משה ברנשטיין עבד ב'אושר עד', עד ליום שבו הזדמן לים המלח לביקור ששינה את מסלול חייו | במהלך חצי שנה הוא צעד סביב הים, תיעד פניני מלח, יהלומי מלח, נביעות מים ובולענים מסוכנים | כעת הוא חושף את התמונות שהופצו ברחבי העולם כולו ומתחנן: "הצילו את הים, לפני שיהיה מאוחר מדי" | מסע מצולם לתחילת בין הזמנים
צילומים: משה ברנשטיין
מה גורם לאדם להחליט בבוקר בהיר לעזוב את עבודתו ואת שגרת יומו ולצאת להקיף את ים המלח בהליכה רגלית, לאורך שטח של עשרות קילומטרים? המסלול מאתגר ואינו פשוט כלל, שכן הוא כולל ביצות מסוכנות, בולענים מאיימים וגם סכנת פציעות שונות. למרות זאת הוא ממשיך במרץ ומסיים לאחר כחצי ש
נה את אחד המסלולים המרהיבים והמדהימים ביותר בארץ ישראל.
רבים מכירים את משה ברנשטיין מתפקידו הניהולי בסניף 'אושר עד' גבעת שאול. במשך ארבע השנים האחרונות הוא עבד במקום והפך לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם הסניף.
אחרי ארבע שנות עבודה החליט ברנשטיין לעזוב את הסניף שהיה לו כמו בית, כדי לעסוק בתחום אחר הקרוב לליבו: עריכת סרטונים. "חשבתי להתמקצע בתחום", הוא מספר, "אך לפני שצללתי לעבודה, שמעתי באחד הימים שיוצא אוטובוס מירושלים לים המלח, ובלי לחשוב הרבה החלטתי לנסוע לשם כדי לצלם את הים. יצאתי לדרך לפני כחצי שנה, בלי להעלות בדעתי את גודל הפרויקט שאני עומד לבצע".
הביקור החטוף בים המלח הפך עד מהרה לתחביב שלא ניתן לעצור. ברנשטיין התחיל להגיע לים בקביעות, לפחות פעמיים בשבוע. הוא היה מבצע רצף של הליכות רגליות לאורך החופים, יורד במצוקים, צועד על אדמה מתפוררת ומדלג על בולענים, מתעד את הקסם במצלמתו וחוזר הביתה עם השקיעה. "אנשים לא הבינו מה עובר עליי", הוא מציין. "זה גם נגד את ההיגיון, כי למעשה תכננתי להתחיל לעבוד כעורך קליפים, אבל ים המלח פשוט כבש אותי".
בהמשך הוא פרסם את התמונות והקליפים שצילם, אך רק כשפנו אליו אנשים מכל רחבי העולם כדי לבקש לפרסם את התמונות, התחיל ברנשטיין להבין את שווי האוצר שבידו. "נתתי להם את האישור, ולאחר שפרסמו אותן הן נחשפו לעשרות מיליוני בני אדם", הוא מבהיר.
ואז, אחרי תקופת צילומים, החליט ברנשטיין להציב לעצמו משימה מאתגרת: להקיף את כל חופי ים המלח ברגל. "לא עשיתי זאת באופן רצוף כמובן", הוא מבהיר, "אלא בכל שבוע עשיתי קטע אחר. בסך הכל צעדתי כ־55 קילומטרים. בחלק מהחופים דילגתי מעל זרימות ונביעות של מים, אך את רוב הדרך עשיתי ביבשה, מצלם בלי הפסקה ולא מפסיק להתפעל".
רגע לפני שהוא חושף את גלריית התמונות, הוא מבקש להבהיר: "כמובן שהתייעצתי עם אנשי מקצוע לפני שיצאתי לדרך כדי לשמור על בטיחותי, אך חשוב לי להדגיש כי אין לראות בכך שום המלצה לצאת ולטייל באזור ים המלח. סביבת הבולענים עלולה להיות מסוכנת מאוד ואין להתקרב אליהם ללא ליווי מקצועי".
מים צבעוניים
ההפתעה הגדולה שמספק ים המלח ושניכרת מייד בתמונות של ברנשטיין, היא הבולענים המלאים במים צבעוניים שצצו לחופי הים לצד בורות מרשימים, שאף הם מלאים במים בשלל צבעים וגוונים. בתמונות נראים בולען עם מים בצבע ורוד בוהק, בולען אחר עם מים בצבע טורקיז,
נביעה בצבע שחור עמוק, בורות בצבע חרדל ואפילו בולענים שמכילים קוביות מלח קטנטנות שמשייטות בהם ומעניקות להם מראה שאין דומה לו.
"אני לא מדען", מדגיש ברנשטיין, "אך בעקבות התגליות האלו התחלתי לקרוא על הנושא ומסתבר שמדובר במים המצויים בתוך בולענים שנוצרו כתוצאה מהמסת מלח בתת הקרקע. הם מקבלים את הצבעים המיוחדים שלהם הודות להרכבים של מינרלים, מלחים ואצות ייחודיים מאוד.
"אגב, כשביקרתי שוב באותו אזור בדיוק כעבור חודשיים, גיליתי שהצבע של המים השתנה והמים הוורודים שבבולען שינו את צבעם למים ירוקים, כי זוהי הייחודיות של ים המלח".
אבל לצד היופי עוצר הנשימה, יש גם סכנה. "באופן אישי שקעתי באחת הבריכות עד הברכיים. נחלצתי משם ברגע האחרון והנעליים שלי נותרו עמוק בתוך הביצה", הוא מספר. "יש גם מקומות שכדי לעבור בהם הייתי חייב להקים מעין גשר, וידעתי שאם הוא לא יהיה יציב אני עלול לסכן את חיי. המסע הזה, כפי שציינתי, היה מאוד נועז ונעשה רק אחרי התייעצויות רבות ודאגה מקסימלית לבטיחות".
חיים בים המוות
ים המלח מכונה 'ים המוות' ומקובל לטעון שאין בו חיים, אבל בתמונות של ברנשטיין מופיעים דווקא בעלי חיים. מסתבר שקרוב לים יש נחלים שבהם מים מתוקים ומתנהלים בהם חיים של יצורים רבים, כמו דגים ועופות מים ששוחים בהם בשלווה.
"ביבשה פגשתי כמה וכמה פעמים יעלים שהתקרבו אליי ואפילו לא נרתעו", הוא מספר. "רק לאחר מכן הבנתי, שהתופעה הזו שהיעלים לא חוששים מבני אדם היא בעייתית מאוד, שכן היא מעידה על כך שהם נחשפו בעבר למטיילים שהאכילו אותם. האוכל המתועש של המטיילים עלול להיות רעיל לבעלי חיים ועוד יותר מכך: הם לומדים שלא לדאוג לעצמם לאוכל, אלא להסתמך על אנשים. זה מסוכן מאוד בטבע".
ברנשטיין מוסיף שהיו אזורים מסוימים סביב הים שבהם הוא מצא עקבות של חיות טורפות כמו זאבים, צבועים ותנים. "אבל הכי מיוחד היה לפגוש דווקא חיפושית קטנה", הוא מציין בחיוך. "היה זה אחרי ימים רבים שבהם פגשתי הרבה יצורים מתים וכשגיליתי פתאום את האדום הבוהק הזה בתוך המדבר הצחיח, זה היה כמו נקודה של אור".
תעלומת הפטריות
בים המוות כידוע אין כמעט צמחייה, מלבד אצות ירוקות שבאופן מסתורי מצליחות להתקיים במים. פטריות, לעומת זאת, דווקא קיימות בו בשפע. כמובן שאלו אינן פטריות חיות, אלא כאלו העשויות מלח.
בסדרת התמונות הבאה שברנשטיין חושף לעינינו, מתגלות תמונות יפהפיות של פטריות לבנות הלקוחות כולן מאזור המלונות הצפוני. "פטריות המלח היו תמיד על קרקעית הים, אך התגלו לפני כמה שנים והפכו לאחד מסמלי ההיכרות של האזור", הוא מציין. "הפטרייה הגבוהה ביותר שתיעדתי מתנשאת לגובה של מטר וחצי, והיא ענקית ומרשימה מאוד. שמעתי שהיא נוצרה כתוצאה של נביעה מתחת למים שדחפה אותם כלפי מעלה, ועם הזמן היא התגבשה לגובה עצום. החדשות העצובות הן, שלפני כחודש היא קרסה, לאחר שהפכה לאטרקציה מרכזית לתיירים רבים שהגיעו במיוחד כדי לתעד אותה".
סוד הגבישים
תכול הים הנושק לזהוב המדבר מלווה את צילומיו של ברנשטיין ללא יוצא מן הכלל, אבל היפים הם ללא ספק הצילומים שנראים בהם גם גבישי מלח בצורות שונות, חלקם גבוהים במיוחד ובעלי מבנה ייחודי. "את רוב הגבישים צילמתי באזור מצפה שלם ויש כאלו שצולמו בעין גדי", הוא מגלה. "אך אני לא מציע לכם לחפש אותם שם, כי מכיוון שים המלח כל הזמן משתנה, הגבישים לא תמיד נשארים כפי שהם ועם הזמן הם מתייבשים ומתפוררים.
"אגב, תופעת הגבישים היא אחת התופעות הייחודיות ביותר לים המלח, שכן הוא מהמקומות היחידים בעולם שבהם קיימים גבישים ונטיפים שאינם עשויים מאבן או מקרח, אלא ממלח נוצץ. לעיתים הם משתקפים במי הים, ויוצרים מראה תלת ממדי מהפנט ממש".
להתעטף במלח
תופעה מעניינת נוספת מתבטאת בעובדה שכל מה שנכנס לתוך ים המלח, יוצא שוב לאחר שהוא נעטף ומצופה במלח. ברנשטיין מצביע לדוגמה על תמונה שבה נראית צפרדע נחלים שמצא בים, שכנראה נסחפה לים מאחד הבולענים הסמוכים למצוקי דרגות, בלי לדעת שתמצא שם את מותה. היא כמובן לא יכלה לשרוד בחיים, אך היא התעטפה במלח וכך השתמרה.
בתמונה אחרת נראה עץ עטוף כולו בגבישי מלח משורשיו ועד ענפיו, ואילו בתמונה האחרונה מופיע עצם בלתי מזוהה, שאף הוא עטוף במלח. "מזהים?" שואל ברנשטיין. רק אחרי דקה ארוכה של מאמץ, אנו מצליחים לזהות שמדובר בכלי רכב עתיק. "להערכתי הוא נפל למים לפני עשרים שנה ואולי אפילו יותר. בתחילה לא הצליחו לחלץ אותו, אך בשנים האחרונות, כשמפלס המים ירד, הוא נחשף וכמובן שגם הוא התעטף כולו בשכבת מלח", מפרט ברנשטיין את השערתו.
פניני מלח
"אחד הדברים שהלהיבו את האנשים מכל העולם שצפו בתמונות שצילמתי אלו 'פניני ים המלח'", מספר ברנשטיין בעת שהוא מגיע לסדרת תמונות מרהיבה במיוחד. "אומנם הצבע הרשמי של הפנינים שמצאתי הוא לבן, שכן הן עשויות ממלח, אך גיליתי אותן גם בצבעים נוספים, כמו אפור ואפילו שחור. כמובן שאלו לא פנינים אמיתיות, אלא מלח שהתייבש ונראה עגול וחלק. לא ברור מה יוצר את מראה ה'פנינה', אך יש הטוענים שהוא כתוצאה מרוחות מדבריות שנושבות באזור, שפירקו וליטשו את המלח לצורה המושלמת הזו".
יהלומי מלח
מיותר לציין, כי כמו שהפנינים אינן פנינים, גם היהלומים שנמצאים בים המלח אינם יהלומים ואין להם ערך של אבנים יקרות. "אבל הם מדהימים, מרהיבים ומדויקים", מדגיש ברנשטיין כשהוא חושף תמונות המתעדות את ה'יהלומים' המהוקצעים.
"הצלחתי לסנן אותם מתוך אדמת הים שנראית בתחילה כמו גושי בוץ סמיכים, ופתאום נופלים ממנה יהלומים צלולים, שהם בעצם קוביות מלח נוצצות. לא בכל מקום בים המלח ניתן למצוא את היהלומים, אך יש אזורים מסוימים, בעיקר מאזור עין פשחה עד דרום עין גדי, שממש שופעים בהם".
עין קדם
עין קדם הוא אתר ייחודי שרבים מגיעים אליו בתקופת החורף, לאור העובדה שיש בו בריכות טבעיות עם מים רותחים בטמפרטורות גבוהות, חלקן מתקרבות ל־45 מעלות.
"את החום של המים לא יכולתי לתעד בתמונות", מציין ברנשטיין, "אבל את הבריכות היפהפיות, המלאות במינרלים בריאים וחשובים, בהחלט צילמתי. ניתן לראות שהבריכות מגוונות ושונות בגודלן ובמראן, שכן יש מהן בגודל בינוני, יש בריכות קטנות ורדודות, ויש בריכות גדולות יותר. אנשים מגיעים אליהן מכל העולם, מתוך אמונה שהן מועילות לבריאות, ביכולתן לפתור מחלות עור שונות ולהיטיב מאוד עם הטובלים בהן".
שלל טקסטורות
נראה שאפילו בינה מלאכותית לא תצליח לצייר טקסטורות מיוחדות כמו אלו שמופיעות בצילומיו של ברנשטיין. "הטקסטורות התפתחו הודות לבוץ ולמלח שמתחת למים", הוא מפרט. "ככל שהמים נסוגים, כך מבחינים ביותר ויותר טקסטורות כאלו.
"האמת היא, שלא היה קל להגיע לאזור שבו ניתן לצלם אותן. הייתי צריך לעבור לשם כך בין כמה בולעני ענק ולשקוע באדמה בוצית, אבל המראות היו שווים כל מאמץ. מרגע שהבחנתי בטקסטורות צילמתי שוב ושוב בלי הפסקה, וכל הזמן אני חושב בליבי שבדיוק על זה נאמר 'אין צייר כאלוקינו'".
נעים להכיר: עין פשחה
במהלך הצעידה שעשה ברנשטיין סביב חופי ים המלח, הוא עבר באחד הימים במקטע הדרך בין עין פשחה ליישוב אבנת, וגם שם מסתבר שמצלמתו לא עצרה מלצלם. בתמונות ממקטע זה ניתן לראות כיצד נווה המדבר הירוק מתחלף בהדרגה בנוף צחיח, והניגודיות בין בריכות קסומות וצמחייה שופעת, אל מול מצוקי מדבר ענקיים – בולטת לעין.
"שמורת הטבע עין פשחה שבצפון ים המלח היא אחת השמורות הייחודיות והמעניינות ביותר בארץ", הוא מפרט. "יש בה מיני חי וצומח רבים מאוד וכן גם ניתן לערוך ממנה תצפיות על ים המלח. לצערי, התצפיות ממחישות שקו החוף נסוג ביותר מקילומטר בעקבות ההתייבשות, ולכן כיום כמעט אי אפשר להגיע מעין פשחה אל חוף הים".
ד"ש מהבריטים
יש לברנשטיין גם סדרת תמונות מפתיעה, שהוא צילם באזור פחות מוכר בצפון ים המלח שנראים בה מים הצבועים בכתום־חום. "הגעתי לשם בעקבות תמונה שראיתי שמישהו צילם, שבה נראה קו חוף כתמתם. רק כשיצאתי מהאזור ראיתי שהמקום אסור לכניסת אזרחים, בגלל חשש משדה מוקשים. מסתבר שזהו שטח אדמה סמוך לים המלח, שבמשך שנים שימש לאגירת תחמושת ואמצעי לחימה. ההשערה היא שהמים באזור נצבעו בכתום בשל החלודה של כלי הנשק.
"כשניסיתי לקרוא על הנושא הבנתי שיש דעות שונות לגבי התקופה שבה הוטמנו אמצעי הלחימה בים המלח. יש שטוענים שמדובר בימי מלחמת העולם השנייה, אז השליכו הבריטים מאגרי תחמושת לים, וכעת הם מתגלים כתוצאה מירידת המפלס, מנגד כשצילמתי את התמונות ראיתי אמל"ח שמופיעות עליהם מילים בעברית. כך שהחידה נותרה בלתי פתורה".
היה היה פה ים
לאורך ההצצה בתמונות ליוותה אותנו תחושת התפעמות גדולה, ובתמונות האחרונות התחלפה תחושה זו במועקה, שכן קשה להישאר שווי נפש אל מול תמונות שמתארות אדמה בקועה וים שהולך ומתכווץ.
"מזג האוויר החם, ההתאיידות הטבעית וכן המפעלים הרבים שבאזור גורמים לכך שמפלס ים המלח יורד בכל שנה במטר, וכך קו החוף נסוג", נוקב ברנשטיין בנתונים הקשים. "אלו הן עובדות מעציבות מאוד, שכן מדובר באמת במקום ייחודי שאין בעולם אף מקום אחר שדומה לו. באופן אישי אני מסתכל על כל מה שנראה בתמונות כל כך יציב וחזק, אבל יודע שבשלב מסוים עלולים להיפתח בולענים והכל יקרוס, שלא לדבר על כך שקו החוף ימשיך לסגת, ובכך ניפרד מהרבה מהמראות היפים שיש לנו כיום.
"נוסף על כך יש גם הפסולת שאנשים משליכים והיא יוצרת מפגע אקולוגי קשה. באחת התמונות שצילמתי נראות כמויות ענק של אשפה שמגיעות מנחל קדרון, מאזור ירושלים. הכל נסחף לקו החוף של ים המלח. למעשה, כבר כעת אני יכול לומר שחלק מהתמונות שצילמתי הן 'תמונות פרדה', שכן הנופים שבהן כבר השתנו לבלי היכר ולא ישובו עוד לעולם".
מה עובר על צלם שבמשך חודשים פוסע לבדו בקו החוף?
"אני מתפעם מהיופי ולא מפסיק לחשוב על הקסם המיוחד שיש בים המלח, שאנשים פשוט לא מכירים ולא מודעים לו. הציבור לא יודע שהמקום הזה מרהיב והממשלה לא משקיעה משאבים כדי להנגיש את האזורים לציבור, בין היתר בגלל סכנות הטבע שקיימות בו. אני מבין את החשש, אך הנופים והמראות המרהיבים נכחדים משנה לשנה, וחבל כל כך שרובנו בכלל לא מכירים את המקומות האלו ולא מבקרים בהם".
הוא מבקש להעביר את המסר: "מגיעים לים המלח תיירים מכל העולם, אך דווקא אנחנו, הישראלים, לא מספיק מבקרים בו, וחבל כל כך. זהו ים מרגש ומיוחד, ויש בו תופעות טבע מדהימות שאין בעולם כולו. נכון שיש אזורים רבים שאליהם אסור להגיע ומקומות שלא רצוי להתקרב אליהם, אבל יש כל כך הרבה מה לנצל בו. בואו נהנה ממנו לפני שיהיה מאוחר מדי".
