שדה הקרב הווירטואלי

כלי המערכה ההסברתית משתנים במהירות, ולישראל אסור לפגר מאחור

בימים שבהם הלגיטימציה לפעילות צבאית קשורה בדעת הקהל העולמית, הרשתות החברתיות משחקות תפקיד חשוב בעיצוב דעת הקהל ובמתן אשרה בין-לאומית לפעילות של כוחות הביטחון. ישראל מקבלת זמן קצוב להגיב ברמת עוצמה מסוימת, וככל שהסרטון האנטי-ישראלי יותר ויראלי, כך פחות תתאפשר התקדמות החיילים בשטח. לא משנה אם יש בכך היגיון או צדק. העולם שופט את ישראל על פי כללים שונים, ואלו הרוצים ברעתנו יודעים שעל הכישלון שלהם בשדה הקרב האמיתי הם יכולים לחפות בניצחון מזהיר בשדה הקרב הווירטואלי. הם גם מבינים שעם מספיק ניצחונות כאלו, הם יכולים לשנות את המציאות גם בשטח עצמו.

אפשר לעצום עיניים ולהתעלם, אבל הצד השני, זה שמתנגד לעצם קיומה של ישראל בכל גבול, פועל ללא הרף כדי להשחיר את פניה של ישראל בעולם. הוא ימשיך לפעול ולעשות נזק תדמיתי ישראל. זה מתרחש ללא קשר לאירוע צבאי כזה או אחר. לפעילות הזו יש השלכות מעשיות – מעיצוב דעת הקהל אשר משפיעה לאחר מכן על נבחרי ציבור במדינות שונות, ועד ועדות חקירה של בית הדין הבין-לאומי הפלילי של האו"ם.

צריך להבין שחשיפה מרובה של תוכן שקרי הופכת אותו לאמיתי בעיניי רבים. המידע שקל כל כך להפיץ אינו נבדק כלל. כך, ילדים שנהרגו בסוריה לפני מספר שנים הופכים להיות קרבנות של תוקפנות ישראלית. חשוב להבין שההאשמות כלפי ישראל חורגות מהדיונים הפנים ישראליים בין ימין לשמאל מדיני. בקרב פעילים אנטי-ישראלים, ישראל מתוארת כמדינת אפרטהייד המבצעת טיהור אתני בערבים וכמדינת טרור אשר משתמשת בכוח חסר פרופורציה נגד ילדים ערבים חפים מפשע. אם מספיק אנשים מאמינים בכך, הם ידרשו מנבחרי הציבור שלהם לפעול בהתאם. שום אדם לא מעוניין לתמוך ב"רעים".

במהלך מבצעים צבאיים הזירה סוערת עוד יותר. ידוענים, שחקנים, ספורטאים ואנשי רוח – כולם מתגייסים להביע עמדה בנושא הסכסוך הערבי-ישראלי אף על פי שפעמים רבות הם לא מבינים בו כלל. לרוב, הדעות שלהם יהיו נגד ישראל, מכיוון שבאופן טבעי נוח יותר לאנשים להזדהות עם החלש, והערבים בעזה אכן חלשים מישראל. נוסף על כך, כיוון שהשיח הכללי מוטה לטובת הערבים בימי שגרה, ואותם מפורסמים לא מעוניינים לומר משהו שאינו פופולרי, הם מרגישים בנוח לתמוך בצד שהקהל שלהם תומך בו כברירת מחדל.

המבצע האחרון בעזה היה דוגמה חיה לכך. אושיות רשת עם מעל 45 מיליון עוקבים – פי שלושה מסך כל היהודים בעולם – העלו מידע כוזב בנוגע לאירועים שמתרחשים כאן. התוצאה הייתה שהציבור הכללי במדינות שונות לחץ על הפעלת סנקציות על ישראל.

עיתון הניו-יורק טיימס, אחד החשובים בעולם, אשר לאורך שנים מסקר את ישראל בצורה שלילית, אף הגדיל לעשות ולהציג תמונות של 'קרבנות המבצע הצבאי הישראלי'. תמונות של חלק מהקרבנות כבר זוהו בתור קרבנות שנהרגו דווקא מטילי חמאס שנפלו בעזה, או ילדים שבכלל נהרגו בסוריה לפני מספר שנים, אך התדמית השלילית של ישראל כבר התקבעה בקרב מיליוני אנשים בעולם. אלו לא ישקיעו בישראל בעתיד, לא יבקרו בישראל, וכשיצטרכו לבחור נציגים – אלו שיבקשו להקטין סיוע כספי או תמיכה באו"ם כלפי ישראל יגרפו את הקולות. יש לציין כי התקשורת הישראלית לא חפה מסיקור מוטה אף היא. אותה כתבה הוצגה לאחר מכן בעיתון 'הארץ', אך בזמן שבכתבה המקורית לפחות הוזכרו גם הקרבנות הישראלים, 'הארץ' התעלם מכך לחלוטין.

אי אפשר להשוות את מספר שונאי ישראל בעולם אשר כוללים רבים מהעולם הערבי, המוסלמי, הנוצרי האתאיסטי ואף חלקים מהעם היהודי, למספר התומכים בישראל. הברית האדומה-ירוקה לבד, למשל, הכוללת את השמאל הרדיקלי והאסלאם הקיצוני, פועלת נגד מדינת ישראל, ומאגדת עשרות מיליוני בני אדם. לפני תשע שנים הצבעתי על האתגר זה והצעתי שיפותחו בוטים אשר יפיצו מידע פרו-ישראלי בזמן שגרה וחירום. התשובה שקיבלתי מגורמים ממשלתיים ומארגונים לא ממשלתיים הייתה שאנשים לא אוהבים לקבל מידע בצורה הזו. כמה אירוני שבזמן המבצע האחרון, אחד האתגרים הגדולים ביותר היה הצורך להתמודד מול בוטים שהציפו את הרשתות החברתיות במידע שקרי נגד ישראל. יתרונות טכנולוגיים, חשיבה יצירתית, לקיחת יוזמה ויצירת שיתופי פעולה עם לא יהודים תומכי ישראל הם הדרך היחידה לקדם את הצד שלנו בזירת הקרב ההסברתית ברשתות החברתיות. נרצה או לא, שדה הקרב הווירטואלי משפיע על שדה הקרב המציאותי. בשניהם, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד.

• הכותב הוא מומחה בדיפלומטיה ציבורית, מרצה בין-לאומי, ומחבר הספר 'טסתי לדבר על ישראל'