למה אנחנו משקרים כל שנה בעשרת ימי תשובה ומה עונים ליצר הרע כשהוא אומר לנו את זה?
יהודים רבים מרגישים בימים אלה 'מחופשים', כלומר עושים דברים שהם לא ממש הם וקצת מרגישים שלא בנוח עם התנהגות שהיא לכאורה 'לא אמיתית'. הגדיל לעשות מאן דהוא שאמר בבדיחותא כי פירוש המאמר הידוע 'פורים כפורים' הוא שבשני מועדים אלה אנו מתחפשים…
כמובן שלא זו הכוונה, אבל השאלה היא, אחרי הכל, למה? למה אנחנו מחמירים בהנהגות שלא בהכרח נקפיד עליהן אחרי יום הכיפורים? הרי הקדוש ברוך הוא יודע שזה לא לגמרי אמיתי, אז על מי בדיוק אנחנו עובדים? על עצמנו?
וכמה תשובות בדבר.
הדבר הראשון שצריך לזכור הוא שיש חשיבות לחזרה בתשובה שלנו גם אם היא נעשית כביכול ב'תחפושת', שכן היא כמו הוכחה לבורא עולם שאנחנו באמת רוצים להשתפר וזו השאיפה האמיתית שלנו, אלא ששאור שבעיסה מעכב ולעיתים היצר הרע גובר עלינו מלהתמיד באותן הנהגות קדושה שהיינו רוצים לאחוז בהן בכל 355 ימות השנה.
מלבד זאת, חשוב שביננו לבין עצמנו לא נראה את ההתנהגות שלנו בימים אלה כמזויפת, גם אם באמת יש דברים שאנחנו יודעים שלא נתמיד בהם אחרי יום כיפור.
כי אם תמיד נאמר לעצמנו שזו רק תחפושת, בסוף זה באמת יישאר רק תחפושת. הדרך לנצח את היצר ולסלול נתיב יצוק בעבודת השם היא לפני הכל להאמין שאכן אפשר להשתנות ותמיד אפשר להתחיל מחדש ובדיוק בשביל זה נועדו עשרת ימי תשובה.
מן הראוי שנזכור שדווקא ההתנהגות הזו, המזויפת כביכול, היא האמיתית שלנו. היא מבטאת אותנו באמת והיא זו שמייצגת אותנו, בלי תיבול של יצר הרע ובלי תוספות של תאווה וכבוד.
ואין לתמוה על כך, שהרי רבנו הרא"ש העיד שבאשכנז, "אף אותן שאין נזהרין מפת של נכרים כל השנה, בעשרת ימי תשובה נזהרין" (והביא זאת מרן בשולחן ערוך סימן תרג סעיף א). זאת אומרת, לא מדובר ברעה חולה של הדור שלנו, כי כבר היה הדבר לעולמים.
אלא מאי, הסיבה שבכל זאת אנחנו מתעקשים לראות את עצמנו כעוטים תחפושת היא רק היצר הרע, שמטפטף לנו לראש שאנחנו לא באמת נצליח לאחוז בקבלות שלנו ושכל מה שאנחנו עושים הוא רק הצגה וגם אנחנו לא מאמינים בעצמנו.
האמת היא שאנחנו טובים. כולנו. כל אחד מאיתנו הוא טוב במהותו והרע הוא דבר שלא בא מאיתנו. אני לא אומר את זה רק כדי לסנגר על עם ישראל, אלא משום שזוהי המציאות בטהרתה.
זה כמו שאם תשאלו אמא של גנב מה היא חושבת על הבן שלה היא תגיד: "זה נכון שהוא גנב, אבל הוא ילד כל כך טוב ואתם לא מכירים אותו". כלומר, היא לא תכחיש, אבל תציג תמונה רחבה יותר על הבן שלה, זווית שאחרים לא בהכרח יכולים לראות.
הקדוש ברוך הוא אבא שלנו וגם הוא רואה תמיד את התמונה הרחבה. הוא יודע שאנחנו טובים ויכולים להיות כאלו ובימים האלה אנחנו מוכיחים זאת.
כמובן שעיקר התשובה צריך להיות באמת ובכוונת הלב וזה מה שמדגיש דוד המלך באומרו "קרוב השם לכל קוראיו… באמת" (תהלים קמד יח), אבל זה לא מוריד מערכן של הנהגות טובות שאנחנו מקפידים עליהן דווקא בימים אלו.
מספרים על חסיד ירא אלוקים וסר מרע שיצא למסחר והצליח מאוד. כל הפריצים והרוזנים עשו איתו עסקים והצלחה גררה הצלחה, עד שהגיע למצב שכל העשירים הגדולים של המדינה היו בקשר של ידידות איתו.
כפי שאפשר לשער, כעבור תקופה הרגיש החסיד קצת מוזר עם הבגדים היהודיים כאשר ישב בחברת כל עשירי הארץ והחליט להתלבש כמו הסוחרים שהוא נמצא תדיר בקרבתם. רק כאשר ישוב לחצר הרבי שלו, אז יתלבש כמנהג שאר החסידים.
שנה אחת לקראת הימים הנוראים, שאותם נהג לעשות אצל הרבי, הרהר החסיד בינו לבין עצמו: "למה אני לובש עכשיו שטריימל וקפוטה? למה אני לובש אחרת ממה שאני רגיל? הרי כל השנה אני לובש בגדי סוחרים, אז למה לעשות שקר בנפשי?!"
בביקור הבא אצל הרבי הגיע מיודענו בבגדי הסוחר שלו. הוא המתין בתור עם שאר החסידים והשתדל להתעלם משלל המבטים שהופנו אליו. כאשר הגיע תורו ונכנס אל הרבי, נשאל מדוע החליף את לבושו. השיב החסיד ואמר: "תמיד הייתי חי בשקר. עכשיו רק הפסקתי לשקר. כמו שאני לובש באמת ביום–יום, ככה אני לבוש גם כאן. רציתי שהרבי יראה אותי כמו שאני".
חייך הרבי ואמר לחסיד: "מניין לך מהו הלבוש האמיתי ומהו הלבוש המזויף? איך קבעת שבגדי הסוחר הם האמיתיים והשטריימל הוא רק תחפושת?
"האמת היא הפוכה. ה'אני האמתי' שלך הוא כאן, בבית המדרש. מה שאתה לובש כאן ועושה כאן זה מה שקובע באמת, זה היהודי שאתה. מה שקורה בחוץ לא מייצג אותך באמת".
***
סיכת ביטחון
בשונה מכל מועד אחר, ביום כיפור אין אנו אומרים קידוש ולא מברכים על היין והוא הדין גם ליום כיפור שחל בשבת (עיין 'מגן אברהם' או"ח סימן תריח).
ובשונה ממוצאי תשעה באב שחל בשבת, אז אנו עושים במקרה הצורך הבדלה ונותנים לילד קטן לשתות, כאן אין אפשרות כזו. ביום כיפור לא מחפשים מישהו קטן לתת לו לשתות את היין, אלא פשוט לא עושים קידוש.
ומדוע?
הראשון לציון הגר"מ אליהו זצ"ל הסביר את העניין באומרו כי כל מראה נחקק ונצרב בדמותו של הילד ואם נרגיל אותו לשתות את כוס הקידוש ביום כיפור, הרי שהדבר יהיה פגם חינוכי ויפגע באופן שבו יתפוס את יום כיפור, שבו לא אוכלים ולא שותים.
ללמדך מה גדול כוחו של חינוך.
