו. באחת מהסוגיות, כשהגיעו לפניו והסבירו כי ההכרעה המסתמנת בבית הגר"ח אינה תואמת לעמדתו, הפתיע רבי גרשון, נטל את מקלו ותרמילו כלשון חז"ל ועלה בעצמו לבית מרן הגר"ח קנייבסקי כדי לקבל החלטה משותפת, תוך שהוא מסמן בעצמו מיהו הבכיר מהשניים בהנהגה המשותפת של הציבור התורני.
החלוקה הייתה מפתיעה: הגר"ח קנייבסקי השיב כאורים ותומים. ייעץ בקצרה, לעיתים במילה, אך בעיקר בירך ועטף במאור פנים כל מי שבא בשערי ביתו. בבית השני, ההנהגה הייתה אחרת לגמרי.
ביתו של האיש שתמונתו לא הופצה כפוסטר בבתים, שמו לא נישא כמקובל אלוקי המלומד בניסים ומחולל פלאות, ודמותו לא נתלתה על דופנות הסוכה למעט בקרב קהילת בוגרי ישיבת פוניבז' במשך השנים, הפך לאבן שואבת. הישיבות הממושכות של סיעורי המוחות, דיוני העומק, ההחלטות הנוגעות לציפור הנפש של היהדות החרדית בשלל נושאים של הנהגה, חינוך, שלום בית, נוער מנותק, אתגרים של בעלי תשובה ומתחזקים ולמעשה, כל נושאי הליבה של היהדות החרדית, וגם הליב"ה החינוכית – כל זה הועלה על שולחן מלכים של אחד ויחיד, מרן רבי גרשון זצ"ל.
"הוא הזכיר בהתעמקות שלו בכל נושא את התקופה של מרן הרב שך", אמר לנו אחד מח"כי 'דגל התורה', "רבי גרשון היה שומע דבר מאיש אחד ומצליב את זה בשיחה עם אדם אחר לפני שיקבל החלטה. לפעמים הוא הפתיע אותנו במידע שהביא מחוץ לחדר, וניכר שעשה זאת כדי שנבין כי בדל"ת אמות אלו, יש לפרוש את מלוא התמונה בלי להסתיר שום ניואנס".
"יפתח בדורו כשמואל בדורו", לימדונו חז"ל, אך היה בהנהגתו דבר מה מרענן. איש לא יכול היה לשאת את שמו לשווא, לומר דבר מה מפיו שההמון לא שמע באוזניו. בתקופת הקורונה הוא אִפשר לראשונה לקיים דו-שיח מצולם, של שיחות עם מאזינים שעולים, שואלים ומקבלים מענה מיידי. מהבחינה הזאת הייתה פה חדשנות הנהגתית בבחינת "וכל העם רואים את הקולות".
שימו לב להבחנה הבאה שמאפיינת במידה רבה את זרם הנכנסים והיוצאים מביתו של רבי גרשון: לכל אלה שהזדקקו לתצלום משותף, לטפיחה על השכם ולמילה טובה, נענה רבי גרשון והתמסר בדרכו האצילית והמרוחקת, בפנים אוהבות של אב זקן ורחום. אולם, כל אלה שחשבו שניתן להשתמש בלחיצת יד כדי לרחוץ יד, או בחיוך מכיל כדי להשיק יוזמות עצמאיות, להפריח מיזמים מסחריים ולעקוף בעורמה את הממסדים התורניים והציבוריים תוך ניצול שמו – שם, באותו רגע, הסתיימה נחמדותו!
זה היה הרגע שבו נחסמה הדרך בפני אלה שלא זיהו כי חותמו של רבי גרשון הוא מידת האמת. לעולם לא יכריע בטרם שמע צד שני, לא יאפשר לשאת את שמו לשווא למען יוזמות שאינן ציבוריות נטו וללא תועלות עקיפות, ותמיד יקבל תמונה פנורמית רחבה לפני שיכריע ויקבל החלטה.
למגינת ליבנו, דרך הזהב בהנהגה הציבורית של רבי גרשון שלמדנו להכיר בהדרגה על פני תקופה קצרה, הסתיימה לה בחטף וללא הכנה מוקדמת. מיום פורים התשפ"א ועד חג השבועות התשפ"ג, הציבוריות החרדית למדה להכיר אט-אט, באופי דרכו המתונה והלא דוחקת, ובאורחות ההנהגה של ראש הישיבה. וכשנדמה היה שההליכה בתלם שהתווה רבי גרשון סוף סוף מוסדרת, עלה מרן אל ההר והסתלק בימי התשלומים של חג מתן תורה.
עיקש בוותרנותו
שבוע וחצי לפני הדד-ליין להגשת הרשימות בבחירות האחרונות, צלצל הטלפון של מוטי פלאי, נין מרן רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל, ששמו לא היה מוכר לציבור הישראלי, בניגוד לחצרות אחרות, שבהן הנכדים כיכבו במהדורות.
הנכד לא בלט, משום שזו הייתה מדיניות סבו: להנמיך פרופיל, לא להתנגח, להעדיף טקטית שלא להציף ויכוחים ועימותים, אלא לפתור אותם בשיח מאחורי הקלעים. אבל כאן, במה שהיה נראה לצופה מן הצד כהיפוך דמותו המתונה רודפת השלום – כפי שהגדיר בפנינו ח"כ אורי מקלב "הוא היה עיקש בוותרנותו" – רבי גרשון התעקש ללכת עד הסוף גם במחיר פיצול 'יהדות התורה' ואובדן הסיכוי להשגת רוב של 61 לגוש הימין.
באותם ימים שררה בהלה בפוליטיקה החרדית ובלשכת יו"ר האופוזיציה נתניהו. כולם ניסו להבין לאן מוביל רבי גרשון בהתנגדותו התקיפה ללימודי הליב"ה, ואם אכן יתמיד בהתעקשותו, גם במחיר של חזרה לימי תשמ"ט והליכה למדבר אופוזיציוני.
כשניסו להרגיע את נתניהו כי לבסוף הדבר יסתדר כפי שקורה לרוב ברגע האחרון, ביבי התעקש לחזות שחורות ולהתריע מפני העתיד לבוא. "הכרתי את כל המרנים גם בשס וגם ב'דגל התורה'. מכולם, רבי גרשון מזכיר לי את אבא שלי שהיה צלול וחד באותו גיל בדיוק של מאה שנים. דבר אחד למדתי, שהאנשים האלה נראים רכים מבחוץ, הם שואלים, מתעניינים ונוחים לשמוע דעה אחרת, עד לרגע שבו מתקבלת אצלם ההחלטה. ואם רבי גרשון יקבל החלטה סופית לפצל את 'יהדות התורה' בגלל עניין עקרוני, אף אחד מאיתנו לא יוכל להזיז אותו ממקומו ולשנות את ההחלטה. הוא יעמוד כמו סלע, וכל גל יתנפץ עליו וייהדף".
נתניהו ביקש מהנין מוטי פלאי להגיע אליו לפגישה אישית במצודת זאב כדי להבין ללא מתווכים, לאן בדיוק חותר הסב ומה ניתן לעשות. רבי גרשון בחכמתו ביקש מהנכד לפתוח את הפגישה באמירה ברורה. "סבא ביקש לומר לך שלא תקשיב לשום אמירה של אף אחד בשמו. אין לו שום כוונה לתמוך בגלוי או בסתר במישהו אחר מלבדך. ואצל סבא אין אחד בפה ואחד בלב, מה שאני אומר לך פה בשמו הוא יאמר בכל מקום. אבל דבר אחד חשוב שתדע, הפוליטיקה, הקואליציה ואפילו התקציבים הם אמצעי ולא מטרה, כי המטרה החשובה היא קיום עולם התורה ושמירת המסגרת החינוכית. והיות שפה, עניין הליב"ה הוא ציפור הנפש החינוכית מבחינתנו כי יש חשש שכל מסגרת תלמודי התורה תקרוס, לא יהיה שום ויתור בשום מחיר".
נתניהו שנטל את מושכות ניהול המו"מ ותיזז בין דגל לאגודה, ביקש לדעת ברורות: "האם זה אומר שסבא יסכים לוותר על המיקום ברשימה, על התפקידים ועל הכיבודים אם רק נסדיר את הנושא החינוכי?" שאל.
"חד משמעית כן", השיב פלאי. "אם תגיד זאת ברבים אכחיש כי אין לנו עניין להחליש את כוח המיקוח של חברי הכנסת של דגל, אבל אם ייפתר הנושא החינוכי לא נתעקש על שום נושא אחר כי זה הדבר היחיד שחשוב".
עם הכלים האלה יצא נתניהו לדרך והצליח לבסוף להשיג הכרעה ולהשכין שלום בין פלגי 'יהדות התורה'. בשלב מאוחר יותר, בפגישה נוספת שהתקיימה עם הנין מוטי פלאי בירושלים והפעם בנוכחות ח"כ משה גפני, ביקש הנין בשם הסב לחזור ולהבהיר כי מבחינת רבי גרשון הנושא הוא חינוכי-עקרוני. "בדקתי שוב ואני חוזר עם המסר הבא: חלילה מלומר בשמנו שמוסדות שאינם ליטאיים אינם מעניינים אותנו, כי חשוב לסבא שהנושא התקציבי יוסדר ולא רק עבור המוסדות הליטאיים. יש הסכמה לוותר גם על נושא מיקום הנציגות של 'דגל התורה' ברשימה המשותפת. אבל מה שחשוב לנו זהו דבר אחד: שלא תפגעו לנו בציפור הנפש החינוכית, כי על כך אין ולא תהיה שום פשרה".
מאותו רגע, הועבר שיעור נוקב וברור לכל מי שביקש לדעת מהו סדר העדיפויות בבית מנהיגה הרוחני החדש של דגל התורה. רבי גרשון שמילתו הייתה מילה, שמר וזכר את ההבטחה וערב התקציב האחרון קרא אליו את יו"ר ועדת הכספים משה גפני וביקש לדעת אם בתקציב הקרוב תקוים ההבטחה שניתנה לתלמודי התורה, ולא רק מהזרם הליטאי.
סדרת חינוך
שימו לב לשורת ההחלטות שקיבל רבי גרשון רק לאחרונה – ולימדו על אורחות הנהגתו השקולה והאחראית. כשהרפורמה פרצה לחיינו אחרי אותה מסיבת עיתונאים של יריב לוין, עלו כמה מחברי הכנסת של דגל התורה לראיונות והצהירו אמונים לרפורמה המשפטית כמו היו חלק מסיעת רוטמן-לוין.
רבי גרשון שהצליב מידע דבר יום ביומו, שמע על כך וקרא אליו את חברי הכנסת כדי להעביר הנחיה ברורה: "אל תתראיינו ואל תדברו". ובמילים אחרות, לא זכות דיבור אני מטיל עליכם, אלא חובת שתיקה.
"הרפורמה המשפטית בעיני רבי גרשון, משאת נפשם של נתניהו ויריב לוין", הסביר לנו ח"כ יצחק פינדרוס, "לא הייתה עניין מקודש בפני עצמו אלא טקטיקה להתמודד עם הבעיות והמכשולים שמציב לנו בית המשפט העליון. המסר שלו היה, אם צריך לעשות את זה כדי להתגבר על המכשולים המשפטיים – תעשו זאת ותתמכו במהלך, אבל לא כעיקרון העומד בפני עצמו. ולכן כשהוא הבין לאן זה מוביל המסר הברור שלו היה, אם צריך לחכות – תחכו. אל תהפכו את האמצעי למטרה, והרפורמה המשפטית היא אמצעי ולא מטרה".
פינדרוס שם את האצבע על נקודת ההנהגה של רבי גרשון: "מה שרבי גרשון בעצם אמר לנו הוא דבר כזה: אנחנו כיהודים חרדים צריכים לדאוג לכך שנוכל ללמוד ולקיים מצוות בארץ ישראל ללא הפרעה, וכדי לאפשר את זה, צריך לעשות את מה שצריך וניתן לעשות. איך להתמודד מול בית המשפט? זו כבר טקטיקה ולא מהות. אל תקדשו את הטפל, שימו ליבכם אל העיקר".
רבי גרשון התבלט בכך שהיה קשוב ביותר להשפעה שתהיה לכל מהלך על 'חילול השם' ופגיעה בכבוד לומדי התורה בקרב הציבור הישראלי הכללי. הפעם היחידה שבה כפה את דעתו על עמיתיו בהנהגה הרוחנית, הייתה בעיצומה של מגפת הקורונה, כשבעיתון 'יתד נאמן' עמד להתפרסם מכתב שממנו השתמע כי יש לשוב להיכלי התורה מבלי לציית להוראות המדינה. כמי שמוקיר את הערך הנעלה של לימוד התורה החשוב מכל, אך קשוב להלך הרוח הישראלי ומבין כי הציבור החרדי אינו יכול לחיות במנותק ומתוך התרסה, הורה רבי גרשון בניגוד לאופיו שלא לפרסם את המכתב פן יגרום הדבר ואפילו בעקיפין להסתה נגד הציבור החרדי.
רודף שלום
כשמקורביו ואנשי ביתו כמעט התחננו שלא יעזוב את היכל ישיבת פוניבז', רבי גרשון התעקש לנטוש את ההיכל ולעבור ל'היכל קדושים'. "לא ראיתי מוותר, מפסיד", אמר לתלמידיו. 'רודף שלום', תהיה הגדרה מדויקת למנהיג שבכל חייו העדיף לוותר כדי למנוע מחלוקת.
שאלנו את פינדרוס אם אפשר לומר כהגדרה, שרבי גרשון אחז כשיטה במידת הוותרנות.
"הוא היה ותרן בעניינים של טקטיקה אבל לא פשרן", השיב, "יכול להיות שפרשן חיצוני ייקח את זה כפשרנות אבל זה לא בא משם, ועובדה היא שבמתווה החינוך בכל מה שקשור לנושא הליב"ה ועצמאות תלמודי התורה, שם זה היה מהותי מבחינתו, הוא לא היה מוכן לוותר בשום פנים. הוא לא היה פשרן. הוא היה חד, ואומנם עשה את המהלכים בנוחות, בקור רוח ובגישמאק, כך שבטקטיקה הוא היה פשרן ולא קידש שום מאבק, אבל בעניינים מהותיים של אסטרטגיה, כשעלתה השאלה מה אנחנו צריכים מהותית כדי לקיים את עולם התורה, הוא נלחם כארי".
אפשר לומר שרבי גרשון הבין לא רק לנפש בחור הישיבה, אלא גם להלך הרוח של הציבור הישראלי. הוא השתיק, פשוט כך, את חברי הכנסת של דגל התורה כשזיהה לאן נושבת הרוח ברחוב אחרי הבחירות. הוא דרש מחברי הכנסת של דגל התורה שלא להצמיד לנתניהו אקדח לרקה, ולוותר על התקצוב הרטרואקטיבי לישיבות ולכוללים, למרות המשמעות הכלכלית הברורה שהייתה לכך על כל אברך ואברך. רבי גרשון הבין כי הציבור החרדי אינו חי בבועה, ואחרי שהתקציב באופן כללי הניח את דעתו מבחינת צורכי עולם התורה, הוא סירב להתעקש על השלמת הסכומים שהובטחו בהסכם הקואליציוני, כל עוד הדבר כרוך בעימות עם הרחוב הישראלי והעצמת גלי השנאה נגד החרדים.
כך נהג גם במה שנוגע לחוק הגיוס. אפשר לומר שרבי גרשון הוא שנתן את הגושפנקא להיענות לבקשת נתניהו לדחות את העברת התיקון לחוק הגיוס ולא להצמיד את העברת חוק הגיוס להעברת התקציב כפי שהובטח במו"מ הקואליציוני. קיום ההסכם ואפילו החקיקה עצמה, לא היו מבחינתו מטרה אלא אמצעי. המטרה הייתה ונשארה, לאפשר לעולם התורה להתקיים ללא הפרעה, ורבי גרשון הבין כי חקיקה שתשים את ציבור לומדי התורה במוקד ההפגנות והמחאה, תגרום יותר נזק מתועלת, ולפיכך הורה על דחיית החקיקה.
כשביקשנו להגדיר מה הייתה מבחינתו של רבי גרשון המטרה, פינדרוס ביקש לחלק זאת לשניים: "הייתה לו התפיסה השורשית שיש לנו רק משענת אחת של עסק התורה, והוא האמין בכל ליבו שכל יהודי, גם חילוני, אם תאמר לו את זה ברכות ובנעימות אך בלי להתנצל – הוא גם יתחבר לזה.
"זה התחיל בזה שהוא האמין ב'ללמוד עם אנשים'. הוא אמר לי זאת כבר לפני שלוש עשרה שנה, לגבי אדם שלא היה כפי שאנו מכנים 'חזק בעניין הדת' בלשון המעטה. שאלתי אותו איך מתמודדים ואיך עוקפים את מנגנוני ההגנה של האיש, ורבי גרשון אמר בתשובה, 'תלמד איתו פרקי אבות רבע שעה בשבוע ותראה שזה ישתנה'. כך היה גם בכנסת. הוא אמר לי רק בשנה האחרונה על אחד מחברי הכנסת הלעומתיים 'תקבע איתו חברותא במסכת בבא קמא רבע שעה בשבוע וזה יעזור'. קבעתי, ואותו פוליטיקאי התראיין רק לאחרונה ופתח את דבריו בכך שהוא מכיר בערך לימוד ולומדי התורה".
פינדרוס מספר, כי רק לאחרונה נכנס אל רבי גרשון ושאל כיצד עליו להתמודד כח"כ מול גלי ההסתה. "שאלתי אותו, כשמדברים על ההתקפות נגד עולם התורה – מה צריך לומר לציבור הכללי? והוא השיב, תגיד להם שבסוף במלחמה נינצל בגלל לימוד התורה, הכלכלה תינצל בגלל לימוד התורה, המדינה תחזיק מעמד בזכות התורה.
"הוא אמר לי כדוגמה מהעבר: 'היו ראשי ממשלה ושרי ביטחון שהתקשרו לבאבא סאלי לפני מבצע צבאי. למה הם עשו את זה? כי בסוף הם ידעו והכירו בעומק נפשם שהתורה מגינה. ועליכם כחברי כנסת לחזור על המסר שוב ושוב ושוב, כי המסר הזה נקלט בנקודה הפנימית של כל יהודי, וגם מי שנראה מרוחק ביותר מהוקרת התורה, יתחבר למסר הזה, אם ישמע אותו בכבוד ובדרך ארץ, אך בצורה הכי ברורה וחדה'".
תורה בטהרה
"מי שחי עם בחורים צעירים, נשאר צעיר", השיב פעם מרן רבי גרשון בחיוך כשנשאל איך ממרום גילו, הוא מנהל סדר יום תובעני של בחור ישיבה השוקד על תלמודו כמעט ללא הפסקה.
'שיטת הסניוריטי', אם אפשר להקביל עם אלף אלפי הבדלות, בין השיטה המדוברת בהיכלי המשפט לבין מעמד גדולי ישראל, ערכה לנו היכרות עם גדולי ישראל הנושקים לשנת המאה, במרוצת השנים.
אך דומה שמנהיג כזה, לא ראינו. זקוף קומה המתהלך לבדו כמעט עד ליומו האחרון, איש שמקפיד להתנהל בכוחות עצמו, למסור שיעורים דבר יום ביומו, לתקוע בשופר גם בראש-השנה האחרון כמו בשנתו השנייה כבחור בישיבת פוניבז', לנהל דיאלוג עם שואלים מול המצלמות ולקיים מפגשי סיעור מוחות ארוכים שבהם בולטת נוכחותו כמי שמוחו חד כתער בכל שעה משעות היממה. בן ק' כבן כ', כפי שאמרו חז"ל על שרה.
מאחורי החזות של אדם קר מזג נחבא לב רגיש ורחום. כל אימת שהונח לפניו מקרה של שלום בית, צרה של יהודי, נושא של בריאות או פרנסה, לא הייתה מציאות שהדבר יישכח מליבו אחרי שהפונה יצא מחדרו.
הוא התעניין תמיד לאחר תקופה לשמוע מה קורה עם הזוג שביקר אצלו – אם השלום חזר לשכון בביתם, אם היהודי קשה היום מצא סוף סוף דירת מגורים, אם הצליח פלוני להשיא את בתו הבוגרת ומה אירע לבסוף עם אותו נער שיושב בבית כבר חודשיים ימים, האם נמצאה סופסוף המסגרת שהולמת את אופיו? הכל הוא רצה לדעת. לא רק את ראשיתו, אלא גם את סופו של כל סיפור.
הרב אליקים לבנון, יו"ר ארגון 'בוני עולם', סיפר לנו מאורע מפעים. "נכנסתי באחת הפעמים עם זוג חשוך ילדים שהרופאים נואשו מלבצע טיפול נוסף, כאוב ומייסר, אחרי סדרת טיפולים שלא צלחה. האישה התעקשה שניכנס עם הצוות הרפואי לרבי גרשון. נכנסנו, ורבי גרשון הפתיע את הפרופסור כששאל שאלות מדויקות, גם ברמה הרפואית. אחרי שהרופא אמר בעדינות אך בבירור, שלדעתו מיותר לנתח כי אין סיכוי רבי גרשון שתק, ואז פנה לאישה שבצניעות לא השמיעה עד לאותו רגע מילה. 'אני רוצה לדעת מה את חושבת ומרגישה', שאל רבי גרשון בעדינות וברכות, והאישה התפרצה בבכי.
"'אני לא יכולה לחשוב אפילו על מציאות שלא אהיה אם ואישאר עקרה ולכן ביקשתי להיכנס ולקבל ברכה'. כל מי שהיה בחדר פרץ בבכי. רבי גרשון שהיה רחוק מהדמות של מחולל ניסים, שתק לרגע ואז אמר ברוך: 'עם כוח התפילה שנובע מהרגשה כזאת, אסור לוותר. זה כוח תפילה שהיה לאימהות הקדושות ויכול להבקיע רקיעים ולשנות את הטבע. צריך לנסות ולעשות מאמץ, וכוח התפילה ישפיע".
כחצי שנה לפני פטירתו, מספר הרב לבנון, התקבל טלפון מאחד מאנשי ביתו של רבי גרשון עם שאלה לא שגרתית. "רבי גרשון שואל, מה קרה לבסוף עם אותו זוג שהגיע אליו עם הרופא ואיתך, כי הוא לא מפסיק להתפלל עליהם".
חודש לפני פטירתו של רבי גרשון, נכנס אותו זוג כדי לקבל את ברכת הרב ולהתייעץ באיזה שם לבחור לבנם שנולד במזל טוב. אבל הסיפור הזה, לא ללמד על מופתים בא, היות שרבי גרשון סלד מתדמית שכזאת, אלא להעיד על רגישותו של מרן רבי גרשון לכל פונה ומבקש, כאילו היו בנו ובתו.
בערב חג השבועות האחרון, לאחר תפילת מנחה בשעה אחת וחצי בצהריים, ביקש ראש הישיבה ללכת לטבול במקווה טהרה בביתו של אחד מנאמני ביתו, מגדולי מחזיקי התורה בדורנו.
ראש הישיבה צעד לאיטו. החולשה של מי שצעד תמיד קוממיות, בלטה הפעם לעין כל. אך כל זה לא מנע מרבי גרשון זצ"ל לטבול במקווה הטהרה לכבודה של תורה, בערב חג מתן תורה.
"אני קצת חלש", מלמל, ונפרד לשלום מבעל הבית.
אחר התקדש החג, בליל חג השבועות, הובהל מרן רבי גרשון לבית החולים אחרי שלקה בליבו בשנית.
למפרע התברר, שאלה היו טבילות הטהרה האחרונות של ראש הישיבה הרחום והקדוש, שטיהר עצמו בסילודין, כמו רבי ישמעאל כהן גדול לפני שעלה בסערה השמיימה. רבי גרשון התבקש לבית דין של מעלה והותיר רבבות רבות של תלמידים, בוגרים ומבקשי ה' המבכים את לכתו.
כשנחשפים לעומק דמותו, הביטוי שהפך לשגרה אחר הסתלקותו של גדול בישראל מקבל משמעות מצמררת וכאובה שבעתיים: אוי, מי ייתן לנו תמורתו.
