פרשת במדבר
"איתא במדרש רבה, בשלושה דברים נתנה תורה. במים באש ובמדבר וניתנה באש, שנאמר 'כי נר מצווה ותורה אור' כי התורה היא אור, שמאירה לאדם את הדרך ללכת בה, וכל אחד ואחד צריך לנהוג בעניניו לפי מה שרואה את הנהגה שמראה לו התורה. וזהו ניתנה באש. שמאירה לו את הדרך" ('דרכי מוסר', הגר"י ניימן זצ"ל).
לפני שנים עבדתי במקום מסוים. התפקיד התאים לי, המשכורת גם, אפילו המיקום היה מעולה. עבודה כבקשתך, גברת.
אבל הצוות, למרות היותו מקצועי וחביב, היה מסוכסך עד צוואר, מפולג למחנות ותתי קבוצות.
מחלוקת רצינית קרעה אותם, וכל צד התבצר בעמדתו בחירוף נפש, בטוח שזו הדרך להביא גאולה לעולם, ושהצד השני הוא אסון חינוכי, בכייה לדורות.
מצאתי את עצמי השופט, הצופה והתליין. בבוקר ביקשו ממני להגיד לפלונית שהיא צריכה להבין שזו לא הדרך, מבחינה חינוכית ומוסרית. אחרי שעה שאלה אותי פלונית מה אמרו לי עליה, "ותגידי, זה חשוב. ראיתי שהיא דיברה איתך".
בצהריים ביררו איתי אם אמרתי לה. ומה אמרתי. ומה היא הגיבה. ואחר הצהריים זכיתי בטלפון ארוך שאי אפשר להמשיך ככה, ומה יהיה? ותגידי את, מה את חושבת שצריך לעשות?
אני רציתי רק לצלול מתחת לכל הקצף העכור הזה, ולתת לו לחלוף מעלי. "אני חדשה", הסברתי לכל הצדדים כולם, "רוצה לעבוד. הניחו לי".
אבל אי אפשר היה לברוח מזה. העכירות דבקה בי. לא יכולתי שלא לשמוע מה צד א' אומר על צד ב' ומה צד ג' חושב על צד א'. לא הייתה לי פינת מפלט בזמן ויכוח, ועל כורחי הייתי שותפה לטענות מכל הצדדים. ומה את אומרת?
ומה דעת תורה אומרת?
דעת תורה אמרה לי לקום וללכת. מקום שיש בו מחלוקת ולשון הרע ורכילות, בורחים ממנו כמפני האש.
אחרי שנה עזבתי את העבודה ההיא, נסה על נפשי, לפני שידעתי מה יהיה ולמה, אנה אלך ואיך. היה לי פמוט של אור להלך לאורו בדרך: דעת תורה.
אחר כך עברתי לעבודה אחרת, ונפתח בפניי שער רחב וחדש של הצלחה וסייעתא דשמיא.
זה לא הסיפור שלי, זה הסיפור של כולנו. זה סיפור ארוך ועתיק על עם שחוצב לו דרך בחושך הימים והעמים, כי הוא מחזיק בידו נר מצווה ותורה אור.
תורה היא אש. היא עמוד האש של חיי, היא המצפן היחיד שלי. היא פס של בהירות צלולה בתוך החושך שמכסה את הארץ.
וכשמגיע אלי איזה ערב יגע עם אלף התלבטויות וכאבי לב, דאגות, לחצים וביקורת עצמית, והכל מתאסף עלי באפלה מעורבבת, אני מביאה לשם לרגע את הבזק האור הזה, ושואלת: מה התורה מבקשת ממני בתוך כל זה? מה השם אלוקיי רוצה עכשיו?
ושוב נופל עלי האור הטוב. ודרכי נכוחה וברורה וקלה.
"וזה מה שאנו אומרים בברכת התורה: 'אשר נתן לנו תורת אמת', ולכאורה צריך להבין וכי חס ושלום שיתן הקדוש ברוך הוא תורה שאינה אמת. אלא הפירוש הוא שהתורה היא אמת לכל אחד ואחד. ואותה תורה שלמד משה רבינו והתנאים והאמוראים אותה תורה למדו הגאון מוילנא והחתם סופר, וההנהגה שכתובה בה מתאימה ואמיתית לכל אחד לא רק בעניינים רוחניים אלא אפילו בעניינים הגשמיים של האדם צריך לנהוג לפי הדרך של התורה" (שם).
התורה, תורת אמת. היא התורה שמתאימה לכל אחד, מנחה כל דרך, ונותנת אור על פני כל חושך מכל תקופה. זו אותה התורה שהחזיקה את אמא של חמי במרוקו, למרגלות הרי האטלס. נערה צעירה היא הייתה, כמעט ילדה, בשעה שנולדו לה תאומים. בקושי מלאו לה ארבע עשרה שנים, כאשר בעודם פעוטות הם נפטרו על פניה. את שניהם היא איבדה. ממחלות ילדות פשוטות, ששם, בכפר הפרימיטיבי, חסר התנאים והידע, הפכו לקטלניות.
נולדו לה עוד ילדים, ושוב הייתה החרדה לופתת אותה. כל עריסה הייתה פתח למלאך המוות. ולפעמים הוא אכן נכנס לשם… חלק מהילדים שרדו, וחלק נפטרו. והיא, צעירה כל כך, ואהבת אם עזה פועמת בה, מחזירה לאלוקים תינוק אחר תינוק.
מה החזיק אותה? מה נתן לה כוח להמשיך ולחיות? לתפקד? לחנך? לקיים בה תקווה?
לא היו קבוצות תמיכה ולא עובדות סוציאליות, לא היו סלי פיצויים ותוכניות פסיכולוגיות. אבל הייתה לה תורת חיים, והיא דבקה בה. ידעה מהי אמונה, השכילה להבין מהי תפילה ומה המטרה של כל זה בעולם, ומה המטרה של העולם עצמו. התורה הייתה לה לאור.
התורה עמדה לה גם בארץ ישראל, שעה שעלתה עם בעלה וילדיה אל עיירה דרומית פריפריאלית, היכן שהשמש לוהטת בחצרות והפיתות נאפות בפראן, תנור האבן שבחצר.
הרבה דברים דיברו איתה נציגי הסוכנות. הסבירו שהילדים צריכים מקצוע. שכאן זו לא הגולה. שבית הספר המקומי הוא מצוין. איימו שלא תהיה פרנסה, ולא תהיה עבודה. ומי צריך תלמוד תורה?
היא.
בעלה המשיך להגות בתורה לצד עבודת כפיים בבניין הארץ, והיא חינכה את ילדיה לפי אותו הנר שהכירה. לפי אותה האש. ואף אחד לא יכול לה. שבט של תורה השאירה אחריה.
ואני, אישה שחיה בעולם כל כך שונה, ממקום כל כך אחר, חיה במדויק את אותה התורה ממש. והיא רלוונטית לי באופן מופלא, מאירה את דרכי, נכונה עבורי כל יום מחדש.
וזו אותה תורה שאני מנסה ללמד את תלמידותיי. יודעת שבאשר כל אחת תלך ותתמודד ותחפש, ויהיו חייה אשר יהיו, אותו אור ילווה לבסוף את דרכה. אותה תורה תהיה טובה עבורה, לגוף לנפש. לחיי היום יום ולחיי הנצח.
באלף גוונים ושבעים פנים. כי נר מצווה ותורה – אור.
