שנאה שמקלקלת את השורה

כל העולם, גם השכן, רוצה להבין את מה שכולנו לא מבינים: מה מביא אדם להשיל מעליו את כל מה שהטיף לו במשך שנים לטובת תפקיד של ראש ממשלה. וגם: כך דחיתי הזמנת כבוד של פעם בחיים

1.

ידעתי שהרגע הזה יגיע. לא ידעתי שמהר כל כך. אתמול נתקלתי בו, בשכן, בעודו שעון על הקיר. ראשו הקירח היה מוסתר בתוך העיתון.

"תגיד לי", הוא שאל אותי כשהבחין בי, מנסה לחמוק ממנו, "מי זה בנט?"

לא ידעתי מה לענות לו. לך תתחיל לגולל לו את כל הסיפור מההתחלה; שמדובר בפוליטיקאי בינוני עד אפסי, וחוץ מלכתוב ספרים על כל מיני נושאים שרגע לפני כן לא היה לו מושג בהם, הוא לא התבלט יותר מדי בחיי המעשה הפוליטיים. אדם שחי וישן וקם כל בוקר כשהוא טעון באובססיה מוזרה של להיות ראש ממשלה, אף על פי שאף אחד לא מבין למה. אדם חביב עם הרבה כוונות טובות, אבל עם מעט מאוד ניסיון שלטוני. יהודי טוב שבעיניו כל דבר, גם מפלגה שהוקמה לצורך אידיאולוגי מובהק, הוא סטארט-אפ שכדאי לסחוט עד תום ויהי מה.

אבל הגוי התעקש. הוא רצה שאסביר לו כיצד קורה שפוליטיקאי בינוני עם מפלגה מצ'וקמקת של שבעה מנדטים הופך להיות ראש ממשלה במדינה דמוקרטית, וכיצד מפלגה שנחשבת כאולטרה ימנית מסוגלת להקים ממשלה עם הקצה השני של האולטרה שמאל. "המפלגה ההיא, שקוראים לה מרצ", הפגין השכן בקיאות מפליאה. "אתה יכול להסביר לי מה בדיוק מחבר את המפלגה של בנט עם המפלגה הזאת?" הקשה.

לא רציתי לקטרג על עם ישראל בפניו. מספיק מצער שהוא חושב שמדינת ישראל טובחת בפלסטינים, הורגת ילדים לארוחת בוקר ולשה את דמם בעיסת המצות. אבל לא הייתה לי ברירה אלא לסבר את אוזנו ולהסביר לו שבמדינת ישראל כבר מזמן הפסיקו לבחור עבור רעיונות או אידיאות. זה שנים המצע של המפלגות מהצד האחר הוא 'רק לא ביבי'. לא משנה מה יעשה האיש – הם רוצים לראותו בחוץ.

"אבל מה יש להם נגדו?" הוא התעקש לדעת. "הרי הוא הביא לכם חיסונים. הרי הוא הביא את המדינה שלכם לקדמת רשימת המדינות המפותחות בעולם. הרי הוא יישם את המשנה הימנית עד תומה. הרי הוא אחד הפוליטיקאים הכי מפורסמים בעולם כולו. הרי והרי והרי".

אבל שונאים אותו, ניסיתי להסביר לו. חצי מהעם לא רוצה שלום, ולא מעוניין בחיסונים, ולא רוצה כלכלה. הוא רוצה את ביבי מחוץ למשרד ראש הממשלה, על חשבון כל אותם דברים. השנאה כל כך גדולה, אמרתי לו, שאנשים שכל ימיהם התחנכו על ברכי תורה מסוימת, הפגינו למענה וכמעט מסרו את הנפש עליה, מוכנים כעת לזרוק את הכל לפח, רק כדי לממש את המטרה הגדולה והנאצלת הזאת, השלכת נתניהו אל מחוץ למעון ראש הממשלה.

השכן היה מזועזע. הוא קיפל את העיתון מרוב תדהמה. "באמת?" התפלא. "אז למה אומרים עליכם שאתם עם חכם?" שאל.

באמת למה?

2.

אתם שואלים אותי? אני לא בלחץ. לא מזה שבנט יהיה ראש הממשלה ולפיד יהיה החליפי. גם לא מזה שהמולדובי המגודל והאנטישמי יהיה שר האוצר. אני לא חושב שאחרי שביבי ילך, עוד יישאר משהו מהחומר הקסום שידביק את כל חלקי הקואליציה המוזרה הזאת, שלא מסוגלת להתאחד סביב שום נושא.

וגם אם לא, עדיין מי שמחליט מה יהיה ומי ישלוט, הוא היושב במרומים. זה שהמיט עלינו את הקורונה, והביא לנו חיסון. זה שסובב אותנו במיליוני עזתים שיורים עלינו, והביא לנו את 'כיפת ברזל'. זה שהשכין אותנו באזור רווי מלחמות, אך שומר עלינו מכל משמר. זה שמביא לעולם מחלות, אך מכין להן קודם רפואות. זה שעושה את הכל בכל מכל. גם לכלכל את צעדיו המטופשים של המגלומן מרעננה.

ובכל זאת, כמה נקודות למחשבה מתוך מה שאירע כאן.

הראשונה היא זו שאם אתה מתנהג עם אנשים כפי שאתה מתנהג, אתה מקבל את הכל בחזרה, לעיתים בריבית קצוצה. נתניהו, בהתנהגותו האישית המזלזלת, ריחק מעליו ידידים שהפכו למחרת לאויבים. אויבים כאלה, עד כדי כך שהם מוכנים להשליך מהם כל בדל של אידיאולוגיה, רק כדי לבולעו חיים. תארו לעצמכם שהוא היה מוותר לסער על גחמותיו האישיות, מקרב אותו ומעניק לו תפקיד מיניסטריאלי בכיר; שלא היה מתעלל בבנט על בסיס יומי, רק מפני שבבית נטרו לו חשבון ישן, או שהיה נוהג כבוד בשותפו גנץ, למרות ההתגרויות היום יומיות של האחרון. אם זה היה קורה – הוא לא היה נראֶה כפי שהוא נראָה השבוע.

הלקח השני הוא, שהגיע הזמן שנבין שאין לנו חלק ונחלה עם המפלגות הסרוגות. גם לא עם זו של סמוטריץ. הדי-אן-איי שלנו הוא לא זה שלהם. ההתערטלות הזאת של נפתלי בנט מכל ערכיו עבור נזיד עדשים של ראשות ממשלה, היא תמרור אזהרה לכל אלו שהולכים לרעות בשדות זרים. המקום שלנו הוא רק במפלגות החרדיות, על כל מגרעותיהן, ויש להן לא מעט מגרעות. לא בליכוד, ולא בשום מפלגה ימנית אחרת. ברגע האמת, הכל נראה אחרת. אם אין יראת אלוקים במקום הזה – והרגוני, ואין הרבה יראת אלוקים בכל התחליפים הקורצים האלה.

3.

כבר זמן רב לא הבאתי כאן תגובות מעניינות שהתקבלו. והתקבלו לא מעט. מכאן אני מודה לכל המגיבים. אני קורא כל מילה, ונהנה בדרך כלל, אם כי לא תמיד מספיק לענות. הנה תגובה שאהבתי, לטור הפרנצ'עס של שבוע שעבר.

"שלום וברכה!

"אני מאוד אוהבת לקרוא את המדור שלך, בפרט בגלל התיאורים העסיסיים והחיות שאתה מכניס בכל סיפור הכי סתמי. אבל השבוע זה לא רק היה מעניין, אלא גם מטלטל.

"אני ליטאית, אפשר לומר ליטאית אדוקה, והרבה פעמים אני לא מבינה כל מיני 'עניונים' של חסידים. העניין של ה'טיש' אף פעם לא היה ברור לי, מה יש לעמוד ולהידחף במשך שעות…

"את הטור על הפרנצ'עס קראתי מיד אחרי חברותא של ארגון 'קשר יהודי'. דיברתי עם החברותא על הֲכָלָה של המגזרים השונים, ופתאום כשקראתי את הטור הבנתי שקל לי להכיל חיים של חילונים, כי הם מנותקים ולא יודעים, אבל זרמים אחרים בציבור החרדי הרבה יותר קשה לי לקבל…

"קראתי את הטור שלך והחלטתי לקרוא אותו בסקרנות, כמו איזה תייר שלא מכיר… ראיתי שאני הרבה יותר מתחברת לרעיון… אז תודה שסייעת לי להגיע להבנה בעניין החשוב הזה".

להלן תגובה אחרת, מרתקת, שהתקבלה בקשר לסיפור החלום, שעורר הדים והתפרסם בטור לפני שבועיים.

"ראשית, יישר כוח על הטור השבועי המרתק.

"קראתי את הטור השבוע. כבר הכרתי את הסיפור, שמעתי אותו מבני משפחת שיף המתגוררים בערד, בשכנותי. רציתי רק להעיר לגבי התוספת של הבן ר' מיילך, על הזכות של אביו לבוא בחלום כדי לבקש את מחילת מי שהקפיד עליו.

"איני יודעת אם אכן ר' אברהם זכה לשהות במחיצת הרבי ה'בית ישראל' בגן-עדן, אך מה שידוע לי הוא שר' אברהם היה מוקף בעוד המוני זכויות עצומות, שאולי בעיני ילדיו עצמם, שגדלו מוקפים גם הם במצוות האלה, זה נתפס כדבר פשוט, ולא היא.

"כידוע, במושב קוממיות היה עד לפני שנים לא רבות סמינר עם פנימייה צמודה, שבה התחנכו בנות מבתים קשי יום, לצד בנות מבתים טובים מכל יישובי האזור. ר' אברהם ואשתו הצדקת פתחו את ביתם עבור אותן בנות פנימייה והעניקו להן בית חם, דמויות של אבא ואמא, כשהם מארחים חלק מהן בחגים ובחופשות.

"אני יודעת באופן אישי על אחת מהן, נערה יתומה מבית מסורתי, שהם אימצו כבת ממש, חיתנו אותה ואף רכשו עבורה דירה ונדוניה מלאה. היא נשואה היום לחסיד גור, אמא למשפחה ברוכה, וכבר חיתנה בעצמה שלושה ילדים עם משפחות חסידיות שורשיות. כמוה היו לא מעט נערות אחרות שנישאו לבעלים מחוגים אחרים, ולכן לא זכיתי להכיר אישית, אבל יש עשרות משפחות בעם ישראל שר' אברהם ואשתו הם ה'זיידי ובאבי' שלהן.

"מי שהכיר את ר' אברהם ואת העולם הבא שרכש לעצמו בחייו במצוות ש'בין אדם לחברו', כלל לא התפלא לשמוע את סיפור החלום, גם בלי התוספת על ה'בית ישראל' – כמובן, בלי לזלזל בה חלילה – וודאי שכרו הרבה מאוד".

לא מדובשך, ולא מעוקצך!

סוף-סוף זה הגיע. הבלתי ייאמן בצבץ, כלומר קרץ, מתוך תיבת הדואר שלי.

מזמינים אותי לחיסון!

ולא סתם מזמינים. הסכיתו ושמעו. כבוד הממשלה הפדרלית הבלגית, הממשלה הפלמית, ממשלת המחוז והוועדה המיוחדת לענייני חיסונים – כולן, ביחד ולחוד, מזמינות אותי, האזרח הקטן והמבויש שבקושי משלם מיסים ועובר מדי פעם שלא במעבר החצייה, לבוא אחר כבוד למקום האמור ולקבל חיסון.

כזה כבוד! הסמקתי מרוב בושה.

התקשרתי למספר הטלפון שהופיע שם, ומישהו ענה לי מיד. כנראה הוא כבר יושב שם כמה ימים ומחכה לשיחת הטלפון שלי. לא ידעתי מהיכן להתחיל. הסברתי לו שהסיטואציה שלי די מורכבת. מצד אחד כבר קיבלתי מנת חיסון אחת בארץ, ומצד שני אני מעוניין גם להתחסן בבלגיה. אבל מצד שלישי, אם לא צמח לי זנב לאחר חיסון אחד, מי יודע מה יקרה לי לאחר שלוש מנות מכל מיני סוגים?

האיש הקליד לפניו, והתברר לו שעבורי מחכה החיסון של חברת 'אסטרהזניקה'. אמרתי לו שלא בא בחשבון. החיסון הראשון שקיבלתי היה חיסון של 'פייזר', וזה מה שאני מוכן להמשיך לקחת. אני אמנם מוכן להיות שפן ניסויים, אבל של חברה אחת בלבד ולא של שתיים. בטח לא של חברה כזאת, שהחיסון שלה הוא לא גאווה גדולה. ובכלל, טענתי, זה לא הוגן שהגברת מקבלת 'מודרנה' ואילו אני משהו נחות.

בקיצור, התווכחנו, והוא הלך וחזר עם תשובות, ונתן לי להבין שזה או זה או כלום. אמרתי לו שאני מעדיף שיהיה כלום ושימסור לכל חברי הפרלמנט הפדרלי של בלגיה והחברים של הפרלמנט הפלמי והמועצה המייעצת של ממשלת המחוז וחברי הוועדה הנכבדים של ועדת החיסונים החשובה, שאני אמנם מוקיר את כל מה שהם עשו וטרחו ויגעו עבורי, אבל בצער רב וביגון כבד אני נאלץ לדחות את ההזמנה האדיבה שלהם ומתיר להם בזאת לשגר את מנת החיסון שלי למדינות האפריקניות העניות, כדי להציל נפש אפריקנית אחת.

הוא רמז לי בטון מאיים שאם לא אתחסן, לא אוכל לטייל על פני העולם. התאפקתי להגיד לו שאני עושה זאת כבר שנה, ואין פוצה פה ומצפצף.