האולטימטום של טראמפ וההימור המרוסק: כיצד המצור הימי חנק את האימפריה הכלכלית של קטאר>> הדרמה המדינית שהתרחשה השבוע בבית הלבן חשפה טפח מהלחץ המטורף המופעל מאחורי הקלעים של המלחמה במזרח התיכון – וגם על זהות המפסידות הגדולות, עד כה, מהמלחמה
נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הודיע כי החליט לדחות את התקיפה הצבאית המסיבית המתוכננת נגד איראן ב"יומיים-שלושה". עד כאן שום דבר חריג. אלא שבאוה הודעה טראמפ גם הודה בגלוי כי הדחייה הגיעה בעקבות פניות דחופות וישירות מצד מנהיגי ערב הסעודית, איחוד האמירויות וקטאר, אשר הפצירו בו להעניק חלון הזדמנות אחרון לדיפלומטיה. עם זאת, הנשיא שיגר אולטימטום חריף והבהיר כי הנחה את שר ההגנה והצבא האמריקני להיות מוכנים למתקפה מלאה בהתרעה של רגע.
הקאטרים בלחץ
כתבת ענק שפורסמה בעיתון "הניו יורק טיימס" תחת הכותרת *"המלחמה עם איראן משתקת את אחת המדינות העשירות בעולם"* חושפת את הסיבה האמיתית לבהלה של מדינות המפרץ, ובעיקר של דוחא. לפי הדיווח, המצור הימי האמריקני במיצרי הורמוז, לצד תקיפות הטילים האיראניות ששיתקו כ-17% ממתקני ייצור הגז בראס לאפאן, הביאו את כלכלת קטאר לכדי שיתוק חסר תקדים. נמל חמד מושבת, מנופי הענק משותקים, וקרן המטבע הבינלאומית (IMF) כבר צופה התכווצות מבהילה של 8.6% בתמ"ג הקטארי השנה. גם אם המצור יפתח היום, הנזק לכלכלה הקאטרית עשוי להימשך שנים ארוכות.
כדי להבין את גודל השבר, יש לחזור לשנות ה-90 של המאה הקודמת. באותם ימים, קטאר הייתה מדינה מדברית קטנה, ענייה יחסית ונתונה בצילה של ערב הסעודית. האמיר חמד בן ח'ליפה אל-ת'אני, שתפס את השלטון ב-1995, החליט לקחת הימור פיננסי וטכנולוגי מטורף: לפתח את "שדה הצפון" – מאגר הגז הטבעי הגדול בעולם. מכיוון שגז הוא קשה לשינוע, וקטאר סירבה להיות תלויה בצינורות יבשתיים שיעברו דרך מדינות שכנות עוינות וייקשרו את ידיה הגיאופוליטיות, היא השקיעה עשרות מיליארדי דולרים בטכנולוגיית ה-LNG (גז טבעי נוזלי).
הטכנולוגיה דרשה קירור-על של הגז לטמפרטורה קיצונית של מינוס 162 מעלות צלזיוס, תהליך המכווץ את נפחו פי 600 והופך אותו לנוזל. ההימור דרש מקאטר לגייס חוב ברמות בלתי נתפסות: בשיאו של התהליך היא הגיעה ליחסי חוב תוצר של 100%. אם הפרוייקט היה נכשל, דוחא הייתה פושטת את הרגל.
כוח עולמי
ההימור הצליח מעל למצופה. כעת, כשהגז היה נוזלי, הקאטרים יכלו לשלוח אותו באמצעות מכליות ענק ייעודיות. הים הפך לצינור של קטאר. היא עקפה את המגבלות האזוריות והחלה לשלוח גז לכל פינה על הגלובוס – מטוקיו ועד לונדון – ללא צורך באישור מאף שכנה, וקטאר נעשתה למדינה בעלת התמ"ג לנפש הגבוה בעולם.
אך הכסף הגדול היה רק האמצעי. דוחה מינפה את עושר הגז הבלתי נתפס כדי לקנות השפעה גלובלית עצומה ולבנות כוח רך שאין שני לו. היא הקימה את רשת "אל-ג'זירה", שהפכה לשופר תקשורתי משפיע שזעזע משטרים במזרח התיכון; היא רכשה נכסי נדל"ן אסטרטגיים וחברות ענק במערב; והיא אירחה את מונדיאל 2022, אירוע הספורט היקר בהיסטוריה, שנועד למצב אותה כמרכז תרבותי עולמי.
במקביל, זרמו מיליארדי דולרים קטאריים כ"תרומות" לאוניברסיטאות המובילות בארצות הברית. כפי שציינו מומחים רבים בשנים האחרונות, השקעה זו לא הייתה אקדמית בלבד, אלא קנתה לקטאר דריסת רגל אידיאולוגית עמוקה במערב, אשר פירותיה נראו היטב בגל המחאות האנטי-ישראליות הקיצוניות ששטפו את הקמפוסים האמריקניים, בהם הדהדו מסרים המשרתים את האינטרסים של דוחא והאחים המוסלמים.
האירוניה ההיסטורית של המלחמה באיראן מכה בקטאר בעוצמה רבה. אותו חופש ימי שהיה בסיס כוחה, התגלה כנקודת התורפה שלה. בניגוד לשכנותיה, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, המחזיקות בצינורות נפט חלופיים העוקפים את מיצרי הורמוז ונפתחים לים האדום או לים ערב, קטאר לכודה גיאוגרפית לחלוטין בתוך המפרץ הפרסי.
ברגע שמיצרי הורמוז נסגרו לתנועה, טענה הכתבה בניו יורק טיימס, "דלתה של קטאר לעולם נטרקה בבת אחת". ללא יכולת להשיט את מכליות הגז שלה, וללא צינורות יבשתיים חלופיים, מנוע הצמיחה של המדינה נחנק. קטאר, שניסתה לקנות את העולם באמצעות הים, גילתה שברגע שהים נחסם – גם המעצמה הגלובלית שבנתה מתחילה לדמם מאות מיליוני דולרים בכל יום.
עבור ישראל, הקריסה של היריבה בעלת הפנים הכפולות מהווה הזדמנות גדולה – אך גם סיכון לא מבוטל. הימים הבאים ילמדו אותנו להיכן האירוע יתפתח.