מי שאמר שהעולם שייך לצעירים, כנראה היה אז צעיר מאוד. סביר להניח שכשהוא התבגר קצת הוא גילה את היתרונות שיש דווקא לבני הארבעים-חמישים ומעלה, אלא שאז כבר לא היה דחוף לו לצעוק את זה לעולם | מרתק לגלות שבאמצע החיים מתחוללים שינויים פיזיים של ממש במוח שלנו, ונפתחות בפנינו הזדמנויות שלא היו לנו בעבר. כדאי להכיר את יתרונות הגיל כדי לדעת מה יכול להתחיל דווקא עכשיו | גיל ושמחה
את לא מבינה מה קרה לי בשבוע האחרון”, שחה לי חברה טובה ובעיניה ניצוץ ששמור למי שגילתה תגלית מרעישה. “מצאתי את עצמי יוצאת מהבית לקניות מדי יום, בכל פעם עם ילד אחר. קניתי שטיח חדש לכניסה, מגפיים לבן השלוש, סריגים מפנקים לעצמי, ואפילו מכשירי כתיבה שתמיד חסרו לילדה בכיתה א’ ואף אחד לא זכר לקנות לה. פתאום שום דבר לא הרגיש כמו מטלה כבדה”.
היא צחקה במבוכה לנוכח מבטי התוהה. “אני יודעת, נשמע מצחיק להתרגש מקניות, אבל זו האמת: מאז שנולדו הילדים, תמיד הייתי ‘ההיא שחייבת להישאר בבית’. תקופות מיוחדות, עייפות מהעבודה, עייפות מהמטלות באופן כללי. בקושי היה לי כוח לנעול נעליים, שלא לדבר על לצאת מהדלת. ופתאום? משהו נפתח. זה לא רק כי התינוק האחרון כבר גדל, אני מרגישה שזה הרבה מעבר לזה. זה הפילאטיס שהתחלתי, הקורס לעיצוב בלונים שאליו הלכתי, לא כדי לעבוד בתחום, אלא פשוט בשביל הנפש, והפאה שעיצבתי מחדש אחרי עשור. אני מרגישה שגיליתי את העולם ואת עצמי מחדש”.
אותה חברה, שנמצאת אי שם בשנות הארבעים לחייה, היא ממש לא היחידה, אלא מייצגת תופעה רחבה של נשים שמגלות שדווקא בגיל הזה החיים רק מתחילים.
“ברוכות הבאות למחצית השנייה של החיים”, אומרת ד”ר לואן בריזנדיין, נוירופסיכיאטרית ומדענית מאוני’ קליפורניה ומייסדת המרפאה למצבי רוח לנשים.
לדבריה, המחקרים הנוירולוגיים האחרונים חד-משמעיים: בתחילת המחצית השנייה של החיים, המוח הנשי עובר ‘עיצוב מחדש’ לטובה. זוהי תקופה של עוצמה חדשה, צלילות יוצאת דופן ומשמעות עמוקה – למי שרק תשכיל לאמץ אותן.
אם גם אתן מוצאות את עצמכן בנקודת הזמן הזו, כשאתן תוהות לאן נעלמה העייפות ואילו פסגות עוד מחכות לכן, הגיע הזמן להיכרות מחודשת עם היכולות המיוחדות ששמורות רק לגיל הזה.
מה אני רוצה מהחיים
“בילדותנו שואלים אותנו מה אנחנו רוצות להיות כשנגדל”, מסבירה ד”ר בריזנדיין בספרה רב המכר ‘את, במיטבך’, “וככל שחולפות השנים אנחנו יכולות להשיב על כך בביטחון רב יותר. אצל רבות מאיתנו זה התממש בנישואין, בגידול ילדים, בעבודה מחוץ לבית או בתוך הבית, ועוד. כל כך הרבה מזה עבר במהירות מסחררת. כל כך הרבה עדיין מושך אותנו למלא תפקידים מסוימים, במיוחד בכל הנוגע לבנים ובנות, נכדים ונכדות. אבל זה הזמן לשאול את עצמנו מי אנחנו רוצות להיות מעתה – בשנים הקרובות ובאלו שיבואו אחריהן.
“הרי מחכות לנו עשרות שנים אחרי מה שנקרא ‘גיל המעבר’, ומי אנחנו רוצות להיות לאחר שנגיע למלוא שנותינו? האם אנחנו רוצות חיים מלאי מטרה ומיקוד ללא קשר לתקופת החיים הקודמת, או להמשיך לשקוע במה שעשינו? האם אנחנו מחפשות שינוי או שאנו רוצות להישאר במקום שאנו נמצאות בו?
“כשפתחתי את המרפאה למצבי רוח לנשים”, מספרת ד”ר בריזנדיין, “עשיתי זאת כדי לקבל בין היתר תשובות על השאלות האלו, ואני מרותקת לתשובותיה של כל אחת מהנשים שאני פוגשת שם. מתברר שככל שאנחנו מגיעות לאמצע החיים, ואף עוברות אותו, כך אנו מצליחות לייצר לעצמנו דימוי עצמי חדש, לגלות את האני האותנטי שלנו ולממש את ההזדמנות החדשה שלנו”.
לדבריה, יש לכך גם הסבר פיזיולוגי, שכן בשנים אלו מתחולל שינוי פיזי של ממש: המוח הנשי עובר תהליך שבו רשתות הקשר בין תאי העצב משתנות. אם בעשורים הקודמים המוח היה מגיב אוטומטית לכל צורך של הסביבה, הרי במחצית השנייה של החיים ה’אנטנות’ הללו מתחלפות בחיבורים של עוצמה, ביטחון עצמי ויכולת מיקוד גבוהה. זהו רגע שבו מתאפשר לאישה להפסיק לשאול “מה צריך?” ולהתחיל לשאול “מה אני מסוגלת?”
“עקבתי אחרי ההתפתחויות המדעיות”, מספרת ד”ר בריזנדיין, “וגיליתי שהשלב הזה הוא הזדמנות לממש חוכמה, עוצמה וחוסן נפשי שהכינו אותנו לקראתם לאורך כל חיינו. בתקופה זו מאפשר המוח, ממש מבחינה מדעית, ליצור שינוי במסלול, מה שמאפשר לנו ליצור תחושת עצמיות חזקה ובטוחה יותר, ולהפוך את החוכמה שנובעת מחיים שלמים של חוויות למציאות נוירולוגית”.
הגיע הזמן
מי שפוגשת מקרוב את הנשים שמגיעות לגיל זה היא ד”ר חנה קטן, רופאת נשים, מומחית בכמה תחומים, גם ברפואת נשים מתבגרות. “כשמגיעות אלי נשים שחצו את גיל ארבעים, אני שמה לב שהן בדרך כלל מודעות ומחוברות יותר לצרכים שלהן”, היא מציינת. “זו תקופה בחיים שבה נשים מתפנות יותר להסתכל על עצמן. לפעמים זה בבחינת ‘יוסיף דעת יוסיף מכאוב’, אבל בדרך כלל זה מתוך כך שהן באמת חכמות יותר, מבינות דבר או שניים, ומודעות לחשיבות הקריטית של בדיקות תקופתיות ומעקב אחר בריאותן. אפשר לומר באופן חד משמעי ששימת הלב הזו וההתבוננות הפנימית, מגיעות דווקא בשלב זה של החיים”.
המודעות באמת תורמת לבריאות טובה יותר?
“ברור שהכל בידי שמיים, אבל מוטלת עלינו חובת ההשתדלות, וכאשר אישה מודעת יותר לעצמה, היא תצליח יותר לדאוג לבריאות שלה. וכן, בגיל הזה אני פוגשת לא מעט נשים שכאשר אני שואלת אותן: ‘למה באת?’ הן משיבות שאין להן תלונה מיוחדת – הן רק רוצות לערוך בדיקות תקופתיות ולוודא שהכל תקין. תראו לי אישה בת שלושים שתגיע לצורך כזה. זה בדרך כלל לא יקרה, כי יש צורך בבשלות מסוימת.
“זה כמובן מבורך מאוד. בכל הרצאה שאני מוסרת ובכל הספרים שכתבתי, אני תמיד ממריצה את הנשים לקבוע תור אצל הרופאה, לשבת ולשאול: ‘דוקטור, יש בדיקות שכדאי שאעשה? יש הדרכות מסוימות שכדאי שאהיה מודעת להן?’”
האם אישה שעד גיל ארבעים ואפילו יותר לא השקיעה מספיק בעצמה, יכולה פתאום להחליט שהיא מתחילה שגרת חיים בריאה ונכונה? זה לא מאוחר מדי?
“ברור שלעולם לא מאוחר. מעבר לבדיקות המומלצות בגיל זה, זהו זמן מצוין לאמץ שגרת חיים בריאה, הכוללת פעילות גופנית קבועה, פעילות אירובית וכל מה שקשור לסיבולת לב-ריאה, וגם תרגילי כוח וגמישות, והכי חשוב – לשמור על קביעות ולא לוותר.
“ההמלצה שאני תמיד נותנת לנשים לגבי פעילות גופנית היא לשתף גם את הבעל, גם כי הוא כבר מתבגר וצריך את זה, וגם כי ברגע שעושים דבר מה ביחד – מקפידים עליו יותר.
“גם בנושא התזונה חשוב מאוד להשקיע, וכיום יודעים שתזונה ים תיכונית מומלצת במיוחד. כדאי גם לשמור על המשקל, לא בצורה קיצונית, אך לתת על כך את הדעת. וכן, גם שינה חשובה מאוד – בין שבע לשמונה שעות ביממה. כל זאת לצד הורדת מתח, ויותר התמקדות באמונה ובביטחון, יותר התעסקות עם תפילה, חברה ודברים שמעמיקים את החוסן”.
מעסיק אותן מחדש
גם בנושא התעסוקה, מתברר שלעיתים קרובות מחכים לאישה העובדת חיים חדשים דווקא בשנותיה המתקדמות. על פי ספרה של ד”ר בריזנדיין – סקרים שנעשים בארה”ב מוכיחים כי נשים בנות חמישים ומעלה פותחות עסקים חדשים בקצב גבוה יותר מכל קבוצה אחרת, מציעות הזדמנויות לאחרות ונהיו לכתפיים הכלכליות והטיפוליות שעליהן עומדת האומה האמריקאית.
“אני עשיתי שינוי מקצועי בגיל קרוב לשישים”, מספרת אלישבע לרנר העוסקת באבחון והכשרה לחיים, מנהלת ‘מרכז תגלית’ שבו היא מעבירה קורסים וסדנאות בנושאי שפת גוף ומורפולוגיה. “עד אז הייתי בטוחה שאני עוסקת במקצוע הכי טוב בחיים, אבל התברר שלא. הלכתי ללמוד את נושא האבחונים, והקמתי עסק שמיום ליום ממשיך להתפתח, ברוך השם.
“בעבודתי כמאבחנת אני פוגשת לעיתים קרובות נשים שמגלות את עצמן בגיל מתקדם, ופתאום מוצאות את היעד שלהן. הגיעה אלי למשל אישה בת 43 שכל החיים עבדה במקצוע טיפולי עם ילדים, אך כעת היא מתחילה להרגיש שאין לה סבלנות כמו פעם, וכשהיא חושבת על עצמה בעוד עשר שנים היא מבינה שלא תוכל להמשיך בתחום. אחרי שערכנו אבחון מדויק התברר שהיא יכולה להצליח מאוד כיועצת זוגית. זה טלטל אותה וארך לה זמן לעכל. בסופו של דבר היא הלכה ללמוד את התחום, וכיום היא פורחת, ברוך השם. והיא ממש לא היחידה.
“כי פעמים רבות אנו עוסקות בתחילת חיינו במה שהחיים שלנו הובילו אותנו אליו, בלי לחשוב אם זה באמת מתאים וטוב לנו, אבל כשחולפות השנים ומגיע רגע שאנחנו מתבוננות באמת לתוך עצמנו, לפעמים אנו מגלות שהחמצנו את מה שבאמת רצינו להיות, ולא, לעולם לא מאוחר כדי לממש את זה”.
“אי אפשר להתעלם מכך שלעיתים נראה לנו שהעולם שייך דווקא לצעירות”, אומרת ליבי שני, אסטרטגית ויועצת שיווק. “תנאי העבודה והמרוץ ההישגי בהחלט מתאימים יותר לאופי הצעיר והנמרץ, אבל יש יתרון בגיל המבוגר ואי אפשר להתעלם ממנו – זהו השקט הפנימי. אני שומעת על כך לעיתים קרובות מקולגות, כי מתברר שבגיל הזה נשים פחות מחפשות את האנרגיות, הדרמה והבלגן, ויש להן הרוגע הפנימי שלהן שמאפשר להן להגיע למצב שבו הן הרבה פחות מתאמצות, והרבה יותר יודעות לדייק את מה שנכון להן. הן בוררות יותר לקוחות והצעות עבודה, ומדויקות הרבה יותר בנוגע למה שטוב לעצמן, כשהן יודעות להציב גבולות בלי פחד.
“אני עוסקת בתחום הייעוץ האסטרטגי והשיווקי כבר שתים עשרה שנה, ורואה שוב ושוב שהתלהבות מהירה בדרך כלל מביאה אחריה גם דעיכה מהירה, ודווקא המקום היציב, הבוגר והבטוח בעצמו, הוא זה שמשמש בסיס למשהו שיהיה יציב גם בהמשך. לכן אם תשאלו אותי אם אני ממליצה לפתוח עסק בגיל 45 או 50, אני אסמוך על כך את ידיי בחום, כי אישה בגיל כזה שתחליט על צעד כזה תעשה אותו בוודאי מתוך שיקול דעת. היא תבין שבניית עסק היא תהליך שדורש זמן, ולא תיקח סיכונים, אלא תכבד את התהליך ותשתמש בו בצורה הנכונה, וזה הבסיס הטוב ביותר שיש כדי לפתוח עסק”.
זמן איכות בגיל 119
לצד המציאות המופלאה של הגיל, נראה שאי אפשר להתעלם מהמחיר שאנו נאלצות לא פעם לשלם עבור המתנות שקיבלנו בדיוק בגיל הזה. נודה על האמת: הכוחות כבר לא כמו בעבר, גם לא הסבלנות ויכולת הריכוז. גם העומס מאיים להכריע, עם לחץ וריבוי מטלות מסוג שלא הכרנו בעבר.
“כשנשים בגילים הללו מגיעות אלי לאימון, הן אומרות לי לפעמים ‘אין לי זמן אפילו לחשוב על עצמי, אני טובעת’”, משתפת חנה לאה ברויטמן, פסיכותרפיסטית ומאמנת אישית. “אני תמיד מסבירה להן שעולם האנרגייה הפנימי שלנו הוא כמו מְכָל. אם אישה רק נתנה ונתנה מהמכל הזה במשך כל השנים, טבעי שהיא תצטרך למלא אותו מחדש. אם היא עשתה זאת מתוך שמחה ובאופן שחוותה ממנו סיפוק, המכל יתמלא מאליו, אבל אם היא נתנה את הכל מתוך כורח ולחץ, אז יהיה קשה הרבה יותר למלאו.
“זה בסדר להיות לפעמים במצבים כאלו – של עומס ושל סחיטת כוחות, אך חשוב שנדע לזהות את המכל שמתרוקן, ושכל אחת תשאל את עצמה: ‘האם אני עדיין עושה את מה שאני אוהבת? אני שמחה לעשות את זה? או שאני בעיקר עושה את הדברים כי אני חייבת, מוכרחה, צריכה?’ לפעמים יהיה מספיק לשנות את הדיבור על הנושא, ומתוך זה נשנה את הפירוש ואת היחס שאנחנו נותנות לפעולות.
“לעולם לא מאוחר לתת זמן איכות לעצמנו, גם לא בגיל 119”, היא בטוחה. “הרי יש לנו 24 שעות ביממה, ואנחנו מחלקות אותן לכל מה שחשוב לנו. עלינו לזכור שהזמן הוא משאב בחיים שלנו, ולא אנחנו משאב של הזמן. אנחנו יכולות לבחור במה להשקיע יותר מהמשאב הזה ובמה פחות. כשאני משקיעה זמן איכות בעצמי זה לא חייב להיות יקר, וגם לא רחוק. אלו יכולות להיות פעולות פשוטות ויום-יומיות שאני בוחרת לעצמי, ומכניסה אותן כשגרה בתוך חיי היום-יום שלי. אפשר למשל להחליט שזה מגיע כחלק מארוחת הבוקר או משגרת הערב, באיזה טקס. פשוט לעצור ולמרקר לעצמי שלושה דברים משמעותיים שעשיתי, או להגיד תודה על שלושה דברים שקרו לי בחיים.
“אני יכולה גם לעשות לעצמי רשימה של דברים שאהבתי לעשות פעם, כשהייתי ילדה, נערה או בחורה, של דברים שאני אוהבת לעשות עד היום, ופשוט לאפשר את זה לעצמי. אין צורך ללכת עם החלום הזה רחוק, ובדרך כלל זה זמין מאוד.
“יש נשים שיעדיפו לבחור לעצמן יום שהוא רק בשביל עצמן, פעם בשבוע או פעם בחודש, ולהעניק לעצמן את מה שחשוב להן – לצאת עם הבעל לכוס קפה, או לנסוע לים או להבדיל לקברי צדיקים. אלו דברים שמזריקים הרבה אנרגייה לתוך החיים שלנו, וחשוב שניזום אותם בעצמנו ולא נחכה שיזמינו אותנו, שיבקשו מאיתנו או שייתנו לנו. הרעיון הוא להזמין את זה בתוך חיינו, באופן יזום, מדויק וקבוע.
“חשוב לזכור שכל אחת מאיתנו מתמלאת בצורה אחרת, ועלי לזהות מה ממלא אותי, ובכך להשקיע. יש כאלו שמתמלאות דרך פעילות, והן יכולות ללכת להתעמלות, לבריכה או מסאז’; יש שמתמלאות דרך העיניים, והן יכולות לצאת לטיולים, לעיין באלבום תמונות או לקרוא ספר; יש שמתמלאות דרך שמיעה – לשמוע שירים, להקשיב לציוצי הציפורים, להתעסק במוזיקה; יש שעושות זאת דרך הפעולה והעשייה – באמצעות מפגשים חברתיים; ויש שבאמצעות הטעם – בעזרת אוכל טוב, בישול ואפייה. הרעיון הוא לבדוק מה ממלא אותנו, ולא את השכנה או החברה שלנו”.
חנה לאה מציינת כי “יש קבוצות תמיכה המיועדות ספציפית לגיל הזה, יש שיטות אימון, ויש גם יומני העצמה. השנה למשל הוצאתי יומן ברוסית לאישה שמדריך איך לא לאבד את הרגעים בחיים, ואחד הדברים שאני מציינת שם הוא ההתבוננות בשלוש מטרות ביום. התבוננות כזו על עצמנו בבוקר ובערב תעזור לנו להרגיש שאנחנו מרוצות ממה שאנחנו עושות, וכמובן גם מודות על העשייה הזו, דבר שהוא חשוב כל כך. כי אלו הם הרגעים שממלאים אט-אט את הכלי שלנו”.
מסלול חדש במוח
גם ד”ר בריזנדיין נדרשת לנושא העומס וריבוי המטלות דווקא בגיל הזה: “אחת המטופלות סיפרה לי שהיא מתקשה להתמודד עם העומס בעבודה. התחושה היא שיש לה יותר מדי משימות לבצע, אך בעוד בעבר הבנה כזו גרמה לה להסתער עליהן, כיום היא מכבה את המכשיר הנייד, מתכרבלת תחת השמיכה ודוחה אותן ליום אחר. ‘אני מגלה שאני מסתבכת בשיחות עם קולגות צעירות’, היא התלוננה. ‘אם אחת מהן מגיעה עם שטף של רעיונות, בעיות ותובנות שדורשות את תשומת ליבי לפני שגמרתי לעבוד על משהו – אני מתעצבנת. קשה לי לחשוב על מה שאמרו ולא להסיח דעתי מהעבודה שלי’.
“השינויים החלים במוח עשויים להיחוות באופן פחות נחמד”, מסבירה זאת ד”ר בריזנדיין, “אבל נשים שלומדות להסתגל למסלולי המוח החדשים, יכולות לחוות שכלול בקריירה, להשתפר בכל דבר שהן עושות ולהיות יעילות מאי פעם, ללא הסחות דעת של ריבוי המשימות והצורך לדחות דברים. מחקרים מראים שנשים שחוו תנופה רצינית בתקופה זו של החיים קיבלו דירוג טוב יותר במדדים של קבלה עצמית, של עצמאות ושל תפקוד יעיל וכן של מצב בריאות גופנית.
“הסברתי לאותה אישה שמסגור מחדש מועיל מאוד בחיים, והצעתי לה: ‘נסי לחשוב על כך קצת אחרת – פעם הרגשת טוב כשעשית מיליון דברים ביחד, אך אנחנו יודעות שהתוצאה מכך היא שעשית את הכל פחות טוב. עכשיו המוח שלך השתנה והוא דורש ממך להישאר ממוקדת רק בדבר אחד. אומנם זה שונה מכפי שהיה בעבר, אבל יש כאן גם יתרון, כי יש לך סיכוי לטוב לעשות את זה כמו שצריך. ואם כך, אולי זאת מתנה? ולא רק בשבילך, אלא גם בשביל אותן קולגות צעירות. כי אם את מבקשת מהן להאט ולחזור על מה שהן עושות, זה יכול לעזור להן להישאר יותר ממוקדות וזהירות בחשיבה שלהן. המיקוד שלך יכול להיות ההארקה שלהן’”.
לד”ר בריזנדיין יש גם טיפ נחמד: “במחקר שנערך בניו המפשייר בשנת תשל”ט, 1979, ייצרה הפסיכולוגית אלן לנגר מסגרת שהחזירה אנשים לשנת תשי”ט, 1959, באמצעות תנאי שטח מתאימים – בית ורהיטים שתאמו את אותה תקופה, עיתונים עם כותרות על עליית קסטרו לשלטון בקובה, ספרים שכתבו סופרים באותם ימים ועוד. היא בדקה את אותם אנשים לעומת קבוצה שהייתה בתנאי שטח רגילים, ובבדיקות שנעשו להם אחרי הניסוי ניכר שיפור בזיכרון, בראייה, בשמיעה ובמרץ של אלו שהושבו שנים לאחור.
“מכאן אפשר להסיק שכל דבר שמחזיר לאחור את שעון הזמן מצוין למוח”, היא מציינת, “ובמילים פשוטות: אל תחששו להיות עם צעירים וגם לא להיזכר בתקופות הצעירות שלכם. קראו ספרים שקראתם אז, נסו לפגוש מחדש את האנשים שהכרתם לפני עשרות שנים, והמשיכו באותם תחביבים – הזיכרונות הישנים האלו מצוינים”.
חכמה מאי פעם
“השאיפה בגיל הזה היא להפסיק להסתכל אחורה ולבדוק איך אני מתפקדת ביחס לעבר, אלא לצעוד קדימה מתוך הבנה שזהו המקום שלנו, וזו הדרך שלנו להתפתח”, מוסיפה ד”ר קטן. “אנחנו אנשי אמונה, ותמיד יודעים שיש תשובה ושאפשר לתקן, ואף יותר מזה – אדם שחוזר בתשובה חובותיו נהפכים לזכויות. גם בנושא הבריאות שלנו, אנחנו צריכות להבין שעם כל הרצון הטוב וההשתדלות – התוצאה לא באמת בידיים שלנו, ולכן חשוב שנעשה את כל הבדיקות הנדרשות לגיל ולא נוותר, אבל לא מתוך לחץ או אובססיביות.
“אין ספק שדווקא שלב זה בחיים יכול להפוך לתקופה נהדרת ומיוחדת”, היא מדגישה, “מעין התחלה חדשה, מלאה בעוצמה. אסור לנו להצטער על הזמן שעבר, שכן אנחנו צועדות קדימה ואף צומחות עם שנות החיים שלנו, ומתפללות שהן יוסיפו לנו רק כוח כדי לקיים מצוות ולעשות נחת רוח לבורא עולם.
“אני תמיד ממליצה לנשים: ‘אל תשוו את עצמכן’, כשהכוונה היא לא רק לא להשוות את עצמנו לנשים אחרות, אלא גם לא להשוות את עצמנו לעצמנו. כי עצם המחשבה על כך ש’כשהייתי צעירה הייתי צרה יותר’ או ‘לא היו לי ורידים בולטים’ וכדומה, היא טעות. נכון, פעם היה ככה, אבל היום יש לך הרבה מאוד דברים אחרים – יותר חוכמה, והרבה יותר פרספקטיבה על החיים ונחת. את בוודאי גם אמא מדויקת יותר כי ראית דבר או שניים בחיים, ובכלל את אישה הרבה יותר מעניינת, כי יש לך יותר מה לומר על העולם, והאמירה שלך עשירה יותר.
“אפשר גם לשער שהקשר שלך עם בעלך עמוק יותר ומשמעותי, וכך גם הקשר עם הילדים. כי לאהוב ילד בן שנה זה לא חוכמה – הוא בובה קטנה ומתוקה, אבל הקשר עם הילדים המתבגרים הוא משמעותי באמת. אין ספק שיש לך כיום הרבה יותר יכולות שלא היו לך בעבר, וכל קמט שמתחיל לצוץ לך – הוא קמט של חוכמה, והוא מכבד אותך. אשרייך”.
בראש גדול
לא רק שינוי כרונולוגי, אלא גם שדרוג נוירולוגי – כך מסבירה ד”ר לואן בריזנדיין את המעבר למחצית השנייה של החיים. הנה היכולות החדשות שמתפתחות במוח הנשי דווקא בשנים אלו:
ישירות
המוח הצעיר שלנו רגיל ‘לשמור על שקט’ כדי להימנע מכעס או מעימותים. במחצית השנייה, השינויים גורמים לכך שאת עומדת יותר על הערכים שלך, את ישירה ואותנטית יותר.
מיקוד
זוכרת את החרדה שליוותה את המרדף אחרי עשר משימות במקביל? השדרוג הנוכחי מאפשר לך לעשות כל דבר לחוד – וביסודיות רבה יותר. התוצאה היא יכולת ריכוז גבוהה, יעילות מנצחת וחוסר היסוס להציב גבולות בדרך למטרה.
מתן תוקף פנימי
בגיל הזה אנחנו מפסיקות לחפש אישורים מבחוץ. האותנטיות שלנו נובעת מבפנים, מתוך החוכמה והניסיון שצברנו. התוכן והעומק שאנחנו מביאות משמעותיים בהרבה ביחס לעבר.
שובו של אומץ הלב
זהו תור הזהב של הנחישות והאמונה. הדחף לרַצות אחרים נחלש, ובמקומו נבנית פלטפורמה פנימית חזקה ויציבה. מהגובה הזה את יכולה פתאום לראות למרחקים, לתכנן תוכניות גדולות ולפעול מתוך אומץ לב שלא היה לך בעבר, כשהאמונה בבורא העולם מתחזקת במקביל.
חמלה והכרת טובה
המוח בשנים אלו מפתח מסלולים ייעודיים להכרת טובה וחמלה – לעצמך ולאחרים. חמלה עצמית מפעילה במוח ‘מסלולי אושר’ שיוצרים בסיס לבריאות נפשית איתנה, ויאפשרו לנו בעתיד להזדקן בחיוניות ובסבלנות, בעזרת השם.
