אז מה היה לנו בשבוע האחרון בזירה המתוחה ביותר במזרח התיכון? נדמה שהצדדים משחקים משחק מורכב של חתול ועכבר, שבו הכללים משתנים בכל רגע נתון.
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ עצר ברגע האחרון גל תקיפות צבאיות מתוכנן, צעד שנועד להשאיר חלון הזדמנויות קצר וצר למשא ומתן דיפלומטי. לטענתו של הנשיא, ההקפאה הזו נעשתה לבקשתה הישירה של איראן, שחיפשה סולם לרדת מהעץ. אולם, כפי שאיראן עשתה כבר פעמים רבות בעבר, היא מיהרה להכחיש בתוקף קיומן של שיחות ישירות או מגעים מאחורי הקלעים, כנראה כדי לא להצטייר כחלשה מול הקהל בבית ומול המיליציות התומכות בה.
בתגובה להכחשה הפומבית הזו, טראמפ התעצבן. הוא תקף בחריפות את ההתנהלות האיראנית, כינה אותה "דו-פרצופיות" והבהיר בצורה חד-משמעית שהמצור הימי והסנקציות הכלכליות החונקות יימשכו במלוא העוצמה. בינתיים, באולפנים, פרשנים צבאיים ופוליטיים ממשיכים להעריך האם סיכויי התקיפה עלו או ירדו. הם מנתחים את התסכול ההולך וגובר של טראמפ מהקיפאון הנוכחי, ומעלים שלל ניחושים ותרחישים לגבי הרגע שבו יפקע לו הפתיל והוא יחליט בכל זאת ללכת על אופציה צבאית נרחבת.
אבל האמת היא שכנראה אין כאן חדש של ממש, אלא עוד פרק באותה סאגה. התמונה הכללית והאסטרטגית נותרה כשהייתה: איראן ניסתה לחנוק את הכלכלה העולמית ואת שוק האנרגיה באמצעות איומים על חופש השיט במיצרי הורמוז. המדיניות הזו הובילה את מדינות המפרץ להאיץ משמעותית פיתוחים של תשתיות ופתרונות-עוקפי-הורמוז, כדי להבטיח את ייצוא הנפט. המצב הכלכלי והמדיני הזה ממש לא נוח לאיראנים, אז הם בחרו באסטרטגיה של תגובה אגרסיבית: הם תקפו כמעט את כולם באזור – ספינות סוחר, מכליות ומתקנים – חוץ מאשר את ישראל, בערך.
במקביל לזירה במפרץ הפרסי, משמרות המהפכה מנסים למנף ולהשתמש בכלב התקיפה החות'י שלהם בתימן. החות'ים הכריזו לאחרונה על מצור כנגד ספינות סעודיות. פוטנציאלית, יש להם יכולת הרסנית לסייע לאיראנים להדק את המצור הימי הכולל באמצעות שליטה ואיום על מיצרי באב אל-מנדב הקריטיים. גם זה לא בדיוק חדש, אבל מה שכן חדש ומדאיג זו ההודעה של הדובר החות'י, שרק לפני שעות ספורות טען לפגיעה מדויקת ב"מטרה רגישה" בשדה התעופה נג'ראן שבסעודיה – איתות ברור לכך שהאש ממשיכה להתרחב.
בסופו של יום, טראמפ היה שמח לפתור את כל פקעת הבעיות הזו באמצעות מכת מחץ צבאית אחת או עסקה פוליטית מוצלחת. אלא ששני הדברים האלו כרגע לא ממש מתאפשרים במציאות הגיאופוליטית הסבוכה. משמעות הדבר היא שממלחמת ה"אינסטנט" המהירה שלה הורגלנו, עברנו רשמית לשלב של מלחמת התשה איטית ומורטת עצבים. בין אם תהיה תקיפה נקודתית בקרוב ובין אם לאו, יתכן מאוד שסופו של הסיפור המורכב הזה לא יתרחש בעשור הקרוב.