שבועות ספורים אחרי הניצחון המוחץ בבחירות, יו"ר לשכת עורכי הדין מתחייב בריאיון בכורה ל'משפחה':
בשלהי העשור הקודם של המילניום עו"ד עמית בכר עוד כיהן בפרקליטות המדינה כתובע בכיר. כתבי האישום שהגיש, הראיות שהציג, שלחו לא מעט מפורסמים אל מאחורי סורג ובריח. ארבע שנים אחרי שחצה את הכביש ועבר לעמדת הסנגור, יביס את ותיקי ומנוסי לשכת עורכי הדין וייבחר לעמוד בראשה. עכשיו הוא נערך לנהל את קרב הישרדותה עם שר משפטים נחוש וקואליציה שלא רואה בעין יפה את תבוסתו המחפירה של מועמדה | הקטגור שנעשה לסנגור
ארבעה חודשים חלפו מהרגע שבו עמית בכר החליט לקפוץ ראש למים ולהתמודד על ראשות לשכת עורכי הדין.
נקודת הזינוק פגשה אותו בעיצומה של מחאה נגד הרפורמה המשפטית. או כפי שהוא מקפיד לכנותה: ההפיכה המשטרית.
בחסות ההתנגדות לה, ההערכה הייתה שסיכוייו לזכות טובים. אבל את עוצמת הנוקאאוט שחטף יריבו אפי נווה – לא הוא ולא איש ממקורביו חזה.
חותר למגע. עו"ד בכר (צילום: אלחנן קוטלר)
התורים שהלכו והתארכו בכניסה לקלפיות סיפרו את סיפורה של מדינה חצויה, הנאבקת על צביונה של טריטוריה צפופה. ביום חמסין, כשהשרב מכה בעוצמה על ראשיהם, יצאו עשרות אלפי פרקליטים מלשכותיהם הממוזגות וביקשו לממש את הצבעתם. המספרים שפורסמו למחרת היום שיקפו לציבור הישראלי את העתיד לבוא עלינו בבחירות המוניציפאליות הקרובות.
בכר מתנגד לדיכוטומיה. הוא משוכנע שהציבור הישראלי פחות חלוק משנדמה. לתפיסתו, רובו המכריע מתנגד לשינויים הרדיקליים בעיניו, העתידים לבוא לפתחו של המחוקק במושב החורף הקרוב.
נפגשנו השבוע בלשכתו. עשרות פרקליטים נכנסים ויוצאים, דלתות נסגרות ונפתחות, מסדרון שוקק אנשי מנהלה. לשכת עורכי הדין מעולם לא הייתה פופולרית יותר. העלייה לרגל ללשכת היו"ר מלמדת על מה שהפכה להיות בצוק העיתים. אבל עם העדנה באה גם ההתנגדות החריפה. באוויר מרחף איום הקואליציה לעקר את סמכויותיה. במיוחד: להדיר את נציגיה מהוועדה למינוי שופטים.
המחוקק שהעניק לה בשנות ה־50 מעמד סטטוטורי, לא העריך את מוטת השפעתה בעניינים נפיצים שכיום ניצבים בדיוק על השבר החציוני שקורע את החברה הישראלית. כעת, משהתברר כוחה של הלשכה להכריע בנושאים הרי גורל, שרים בכירים פועלים לנטרלה מכוחה.
בכר לא חושש. הוא משוכנע שהמהלך ייבלם. בלשכת רה"מ או בלשכתה של הנשיאה חיות. עד אז הוא מגויס אבסולוטית לבלום את מה שלתפיסתו הוא איום קיומי על מדינת ישראל. בין לבין ותוך כדי הוא מנהל את ענייניה השוטפים של לשכת עורכי הדין: כללי אתיקה, קליטת מתמחים, השתלמויות ומלחמה מתישה על אוורור העומס בבתי המשפט.
על שולחנו מונחת משימה חשובה: מינוי שופט חרדי. "הציבור נותן את אמונו במערכת המשפט כשהוא רואה גיוון", הוא מסביר, "שופט חרדי הוא משהו שעוד לא הגענו אליו ואני מחויב לפעול כדי שיתממש".
עוד נשוב לסוגיה החרדית. עכשיו רפורמה על הפרק. מדויק יותר: סרבנותם של טייסים בחיל האוויר להמשיך בפעילותם. בכירים אומדים את מספרם בכ־50%. הכשירות, הם מתדרכים, נפגעה קשות. אחריתה, מי ישורנה.
בכר מבקש לדייק: "זאת איננה סרבנות", הוא פוסק. "מדובר באנשים שהפסיקו התנדבות. הם אינם משרתים בקבע או בסדיר. אלו אנשים שעוזבים משפחות ומתנדבים מדי שבוע לצאת לפעילות מסכנת חיים".
בסדר, אמרתי, לא סרבנות, אבל האם מקובל עליך שלובשי מדים יבקשו לכוף על הדרג המדיני את השקפתם רק בגלל שנתון בידיהם מנוף לחץ מאיים? האם הגיוני שממשלה דמוקרטית תהיה שבויה בידי אנשי צבא?
"יש לא מעט נימוקים הגיוניים שהם נושאים עימם", טען. "אני לגמרי מבין את המצוקה הכפולה שהם נמצאים בה. כשהם רואים שלנגד עיניהם מתהווה מדינה לא דמוקרטית, יש להם קשיים מוסריים.
"מכולם", אמר, "אבחר להתייחס לטיעון המשפטי. מה עושה טייס? הוא עולה למטוס קרב ומבצע פקודות מעבר לקווי האויב, תוך לקיחת סיכון כבד וממשי שייפול בשבי, אולי חלילה ימות ומשפחתו תהיה אומללה לנצח. כשהוא מסיים את השירות הסדיר שלו הוא הופך להיות איש מילואים. פעם בשבוע הוא טס ובמקביל ממשיך בשגרת החיים. כשהוא רוצה לצאת עם המשפחה לחו"ל, הוא יודע שלא יעצרו אותו בגלל שהפציץ בית בעזה. אתה יודע למה? מכיוון שהעולם מכיר בעצמאותה של מערכת המשפט שלנו. הוא סומך עליה.
"אנחנו חיים במציאות מטורפת. הטייסים שלנו מסכנים את חייהם. הם מוכנים ומתנדבים לעשות זאת מפני שהם יודעים שהפקודה שקיבלו נועדה להציל את חייהם של אזרחי מדינתם. לפעמים, לצערנו, כשהם מנחיתים פצצה בגובה 30,000 רגל על בית של מחבל, נהרגים גם חפים מפשע. מה שמציל אותם אחר כך מתביעות במשפט הבין־לאומי זאת מערכת המשפט שלנו. אם היא תצטייר כלא עצמאית, וחמור מכך אם תהפוך באמת ללא עצמאית, ההסברים המשפטיים שנעביר למוסדות הבין־לאומיים לא יתקבלו. החוזה בין הטייסים למדינה הוא שמערכת המשפט שלנו תגן עליהם.
"האנשים האלה נמצאים במצוקה גדולה. ברגע שהמדינה הופכת את הרשות השופטת לבלתי עצמאית היא מסירה מהם דה־פקטו את ההגנה. כמו כן, כשאותו טייס משגר טיל לעבר אוכלוסייה אזרחית במטרה לנטרל מפגעים, הוא יודע שמי ששלח אותו עומד בראש מנגנון דמוקרטי חזק. כשצצים לו ספקות בעניין, שהולכים ומתחזקים, הוא לא מוכן יותר לבצע פקודה שיש לו ספק לגביה אם ניתנה ממניעים טהורים או משיקולים זרים. זאת הרי הבעיה של הנהגה שאיננה דמוקרטית".
ולפגוע בביטחון המדינה זה סביר בעיניך? כבר כעת יש דיווחים על פגיעה קשה בלכידות ובכשירות.
"זו הטרגדיה האיומה של מהלכי הרפורמה. הם שומטים את הבסיס מתחת לחוסן הלאומי. גם במישור הביטחוני וגם במישור הכלכלי. אנחנו מייצגים תאגידים בין־לאומיים גדולים. אף עורך דין ישראלי לא הציע להשקיע במדינה שהוא לא סומך על מערכת המשפט
"אם מחפשים שינוי, שיתחילו באזרח הקטן". בראיון ל'משפחה' (צילום: אלחנן קוטלר)
שלה. חד משמעית".
אבל זו נבואה שמגשימה את עצמה. העולם יושב ומתבונן בטייסים ומבין: פעולות צה"ל אינן לגיטימיות. זה נותן לגורמים בין־לאומיים קייס לתבוע קצינים וחיילים עוד לפני שעצמאות מערכת המשפט נפגעה הלכה למעשה.
"האחריות היא תמיד על המנהיגות", השיב. "הממשלה צריכה להתעשת ולהפסיק את הנזק הזה. אתה צודק שישנה כאן בעיה".
למה להקדים החלטה לחקיקה?
"הפתרון הוא אחד: שהממשלה תחדל מהשסע הזה, תפסיק את המהלכים המשפטיים האלו ותחזור לתקן את מה שצריך לתקן בתוך החברה.
"יש כל כך הרבה אתגרים פנימיים שהממשלה צריכה להתמקד בהם. על זה היא נבחרה וזה מה שהיא מכרה לציבור. בליכוד לא תמצא את הרפורמה במצע, זה לא מה שהם אמרו לציבור. הם אמרו שיילחמו בפשיעה, הבטיחו להדביר את יוקר המחיה, לפתור את משבר הדיור, זה מה שאמרו לציבור. שיעשו את זה.
"הממשלה הזאת היא ממשלה לגיטימית. היא הממשלה שנבחרה. אבל תעשו מה שמחזק את החברה לא מה שמפורר אותה".
גורר רגליים
זה זמן מה שיו"ר הוועדה לבחירת שופטים, הלא הוא שר המשפטים יריב לוין, מסרב לכנסה. עד כה לא התקבלו נימוקים לדחיינותו, אבל לא צריך להתאמץ הרבה כדי לנחש: ניצחונו של בכר מבטיח רוב לבחירת שופטים שאינם לרוחו.
לוין גורר רגליים, דוחק את הקץ. במקביל הוא שוקד על הגשת החוק לשינוי הרכב הוועדה. בשבועות הקרובים יתכנסו שופטי העליון ויתבקשו להכריע בעתירות שהוגשו ומבקשות לכוף על שר המשפטים לכנס לאלתר את הוועדה. גם לשכת עורכי הדין הצטרפה לאחת העתירות.
בשיחות סגורות לוין כבר אומר שגם אם בג"ץ יורה לו לכנס את הוועדה, היא תתכנס בעיתוי המתאים. או כפי שאמר לא מזמן בהקשר אחר: "הנשיאה חיות מוזמנת עם משמר בתי המשפט לבוא ולממש את החלטתה".
בכר רואה בסרבנותו של לוין מהלך אטום. שלא לומר איום. "יש בישראל חוסר עצום של שופטים. בגלל שהוועדה לא מתכנסת לפני בחירות אנחנו במחסור חריף. בקרוב מאוד יפרשו שופטים והקטסטרופה תתעצם. הדבר גורם להתמשכות הליכים, לעינוי לאזרחים.
"לוין קיבל לידיו פיקדון ועליו להפעיל אותו. זאת חובה משפטית ומוסרית שלו כלפי אזרחי מדינת ישראל. הוא רוצה לשנות את ההרכב, בוא נדון בזה אם אפשר או אי אפשר. אבל כל עוד שהוא לא שינה את ההרכב – ואני מקווה שהוא לא ישנה – את הוועדה חייבים לכנס".
אבני היסוד
של השיטה
יש לא מעט בדיון בטענות המתנגדים לתוכנית לוין. חרף זאת קשה להבין מדוע מה שהיה ברור לראשי ממשלות קודמים שייצגו את המחנה הליברלי – אינו ברור למייצגיו כיום. דברי הימים עמוסים בקטטות רחוב שהתנהלו בין רשויות האכיפה והשיפוט לראשי הממשלה. רבין המנוח מול אהרן ברק, פרס ושמיר מול יצחק זמיר. ועוד.
רוצה לומר: לאורך השנים שני המחנות הפוליטיים בישראל טענו ללקונות הקיימות במבנה מערכת המשפט. והשאלה הנשאלת היא, אם לא – מה בעצם כן. כל הצעה שמובאת לדיון נהדפת בידי האופוזיציה שחוששת מראשי המחאה.
את השאלה הזאת אני מפנה עכשיו ליו"ר לשכת עורכי הדין, עמית בכר, שלפני מעברו לשוק הפרטי היה 13 שנה בפרקליטות. האם אין לקונות הדורשות תיקון?
"כל מערכת ציבורית צריכה שינויים והתפתחות", אמר, "זה נכון לגבי צה"ל, זה נכון לגבי מערכת החינוך שלנו, זה נכון לגבי מערכת הבריאות וזה נכון גם למערכת המשפט. אף גוף לא חסין מביקורת ואף גוף לא חסין משינויים.
"כפרקליט בעבר אני מכיר היטב גם את החולשות של המערכת. אני יודע איפה צריך לשפר את מערכת המשפט ואני יכול גם למנות חלק מהדברים.
דרוש דיאלוג ישיר. לוין ונתניהו (צילום: פלאש 90)
"כאן צריך לשנות מהיסוד את כללי המשחק. לא לשפר, אלא לקחת את אבני היסוד של השיטה ולהפוך אותן בהליך שהוא מעין כתיבת חוקה המדינה שלנו לא התפתחה עם חוקה כתובה מטעמים פוליטיים, היסטוריים, שנוגעים למתחים בין חילונים לחרדים, בעיקר בתקופת בן גוריון.
"הדמוקרטיה שלנו התפתחה בלי שתהיה לנו חוקה. אין לנו הרבה מאוד מההגנות על זכויות אדם ועל זכויות מיעוטים שקיימות בדמוקרטיות אחרות ובשיטות אחרות. מה שכן התפתח הוא יותר מנהיגות טבעית. ראינו אותה אצל מנחם בגין, אצל ז'בוטינסקי. הם הכירו בעליונות של בית משפט להיות הפוסק האחרון והמגן של השיטה הדמוקרטית".
אבל איך זה אפשרי במדינה דמוקרטית? איך ניתן להפקיד בידי שופטים שלא נבחרו בידי רוב דמוקרטי את היכולת להיות הפוסקים האחרונים?
"כי במבנה החוקתי שלנו אין שום בעיה ל־64 ח"כים להגיד מכוח הרוב הפרלמנטרי: הבחירות הבאות יהיו בשנת 2040. ואם חוק רגיל לא מספיק, אז נעביר בחוק יסוד שהבחירות יתקיימו כל ארבעים שנה עגולות. מי יכול למנוע מהם? הרי הם הרוב. ברור לכולנו שזו לא דמוקרטיה. לכן התפתחה במדינת ישראל התפיסה שמי שמגביל ומגן על הזכויות ועל המשטר הוא בית המשפט העליון. את הדבר הזה רוצים לשנות.
"אתם רוצים לשנות? תתחילו בטיפול בעומס בבתי המשפט, בשמירה על זכויות נאשמים. אנחנו שומעים כולנו על תיקי האלפים, תיקי נתניהו. אחד מהיסודות החשובים של קו ההגנה שם מתחילת המשפט הוא נושא של הגנה מן הצדק. כל מיני טענות שמקובלות במשפט שלא עוסקות בשאלה אם האדם עשה את מה שהוא עשה, אלא אם הפרוצדורה היא נכונה. בית המשפט פוסל ראיות ויכול גם להביא לזיכוי במסגרת הטיעון להגנה מהצדק. כל מי שרוצה בטובתו של ראש הממשלה נתניהו יודע לצטט את כללי ההגנה מן הצדק. אתה יודע מי הכניס את זה לדין הישראלי? בית המשפט. ומי בבית המשפט? האגף שנקרא הליברלי. בראשו דורית בייניש שהכניסה זאת בפסיקה.
"המחוקקים לא התעסקו בזה מעולם. היא הגיעה עם פסיקה שאמרה שאם המשטרה הוציאה הודאה שלא כדין אפשר לפסול עם זה ראיות ואפילו להביא לזיכוי. את הדברים האלה היה צריך לחזק בחקיקה. זו למשל רפורמה טובה, אמיתית. נתניהו במשפטו נהנה ממנה מכוח פסיקה ולא מכוח חקיקה.
"מי שרוצה להתעסק ברפורמות ושינויים, היה צריך ללכת בכיוונים האלה של לחזק בחקיקה את ההגנה על זכויות נאשמים וחשודים, וגם להסדיר קיצור זמן של התמשכות הליכים פליליים.
"הזכרנו את משפט נתניהו. עד המדינה, ניר חפץ, סיפר שהוחזק במשך שבועיים בתא מעצר עם פשפשים בתנאים קשים. מה הדבר העצוב, שהם לא שפכו במיוחד את הפשפשים בשביל ניר חפץ. אלו תנאי הכליאה של כל חשוד במדינת ישראל. זה הדבר הדרמטי. אתם רוצים למנוע מחשודים שנמצאים עצורים לתת הודאות שאולי יש חשש שחלקן הודאות שווא? הממשלה רוצה למנוע את זה? הדבר הראשון הוא קודם כל לשפר את תנאי הכליאה במדינת ישראל. זה הדבר המיידי שהיה צריך לעשות. זה נכון מבחינה מוסרית וזה נכון גם מבחינת אכיפת החוק.
"מי שרוצה רפורמה אמיתית היה מקדם את הדבר הזה לפני שהוא מתחיל להאשים ולהגיד שבג"ץ הוא דיקטטורה ולשנות את ערכי השיטה. את ערכי השיטה צריך לעשות בהסכמה, אין שיטה שחסינה משינויים, אפשר לשנות, אבל כללי משחק קובעים ביחד או שלא עושים בכלל.
"מישהו פעם אמר שהפרקליטות חסינה מביקורת? אני לא! מישהו פעם אמר שמערכת המשפט אין בה בגלל המבנה שלה, אנשים שמורשעים לשווא? אני לא אומר דבר כזה. האם אנחנו חייבים להשקיע עוד ועוד מאמצים שהמערכת תיתן את הפסיקות הכי צודקות – לא בגלל שהשופטים לא טובים אלא בגלל שהם עמוסים כי הם עייפים והם לא מצליחים לעמוד בעומסים? – חייבים. כלום מהדברים האלה לא נמצא ברפורמה".
חזרנו לעילת הסבירות. הסברת באופן מרשים את הבעייתיות הקיימת במתן כוח אבסלוטי בידי הרשות המחוקקת והמבצעת. ועדיין, קשה להשלים עם העובדה שבשמה בית המשפט יהיה הפוסק האחרון בכל דבר ועניין. זה לא סביר. בוודאי שאין לו סמכות לבטל חוק יסוד שאהרן ברק עצמו ראה בו כחוקה. וחוקה הוספתי, חסינה בכל מדינה שבה היא קיימת מפני ביטולה.
"שיטה דמוקרטית", אמר בכר, "בנויה מהרבה מאוד רבדים. החל ממסורת דמוקרטית, כיבוד וציות של האזרחים והממשלה לחוק, הגנות של זכויות אדם. לכל שיטה משפטית, גם לשיטה האמריקאית גם לשיטה הבריטית וגם לשיטה האירופית יש מגוון של הגנות על המבנה של המשטר. בישראל, כמעט אף אחת מההגנות הללו אינן קיימות.
"ניקח למשל את האמריקאים. הפרדת הרשויות שם היא הרבה יותר חזקה. קיימים שני בתי קונגרס ולא בית אחד ויש ביקורת בבתי קונגרס כי הסנט אחראי על שמירת החוקה. אתה יודע כמה שינויים נעשו בחוקה ביותר משלוש מאות השנים של היסטוריה אמריקאית? לדעתי 27. בישראל יש הרבה מאוד חוקי יסוד. כל רוב מקרי או זמני בכנסת יכול להגיד: אני מחוקק את זה כחוק יסוד ואי אפשר לבטל. זה לא עובד ככה. חוק יסוד איננו חוקה. נקודה.
"מישהו שאל את עצמו פעם מי נתן את הסמכות לרוב מזדמן לחוקק חוק יסוד ולראות בו חוקה? אני לא מדבר על הרוב של הקואליציה הנוכחית, בכלל, רוב הוא תמיד רוב מזדמן שנחתך ביום שיש בחירות. מי אמר שדווקא לאלה יש סמכות לקבוע את החוקה לכולם? חוקה היא דבר שאמור להחזיק שנים קדימה. מי קבע שלאלה שבאו ביום הבחירות הזה יש סמכות לקבוע את החוקה של מדינת ישראל לעשרות השנים הבאות?
"השאלות הללו הן שאלות עמוקות. אם אותם 64 יקבעו שהחוקה היא שתושבי תל אביב לא יוכלו להצביע בבחירות, גם אז תאמר לי שזאת חוקה שאי אפשר לבטל אותה? או אם תתקבל חוקה ברוב קואליציוני שאומרת שהבחירות הבאות יהיו בשנת 2050, ברור ל
הביס את יריבו. בכר בהצבעה ליו"ר לשכת עורכי הדין (צילום: פלאש 90)
חלוטין שזה בלתי אפשרי. רוב מזדמן בכנסת לא יכול לעשות כל דבר שעולה על רוחו. לכן השיטה שלנו בנויה מאיזונים ובלמים, ולכן בית המשפט הוא זה שצריך לשמור כאן על המבנה הזה".
ומנגד, בכל רגע נתון יכולים שופטים לבוא מכוח הטיעון הזה ולומר: חוק יסוד איננו חוקה ולכן נבטל את מה שאתם המחוקקים חוקקתם?
"תבדוק בבקשה בראייה היסטורית כמה חוקים בוטלו ואם בית המשפט מרוסן. אם מחפשים פתרון אמיתי לסוגיה הזאת הוא עובר רק בהסכמה ציבורית רחבה. אם ניתן להגיע לחוקה, טוב, אם לא ניתן – יש לגבש את חוק יסוד: החקיקה שקובע איך מחוקקים חוק יסוד, מה הכללים של הביקורת השיפוטית של בית משפט על הכנסת.
"המחוקק מעולם לא קבע מהם הכלים הסטנדרטים המשפטיים שיש לבית המשפט לבקר שרים. הרי ברור לנו שצריך ביקורת של בית משפט. כשאומרים לא תהיה סבירות, מה כן? האם מישהו מהמעונינים ברפורמה התעסקו בדבר הזה? זה מחדל קודם כל של הרשות המחוקקת לדורותיה, של שרי המשפטים לדורותיהם שהזניחו את הדבר הזה. אי אפשר לבוא ביום אחד ולהגיד: עכשיו אני קובע איך ייראה המשטר הישראלי. זה לא חוקתי".
החרדים בלשכה
באופן מפתיע, למרות תמיכתה האקטיבית של הקואליציה במועמדותו של אפי איתם לראשות הלשכה, רבים מהפרקליטים החרדים תמכו בעמית בכר. חלקם עשו זאת משיקולי מוסר וערכים, אחרים מטעמים פוליטיים ועוד אחרים מהיכרות אישית.
לצידו של בכר מכהנים בתפקידים בכירים בלשכה עורכי דין חרדים. אחד מהם הוא עו"ד מנחם מושקוביץ, העומד בראש ועדת האתיקה. את ראש הלשכה זה לא מספק. הוא משוכנע בכל ליבו שהתפיסה החרדית חייבת לבוא יותר לידי ביטוי במערכת המשפט על גווניה ומחוזותיה. שופט עליון חרדי הוא כמובן הפסגה (כמובן, בכפוף להסכמת גדולי הדור למהלך מעין זה), אבל קודם לכן הוא רוצה יותר דומיננטיות של פרקליטים חרדים בלשכה. "היכולת הלימודית שלהם, שליטתם במשפט העברי, הן נכסי צאן ברזל. יש הרבה מה להיעזר בהם. בעולם המשפט יש להם יתרון אדיר.
"אם הדיאלוג על גיוון השופטים בעליון היה מתקיים בין שר המשפטים לבין מערכת המשפט ולשכת עורכי הדין, אני בטוח שלא היינו מגיעים למשבר הזה. היו מוצאים בוודאות את הרכב השופטים המתאים והמגוון".
ומה הלאה?
בקרוב יתכנסו שופטי העליון וידונו בעתירות המבקשות לפסול את החוק לביטול עילת הסבירות. עם הכרעתם נדע אם ניקלע למשבר חוקתי שכדוגמתו לא היה.
בכר תולה יהבו בסיעות החרדיות. "אני עוקב אחרי הח"כים החרדים ומתרשם מאוד. אני מציע לציבור לעקוב אחרי הזהירות שלהם, היא מוצדקת. מי יודע, אולי מהם תבוא לנו הישועה והדברים ייעצרו רגע לפני. משבר חוקתי וכאוס חברתי לא ישרתו אף אחד. הם ירסקו את מה שבנינו פה 75 שנה".
