שלום עד זוב דם

…

מתח ברחובות

אלו ימים אפופי אי ודאות ברחוב החרדי. נראה שאין עוד קבוצה בעולם שבחירות מכניסות בה חיים כמו המגזר החרדי. הכל מתעורר. אנשים שחייהם אפרוריים בשגרה, קמים בכל בוקר רעננים, מלאי אדרנלין ותובנות.

אנשים שעד היום נעלמו מבית הכנסת בתפילת שחרית אחרי תחנון, מפנים עוד שעה לעדכונים. מסתבר שיש להם זמן. שיש דברים שמזיזים בשבילם פגישות. זו גם תקופתם של הפרשנים ואנשי המספרים, שמככבים בכל מפגש. כי הרי הכל כאן עניין של מספרים.

את המתח פוגשים בכל מקום. אתה מסתובב ברחוב וכולם שואלים: נו, מה יהיה.

בבית הכנסת כבר קשה לשבת ברוגע. יש פילוג או אין פילוג? ביחד או לחוד? האנשים מחפשים אי של יציבות. לא אכפת להם להתעמת עם השכנים החסידים או ליפול על כתפיהם ולהישבע להם אמונים תוך כדי שהם מסבירים שהשלום חשוב מכל, העיקר שכבר יגידו להם מה לעשות.

במידה מסוימת, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, התקופה מזכירה את תקופת המלחמות בעזה. בכל ערב דיברו בתקשורת על הפסקת אש. הציבור קם בבוקר ושאל את עצמו – האם אנחנו במלחמה, או שמא כבר נחתמה הפסקת אש.

וביום שלישי בלילה אתה יושב בבית וחושב אם לכתוב בעד או נגד.

מצד אחד, אני חייב לכתוב בביטחון. יש עוד כמה אנשים שסומכים על מה שכתוב בעיתון. ולכתוב שאתה לא יודע מה יהיה – זה הכי גרוע. הרי כל מהות העבודה בעיתון היא לספר לאנשים דברים שהם לא יודעים. להסביר שפלוני אשם, ואת אלמוני צריך לפטר מייד, ואת העירייה ההיא צריך להעביר לידיים של ועדה קרואה וכן הלאה. אין מקום להתלבטויות או לרחמים. מצד שני, לא נעים לומר, אני באמת לא יודע מה יהיה.

ולכן, דווקא לכן, גם השבוע נהיה נחרצים לגמרי. ההכרעה היא חד משמעית. אין מקום לשני פנים. הנה, קבלו את ההסברים הנחרצים שלי בסוגיה הבוערת. שורה תחתונה: יהיה פיצול, או שלא.

…

התזמון

אחדות: שלושת השבועות. עכשיו לצאת למחלוקת? בעיצומם של הימים שבהם אנו אבלים על חורבן הבית – זה הזמן להיזכר שהכל קרה בגלל שנאת חינם. מה זה שנאת חינם אם לא להתפצל, לפרק את הבית ולקרוע את הרחוב החרדי לשניים. אסור לתת לזה לקרות בשום אופן. על מה יש לריב בכלל? הרי בכל מקרה מדובר בנציגים חרדים. מה זה משנה אם הנציג נולד בגליציה או באוקראינה. צריך להתעשת ויפה שעה אחת קודם.

פילוג: צריך להבין שדווקא שלושת השבועות זה הזמן לחדד את העמדות שלנו. שנאת חינם זה על עניינים של גשמיות. על פינחס מישהו אמר שנאת חינם רחמנא ליצלן? מה עומד פה על הפרק? ההשקפה. החינוך. כל הקדוש והיקר לנו. אלו הדברים שאנחנו נלחמים עבורם. דווקא עכשיו, כשמידת הדין מתוחה, צריך להראות לקב"ה שאנחנו לא עושים שיקולים של מנדטים או של תקשורת. אם צו השעה הוא להתפצל – גם אם יש כמה שזה לא מתאים להם – אנחנו עושים את מה שמוטל עלינו, כן, דווקא עכשיו בשלושת השבועות.

…

הסיכון

אחדות: גם ככה המפלגות החרדיות נמצאות בירידה מתמדת. אפילו את הגידול הטבעי הן לא מצליחות לגייס, שלא לדבר על פריצה לקהלים חדשים. עכשיו מחלוקת? היא תבריח גם את המנדטים שכן נשארו במפלגה. ובכלל, אין שום סיכוי שהחסידים יצליחו לעבור את אחוז החסימה. מאבדים את עצמנו לדעת.

הנה, אני אומר רק לך, במחשבים הסודיים של 'דגל' רשומים 163,200 מצביעים. זה עוד לפני אחיסמך! ולפני רמה ד'! ואני לא צריך לספר לך מה קורה ברמה ד', אתה הרי מבין מצוין על מה אני מדבר. אין שום סיכוי שעוד מפלגה תעבור. שלושה מנדטים ילכו לטמיון. נגמר הימין. נגמר! רק ריצה ביחד תבטיח שנישאר פה בשלטון. אחרת אפשר לקפל.

פיצול: אם רצים ביחד הלך הימין. אין סיכוי ל-61. תראה מה קרה בשנות המ"מים. בשנת תשמ"ד, רצו ביחד בכוח. יהדות התורה של אז קיבלה שני מנדטים. כן-כן, מה שאתה שומע. שני מנדטים בלבד. 'שס' שרצה בפעם הראשונה קיבלה ארבעה מנדטים. בחירות אחר כך, בשנת תשמ"ט, רצו בנפרד, כל חוג רץ לבד. פתאום החרדים שהיו שווים שישה מנדטים ארבע שנים קודם, עלו ל-13 מנדטים. יותר מפי שניים. עלייה של מאתיים ועשרים אחוז בארבע שנים. כוחו של פיצול!

אז יש קצת מחלוקת, מה קרה? אתה יודע מה משיגים בארבע שנים של הכפלת הכוח החרדי. אפשר להשיג מה שלא השגנו פה שנים. אפשר להחזיר קהלים שלא הצביעו כבר שנים. הנה, תראה בסיבוב השני בבית שמש, כשלא הייתה ברירה, פתאום פרוש הביא את 'הקנאים' ואת כל החסידויות שהבינו שהם נלחמים על החיים שלהם. גם פה יבואו קהלים שלא מצביעים ויחזרו הביתה. ובכלל, מה רע שלכל אחד יש את המקום שלו? למה צריך אותם נציגים כל כך הרבה שנים?

ואתה מדבר איתי על אחדות? עכשיו יש אחדות? הרי לא גומרים לריב ולקטר, לפחות כמו שאומר החפץ חיים שיהיה ל'תועלת'.

…

הנציגים

אחדות: מה דגל צריכה להתערב לאגודה את מי לשים בראש? ובכלל, אם כל אחד שיש עליו כתבה באיזה עיתון שהוא עושק גננות ייפסל מלהיות שליח ציבור, נישאר עם מנהיגים שלומדים בכיתה ג' בחיידר. אין מה לעשות, זה המצב. אברכי כולל לא עושקים אף אחד, אבל הם לא רוצים להיות נציגי ציבור.

ובכלל, מה אנחנו רוצים? נציגים עשוקים? שלימזלים? עדיף אחד שממותג בצד של העושקים, אולי יעשוק גם בשבילנו קצת מהממשלה הרעה הזאת. ובכלל, היה הסכם לפני כמה חודשים שאגודה במקום הראשון, מה השתנה? הייתה מגפה רק אצל החסידים? מה שהיה לפני כמה חודשים נשאר גם עכשיו. אין שום עילה לשנות לא נציגים ולא מיקומים.

פיצול: שנים אנחנו מכניסים בקולות שלנו את הנציגים החסידים. עושים את זה בשמחה ובשקט. אבל אם עד עכשיו הם לא הביאו קולות, עכשיו הם התחילו להבריח קולות. מביאים נציגים שגורמים נזק למפלגה. לזה יש גבול. עם כל הכבוד, אנחנו לא רוצים להתערב לאף אחד, אבל כשמתחילים להרביץ לנו – אנחנו מתגוננים.

ולגבי ההסכם? היינו אחראים מספיק פעמים. חושבים שאחראים זו מילה נרדפת לפראיירים. התברר שכמה עשורים עקצו אותנו, אנחנו רק מנסים להחזיר קצת מהגזלה. יש גבול לכל תעלול. רוצים דין תורה? יש לנו תביעה מסודרת על כל שלושים השנה האחרונות. עד שנסיים את הבוררות, הילדים שלומדים בגנים של גולדקנופף כבר יתחילו להצביע, אז בבקשה שלא יטיפו לנו מוסר.

…

האידיאולוגיה

אחדות: בשלושים שנות שותפות אפשר למצוא שתי מחלוקות בין המפלגות: חוק הגיוס וההצטרפות לחינוך העצמאי. על זה מפרקים את הציבור? שמים בורר מקובל שיפתור את המחלוקות ומסיימים את הסיפור. מה ההבדל האידיאולוגי בין שני תושבי בית וגן, אחד חסיד אמשינוב והשני ליטאי? למה לייצר מריבות שלא קיימות? כולנו חרדים לדבר השם, עם אותן מטרות, צריך זכוכית מגדלת כדי להבחין בין הציבורים, למה מייצרים בכוח הבדלים כשהם לא קיימים?

פיצול: כל הבעיה בשותפות הזו שהם לא מבינים מה אצלנו ציפור הנפש. אם היו פוגעים באישורי כניסה למירון, האדמה הייתה רועדת. לנו חשוב עולם התורה והחיידרים. עם כל השאר אנחנו מוכנים להסתדר. בשני הדברים הכי רגישים, הכי חשובים להמשכיות של עולם התורה, חטפנו סכין בגב. חוק הגיוס שלא עבר עד היום ומאיים על עולם התורה, ועכשיו עם הפירוק הזוחל של החיידרים. אלה לא שני נושאים, אלה הנושאים היחידים שבעטיים אנחנו נמצאים בפוליטיקה. מותר לחלוק, אבל הזלזול שלהם בנושאים הכי חשובים לנו מלמד שאולי אין לנו שותפים. אולי אי אפשר ללכת בשותפות.

…

התשמ"ט

אחדות: מי יכול לחשוב שהמראות הנוראיים יחזרו על עצמם? משפחות מתפרקות, ילדים שרבים זה עם זה, מוסדות שלמים שהלכו לאבדון. זה מה שאנחנו צריכים עכשיו? הציבור החרדי עוד מלקק את הפצעים מהבחירות הנוראיות בתשמ"ט. הבחירות שהכניסו את הפוליטיקה לעולם הישיבות. הנציגות גדלה, אבל המחירים בלתי נסבלים. אסור לחזור לשם בשום פנים ואופן. צריכים ללכת יד ביד, ולנקות את האוויר מהזוהמה שהשתלטה עליו. למה ילדים צריכים לריב ברחוב על גפני וגולדקנופף. שישבו וילמדו. איך נגדל פה דור של תלמידי חכמים ככה?

פיצול: הציבור למד להבדיל בין מחלוקת פוליטית למחלוקת אישית. מבינים שיש חוג אחר. כבר אין את האמוציות של פעם. היו בחירות בירושלים, רצו לבד, והציבור לא התפרק. פעם אחת צריך לעשות פריימריז פנימיים. אנשים מתוסכלים שהקול שלהם לא הולך לנציג הציבור שלהם. אז פעם אחת עושים את זה ורואים כמה יש לכל אחד. מרוב פחד לריב, רבים הרבה יותר חזק. תראה איך הפוליטיקאים מדברים זה על זה, רק בגלל שלא רוצים לריב. אולי אם יריבו פעם אחת, יהיה שלום להרבה שנים. ובכלל, לילדים שלנו אין ספורט, אין כדורגל, אין כל מיני תעסוקות שיש רח"ל לילד חילוני, אז רבים קצת על פוליטיקה, מה קרה? תן לילדים להוציא קצת אנרגיות. מה אתה רוצה, שיתייבש לגמרי? נו באמת.

…

ובכל מקרה, מה שלא יחליטו גדולי ישראל, אל תשכחו איפה קראתם לראשונה את הסיבות שהובילו להחלטה הזו.

בחירות טובות. ואל תשכחו להרבות אהבת חינם.