המספרים מאחורי הסקרים

1. בימים האחרונים נחשפתי לשני מחקרים מקיפים שערכו שתי מפלגות גדולות: אחת בגוש הימין, אחת בגוש המרכז. מחקרי עומק, שמנסים להבין לא רק למי אנשים מצביעים, אלא מה עובר עליהם בדרך לקלפי.

התמונה שעולה מהם עושה הרבה שכל. היא גם רחוקה מאוד מהסקר האחרון של חדשות 12 שהתפרסם אמש. בנקודה אחת יש התאמה: אף גוש לא חוצה את קו ה־60, ללא המפלגות הערביות. כמעט בכל השאר, אנחנו מסתכלים על מפות שונות.

נתחיל באירוע הגדול: קרב האיתנים בין נתניהו לבן גביר. להציב את בן גביר על שישה מנדטים ואת הליכוד על עשרים זה, בעיניי, על גבול הבדיחה. גם כשמסתובבים בארץ ורואים את האנרגיות, וגם כשקוראים את המחקרים, מבינים שמתנהל כאן קרב על שישה־שבעה מנדטים.

מאגר עצום של מצביעי ימין שעדיין לא הכריעו מי האיש שלהם. בן גביר יכול לסיים בשמונה מנדטים, ובמצבו הנוכחי זו תהיה מבחינתו קריסה. הוא יכול גם להגיע ל־14 ול־15. אף אחד לא יודע איך האירוע הזה ייגמר.

כרגע בן גביר נותן לנתניהו פייט אמיתי. הוא מייצר סדר יום, מגיע לקהלים חדשים ומעביר אליו מאגרי מצביעים באזורים שלמים בארץ.

השאלה היא אם נתניהו יצליח להחזיר אליו את האנשים האלה לקראת ההכרעה. שמונה לבן גביר ו־24 לליכוד הם תרחיש אפשרי. גם 14 לבן גביר ו־19 לליכוד הם תרחיש אפשרי.

מהמחקרים שקראתי ומהתחושה בשטח, אני נוטה להעריך שבן גביר כבר חצה את עשרת המנדטים. כמעט הכול על חשבון הליכוד. זו הבעיה הגדולה של נתניהו, והיא גדולה הרבה יותר ממה שמשתקף בחלק מהסקרים.

2. בתוך המשולש ליכוד–ש״ס–בן גביר, ש״ס נמצאת היום, לפי המחקרים האלה, באזור שמונת המנדטים. כשני מנדטים עברו ממנה לליכוד, והמעבר הזה נראה מבוסס למדי.

במובן מסוים, נסגר כאן מעגל היסטורי: קולות מסורתיים שש״ס לקחה לפני שנים מהליכוד חוזרים אליו. חוק הגיוס הוא רק חלק מההסבר. יש כאן עניין של חיבור לשטח ושל השינויים שעברו על ש״ס, שהפכה בקדנציה הזאת למפלגה אולטרה־חרדית יותר. לצידם יש כמנדט וחצי שנמצאים אצל בן גביר.

להערכת האנשים שעוסקים במחקרים, דווקא אותם יהיה לש״ס קל יותר להחזיר. לקראת הבחירות עשויים לצאת פסקי הלכה שיקשו על מצביעים חרדים־ספרדים להישאר אצלו. אבל נכון להיום, אילו הבחירות היו נערכות עכשיו, ההערכה שלי היא שמונה לש״ס. תשעה יהיו מבחינתה הישג גדול.

3. אני מתקשה לקנות את המעבר של המפלגות החדשות מעל אחוז החסימה בסקר של 12, ובהן המפלגה של הנדל. זה לא משתקף במחקרים שראיתי.

וינטר הוא סיפור אחר. הוא מושך קולות מליברמן, מהליכוד וגם מבנט–לפיד. מבין המפלגות החדשות, להערכתי זו המפלגה בעלת הסיכוי המשמעותי ביותר לעבור.

אם לנתניהו יש שכל, הוא צריך לחשוב איך מצמיחים אותה. היא יכולה להביא לגוש קולות שהוא מתקשה להביא בעצמו. במערכת כל כך צמודה, זה עשוי להיות ההבדל בין סיכוי להקים ממשלה, או לפחות לשמר תיקו כשנתניהו ראש ממשלת מעבר, לבין העברת השלטון למרכז־שמאל.

4. יהדות התורה לא נראית לי מפלגה של שמונה מנדטים. גם שבעה אינם מובנים מאליהם. בתוך החוגים והחצרות מצטברים יותר מדי עימותים, סכסוכים וחשבונות פתוחים. כל אחד מהם נראה מבחוץ כמו עניין פנימי קטן. בקלפי הם מצטברים לאנשים שנשארים בבית.
אם יהדות התורה תביא שבעה מנדטים, יהיה לה על מה לערוך מסיבת ניצחון.

5. ליברמן חזק יותר מכפי שהוא נראה בחלק מהסקרים. להערכתי, הוא יודע להביא עשרה מנדטים. גם יאיר גולן מחזיק בסיס מוצק בסדר הגודל הזה. לשניהם יש בונקר אלקטורלי: מצביעים שיודעים היטב למה הם באים ולמי הם מצביעים. בשעה שמפלגות אחרות נאבקות על קהל שנודד בין כמה כתובות, אצלם חלק גדול מההכרעה כבר התקבל.

6. סמוטריץ׳ ופייגלין עושים, לפי התמונה שאני רואה, דבר שעד לא מזמן נראה בלתי אפשרי. ממפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה, החיבור הזה יכול להגיע עד שבעה מנדטים.

פייגלין מצליח לדבר אל קהל משכיל בימין שמחפש פתרונות, מחשבה ותוכנית עבודה. אנשים שרוצים לקבל משהו מעבר לסרטון הבא. סמוטריץ׳ מצידו מגיע עם הישגים מוחשיים לקהל שלו.

השידוך הזה מפתיע לטובה מבחינתם. והנקודה המעניינת: העלייה שלהם יכולה להתרחש לצד העלייה של בן גביר. שניהם מתחזקים, והחשבון מגיע לליכוד.

7. מכאן נגזרת הדרמה הבאה: הליכוד עלול למצוא את עצמו לצד שלוש מפלגות ימין, בן גביר, סמוטריץ׳–פייגלין ווינטר, שביחד ישנו לחלוטין את יחסי הכוחות בגוש.

גם אם נתניהו יישאר ראש הממשלה, הוא יעמוד בראש פדרציה של מפלגות. כדאי לשרי הליכוד לקרוא היטב את המספרים האלה. חלקם לא ייכנסו לכנסת, אחרים ייכנסו ולא יהיו שרים. ככל שמשקל הליכוד יקטן, יהיה פחות מה לחלק בבית. כרגע, למעט הקולות שמגיעים מש״ס, הליכוד נראה בעיקר כמי שמאבד מצביעים.

8. אצל המפלגות הערביות התמונה דומה למדי למספרים המוכרים. בנט–לפיד, בזכות המנגנון של לפיד, יכולים להערכתי לשמור על 12–13 מנדטים. יתר המפלגות החדשות יתקשו לעבור.

9. וכאן חוזרים לכותרת של המחקרים: אנחנו דוהרים יותר לאי־הכרעה מאשר להכרעה. אני לא שותף לתמונה של חדשות 12, וגם לא לאופטימיות הגדולה של מומו פילבר. התמונה שאני רואה נמצאת באמצע. כמובן, אירוע באיראן יכול לשנות את המערכת כולה.

10. אבל נכון לעכשיו, הסיפור הגדול הוא היחלשות הליכוד והנסיקה של בן גביר. נתניהו עשוי להישאר האיש החזק בגוש, כשהמפלגה שלו הולכת ונחלשת בתוכו. גם אם ייקח לסקרים עוד חודש להראות את זה, זה התהליך שכדאי לעקוב אחריו כבר עכשיו.