הסכם (או) כניעה

מזכר הבנות בתיווך פקיסטני להפסקת אש אזורית, הפשרת מיליארדים ופתיחת מצר הורמוז מעורר התנגדות חריפה בגבעת הקפיטול>> בעוד שטראמפ מכריז כי "ההסכם סוכם ברובו", בכירים במפלגתו מזהירים מ"טעות הרת אסון" וישראל חוששת ממיסמוס האיום הטילי והגרעיני>> אלו פרטי ההסכם שעל הפרק

לפי איך שזה נראה, הפעם זה סופי. הנשיא דונלד טראמפ מוביל מהלך דיפלומטי דרמטי לסיום העימות בין ארצות הברית לאיראן. לפי הדיווחים האחרונים, הצדדים נמצאים בשלב הסופי של ניסוח מזכר הבנות בתיווך פקיסטני, שמטרתו להביא להפסקת אש אזורית מקיפה ולפתיחת נתיבי השיט במפרץ הפרסי. בעוד שטראמפ מציג את המהלך כהישג – כצפוי וכמתבקש, במפלגתו שלו מתגבשת חזית התנגדות חסרת תקדים המאשימה את הממשל בכניעה, תוך שבמקביל בירושלים עוקבים בדאגה אחר החורים המסתמנים בטיוטה האמריקנית-איראנית.

המתווה הנדון גובש בתיווכו של רמטכ"ל פקיסטן, הגנרל אסים מוניר, שניהל סבב שיחות אינטנסיבי בטהרן עם הצמרת האיראנית, כולל הנשיא מסעוד פזשכיאן, שר החוץ עבאס עראקצ'י ויו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף. פקיסטן מבקשת כי ההבנה החדשה תיקרא "הסכם אסלאמאבאד" (או "אמנת אסלאמאבאד") ותיחתם רשמית בבירתה.

כך או כך, ההסכם המוצע מורכב משלושה שלבים עיקריים: תחילה, הארכת הפסקת האש ב-60 ימים וסיום הלחימה בכל החזיתות – כולל לבנון, תוך נסיגה של הכוחות האמריקניים מהסביבה הקרובה לאיראן (וושינגטון וטהרן יתמכו במקביל בדו-שיח בין לבנון לישראל). שנית, הסרת המצור הימי האמריקני ופתיחת מצר הורמוז לתנועה חופשית של ספינות ללא אגרה, כאשר הכוחות האמריקניים והאיראניים יישארו בעמדותיהם הנוכחיות. בשלב השלישי, יוגדר חלון זמנים של 30 יום (עם אפשרות להארכה בהסכמה) למשא ומתן על הסכם גרעין רחב יותר, שיתחיל מהנקודה שבה הופסקו השיחות בעבר. בנוסף, ההסכם כולל את הפשרתם של נכסים איראניים מוקפאים בשווי של כ-25 מיליארד דולר, אם כי מקורות פקיסטניים מדווחים כי טרם הושגה הסכמה סופית בסוגיה תקציבית זו.

נקודת המחלוקת המרכזית בתוך המשא ומתן נוגעת למלאי האורניום המועשר שבידי איראן. לפי גורמים אמריקניים, וושינגטון דרשה מאיראן לוותר על מלאי האורניום המועשר ביותר שלה כבר בשלב הראשון, והבהירה כי ללא התחייבות זו היא תפרוש מהשיחות ותחדש את המערכה הצבאית. איראן, מנגד, דרשה לדחות את סוגיית הגרעין לשלב השני של השיחות. ברקע הדברים, בארה"ב פיתחו בימים האחרונים תוכניות תקיפה ממוקדות להשמדת מאגר האורניום התת-קרקעי באספהאן – אתר שנפגע כבר ביוני 2025 – באמצעות פצצות חודרות בונקרים, כאמצעי לחץ על טהרן במקרה של כישלון המשא ומתן.

זעם פנימי

בד בבד, עם פרסום פרטי הטיוטה התעורר זעם בקרב סנאטורים רפובליקנים בכירים, המזהירים כי העסקה תשקם את המשטר האיראני. הסנאטור לינדזי גראהם, יו"ר ועדת התקציב של הסנאט, התריע כי מתווה שיאפשר לאיראן לשמר את יכולותיה האזוריות ואת איומיה במצר הורמוז יהפוך ל"סיוט עבור ישראל" וישנה לרעה את מאזן הכוחות במפרץ. דברים אלו זכו לתמיכתו המלאה של יו"ר ועדת המודיעין, טום קוטון.

כמו כן, הסנאטור רוג'ר ויקר, יו"ר ועדת הכוחות המזוינים, כינה את הפסקת האש בת 60 הימים "אסון" והאשים את יועצי טראמפ בדחיפתו להסכם "שלא שווה את הנייר עליו הוא כתוב", תוך הפגנת חולשה במקום לאפשר לו לסיים את העבודה שהתחיל. גם הסנאטור טד קרוז הגדיר את ההסכם "טעות הרת אסון" והביע זעזוע מכך שממשל טראמפ, שרשם הישגים צבאיים יוצאי דופן בכהונתו השנייה, יעניק מיליארדי דולרים למשטר אסלאמיסטי קיצוני ויאפשר לו להמשיך להעשיר אורניום ולשלוט במצר הורמוז.

מזכיר המדינה לשעבר, מייק פומפאו, השווה את המתווה ישירות להסכם הגרעין של ממשל אובמה מ-2015. פומפאו קרא לטראמפ להימנע מלשלם למשמרות המהפכה כדי שאלו יבנו נשק להשמדה המונית, ודרש לנקוט קו נוקשה בהרבה: "לפתוח את המצר, למנוע מאיראן גישה לכסף, ולחסל מספיק יכולות איראניות כדי להסיר את האיום על בעלות הברית באזור".

לצד הוויכוח הפנימי בוושינגטון, המימד האזורי חושף פערים עמוקים. טראמפ קיים סבב שיחות טלפון מקיף עם מנהיגי מדינות ערביות ומוסלמיות – בהם יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, מנהיגי איחוד האמירויות, קטאר, מצרים, ירדן, בחריין, פקיסטן וטורקיה. מנהיגים אלו הביעו תמיכה גורפת בהסכם וקראו לטראמפ לאמץ אותו במטרה להביא ליציבות אזורית.

מנגד, השיחה שקיים טראמפ עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שיקפה מציאות מורכבת בהרבה. נתניהו, שדוחף את ארה"ב להמשיך בלחימה עד להשגת הכרעה ברורה, מודאג מאוד מחסרונן של סוגיות קריטיות בטיוטה. בישראל מצביעים על כך שסוגיית הטילים הבליסטיים ומערך הכטב"מים האיראני כלל אינם נכללים במתווה הנוכחי. אף שהאמריקנים טוענים כי נושאים אלה יידונו בשלבים הבאים, בירושלים גובר החשש כי מדובר בהבטחות ריקות שימוסמסו במהלך השיחות העתידיות, ויעניקו לטהרן מרחב נשימה אסטרטגי מסוכן שיאפשר לה לבנות מחדש את כוחה הצבאי ללא הפרעה.

מסך עשן?

למרות שהכל יכול להשתנות, פרשנים שונים מזהירים כי יש לקחת את ההסכם בערבון מוגבל ומזכירים כי גם בסיומו של מבצע עם כלביא נחתם הסכם עם איראן. כיום אנחנו כבר יודעים שזו היתה משיכת זמן עבור התחמשותה המחודשת של ישראל בגיבוי ארה"ב וריכוז כוחות של הצבא האמריקאי במפרץ הפרסי לקראת חידוש המלחמה.

שתי המערכות הצבאיות עלו לארה"ב לבדה כמאה מיליארד דולר בקירוב, ואם כל ההישג של מבצע שאגת הארי עצמו מסתכם בפתיחת מיצרי הורמוז ו"הבטחה" איראנית לאי פיתוח נשק גרעיני – שני דברים שכבר היו קיימים במציאות של לפני ה-28 בפברואר 2026, הנשיא טראמפ יהיה בבעיה. בחירות האמצע בנובמבר נושפות בעורפו, ועם הישגים דלים שכאלה סביר להניח שהאלקטורט יהיה בעוכריו, שלא לדבר על מצבו הפוליטי של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, במידה והדשדוש במערכה האיראנית יקבל סטמפה סופית. וכן, לטראמפ איכפת בהחלט ממצבו של האחרון.

אז מה באמת מצפה לנו? יש מי שטוען שגם ההסכם הזה הוא מסך עשן לקראת הטיימינג האמיתי, אי שם בעוד חודשיים, במטרה שהניצחון המיוחל אז, ייצרב מספיק קרוב לבחירות בישראל, ובחירות האמצע בארה"ב. בינתיים מיצר הורמוז יישאר פתוח, הכלכלה העולמית תתחיל להתאושש מעט, בזמן שהכוחות הצבאיים של ישראל וארה"ב יתכוננו למכת הפינאלה.

האם הם צודקים? ימים יגידו.