מצור על החדר הסגלגל

בחירות האמצע בנובמבר הקרוב עשויות לטלטל מחדש את מאזן הכוחות בוושינגטון, ובעיקר להגדיר מחדש את יחסי הכוחות בין הנשיא דונלד טראמפ לגבעת הקפיטול. שליטה דמוקרטית מחודשת בבית הנבחרים תעמיד מול הבית הלבן מוקד כוח עוין, החמוש בסמכויות פיקוח וחקירה נרחבות וביכולת לשבש באופן שיטתי את סדר היום החקיקתי של הממשל.

היעד הדמוקרטי בבחירות שייערכו ב־3 בנובמבר 2026 מוחשי מתמיד: המפלגה זקוקה לתוספת של שלושה מושבים בלבד כדי להשיב לעצמה את הרוב. במקביל, סקר רויטרס/איפסוס האחרון מצביע על יתרון ארצי של שבע נקודות (44% מול 37%) למועמדים הדמוקרטיים. אלא שהמשמעות האמיתית של הבחירות חורגת מהספירה המספרית; היא טמונה בהיפוך המגמה המוסדי – ובראש ובראשונה בהפעלת מנגנוני הפיקוח על הנשיא.

מנהיג המיעוט, חכים ג’פריס, כבר הבהיר כי המפלגה "אינה שוללת ואינה מחליטה מראש על שום אפשרות" בכל הנוגע לפתיחה בהליכי הדחה. מאחורי הניסוח הזהיר מסתתרת היערכות מעשית: ג’פריס סימן מראש את חברי הקונגרס ג’יימי רסקין ורוברט גרסיה להובלת ועדות המשפט והפיקוח. אם יושג הרוב, שתי הוועדות הללו יתפקדו כחוד החנית בחקירת פעולות הרשות המבצעת, עם סמכות לזמן עדים, לדרוש מסמכים ולהתיש את הבית הלבן בקרבות משפטיים וציבוריים.

במישור המעשי, גם אם הרוב הדמוקרטי יוביל להצבעת הדחה נגד טראמפ, הניסיון מלמד כי מדובר בצעד הצהרתי בעיקרו. סילוק הנשיא בפועל מחייב רוב מיוחס של שני שלישים בסנאט – רף בלתי עביר שבו נבלמו שני הליכי ההדחה הקודמים שעבר טראמפ בכהונתו הראשונה.

הזירה השנייה שבה המהפך יורגש כמעט מיידית היא מדיניות החוץ והביטחון, בדגש על ישראל.

יריית הפתיחה נרשמה כבר השבוע: גרגורי מיקס, הדמוקרט הבכיר בוועדת החוץ, הניח "הולד" פוליטי על עסקת נשק לישראל בהיקף של 2.8 מיליארד דולר, הכוללת פצצות חודרות בונקרים במשקל טונה (2,000 פאונד). מיקס נימק את המהלך בהיעדר ערבויות מספקות מצד הממשל להגנה על אזרחים ולעמידה בחוק האמריקאי. אף שהסמכות הפרלמנטרית אינה בלתי מוגבלת – וממשל טראמפ כבר הוכיח בעבר נכונות להפעיל סמכויות חירום נשיאותיות כדי לעקוף את ועדות הקונגרס – שינוי הרכב הוועדות יהדק משמעותית את הפיקוח על הסיוע הצבאי ויהפוך כל עסקת חימוש למוקד של מיקוח ולחץ מתמשך.

זירה מדינית-ביטחונית נפיצה לא פחות היא איראן.

אישור ההחלטה להגבלת סמכויות המלחמה של הנשיא ברוב של 220 מול 204 – שכלל את כל שורות הדמוקרטים לצד שבעה מורדים רפובליקנים – ממחיש כי הקונגרס נכון להציב תמרורי אזהרה מול הבית הלבן. לצד הדרישה להרחבת הפיקוח על המערכה מול טהראן, ג'פריס כבר סימן את יעדי הפנים של המפלגה: חידוש סובסידיות הבריאות של ה"אובמה-קר", בלימת יוקר המחיה, וניסיון להסיר את מדיניות המכסים הרחבה שטראמפ הפך לאבן ראשה כלכלית.

בנקודה זו טמונה תקרת הזכוכית של ניצחון דמוקרטי.

שליטה בבית הנבחרים אינה שוות ערך לשליטה בממשל. כל יוזמת חקיקה דמוקרטית תתנפץ על חומת הווטו הנשיאותי, ובסבירות גבוהה גם מול סנאט שיישאר רפובליקני. לכן, משקלו האמיתי של המהפך יימדד בעוצמת הרוב ובנכונות למאבקי שחיקה תקציביים. ב־3 בנובמבר לא יוכרעו רק מושבים בפרלמנט; יוכרע האם הממשל ימשיך לפעול ביד חופשית יחסית, או שמא וושינגטון תיכנס למצור מוסדי דו-ראשי, שבו הקפיטול מתייצב מול החדר הסגלגל כרשות לעומתית ועצמאית.