אזור הדמדומים

רגע לפני שבית שמש תצא לסיבוב שני בין המועמד החרדי לראשת העיר מהציבור הכללי – נשלח כתב 'משפחה' שלמה קופרמן, המתגורר בבית שמש, למשימה בלתי אפשרית: לפגוש את הקצוות בעיר ולהבין מה הופך את הבחירות בעיר הזו לכל-כך גורליות ואמוציונליות | הוא פגש בתושבים החרדים בבר-אילן וברמה ה' שטוענים כי ראשת העיר בקדנציה היוצאת, עליזה בלוך, מנעה מהם גני ילדים, מעונות, בתי כנסת ומקוואות | מנגד, הוא שוחח עם ה'מודרנים' שחוששים מ'עסקונה חרדית', וחזר עם תמונת מצב מקיפה של העיר המפולגת במדינה

אוהלים במקום בתי כנסת. שטיבלאך קאשוי ברמה ד3 (צילום: יעקב לדרמן)

מרחק האווירי הוא בן עשרות מטרים בודדים. ממש דקות הליכה ספורות. שתי שכונות סמוכות ונראות זו לזו. אך בעוד בראשונה יש תחנות אוטובוס, פארקים וגינות, חנויות, בתי כנסת ואפילו קליטה סלולרית – השכונה הצמודה מזכירה יותר מאחז מבודד בשומרון בכל הקשור לתשתיות בסיסיות.
ברוכים הבאים לרמת בית שמש ד-4, המתקיימת כישות מנותקת מהציוויליזציה. מרחק של שנות אור מפריד בינה לבין גוש השכונות הסמוכות – רמת בית שמש ד-1, ד-2 וד-3. יחד מאכלסות השכונות מספר תושבים הזהה לביתר עילית או לשכונת רמות בירושלים. אבל כשמגיעים לרמת בית שמש ד-4, ההרגשה היא כמו מעבר אל מעבר להרי החושך. קשה להאמין שאנשים מתגוררים במקום יותר משנה וחצי, כשחוץ מקורת הגג הפרטית שלהם אין להם שום תנאים בסיסיים, שום פיתוח, שום דבר שמקובל בכל מקום מגורים בעולם המערבי.
אם תחפשו נואשות אחר בית כנסת ברמה ד-4, ככל הנראה תגיעו לאסופת אוהלים (כן, ממש כך. אוהלי ברזנט שמתחתם קיים בית כנסת), לצד טקסטורות יצירתיות מפנלית המפוזרות בקרקע זיבורית, בין סלעי גיר, קורות עץ ויתדות ברזל. גם אלה מתמודדים עם צווי הריסה מפעם לפעם.
ואז תבקשו לערוך שיחת טלפון, כדי לברר היכן בכל זאת אפשר להתפלל בצורה נורמלית. תשלפו את המכשיר הסלולרי מהכיס, ואז תגלו כי הוא מחפש נואשות אות חיים מהאנטנה. השיחה תתנהל למקוטעין, ואתם תשמעו מילה כן ומילה לא.
לאחר שתתייאשו מקיומה של שיחת טלפון ותבקשו לשנע את עצמכם מהמקום בעזרת התחבורה ציבורית, תגלו שגם זה פרויקט רציני – התחבורה הציבורית למקום רעועה, חלקית ואינה סדירה.
תתפסו תושב שהולך ברחוב ותנסו לשאול אותו מה הסיפור. למה אין תנאים נורמליים? הוא ימשוך בכתפיו בייאוש. "זו הבעיה?" הוא יגיד לכם. "בכל בוקר אנחנו לוקחים את הילדים שלנו לבתי הספר ולמעונות שממוקמים אי שם במרחק סביר – 'רק' עשרים דקות הליכה מהשכונה, וזה אם היינו מבני המזל שנשאר להם מקום".
המציאות המשונה ברמת בית שמש ד', היא רק דוגמה אחת לאופי החיים הבלתי מובן באזורים שונים בעיר בית שמש. יש עוד כמה מוקדים מעניינים שמלמדים על התגוששות הכוחות בעיר המעורבת, שהיא מיקרוקוסמוס לסוגיות ליבה חברתיות העולות וצפות ביחסי חרדים-חילונים בימים אלו.
מדוע זה כך? למה תושבים חרדים – כמו גם חילונים, כל אחד בתורו – מרגישים שהפרנסים בעיר מצרים את צעדיהם ואטומים לשוועתם? תלוי את מי שואלים, כמובן. תקופת בחירות מתאפיינת כידוע בליבוי יצרים נדיב למדי. לכל מועמד יש לפחות גרסה אחת שנוגעת אליו, ועוד כמה שנוגעות למועמדים האחרים. מי שיצטרך לבחור – תרתי משמע – אלה התושבים.

מנגד, תקופת בחירות היא זמן שבו ניתן לתקן. המועמדים עולים למעין משפט ציבורי על מה שעשו וגם על מה שלא. ראש עיר עומד מול הציבור שיכול פעם בחמש שנים להביע את שביעות רצונו או את חוסר שביעות רצונו. תקופה כזו היא גם ההזדמנות של מועמדים להוכיח כי ברצונם ובכוחם לפעול ולשנות, לשפר ולעצור עוולות.
והבוחר – יבחר.

בעד עיר נקייה
כעת, לאחר שהסתיימו הבחירות בערי הארץ וברובן הושגה תוצאה והוכרעה הכרעה – עיני הציבור החרדי נשואות לבית שמש, שנאלצת להמתין לסיבוב שני. בבית שמש לא מדובר בפוליטיקה בלבד – אלא בחיים ואיכות חיים. יצאנו אל השטח ומיששנו את הדופק מקרוב. החל מתושבים שהתייצבו לראיונות בשטח, ועד לשיחות אישיות עם שני המועמדים הניצבים לבחירה – ראשת העיר המכהנת גב' עליזה בלוך והמועמד החרדי מטעם 'דגל התורה' שמוליק גרינברג. הבאנו את שני צידי המטבע, והשתדלנו להיות מאוזנים והוגנים עם כל הצדדים.
מעבר להיותה עיר מגורים – בית שמש היא תשקיף לדיון ציבורי על אודות המניעים לזהות הפתק שאדם חרדי משלשל אל הקלפי. בסיבוב הראשון נוכחנו לדעת שכאשר תושב חרדי משתמש בזכותו הדמוקרטית לבחור מי יפנה עבורו את הזבל – יש יותר מדי יפי נפש שיקראו לזה 'השתלטות', 'כיבוש' ואפילו 'גונבים את העיר'.
התפיסה הרווחת בתקשורת הישראלית היא שהחרדים מעדיפים צרכים סקטוריאליים על פני צרכים בסיסיים, שלא לדבר על רווחת התושבים הלא חרדים שחיים לצידם בערים המעורבות.
בית שמש מוכיחה אחרת. בבחירות הקודמות בעיר נבחרה ראשת העיר המכהנת, ד"ר עליזה בלוך, בקולותיהם של אלפי חרדים שמאסו באופן שנוהלה העיר כאשר הייתה בידיים חרדיות. חרדים רבים בעיר הרגישו שהעיר נזנחת לטובתה של עסקונה המתעדפת שיקולים צרים. אלו הוכיחו שתושב חרדי מעוניין שעירו תתנהל כסדרה.
האם התושבים הללו השיגו את מטרתם? זה בדיוק מה שיצאנו לבדוק.
היות שכותב השורות נמנה עם תושביה המאושרים של העיר בית שמש, יש להקדים ולומר שמבחינת מרבית התושבים, גם מקרב הציבור החרדי, החיים בעיר הם נחמדים למדי, בסך הכל, ברמות כאלה ואחרות, תרתי משמע. יש מה לשפר בה, אולם האסוציאציה הראשונה שעולה אצל רבים לגבי העיר, שכביכול בלוקים מושלכים בה על אוטובוסים ועוברות אורח סופגות יריקות, כמו גם דימוי של 'קסבה' – איננה תואמת את המציאות ברוב אזורי העיר. בית שמש התקדמה בשלל נושאים ברמה כזו או אחרת, השירותים העירוניים ברמה הרגילה מתנהלים בסך הכל כסדרם, והעיר נקייה יחסית להרבה ערים אחרות. בוודאי הרבה יותר ממה שהיה בעבר.
גם התושבים מהצד שדורשים את החלפת ההנהגה הקיימת, מבהירים באופן נחרץ כי הם מעוניינים בשימור הניקיון, הטיפוח והסדר ברמה הגבוהה ביותר. "רמת השירות לתושב צריכה להיות במקום הראשון, לפחות בשווה, לפני שיקולי העסקנים. זה לא אמור לבוא אחד על חשבון השני".

תחנה ראשונה: רמה ד-4
תסכול ב'מגרש הפנליות'

אנחנו פותחים את הסיור ברחבת בתי הכנסת, ליתר דיוק – ערמת הפחונים והאוהלים, באחת הפינות בד-4. "ברוך הבא לשג'אעייה", מקדם אותנו בברכת 'שלום עליכם' מרירה אחד מתושבי השכונה.
אתה קצת מגזים…
"יכול להיות. אבל כשעומדים ורואים את בתי הכנסת כאן לעומת הבתים בצד השני של הרחוב, הדיסוננס זועק. מצד אחד שורת בניינים חדשים מהניילון, ומהעבר השני – ערמה של אוהלים ומבני פנלית בצורות שונות ומשונות, על הרים וגבעות חשופים, לצד מקבצים של פסולת בנייה. זה אבסורדי לגמרי".
איך הגעתם למצב הזה?
"זה לא רק בתי הכנסת", טוען בן שיחי. "בעצם חסר כאן הכל מכל כל. מקוואות, מעונות לילדים, תחבורה ציבורית, וכמובן סידור הקצאות לבתי הכנסת. כשאנחנו מדברים על ראשת העיר המכהנת, תפקודה לוקה מבחינתנו בחסר בשני מישורים: הן בעובדה שלדעתנו היא לא מבינה את הצרכים של הציבור החרדי, אך יותר מכך – בפן הניהולי הטכני ביותר, בלי כל קשר לשיוך המגזרי של הפעילות".
אתה יכול לנמק?
"בוודאי. צריך להבין, שבניגוד לאזורים אחרים בעיר – השכונה הזו היא הראשונה שנבנתה באחריותה המלאה של בלוך. אישורי הבנייה נחתמו על ידה, והיא ידעה היטב שכאשר יגיעו התושבים – הם יזדקקו לתשתיות המינימליות ביותר, כמו תחבורה ציבורית, בתי כנסת, מקוואות טהרה ומעונות יום. ועוד לא דיברנו על קליטה סלולרית, מרכזי מסחר, ספרייה ושאר 'מותרות' שקיימים בכל השכונות האחרות. כל אלו ועוד דברים רבים – לא קיימים בשכונה. מאן דכר שמיה. גם לא נראה שהם בתכנון".
כמה זמן נמשך המצב?
"אנחנו נמצאים כאן יותר משנה וחצי".
ניסיתם לפעול בעניין?
"מה לא ניסינו? אני אישית, עם תושבים נוספים מבני הקהילות כאן, שלחנו לפני כמעט שנתיים מכתב לאחראי על ההקצאות וליועץ המשפטי של העירייה. ממש התחננו שיערכו את הסידורים הנדרשים לסידור ההקצאות הציבוריות, שיהיו כדת וכדין כפי שנדרש, ולו רק כדי למנוע עבריינות, השתלטות על הקצאות, ובנייה פראית ובלתי תקינה.
"מה כמובן קרה בפועל?" הוא אומר ומצביע סביבו. "ההקצאות לא ניתנו, ומתחמי בתי הכנסת בשכונה נראים כמו שאתה רואה. עכשיו אתה מבין למה אמרתי שג'אעייה?"
איך מתמודדים למשל עם העובדה שאין בתי כנסת?
"בהתחלה שכרו אנשים דירות בשביל להתפלל בהן. כאילו חסרות לאנשים הוצאות בתקופה הראשונית לאכלוס – אנשים התארגנו, כל אחד שילם כמה מאות שקלים בחודש, ויחד שכרו דירה ששימשה בית כנסת. אבל במהרה היה המקום צר מלהכיל. כמה אנשים אפשר לדחוס בדירת תשעים מטרים שמחולקת לשלושה חדרים, מטבח ואמבטיה? יש קהילות ששכרו בית עם גינה, ובגינה העמידו אוהל שמשמש לתפילה – וכך העירייה לא יכולה להגיד להם כלום, שכן מותר לאדם לעשות מה שהוא רוצה בשטחו הפרטי.
"השלב הבא היה להעמיד שולחנות באמצע מגרש נטוש, ולבנות מעליהם אוהל זמני. חלק נשארו עד עכשיו כך, באוהל זמני, וחלק בנו קירות ותקרה מפנלית".
מה הייתה התוצאה?
"התוצאה?" הוא מפטיר אנחה מרירה. "ובכן, התוצאה הייתה טרקטור שהגיע לבקר אותנו ולהרוס את הפנלית. היה כאן הרבה 'לייבעדיג'. ברוך השם, הצלחנו לעצור את זה. לצערי, קשה לי להבין למה היינו צריכים להגיע מלכתחילה לרצף השגיאות הזה. משהו בניהול של מה שהיה כאן – רחוק מלהיות הגיוני ותקין".
מה קורה כשאתם מנסים לדבר עם העירייה?
"אין מענה. משום מה הכל תקוע באין-סוף שלבים, ועדות, אישורים ופרוצדורות. אנחנו פשוט לא מבינים מי נגד מי, מה קורה או יותר נכון מה לא קורה, והכי חשוב – למה כל זה קורה.
"אילו היה מדובר רק בהקצאות לבתי כנסת – היינו מבינים שאולי זה קשור למאבקים בשכונה בין קהילות, ניסיונות גישור וכדומה. אבל עובדה שהיא שגם בשאר הנושאים והתשתיות יש אפס התקדמות".
כמו באמצע המדבר
אנחנו יוצאים ממתחם בתי הכנסת הפרוביזוריים, עוברים אל הכיכרות והכבישים. עד מהרה מתברר כי גם אלו מלאים מהמורות ובורות. "מתנדבי ארגון 'ידידים' מבלים כאן את הבוקר שלהם בקביעות בעקבות אין-סוף נקרים בגלגלים", אומר לנו האברך שמלווה את הסיור. "אחרי הרבה לחץ, עשו כאן גינה אחת. אחת ויחידה. כל שבת אותו תסריט אומלל – ים של ילדים על שתי מגלשות וחצי".
מה קורה בגזרת בתי ספר?
"בית ספר, מה זה?" הוא עונה בייאוש. "מי מדבר בכלל על בתי ספר, כשבקושי מעון יש כאן. אספר לך סיפור אותנטי מהיום: להגיע אל המעון מהרחוב שאנחנו גרים בו, זה אירוע שכרוך בנסיעה של קרוב לחצי שעה באוטובוס שמזגזג בכל חלקי השכונה. מבחינת זמן ההגעה זה כמו ללכת ברגל, אותו זמן בדיוק. מה עשו חלק מהשכנים? החליטו על תורנות הסעות. כל יום מישהו אחר לוקח את ילדי השכנים ברכב שלו. היום התורן לא יכול היה להגיע, ונאלצתי ללכת ברגל עם שיירה של שבעה זאטוטים בני שלוש, כל הדרך עד לבית חזרה, כאילו אנחנו באיזה מאחז בדואי.
"אני אישית ישבתי עם ראשת העיר המכהנת. יצאנו מהפגישה בתחושה הכי טובה שיכולה להיות. בפועל, גורנישט. עיניך רואות. גם בנושא התחבורה הציבורית, אתה יכול להתלונן למשרד התחבורה, אבל משם יפנו אותך אל הגוף העירוני שקובע את הנהלים. מתברר, שכאשר לא דחוף לעירייה שתבוא לגור כאן – יהיה לך אוטובוס פעם בשעה, שנוסע בכל רחוב הלוך וחזור. אנשים צריכים לצאת לעבודה, לנהל שגרת חיים נורמלית. זה בלתי אפשרי במצב הזה".

כשאין הסדר חוקי נוצר מצב של כל דאלים גבר. ברחבת פנליות ואוהלים המשמשים לבית הכנסת ברמה ד4 (צילום: יעקב לדרמן)

ומה לגבי קליטה סלולרית?
"אין דבר כזה כאן בשכונה. זה לא רק חוסר היכולת להזמין פיצה, זה אומר שאין לך איך להזמין אמבולנס אם מישהו עובר לידך התקף לב, חס ושלום. אין לך איך להזמין משטרה, כבאות, לא כלום. כמו באמצע המדבר, ואני מזכיר, אנחנו כבר נמצאים כאן יותר משנה וחצי. מישהו חושב שזה הגיוני?"
מה אתם מתכוונים לעשות בבחירות?
"אנשים אומרים לי שאנחנו מצביעים לשמואל גרינברג כדי שהוא יקדם צרכים סקטוריאליים. אני לא יודע אם לצחוק או לבכות. ממתי הצורך שתהיה לך היכולת לדבר בטלפון, או לנסוע לעבודה פחות משעה וחצי לכיוון, זה צורך סקטוריאלי, ולא צורך אנושי בסיסי?! אנחנו משוועים להסדרה חוקית לחלוטין. אנחנו גם עומדים על כך שיהיה כאן חוק וסדר. אנחנו לא ניתן שיבואו גורמים חיצוניים וישתלטו על ההקצאות לצרכים פרטיים כגון אולמות ומרכזי מכירה לארבעת המינים כפי שהיה נהוג בעבר. אין דבר כזה על הפרק וגם לא יהיה. צר לנו שהעירייה אינה עושה את הסידורים הנדרשים מתוקף סמכותה כדי לספק את התשתיות החיוניות, הכי בסיסיות, באופן אנושי ומסודר".

תחנה שנייה: רמה ה'
כל מלחמות הדת

אנחנו מגיעים אל התחנה הבאה – רמת בית שמש ה', שם ממתין לנו ר' אלתר וגשל. כשהגענו אל המקום בתחילה, זה היה נראה כמו חניית בניין רגילה. "יש כאן איזה בית כנסת או משהו שרצית להראות לנו?" אני שואל בפליאה. "בהחלט. זה בדיוק העניין", הוא משיב בחיוך מריר. הוא מחווה בידו לעבר כניסה צדדית לאחת מדירות הקרקע.
מעבר לדלת מקבלת את פנינו דירת שלושה חדרים. בסלון בית המדרש 'המרכזי' (חמישה ספסלים) ובשני החדרים שליד (עוד שלושה ספסלים כל אחד) – מתקיימים מניינים. הצפיפות נוראה, הדוחס עצום ולא מאפשר לנשום. וככל שהשקיעה מתקרבת, המקום היחיד שנשאר עם אוויר זמין לנשימה הוא המרפסת. וגשל נעמד לשפוך אור על 'מלחמות הדת' שלטענתו ולטענת חבריו מנהלת העירייה עם האוכלוסייה החרדית בשכונה.
"רמה ה' יועדה לציבור הכללי בעת התכנון שלה. אפשר לראות זאת במאפיינים רבים בשכונה, כגון גובה הבניינים, התשתיות שהוכנו, מספר בתי הכנסת שתוכננו והמיקום שלה בסמוך ליציאה לכביש 10, בלי שיהיה צורך לעבור בשכונות החרדיות", מסביר וגשל את שורש הבעיה. "גם בזמנו של ראש העיר הקודם משה אבוטבול, נחתמו הסכמים עם סיעת הליכוד שקבעו כי אופי השכונה יהיה מותאם לאוכלוסייה הכללית ולא לאוכלוסייה החרדית" (כפי שנחשף לאחרונה, גם לקראת הבחירות האחרונות חתם אבוטבול על מסמך הבנות זהה עם הליכוד. ש"ק).
אז מה הטענות?
"הבעיה התחילה בתוכנית 'מחיר למשתכן'. כל עוד הדירות נמכרו בשוק החופשי, הייתה אפשרות להשפיע על זהות הקונים, אולם ב'מחיר למשתכן' יכול כל אדם לזכות. באופן טבעי, הביטוי הדמוגרפי בעיר בית שמש כולה הגיע גם לרמה ה'. התוצאה הייתה, שיותר מחצי מהתושבים שהגיעו לשכונה הם חרדים".
ואז, מתברר, החליטה העירייה לנהל מלחמת חורמה עם כוחות השוק. "ראשת העירייה פתחה במלחמה על מה שהיא הגדירה כ'כבשת הרש' של הציבור הכללי. ננקטו, ועדיין ננקטים, צעדים רבים שמטרתם להצר את צעדיהם של החרדים בשכונה תוך ניסיון ברור: להביא להגירתם מהשכונה בהעדר שירותים שהם זקוקים להם".
איך נערכת המלחמה הזו?
"פשוט מאוד: התעלמות מוחלטת מהצרכים, ייבוש של שירותים בסיסיים, וכל מה שיכול להעביר את המסר הברור והמוצהר מאוד: אתם לא רצויים פה. אין הקצאות לבתי כנסת, אין הקמה של מעונות יום וגנים, יש חסימת היתרים ומדיניות של ערימת קשיים על הפעילות היום-יומית. גם שמות הרחובות שונו.
"אנשים שזכו ב'מחיר למשתכן' עברו מסע הלחצות ושכנועים כדי שיסכימו להמיר את זכייתם בשכונה אחרת, וחלק מהם נותרו ללא זכייה. בכל דירה פרטית שבה נפתח בית כנסת – התקבלו דו"חות באופן קבוע, ועל כל העמדת צופרי שבת היו מלחמות שבועיות עם המשטרה בהכוונת העירייה.
"את בית הספר שמוצב בפתח השכונה, ייעדה העירייה לציבור חילוני ודתי-לאומי שמגיע מחוץ לשכונה, מהעיר הוותיקה, בעוד לתושבים החרדים של השכונה עצמה אין בתי ספר, והם נאלצים לנדוד עם ילדיהם בכל יום לשכונות אחרות. את השבילים המחברים לציר המפריד בין שכונת רמה ה' לבין שכונת המשקפיים – הסירה ראשת העיר מהתוכניות".
בטרם נתעכב על עניין השבילים המדוברים, חשוב לציין כי בשיחה שקיימנו עם ד"ר עליזה בלוך – הכחישה ראשת העיר את הטענה על הבאת תלמידים מחוץ לשכונה לבית הספר המדובר.
מהמרפסת שאנו ניצבים בה, אפשר לחזות באבסורד בהתגלמותו: תחנות האוטובוס נמצאות מתחת לאפנו, אולם אין כל גישה אליהן מהרחובות שמעליהן. התחנות ממוקמות ממש מתחת הבניין שאנו נמצאים בו – אולם אין דרך להגיע אליהן, כיוון שראשת העיר הורתה לחסום את שביל הגישה. הסיבה: אם ייסלל שביל שכזה – הוא יחבר בין רמה ה' לשכונת המשקפיים ולרמה א' החרדיות ביתר קלות.
התוצאה – כדי לצאת מהשכונה יש לעשות סיבוב ארוך ומייגע בהליכה רגלית, או בנסיעה באוטובוס. נדגיש: במרחק אווירי מדובר במטרים ספורים. "הגישה בעירייה גורסת שאם לא יהיה לנו נוח וממש נסבול – בסוף נתייאש ונעזוב את השכונה", אומר וגשל. "המצב הזה מחייב אנשים שמעוניינים לחסוך זמן קריטי ביציאה לעבודה וכדומה – לרכוש רכב פרטי, כי התחבורה הציבורית לא מתאפשרת כל כך. התוצאה: בכל בוקר יש פקקים אימתניים בכביש הגישה היחיד שיוצא מהשכונה. שלא לדבר על כך שקנייה ואחזקה של רכב היא חסם נוסף לחרדים ברמה כזו או אחרת".
יש ניסיונות להידבר עם העירייה?
"היו ניסיונות הידברות וכולם העלו חרס. מדובר ב'תיק אישי' של בלוך. למשל בנושא הגנים היא אמרה במפורש שהיא לא תיתן שיהיו גנים חרדיים ברמה ה'".
את התגובה המעניינת ביותר שמענו דווקא מתושב 'מודרני' בבית שמש, השותף בפעילות בלתי ממסדית בעיר. "ראשת העיר מנהלת מדיניות שקופה מאוד בכל הנוגע לרמה ה' – מדיניות האומרת: השכונה הזו אמורה להיות הטרוגנית, בעיקר חילונית-דתית לאומית, ולכן צריך ללחום בכוחות השוק בכל דרך אפשרית. המחשבה שיש אפשרות בימינו לנהל משק בתפיסת כלכלה מרקנטיליסטית וכך למחוק כוחות שוק – משקפת סוציאליזם של הליכה עם הראש בקיר. אי אפשר למחוק כוחות שוק. לפעמים, בתוך טבעת החנק, יש חיים של אנשים, וזה משהו שלא מבינים כיום בעירייה".
בתגובה לדברים אלו, בשיחה ל'משפחה', הכחישה ראשת העיר את אמירת הדברים מכל וכל. עוד נגיע לשיחה המלאה עם גב' עליזה בלוך.

תחנה שלישית: שכונת בר-אילן
25 דקות הליכה לגן

התחנה האחרונה בשטח, בטרם נגיע לשוחח עם הטוענים לכתר ראשות העיר – היא שכונת בר-אילן בעיר הוותיקה בעיר רוויית הבעיות. אם עד עתה התמקדנו בקשיי הקליטה בשכונות החדשות ברמת בית שמש ובאינטריגות שצפות לאחר אכלוסן של שכונות חדשות – בשכונת בר-אילן הסיפור הוא אחר. אבל לטענת התושבים ששוחחנו איתם, השטאנץ חוזר על עצמו גם כאן. אותה גברת בשינוי אדרת.
אנחנו פוגשים את ר' ישעיה ברומברג, יו"ר ארגון 'שקופית', עם תושב חרדי בשם יוסי. שניהם מתגוררים בשכונה שבשנים האחרונות עברו אליה כמאתיים משפחות חרדיות. מבחינתו של פוליטיקאי מכהן, אנשים מסוגו של ברומברג הם נשק יום הדין. הוא מאלה שניחנו בתשוקה ונכונות לנבור ולהאיר כל פינה אפלה בניסיון לאתר עוד נתונים ומספרים עלומים. אלו יתקבצו בסוף לדו"חות ארוכים ומייגעים שאולי האזרח הממוצע לא מעיף עליהם מבט, אך הם יכולים להטיל פצצת תאורה על אזורי הדמדומים שמאחורי הקמפיינים. כך למשל, הוא שחשף, באמצעות עתירה לבית המשפט, את מסמך ההבנות החסוי של סגן השר אבוטבול עם הליכוד יומיים לפני הבחירות, בו חתם בין היתר כי ימנע הקצאות למוסדות ובתי כנסת לחרדים בשכונות מעורבות – דבר שהזיק לקמפיין החרדי של מועמד שס. התוצאות ידועות.
אנשים עם נתונים הם מכרה זהב לעיתונאי, אבל כאב ראש רציני לנציג ציבור. "עזוב רגע נתונים", אומר לי ברומברג, "מה דעתך שנבדוק בעצמנו?" אני נענה לאתגר, וברומברג מציע: "בוא נתחיל לצעוד למעון של הפעוטות".
עבדכם הנאמן יצא להליכה שהוא מבטיח לעשות כבר חודשים.
בינתיים אנחנו משוחחים. "בר-אילן היא שכונה המאוכלסת בעיקר באוכלוסייה מהציבור הכללי. אפשר לומר שזה מעוז של מפלגת הליכוד. עקב הסמיכות לקריה החרדית, בשנים האחרונות עברו לכאן משפחות חרדיות צעירות. בעקבות העובדה שמדובר בשכונה ותיקה, כמעט שלא נותרו בשכונה מגרשים 'חומים', כלומר מגרשים לתשתיות ציבור כגון מעונות או בתי כנסת, ויש צורך להסתמך על התשתיות הקיימות לפי פלחי האוכלוסייה בשכונה".
מתי החלה ההתחרדות בשכונה?
"כבר בשנת תש"ע (2010). אבל בכל פעם שהעירייה רצתה להקצות שטח עבור החרדים בשכונה, מפלגת הליכוד הטילה וטו. מדובר בשכונה היחידה שיכולה לייצג את הקהילה החילונית האיכותית בבית שמש. מבחינת הליכוד, כמו גם מבחינתה של ראשת העיר, מדובר במעוז האחרון כפשוטו. מכאן הדרך קצרה להצרת צעדיהם של תושבי השכונה החרדים כדי למנוע את מה שהם מכנים 'השתלטות'".
גם כאן, לטענתם, הסיפור חוזר על עצמו, כמו בשכונות החדשות: אי מתן הקצאות לבתי כנסת, סירוב להעמיד כיתות לימוד או מעונות לילדים והתעלמות למעשה מהעובדה שיש בשכונה מאות משפחות חרדיות ויש להן ולילדיהן חיים וצרכים. שטחי הציבור שמיועדים לכלל הציבור, אינם מתחלקים למעשה באופן שווה לכלל האוכלוסייה בשכונה. כתוצאה מכך, מי שרוצה גנים או מקווה טהרה – חייב לעשות את כל הדרך אל הקריה החרדית.
זה אומנם קרוב יחסית, אבל בינתיים אנחנו ממשיכים ללכת וללכת. אני מציין לעצמי כי לעת עתה סיימנו עשרים דקות של הליכה.
גם כאן, מדיניות העירייה לחסום את ההתפשטות החרדית באה לידי ביטוי גם באי העמדת תחבורה ציבורית בשיעור מספק. ברחוב עצמו, שמחבר בין שני צירים מרכזיים, אין כל תחנה לתחבורה ציבורית, כך שאין תחליף להליכה רגלית עבור מי שאין ברשותו רכב פרטי.
בסופו של דבר, לאחר 25 דקות תמימות – מגיעים סוף סוף אל מתחם הגנים. במקור גם הם התחילו בדירות פרטיות, ולאחר מאבקים עם העירייה הוזזו לקריה החרדית תוך הבטחה להסעות עבור ההורים עם הילדים, הבטחה שלא קוימה לבסוף. התוצאה היא שהורה ללא רכב המבקש להביא את ילדיו, צריך לכתת את רגליו עם ילדיו בכל בוקר קרוב לשעה שלמה, הלוך וחזור, וכך גם אחר הצהריים.
לטענתם, לא רק שבעירייה אין מי שמנסה לפתור את העניין, אלא שהתחושה היא כי מדובר באינטרס מכוון. "הבקשה היחידה שלנו היא שתהיה לנו הזכות לקבל יחס של שווים בין שווים. לא ייתכן שינסו לסגור את החרדים בשכונות מסוימות, ובשאר השכונות לא תהיה אפשרות לנהל אורח חיים תקין במובן הכי בסיסי של ההגדרה".
כאשר אנו מגיעים לעסוק בנושא בתי הכנסת בשכונה – המציאות שמתאר ברומברג עולה על כל דמיון. מתברר שבקדנציה הקודמת הוקצה לקהילה החרדית שטח שממוקם מעל לגנים עירוניים, על מנת לבנות במקום בית כנסת, אך בעקבות וטו של חברי מפלגת הליכוד – ההקצאה נתקעה. בספרה, 'גשרים של אור', עליזה בלוך מתארת במפורש את המקרה כפחד מפני השתלטות חרדית על השכונה.
בניסיון לעקוף את ההחלטה, הציע ראש העיר הקודם, משה אבוטבול, להחליף את מבני העירייה הישנים בחדשים ובאופן זה יהיה ניתן לדלג על הווטו. התוכנית לא הספיקה לצאת אל הפועל טרום הבחירות, וכאשר בלוך נבחרה, התוכנית הוכנסה להקפאה עמוקה. במקביל, בשנת תשע"ט (2019) הגישה הקהילה החרדית במקום בקשה להקצאה במתחם נוסף, אך הבקשה אפילו לא עלתה לדיון בוועדה. רק לאחר פניית עורכי דין מטעם החרדים, התכנסה הוועדה וקבעה שאין מקום במתחם המדובר, וכן שההקצאה שייכת לקהילת יוצאי אתיופיה, ומשכך אין לדון בעניין.

"אנחנו מרגישים לא רצויים כאן". תושבי רמה ה' בשיחה עם כותב השורות (צילום: יעקב לדרמן)

"לא ויתרנו" מספר ברומברג. "הגשנו ערעור לוועדת ההקצאות בצירוף חוות דעת הנדסית המוכיחה שיש מקום במתחם המדובר, בנוסף למסמך רשמי של משרד הפנים אשר ביטל את ההקצאה לקהילת יוצאי אתיופיה בעקבות העברת ההקצאה שלא כדין".
תגובת העירייה הדהימה את החרדים תושבי השכונה. ראשית, ההקצאה ניתנה מחדש, תוך הצהרה על 'פרסום טכני' (הגורם לכך שעמותות אחרות לא יכולות להגיש בקשה במקביל. ש"ק), בעוד שלגבי חוות הדעת ההנדסית כתבה הוועדה כי היא מקבלת את הערעור הטוען שאכן קיים מקום נוסף, וכי הנושא יעבור לבחינת מחלקת הנדסה. כאשר מחלקת ההנדסה מצאה כי אכן יש מקום – הוחלט כי הנושא יידון באחד מכינוסי הוועדה הבאים. בפועל, עד עצם היום הזה לא התקיים דיון.
למעשה, לקהילת יוצאי אתיופיה ישנם כעשרים מתפללים שקיבלו הקצאה בגודל 750 מ"ר, בעוד שלמעלה מ־200 חברי הקהילה החרדית מתפללים עדיין בדירה שכורה.
"אגב, גם הדירה הזו צריכה לקבל אישור לשימוש חורג כדי שיהיה ניתן להשתמש במקום כבית כנסת. גם כאן העירייה הצרה את צעדי התושבים ומנעה את האישור (נזכיר, אין להם כל בית כנסת אחר באזור). לאחר תלאות רבות נאלצו חברי הקהילה לפנות את הדירה בראש חודש חשוון ולחדול מלקיים את התפילות במקום. בעקבות המלחמה והבחירות שבפתח אנחנו עדיין בדירה, אבל חשוב להדגיש: אין כל אלטרנטיבה אחרת מלבד בית כנסת שנמצא במרחק 20 דקות הליכה".
ברומברג מביע כאב גדול שלדבריו, כלל חברי הקהילה שותפים לו. "אין דבר שקשור לצרכים של התושבים החרדים בשכונה שהעירייה לא דאגה לחסום ולשלול לחלוטין. כך היה אפילו לגבי המתנ"ס השכונתי: בתחילת הקדנציה הושג הסכם שקט לפיו יוכלו ילדי הקהילה להשתמש בספרייה ובג'ימבורי במקום פעם בשבוע. מהרגע שנודע הדבר, לאחר חצי שנה של קיום ההסדר – נלקחה התוכנה להשאלת הספרים ובעקבות 'הבעיות הטכניות' הופסקה הפעילות לילדים החרדים בשכונה".

תחנה רביעית: הרחוב החרדי
'קמפיין השחרה מאורגן'

אנו נשארים בקריה החרדית, כדי לתפוס שיחה עם עוברים ושבים.
הנה כמה מהתובנות שלכדנו: את הטענות הקשות שנשמעות בשטח – מגדירים בסביבתה של ראשת העיר גב' עליזה בלוך כקמפיין השחרה מאורגן. כידוע, בכל מקום שיש בו שני יהודים יש לפחות שלוש דעות. בעיר של 180,000 תושבים, יש גם חרדים שרואים בבלוך את המועמדת המועדפת להוביל את העיר קדימה גם בחמש השנים הבאות. גם כאן אין טעם לנסות ולהכליל. מדובר בקשת רחבה מאוד של גוונים חרדים שנסיבותיהם שונות.
חלק מהם שייכים לציבור המודרני יותר ואלה מביעים סלידה ממה שהם רואים כמערכת עסקונה מפלגתית. לחלק מהם חשובים פעילויות העשרה, מוסדות בעלי אופי מסוים, חוגים ופעילות תרבותית, ובעניין הזה הם סומכים על בלוך שתקדם את הנושאים הללו יותר מראש עיר חרדי העומד בראש מפלגה חרדית. בשיחה שנקיים עם גרינברג הוא ידחה את הטענות כפי שנצטט להלן.
בעיה נוספת המעיקה על העיר, הן ההפגנות העונתיות והפרובוקציות היזומות שנערכות על ידי פלגים קנאיים שמגיעים מהקריה החרדית. חלק מהם מגיעים באוטובוסים מאורגנים היישר מרמה ב' ומארגנים פעילות כמו תלישת דגלים בערב יום העצמאות, הפגנות על מה שהם רואים כקודשי הדת, ועוד לא דיברנו על סערת גולובנציץ שהתסיסה את העיר במשך שנים ולא אפשרה לרוכשי דירות חרדים, מהיישוב הישן, לממש את רכישתם, חרף הליווי ההלכתי הצמוד של פוסקי הלכה בראשותו של פוסק הדור ראב"ד העדה החרדית, הגאון הגדול רבי משה שטרנבוך שליט"א.
כעת, ערב הבחירות, יש החוששים שהנהגה חרדית בעירייה תבכר שלא להשתמש בכוח ולא להפעיל את גורמי האכיפה אל מול אותם גורמים קיצוניים, ובשל כך מעדיפים להעניק את תמיכתם למועמדת שלא מהציבור החרדי. אחד מהם אומר ל'משפחה': "בסך הכל, בלוך קידמה את העיר בכל מה שקשור לשירות לתושב, פתיחת כיתות חדשות, פיתוח השכונות והתמודדות עם אכלוס של יותר מ-10,000 משפחות חדשות בעיר בתקופת זמן קצרה יחסית, וכל זה לפני טיפוח פני העיר, ניקיון וסדר ברמה שלא הייתה בעבר.
"יש מספיק ערים שבהן מכהן ראש עיר שאיננו חרדי והתושבים החרדים מרוצים מאוד, כמו בירושלים, בחיפה ובפתח תקווה. בבחירה אם אני רוצה שהעיר שלי תהיה כמו ירושלים או תהיה כמו בני ברק, אני מעדיף להיות כמו ירושלים"…
מה שבטוח הוא, שלשני המועמדים יש כוונות טובות. ביום ראשון הקרוב ייפגשו זו את זו שתי האסכולות, ודין הבוחר הוא שיקבע אם רוב הציבור החרדי בבית שמש רואה בבלוך בעלת ברית שתפעל למען התושבים, גם אלו החרדים, ואף תשפר את יחסה לתושבים בשכונות דוגמת בר-אילן ורמה ה', או שפנינו אל הנהגה חרדית חדשה, בתקווה שזו תשכיל לנצל את ההזדמנות שתינתן לה כדי לשקם את אמון הציבור בנציגות החרדית העירונית.
בעוד ימים ספורים נדע לאן צועדת העיר הכי מסובכת ומסוכסכת במדינת ישראל.

גרינברג: בית שמש לא תהפוך לבני ברק
את המסע אנו מסיימים במפגש עם המועמד החרדי לראשות העיר, איש 'דגל התורה' הנתמך גם על ידי סיעות בעלזא ו'שלומי אמונים', ובימים אלה מבקש גם את תמיכתן של שס, חסידות גור וסיעת 'דרך', בראשות הפעיל המקומי מוטי לייטנר, אשר הפתיעה כאשר הכניסה למועצה שני מושבים.
"בטרם הגשתי את מועמדתי לראשות העיר", אומר גרינברג ל'משפחה', "נועצתי עם גדולי ישראל וקיבלתי את ברכתם, תוך שהם הסמיכו אותי לנהוג על פי הערכים שהנחו אותי מאז ומתמיד – לדאוג לכל תושב ותושב באשר הוא בלי כל קשר לשייכותו המגזרית".
אתה מבין את תחושת המחנק שקיימת גם בקרב הציבורים הלא חרדיים בבית שמש?
"אני מעוניין שהציבור החילוני והציבור הדתי-לאומי ירגישו שבית שמש היא ביתו, בדיוק כמו שאני רוצה שירגיש תושב חרדי כלפי העיר בית שמש. מה שהנחה אותי מאז ומעולם, וינחה אותי גם בעתיד – זה לדאוג לכל צרכיו של כל אזרח באופן שוויוני, הוגן וראוי. אני רוצה להזכיר, שהתמיכה במועמדותי הגיעה מקשת רחבה של ציבורים שחשו את הצורך בשינוי עמוק בכלל שדרת הניהול בעיר".
מה תגובתך לטענות של תושבים החוששים שעירייה בראשותך תחסום פיתוח של פרויקטים שאינם מזדהים עם המפלגה שאתה מגיע ממנה?
"כפי שאמרתי ואני מצהיר זאת במפורש: כל אוכלוסייה באשר היא זכאית למענה לצרכיה בלי קשר לדעותיי האישיות או לצורה שבה אני מחנך את ילדיי. בתור שליח ציבור של כולם, אני מחויב בראש ובראשונה לדאוג לרווחתו של כל תושב שקבע את מושבו בעיר בהתאם לנפח האוכלוסייה שהוא מייצג, בכל מיקום וסיטואציה. לא תהיה בשום פנים ואופן חסימה או הצרת צעדים בפני סיפוק כל צורך שהוא. זה לא התפקיד שלנו להתערב באורח חייו ובהעדפתו של כל תושב, בין אם זה ציבור חרדי מודרני יותר, בין אם זה ציבור דתי-לאומי או ציבור חילוני.
"בהקשר הזה, לשמוע אנשים שחוששים שאם בראשות עיריית בית שמש יעמוד ראש עיר חרדי פירוש הדבר שבית שמש תהפוך לבני ברק – אני כאן בשביל להצהיר שזה לעולם לא יקרה. אנחנו רוצים במפורש שכלל הציבורים ירגישו בעיר בית שמש כבני בית, הן הציבור החרדי והן הציבור החילוני, תוך שהשמירה על הסדר והניקיון, טיפוח פני העיר ואספקת הצרכים לתושב ברמה הגבוהה ביותר הם בראש סדר העדיפויות. אני מקווה שבעזרת ד' הציבור ייתן לנו את ההזדמנות להוכיח ש'אפשר אחרת' זו לא רק סיסמה אלא גם מציאות בשטח".

שאלות לראשת העיר
'משפחה' הפנה רשימת שאלות לגב' עליזה בלוך.
התשובות יפורסמו ב'חדשות משפחה'

האם בדיון שהתקיים בוועדה המקומית בבקשה לשימוש חורג של דירת מגורים לבית הכנסת של הקהילה הליטאית בבר אילן – הצבעת נגד?
מה עשית על מנת לקדם פתרון לבית כנסת לקהילה הליטאית בבר אילן?
מדוע למרות שהוגשה בקשה של הקהילה לקבל הקצאה בשנת 2019, הוועדה לא דנה בכך עד היום למרות החלטת היועמ"ש?
למה למרות בקשת הקהילה הליטאית להשאיר מקום להקצאה עבורם, בחרת להקצות קרקע של 750 מטר עבור קהילה של עשרות אנשים באמצע המגרש כאשר ידוע לך שהדבר יחסום את הקהילה החרדית?
מדוע כשבית הספר לוין נסגר, בחרת לייבא למקום ולשווק הקמת 'בית ספר גשר על אזורי' ובלבד שתושבי השכונה החרדית לא יוכלו לקבל כיתות במבנה למרות שהוא התרוקן?
מדוע דרשת מקבלנים בעיר הוותיקה שהתנאי לפינוי-בינוי יהיה שלא יהיו מרפסות סוכה (לדוגמה: רחוב הרצל)?
מדוע נענו בסירוב פניותיהם של תושבי בר אילן החרדים לקבל שירותי פנאי באולם הספורט?
מדוע הופסקה פעילות הספרייה והמשחקייה במרכז לילד ולמשפחה ברקפת?
מדוע סורבה בקשת תושבי השכונה לקבל את אולם הספורט לתפילה לשמחת תורה בהיעדר מקום אחר?
כמה כיתות הצלחת להביא ממשרד החינוך שלא נכללו בהסכם הגג שנחתם בשלטון הקודם?
האם המקוואות והמתנ"סים שנבנו בכהונתך לא תוקצבו בשלהי השלטון הקודם עם חתימת הסכם הגג?
מדוע לא קידמת מתנ"ס ברמת בית שמש ג'?

תגובת ראשת העיר:
"המטרה היא לנגח אותנו"

אנו מוזמנים ללשכתה של ראשת העיר, והיא שומעת על תמונת המצב הקודרת שהצטיירה לנו במהלך הסיור בין התחנות בעיר. בתגובה, בלוך מציגה משנה סדורה על מקור הבעיות.
"הסיפור של בית שמש הוא גדול יותר מבעיות ספציפיות של מספר שכונות ספציפיות. העירייה בראשותי תמיד ראתה ערך בקיום חיים משותפים. פעלתי רבות למען כלל התושבים והציבור החרדי בפרט. מתנ"ס בשכונות חרדיות, פתיחת בתי ספר חדשים לחוגים השונים, והשירות העירוני השתפר לאין ערוך בזמינות ובאיכות המענה. עובדה היא שחרדים רבים מרגישים זאת ומצביעים למען המשך כהונתי. אני פועלת ללא לאות למען הפיכתה של בית שמש לעיר משגשגת מהמוצלחות במדינת ישראל".
כיצד את מסבירה את תחושות התושבים הטוענים שהעירייה בראשותך מצרה את צעדי החרדים? את העובדה שבשכונות מסוימות אין בתי כנסת, מקוואות, מעונות בקרבת מקום אם בכלל ותחבורה ציבורית הולמת?
"לצערי חלקים מהציבור החרדי נתונים לקמפיין השחרה שנפתח נגד העירייה בעקבות ההכנה לבחירות. חלק מהפרטים שהוזכרו אינם נכונים כלל, ובחלק האחר אני יכולה לומר באופן ודאי שהיו מי שחיבלו בתהליכים שונים כדי שאלו ייתקעו ותהיה היכולת להציג את זה כהתנכלות של העירייה".
ומה לגבי ההתנכלות לחרדים ברמת בית שמש ה'?
"בזמן הקדנציה הקודמת נחתם הסכם גג על ידי משה אבוטבול, לפיו השכונה תהיה מיועדת לציבור הכללי. אני לא המצאתי דברים חדשים בנושא. למרות ההסכם, לאחר שבפועל הגיעה אוכלוסייה חרדית גדולה מהצפוי, דאגתי אישית לקידום התשתיות ולחלוקה מחדש של ההקצאות הציבוריות. הדברים הללו אורכים זמן ויש לנהוג באורך רוח.
"אני חושבת שראוי להתחשב יותר בציבור הכללי בשכונה. לעומת עשר שכונות חדשות שנבנו עבור התושבים החרדים – עבור הציבור הכללי נבנתה שכונה אחת בלבד. מן הראוי שגם לציבור הזה יהיה איפה לגור ולחיות את חייו לפי צרכיו. עם זאת, אני חוזרת ואומרת שבעקבות המציאות בשטח, אני פועלת לסדר מחדש את סוגיית המשאבים הציבוריים בשכונה. אני דוחה בתוקף את הטענות להפליה על פי מגזר במוסדות הלימוד ובהקצאות לבתי הכנסת".
מה לגבי שכונות בר-אילן ורמה ד-4?
"הוא הדין לגבי שכונת בר-אילן ורמה ד-4. גורמים מסוימים דאגו לתקוע מקלות בגלגלים בתהליכים שאנחנו התנענו, שנועדו לטפל בהקצאות למבני הציבור ובתחבורה הציבורית, הכל כדי שהם יוכלו לנגח את העירייה.
"צריך גם לזכור שישנם משתנים רבים: העובדה שהיינו בתקופת בחירות ארוכה, המלחמה שהיינו עסוקים בה, וזה לפני העובדה הפשוטה שדברים אורכים זמן. תמיד יש מה לשפר, אבל אני מצרה על כך שאנשים רואים בכך הזדמנות לקצור רווח פוליטי. אני דוחה את הטענות שמדובר במדיניות שרירותית שנועדה להצר את צעדי התושבים החרדים. מאז ומעולם פעלתי למען התושבים החרדים ככל התושבים בעיר, ואמשיך לעשות זאת כל עוד הציבור ייתן בי את אמונו".