בעקבות מעצרו של תלמיד ישיבת 'כסא רחמים', הבחור החשוב יאיר סעדה הי"ו, ראש הישיבה הגאון הגדול רבי צמח מאזוז במאמר חירום ל'משפחה'
עוצרים בעיקר בחורים ספרדים כי חושבים שהם 'רכים' יותר. אבל הם טועים בנו. לנו הספרדים יש ניסיון רב שנים בהתמודדות עם רוחות זרות. נעשה הכל כדי שפך השמן שלנו יישאר טהור
צילומים: פלאש 90 עזרא טרבלסי ובאדיבות המצלם,
כאשר נודע לי על מעצרו של בחור ישיבתנו הקדושה ר' יאיר סעדה הי"ו, לא הופתעתי.
אומנם לעובדה שעוצרים בחור ישיבה בארץ ישראל לעולם לא נוכל להתרגל, אבל לא הופתעתי מעצם המעצר, כי ידעתי שבכל הזדמנות מנסים לעצור בחורי ישיבות.
מדובר בבחור שקדן בתורה ובעל יראת שמיים, שבמקרה שהה בביתו בשל חולי שפקד אותו. הוא היה עם חום גבוה וניסה להחלים בביתו כדי לשוב לישיבה בכוחות מחודשים, ובדיוק אז ידעו לבוא השוטרים הצבאיים ועצרו אותו. לפי מה שסיפר אביו חמישים שוטרים צרו על הבית ושלושים נוספים נכנסו פנימה – כאילו מדובר במחבל, רח"ל.
כעת, כמו בכל התקופה האחרונה, יש בחורים שמאוד חוששים שמא הם יהיו הבאים בתור. הם שואלים: "מה יקרה אם המשטרה הצבאית תתפוס אותנו בזמן שנשהה בבית? איך נתמודד עם זה?"
ואכן, החשש הזה אמיתי, כי לצערנו בכל כמה ימים אנחנו מתבשרים על בחור ישיבה נוסף שנעצר ועת צרה היא ליעקב.
אבל אנשי מערכת המשפט ושאר הגורמים שחושבים שבכך יצליחו חלילה וחס לגרום לנו לעזוב את ספסלי הישיבות – טועים לחלוטין. אנחנו כבר יודעים את מה שלימדונו חז"ל בסוף מסכת סוטה ואנחנו יודעים היטב שבתקופה שלקראת ביאת המשיח יהיו ניסיונות שונים שלא היו בדורות הקודמים.
כל הנבואות של חז"ל מתקיימות בימינו אחת לאחת. ואנחנו, שיודעים במה מדובר, צריכים להחזיק חזק, לדעת שעכשיו רגע המבחן.
נכון, זה קשה מאוד. בן תורה רגיל לניסיונות מסוג מסוים, לא למעצרים ולא לשוטרים צבאיים שפושטים על ביתו כאילו היה אחרון הפושעים, אבל לימוד תורה הוא הדבר החשוב ביותר עבורנו, הוא שומר על הקיום של עם ישראל, ואנחנו נהיה מוכנים לתת עבורו כל מה שנידרש לתת.
אנחנו לא 'מנה ראשונה'
את אחינו אנחנו מבקשים. הגר"צ מאזוז עם רבני הישיבה ותלמידיה בעצרת תפילה וזעקה מחוץ לכלא 10
אחד הדברים שלצערנו בולטים במעצרים הללו הוא העובדה שכמעט תמיד מדובר בבחורים ספרדים. רובם לומדים בישיבות ספרדיות וחלקם המועט בישיבות אשכנזיות, אבל רובם ככולם ממוצא ספרדי.
כולנו מבינים שהסיבה שהצבא נוהג בדרך הזו, שהוא מתמקד דווקא בבחורים ספרדים, היא מפני החשיבה המוטעית שלהם כאילו בכך הם יצליחו לקחת את החלק ה'רך' יותר.
אולם האמת היא שלא מדובר בחלק 'רך' יותר. אנחנו לא 'מנה ראשונה'. מדובר בבחורים שהם סולתו ושמנו של עולם התורה, גדולי הדור הבא וכאלו שתורתם אומנותם באמת, והם ההפך הגמור מהאופן שבו אותם גורמים מתייחסים אליהם.
הם חושבים שבגלל שחלק מבני המשפחה של אותם בחורים ספרדים היו בצבא או עדיין בצבא, יהיה להם יותר קל לגייס אותם. אבל הם טועים. בני משפחותיהם של אותם בחורים דווקא מבקשים שהם יעסקו בתורה ויעניקו להם הגנה רוחנית לשדה הקרב, וגם הם מבינים את הערך העצום של לימוד תורה.
רק קומץ מסוים בעם לא מבין את ערך לימוד התורה. עם ישראל, רובו ככולו, מוקיר ומעריך את לומדי התורה, רק שלצערנו אנחנו נמצאים בגלות ומי שקובע הם היועצת המשפטית וחבר מרעיה.
מערכת משפט זו החליטה לסמן כמטרה את עולם הישיבות ובכל מיני דרכים הם מנסים לגרום לבחורים לעזוב את הגמרא ולהתגייס.
לקח מר מ'אליאנס'
אולי הם לא יודעים, אבל באופן שמזכיר את המצב בימינו, גם בדורות עברו היו ניסיונות שונים לחלן בדרכים כאלו ואחרות את הקהילות הקדושות שבארצות המזרח.
לפני כמאתיים שנה זה בא מצרפת, שם ארגון 'כל ישראל חברים – אליאנס' חשב בדרכים כאלו ואחרות לשנות את רמתם הרוחנית של יהודי תוניס וג'רבה.
קהילת תוניס וג'רבה התפרסמה כל הדורות בגדולי התורה שבה ובצדיקותם של בני הקהילה, לרבות האנשים הפשוטים שבה, ואנשי אליאנס ביקשו לשנות את המצב. הם הגיעו והציעו שיפור התנאים הגשמיים בתלמודי התורה הקהילתיים, אם הרבנים יסכימו להוסיף מעט לימודי חול לסדר היום.
הרבנים שאלו מה כוונתם והם נהגו בערמומיות ואמרו שאין להם כוונה לפגוע בלימוד התורה – דבר שהיה שקר גמור – אלא רק להוסיף שעה או שעתיים בשבוע של לימודי חול בסיסיים.
באותה תקופה הרבנים לא ידעו שמדובר בתהליך מסוכן ובאמת הוא גרם להידרדרות רוחנית קשה אצל יהודי תוניס, שעד אותה עת צמחו בקרבם תלמידי חכמים גדולים וחשובים ואותה פרצה מסוכנת הביאה למרבה הצער למצב של כמעט שממה רוחנית.
באי הסמוך, ג'רבה, למדו מאותה טעות, ושם הרבנים כבר לא אפשרו כניסה של אליאנס לקהילות הקדושות.
התוצאה הייתה פשוטה: קהילה שאפשרה לרוח הצרפתית להיכנס לתוכה נפגעה רוחנית עד מאוד; וקהילות שלא הסכימו לפשרות – זכו שפך השמן שלהן יישאר נקי וזך.
לנו, ציבור בני התורה הספרדים, יש ניסיון רב שנים להתמודד נכונה עם רוחות זרות. אנחנו אולי לא יוצאים להפגנות והסגנון שלנו נראה קצת שונה, אבל במלחמה על לימוד התורה אנחנו אותו דבר ואנחנו נעשה הכל כדי שפך השמן שלנו יישאר טהור.
ההגנה הכי טובה
היצר הרע הוא אויב מתוחכם. הוא משכנע את האדם ללכת אחריו בכל מיני דרכים ובכל פעם מחליף את כלי מלחמתו בהתאם לצרכיו. פעם הוא מדבר אל השכל ופעם אל הרגש, הכל לפי העניין.
עקב המלחמה הקשה שעברנו בשנתיים האחרונות והחללים הקדושים שנפלו לנו, הי"ד, רבים מפנים כלפינו אצבע ושואלים: "איך אתם, בחורי הישיבות, לא מתגייסים? איך אתם יכולים להישאר בבית המדרש בזמן שכל כך הרבה אנשים נהרגים?"
מי שיודע את האמת מבין שמלבד הזכות והחובה שבלימוד התורה, יש כאן משהו יותר מזה: כל בחור שלומד פועל עבור החיילים בשדה הקרב דברים שאף מערכת הגנה לא יכולה לחולל.
וכמו שמסופר על ה'חפץ חיים' זי"ע, שכאשר התכנסו עשירי קהילת ראדין לדון בביתו בנושא הקמת בית חולים חדש, כל אחד מהיושבים סביב השולחן אמר כמה מיטות ותרופות הוא מוכן לתרום. לאחר שכל אחד סיים לנקוב בסכום התרומה שלו, אמר ה'חפץ חיים': "יש משהו שנותן תרומה גדולה יותר והוא לימוד התורה. כי עצם לימוד התורה מונע מאנשים רבים לחלות חוסך צורך במיטות ותרופות יותר מכל תרומה אחרת".
וכך זה גם בימינו.
חומה בשערי עזה
חוזר על מסכת שבת בכלא הצבאי. הבה"ח יאיר סעדה
לצערנו יש שחושבים כאילו אנחנו לא מרגישים את כאבן של משפחות הנרצחים או לא מודעים להקרבה שלהם. האמת היא שאנחנו כואבים בכאבם באופן הכי עמוק שיש, אחינו בשרנו הם, אבל אם אנחנו רוצים לעזור להם באמת – זה רק בלימוד התורה.
כבר דוד המלך אמר בתהילים (קכב ב): "עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים" – ודרשו חז"ל במסכת מכות (דף י ע"א): "אמר ר' יהושע בן לוי… מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה".
פעם אלו היו 'שערי ירושלים', והיום אלו 'שערי עזה', 'שערי לבנון' ו'שערי איראן'. התורה שנלמדת בישיבות הקדושות בכל אתר ואתר נפרסת כחומה בצורה להגן על עם ישראל בכל מקום שנמצאים.
היצר הרע מנסה לשכנע אותנו שכאילו אנחנו לא 'תורמים', כביכול, כי בעיני בשר ודם לא ניתן לראות בעולם הזה את ההשפעה הגדולה שיש ללימוד שלנו. כך היצר משתמש בכל מיני טענות שמנסות לדבר אל הרגש שלנו ולהשפיע עלינו לסטות מהדרך הישרה.
אבל אנחנו יודעים שאלה רק חלק מהניסיונות שלקראת ביאת המשיח. זה דור שיש בו תעתועים רבים, דברים רבים שיכולים להשפיע על ההשקפה והמחשבה הישרה, ובאמת בחורי הישיבה בזמננו מתמודדים עם ניסיונות שלא מצינו בדורות הקודמים, אבל אנחנו מוכנים לכך ויודעים לקראת מה אנחנו הולכים.
מסכת שבת בתא
לאחר המעצר חששתי מאוד על הבחור שלנו ולא ידענו באיזה תא ישימו אותו.
האם יהיו איתו שם אנשים נוספים? האם יכול להיות שהוא ישהה במקום אחד עם אנשי דלא מעלי במשך כל התקופה הזו? דאגתי מאוד.
לשמחתי, בהשתדלות אישי הציבור, הבחור שלנו נמצא בתא שבו שוהים בחורי ישיבה נוספים ועורך הדין שביקר אותו סיפר שראה אותו יושב והוגה בשקידה במסכת שבת.
מסכת שבת היא המסכת שאותה לומדים בישיבה בבקיאות ובכל חודש נערך מבחן על עשרים דפי גמרא, עם שאלות נוספות גם על התוספות והרא"ש. כך, מבית הכלא הוא עושה את החזרות לקראת המבחן שייערך בראש החודש הבא.
המחזה הזה של בחור ישיבה לומד בהתמדה בעת שהוא נמצא במאסר, הוא דבר שאין לו אח ורע. אומנם הוא לא במצב שאנחנו רוצים לראות, אבל יש בו משהו מרומם עד מאוד.
ר' יאיר סעדה נמצא רחוק מבית המדרש שהוא רגיל אליו, בלי החברותא הקבועה ובלי אותה אווירה. הוא בוודאי גם צריך לקבוע לעצמו מתי הוא לומד, שכן יש סדר יום מסוים בבית הכלא והוא מוכרח לחזק בעצמו עוד יותר את המשמעת העצמית.
שמחתי לשמוע שהוא ממשיך ללמוד ולהתמיד ככל יכולתו, כי הוא יודע שכל הקשיים הללו רק מחזקים ומחשלים את האדם בדרך העולה בית השם.
זה לא אומר שחייב להיות בכלא כדי לגדול בתורה, אבל מי שעובר ניסיון כזה או התמודדות מכל סוג שהוא – ידע שגם אם זה קשה, זה חלק מהדרך. ואדרבה, הקשיים הללו רק מעצימים את האדם ומעניקים נופך משמעותי לקומתו הרוחנית.
לא בכדי היו כמה וכמה מגדולי ישראל שנלקחו לבית הכלא. ה'תוספות יום טוב', הגר"א, בעל התניא, רבנו יוסף חיים מבגדד ועוד גדולי ישראל רבים היו בבית כלא. אפשר להניח שהתנאים שם לא היו נוחים, בטח לא כמו בבית מדרש מלא ספרים, אבל מתוך הקושי הזה הם יצאו והאירו את העולם בתורתם.
התפקיד שלנו לעת הזאת
ואחרי הכל, גם אם המעצרים הללו קורים בגלל עריצותה של המערכת המשפטית – גם לנו יש תפקיד בסיפור הזה.
אנחנו צריכים לשקוד יותר על התורה, גם בשעות בין הסדרים ובזמנים שבהם יש פחות לומדים, בדיוק כמו שמדינה לא יכולה להפקיר את הגבול באף שעה בשעות היממה.
ודווקא עכשיו, כשיש אנשים שמנסים לקרר את האמבטיה, אנחנו צריכים להתאמץ יותר לשקוד על התורה.
התורה היא מהות חיינו, ועם ישראל זקוק ללימוד שלנו. אסור לנו להרפות לרגע. זה צו השעה. וכבר הבטיחו לנו חז"ל כי "כל הלומד תורה – מסירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ". במהרה בימינו אמן.
