עשרות שנים ישב העיתונאי יעקב אחימאיר בודד בין אנשים שחושבים אחרת ממנו | לכל מקום שאליו הלך, שם המשפחה ליווה אותו באשמה | עכשיו, אחרי ש'הצדק נעשה' והתקשורת מתחילה לעכל גם אנשי ימין, הוא מתיישב לסגור מעגל ולספר על הרגעים הכי מרגשים בשנות עבודתו
היסטוריה הפוליטית בארץ לא יכולה לשכוח את הלילה של כ"ט באייר תשל"ז (17 במאי 1977). 'המהפך'. לאחר כמעט שלושים שנות שלטון שמאלני, נבחר במדינת ישראל ראש ממשלה ימני רוויזיוניסטי מובהק.
וכמו שקורה במהפכים, בחלקים עצומים ברחבי הארץ, בעיקר בפריפריה, שררה שמחה גדולה. שמחת ניצחון. אבל באולפן שבו ישב יעקב אחימאיר, מוקף בשדרנים ובכתבים, כל הפנים היו נפולות. "רק אני, הימני היחיד בחבורה, שמחתי", הוא נזכר בחיוך. "זה היה עבורי רגע היסטורי ומרגש מאוד, כי לראשונה מישהו שנחשב 'משלנו' עלה לשלטון. אין זה דבר של מה בכך. עד אז הרבה חשבו שזה בכלל בלתי מציאותי".
אובייקטיבי. יעקב אחימאיר. (צילום: אלחנן קוטלר)
זה לא הלילה הדרמטי היחיד בחייו. אחימאיר סיקר הרבה אירועים משמעותיים בתולדות המדינה.
נכון, הוא הנחה את האולפן שבו נאמר: "גבירותיי ורבותיי, מהפך!"
הוא גם היה ליד המיקרופון ברגע שנשיא מצרים סאדאת נחת במדינת ישראל, ועד לאחרונה המשיך לשמש כמגיש בערוץ הממלכתי וככתב רשות השידור בוושינגטון הוא גם ראיין כמה מנשיאי ארצות הברית. הוא זכה ב'פרס ישראל' וב'פרס סוקולוב' היוקרתיים, ושנים רבות נחשב לאחד הקולות השקולים בתקשורת הישראלית.
כל זה רק חלק מהסיפור, ואפילו לא מקצתו. אם חוזרים לפרשייה העגומה שהתרחשה בלילה אפל וחשוך בחוף ימה של תל אביב, כל פרק בחייו מקבל משמעות גדולה הרבה יותר.
אשמה כוזבת
כדאי להיזכר בדמויות שהיה להן תפקיד ראשי במחזה הטרגי ההוא:
חיים ארלוזורוב היה מבכירי מפא"י של שנות השלושים ונחשב לאחד המנהיגים המבטיחים בפוליטיקה הארץ-ישראלית של הימים ההם. הוא שימש כראש המחלקה המדינית של ה'סוכנות היהודית', ובכך למעשה יועד לתפקיד שר החוץ במדינה שבדרך.
בשנת תרצ"ג (1933) עלתה המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה וארלוזורוב רצה להציל את יהודי גרמניה מכליה ואת רכושם מאבדון. הוא ביקש לפתוח במשא ומתן עם ההנהגה הנאצית בתקווה להציל את שיעלה בידו. נסיעותיו לגרמניה ופגישותיו עם נאצים שנחשבו לשונאי העם היהודי, עוררו את זעמו של הציבור הימני בארץ. את המחאה הקולנית ביותר השמיע עיתון 'חזית העם' שאב"א (ראשי תיבות: אבא בן אייזיק) אחימאיר, אביו של יעקב, היה עורכו.
את המשא ומתן עם הנאצים הוא השווה ל"נעיצת סכין בגב האומה", ותיאר את מעשיו ודרכו של ארלוזורוב כחמורים ביותר. מששב ארלוזורוב ארצה לאחר עוד נסיעה שלו לגרמניה, הוא יצא באחד הלילות להליכה רגלית עם רעייתו על חוף ימה של תל אביב.
"הצדק נעשה". בטקס קבלת פְּרס ישראל מידי הנשיא פֶּרס בשנת תשע"ב (צילום: לע"מ)
שני אנשים אלמונים, שעד היום לא הוכחה זהותם הוודאית, ארבו לו ורצחו אותו נפש. וכך, אחד המנהיגים היהודים הבולטים ביותר בימים ההם מצא את מותו בידי מתנקשים.
זמן קצר לאחר מכן נעצרו שני חברי התנועה הרוויזיוניסטית, אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט, בחשד לחיסול. גם אב"א אחימאיר, שהטיף בתוקפנות נגד ארלוזורוב, נעצר בשל הסתה לרצח. לרוע המזל שותפו לדירה היה לא אחר מאשר אברהם סטבסקי שנחשד בביצוע המעשה.
בסופו של דבר לא נמצא אחימאיר אשם בהסתה. כבר בשלב מוקדם של הדיונים, עוד קודם שהוגש כתב האישום, נוקה אב"א אחימאיר מכל אשמה. ובכל זאת, חרף חפותו, הוא נעצר בידי המשטרה הבריטית בשל ארגון 'ברית הבריונים' שייסד, שדגל במלחמה בבריטים ופעל בעד סילוק הכובש הזר מארץ ישראל.
במהלך מאסרו זכה אב"א לביקורי חיזוק מאת רב האסירים, הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זצ"ל. אגב, רבי אריה היה גם זה שסידר חופה וקידושין בחופתו של אב"א אחימאיר ולימים גם בזו של בנו יעקב.
העובדה ששמו של אב"א הוזכר לא מעט בקשר לרצח ארלוזורוב, העיבה כצל על חייו של הבן.
"בכל פעם שהתחילה שנה חדשה בבית הספר והמורה הקריא את שמות התלמידים, הוא היה קורא את שם משפחתי באיטיות מסוימת, בטון שהכין אותי לשאלה שתמיד נשאלתי לאחר מכן: 'אתה קשור איכשהו לאב"א אחימאיר?' הייתי משיב ש'במקרה' אני הבן שלו, ומעולם לא ידעתי מה התגובה הפנימית שמתחוללת בליבו של השואל למשמע התשובה החיובית. סיקרן אותי לדעת אם הוא חש כלפיי שנאה, חמלה, או אהבה. אבל ככה זה היה תמיד, התרגלתי לזה.
"לא ראיתי את אבי הרבה בשל הפעילות הציבורית הענפה שלו והמאסר שבאמצע, והוא גם נפטר צעיר כתוצאה מהתקף לב בקיץ תשכ"ב (1962), אולם חשתי כאילו גדלתי על ברכיו של אבא מאז ועד היום".
כאשר היה הנער יעקב לבן שמונה עשרה כתב לו אביו באיגרת לרגל יום הולדתו: "אולי זוהי ההזדמנות הראשונה שאני מבקש לשוחח איתך, כי קשה דיבור אני. עד עכשיו הייתי נוהג 'לשוחח' איתך לא בעל פה ולא בכתב, אלא בלב, במחשבה… ומה הם איחוליי לך, יקירי, בתקופת מעבר זו בחייך? הן האיחולים לך הם האיחולים לנו, הוריך. מי ייתן ובימי חייך לא יקרו מאורעות היסטוריים, כפי שקרו בימי חייהם של הדור שקדם לך. מוטב ותקופתך תהיה תקופה שבה ההיסטוריה נכתבת, כשם שתקופת הוריך הייתה תקופה שבה ההיסטוריה נעשתה".
האם העובדה שאביך היה קשור לפרשת ארלוזורוב השפיעה על החיים שלך בפועל?
"בגין אמר לי: 'מדוע מתגלגלות עיניך, יעקב?' בריאיון לכותב השורות (צילום: אלחנן קוטלר)
"תמיד שואלים אותי את השאלה הזאת, ותמיד אני מציין שמילאתי את התפקידים הבכירים ביותר במערכת. הייתי כתב מדיני ופוליטי שנים ארוכות, חמש שנים שימשתי כשליח רשות השידור בוושינגטון והגשתי תוכניות מרכזיות, כך שאיני חש שקופחתי באיזושהי צורה.
"יותר מזה, בכל פעם שהתמנה מנהל חדש לרשות השידור הוא היה שואל אם אני מעוניין לנהל את מחלקת החדשות, אך אני סירבתי בעקביות, היות שאהבתי את תפקידי כעיתונאי ולא ראיתי את עצמי ממלא תפקיד של ניהול מחלקה ללא התעסקות בתוכן".
העובדה שאביך היה מי שהיה, גרמה לפוליטיקאים מימין להתייחס אליך באופן שונה או חברי?
"לא הרגשתי משהו כזה. ודווקא בתקופת בגין לא היינו חברים גדולים. בזמנו אבא שלי רצה להיכנס לכנסת, אך בגין לא רצה בכך. אבי מאוד נפגע, אם כי אני חושב שהוא לא היה מתאים באופיו העדין לתככים ולחתרנות שמצויים כל כך בזירה הפוליטית.
"לבגין, כראש ממשלה, הייתה גם ציפייה שאני אדווח עליו רק דברים טובים ואתנהג עימו אחרת. אבל זה לא קרה, למרות שהוא רמז לי את זה בשיחה אישית. אני קיבלתי על עצמי לדווח על העובדות כפי שהן, ללא משוא פנים".
אחימאיר, בשונה מרוב העיתונאים בזמננו, קורץ מחומר אחר. הוא יכול במשפט אחד להטיח ביקורת בפוליטיקאי מסוים, וכעבור רגע לתת לו צל"ש בעניין אחר. ככל שניתן לומר, הוא נשאר אובייקטיבי כל שנות עבודתו הארוכות. העובדה שהוא ימין-על-מלא בלתי ניתנת לטשטוש, אולם בכל הקשור לתפקידו כעיתונאי – כאילו חיץ עמד בין ההגדרות.
התרגשות בנתב"ג
מהו המאורע הכי מרגש שסיקרת?
"היו הרבה אירועים מרגשים ומשמעותיים, אבל אחד מהם שלא אשכח לעולם הוא נחיתת המטוס של נשיא מצרים סאדאת בארץ. כמה שנים לפני כן התנהלה מלחמה עקובה מדם בינינו לבינם, והנה שמענו את משק כנפי השלום. עבר זמן עד שנחתם ההסכם, אבל זו הייתה בשורה גדולה.
"דרך אגב, לפני שבגין נבחר התקשורת הילכה אימים על הציבור במדינת ישראל. הם טענו שתפרוץ מלחמה אם בגין יהיה ראש ממשלה, ותפרוץ שביתה המונית וכו' וכו', אבל בסופו של דבר מנחם בגין, שזכה מהם לכל הקללות הכתובות בתורה, הביא את הסכם השלום הראשון עם מדינה ערבית".
היו לך לא מעט שיחות עם בגין. לך הוא אמר את אחד המשפטים הכי מצוטטים שלו.
"זה היה לאחר שהסתיימה ישיבת הממשלה הראשונה בניהולו. כל העיתונאים התגודדו על הפתחים לשאול שאלות בעברית ובאנגלית, ואני שאלתי: 'מר בגין, אולי תוכל לומר לנו באיזה סגנון אתה מתכוון להיות ראש ממשלה?' בגין השיב בטון שהיה מיוחד רק לו: 'בסגנון יהודי טוב'".
גם ההתנהלות ביניכם הייתה 'בסגנון יהודי טוב'?
"לא ממש. לעיתים הייתה לו דרך לעקוץ את המראיין ששואל אותו ולהשתמש נגדו באירוניה מרירה. פעם בריאיון הוא אמר לי: 'מדוע עיניך מתגלגלות, יעקב?' לרגע היה נראה כאילו הוא הרגיש במעין התנצחות עם הכתב, למרות שזה בסך הכל ריאיון. אני לא יודע אם הוא היה עושה ככה גם לעיתונאים אחרים, אבל לאף אחד זה לא נעים, במיוחד שיש קהל גדול שרואה את זה".
ימין על מלא. עם רה"מ המנוח יצחק שמיר (צילום: לע"מ)
שימשת ככתב מדיני ופוליטי בתקופת בגין. מה דעתך על אופן התנהלותו? היום כולם מדברים עליו בגעגוע. אכן?
"אף שהיה ראש ממשלה טרי, בגין התנהל כזקן ורגיל, כאילו כיהן ראש ממשלה כבר רבות בשנים. כמובן שהיו טעויות מסוימות ושגיאות שאף אדם אינו ניצל מהן, אבל בסך הכל הוא היה ראש ממשלה טוב שהביא הישגים חשובים ומשמעותיים.
"היום", ממשיך אחימאיר, "כאשר תשאל שמאלני מן השורה מה הוא חושב על בגין, הוא יהלל אותו כאילו הוא מלאך צחור כנפיים. השנאה שלהם לנתניהו כל כך גדולה, עד שבגין הפך עבורם לאהוב העם הנערץ על הכל. שנים ארוכות הם הזהירו את הציבור מפניו, התנגדו לו נחרצות וכינו אותו 'פאשיסט', וכשאני אומר 'התנגדו' אני מתכוון גם לתקשורת על כל חלקיה בימים ההם, אבל 'אחרי מות, קדושים אמור'. ככה זה. לשמאל יש 'ספורט לאומי' להתגעגע למנהיגי הימין שכבר אינם, כי זה מאפשר לחשוב שהם אובייקטיבים".
אתה חושב שגם לנתניהו הם יתגעגעו יום אחד?
"בהחלט".
העובדה שאחימאיר נודע כימני בן ימני, לא מנעה ממנו לנסות לרקום קשרים גם עם פוליטיקאים משמאל. עם אחד מהם, רה"מ המנוח יצחק רבין, הייתה לו ידידות טובה. הידידות הזו נוצרה מתוקף תפקידו כעיתונאי משפיע, אך גם בשל היחסים האישיים בין השניים והכימיה שנוצרה ביניהם.
"מאוד אהבתי את הכנות והיושרה שלו", הוא נזכר. "הוא לא היה מהפוליטיקאים שנוהגים לתרץ כל טעות בק"ן טעמים. כאשר נודע כי רעייתו החזיקה חשבון בנק בוושינגטון, דבר שהיה אסור על פי חוק בימים ההם, רבין קם והתפטר מעצמו.
הוא חשש שמא היועץ המשפטי דאז, אהרן ברק, יעמיד אותה לדין, והוא לא היה מוכן שהיא תעמוד לבד. בריאיון שהעניק לי אמר רבין כי זו אחריות מוסרית שלו ושכל מה שהיא עשתה מקובל גם עליו, ולכן הוא מתפטר מתפקידו בלי שנדרש לכך. בעיניי זה היה מעשה אצילי ונכון".
העובדה שהיית 'בן של' לא גרמה שהוא, כמנהיג השמאל, התייחס אליך אחרת?
"לגמרי לא. הפוליטיקאים התנהלו איתי, רובם ככולם, כפי שהתנהלו עם כל כתב אחר. ואגב, רבין לדעתי לא היה שמאל כמו שנוהגים להגדיר אותו כיום. אני חושב שאם הוא היה חי כיום ורואה לאן הידרדרה מפלגת 'העבודה', הוא היה מתפלא על כך. היו לו התבטאויות קשות נגד הפלסטינים, והוא לא מה שייחסו ומייחסים לו.
"גם כאשר היה שגריר בארצות הברית בתקופת הבחירות לנשיאות ארה"ב בשנת תשל"ב (1972), נשאל רבין את מי הוא מעדיף לנשיא – ניקסון הרפובליקני או מקגוורן הדמוקרטי, ורבין השיב כי היה מעדיף את ניקסון אף שהיה נודע כימני. בקיצור, אני לא חושב שהוא מה שאמרו עליו".
הצדק נעשה
"כולם היו עצובים, ורק אני שמחתי". באולפן עם המגיש חיים יבין
חמש שנים שימש אחימאיר כשליח רשות השידור בוושינגטון. בשהותו באמריקה וגם לאחר מכן ערך ראיונות עם הנשיאים ג'רלד פורד, ג'ימי קרטר וביל קלינטון. מתוקף תפקידו הספיק אחימאיר להכיר לעומק את מערכת היחסים בין מדינת ישראל לארצות הברית, מערכת יחסים שבימים טרופים אלה מקבלת משמעות רבתי.
מה דעתך על הצורה שבה מנהל נתניהו את מערכת היחסים עם ארצות הברית?
"נתניהו הוא מדינאי מוכשר מאוד ואדם חכם מאוד, אבל משום מה נראה שבמלחמה הזו קרו כמה טעויות קשות. כי למרות הטענות שיש כלפי ביידן והממשל הנוכחי, צריכים לזכור שארצות הברית היא הידידה היחידה שלנו בעולם. איננו יכולים לוותר על הידידות הזו, ויהי מה. אני משוכנע שאסור לנו להתגרות בארצות הברית בכל מחיר.
"כמו כן, בעבר ניהלה מדינת ישראל מערכת יחסים שווה, הן עם בית הנבחרים הרפובליקני והן עם הדמוקרטי. הסיבה שזה כל כך חשוב היא כי אם מדינת ישראל זקוקה לנשק, משלוח כזה יכול לקבל אישור רק על ידי שני בתי הקונגרס. כל השנים תמיד נעשתה השתדלות מצידנו שהמדיניות עם ארצות הברית תהיה 'דו מפלגתית'. אך כשנתניהו נבחר נראה היטב שהוא נוטה דווקא לרפובליקנים. אומנם הוא לא אמר את זה במפורש, אבל זה מה שנשמע מתוך ההתנהלות שלו.
"גם העובדה שהוא נאם בשנת תשע"ה (2015) מעל ראשו של הנשיא אובמה בקונגרס, לא עשתה טוב ליחסים בין המדינות. זה היה דבר שלא היה ראוי להיעשות, ועכשיו היחסים שלנו איתם נמצאים במקום לא הכי טוב".
התחושות של יהודים רבים הן שהנשיא ביידן כבר לא איתנו.
"ידידות לא נבחנת בהתבטאות מסוימת במקרים מיוחדים, אלא במעשים לאורך זמן. בסופו של דבר כל שנותיו כפוליטיקאי ביידן היה לצידה של מדינת ישראל. אני מאמין שהוא נשאר ידיד ישראל חרף כל האמירות האחרונות שלו ושל אנשים ממפלגתו. לא פופולרי לומר את זה, אבל לדעתי הוא עדיין דורש באמת ובתמים את טובתה של מדינת ישראל. למה הוא מצר את צעדינו בעזה? כי הוא חושש מאסון הומניטרי ומהתפתחויות חמורות שיכולות לחייב אותנו לסגת.
"אין לי מושג מה נתניהו חשב בתחילת המלחמה ואינני חוקר כליות ולב, אבל נדמה לי שהוא שיער שהמלחמה לא תיקח כל כך הרבה זמן. בינתיים ההסתבכות שלנו ברצועה גרמה לכך שמדינות חשובות כמו קנדה, לדוגמה, אומרות שהן לא ימכרו יותר נשק למדינת ישראל. אסור לזלזל באמירות כאלה ומשברים כאלה צריכים לפתור בחכמה".
"הוא היה מנהיג". אב"א אחימאיר (צילום: לע"מ)
מה הפער בין הביקורת הלגיטימית על התנהלותו של נתניהו לבין השיימינג שעורכים נגדו בתקשורת ללא הפסקה?
"אין ספק, רוב התקשורת הישראלית יריבה של נתניהו ואין על זה חילוקי דעות. ברור שכל דיווח שקשור אליו בדרך כלשהי, מתנפח מייד לממדים גדולים. כמו שהתנגדו לבגין, כך גם לנתניהו. עם זאת, יש לזכור שגם לנתניהו היו טעויות בהתבטאויות שלו. לעיתים הוא תוקף גורם כזה או אחר, ונראה שהוא מבליט יותר מדי את הפלגנות בין הציבורים השונים בעם. בכל התבטאות נגד התקשורת הוא מחמיר את המצב, למרות שיחסה השלילי לגביו יישאר בכל מקרה.
"במגמתיות נגדו ניתן היה להבחין גם במהלך סיקור משפטו שנמשך גם כעת. מבחינת רבים מאנשי התקשורת נתניהו כבר נמצא אשם. מבחינתם, אם כן, הדיון בבית המשפט לא מעניין, כי הם כבר חרצו את דינו למאסר עולם. איך אמרה פרופ' רות גביזון המנוחה? 'המשפט של נתניהו כפי שהוא מתנהל בבית המשפט מיותר, משום שהתקשורת כבר עשתה לו משפט שדה'. זה מאוד נכון למרבה הצער, כי עדיין אין האיזון הנדרש בתקשורת וחבל".
במובן מסוים ישנה איזושהי אחוות גורל בין אחימאיר ונתניהו. בטקס קבלת פרס ישראל לתקשורת תשע"ב (2012), כאשר עבר ללחוץ את ידו של ראש הממשלה, לחש לו נתניהו: "הצדק נעשה".
הנה, סוף-סוף מישהו ימני מקבל את הפרס החשוב הזה. "הגיע הזמן באמת, לא?"
מעניין לראות את הגלגל מסתובב. בשנה האחרונה נקרא אחימאיר לעמוד בראש הוועדה שתבחר את הזוכה בפרס ישראל לתקשורת לשנת תשפ"ד. אלא שאז פרצה המלחמה, ושר החינוך יואב קיש החליט לבטל את חלוקת הפרס. הדבר עורר סערה, ואחימאיר הודיע שהוא מתפטר.
למה החלטת להתפטר?
"לא התפטרתי, פשוט ברגע ששר החינוך הודיע שהשנה לא תתקיים חלוקת הפרס החלטתי לוותר. לא מדובר פה במשרה חשובה או משהו בשכר, ולכן לא ראיתי עניין לעמוד בראש ועדה ללא צורך".
"רבין נהג באצילות". רבין עם מזכיר המדינה האמריקני, הנרי קיסינג'ר (צילום: לע"מ)
כעת, כששר החינוך חזר בו ושוב הוחלט כי הטקס יתקיים כבכל שנה, האם תשוב לעמוד בראש הוועדה?
"שר החינוך דיבר איתי בטלפון חצי שעה על זה, אולם אני עם פרס ישראל סיימתי".
הגיע הזמן לפרסם
בתקופה האחרונה סיים אחימאיר להדפיס את ספרו האוטוביוגרפי (בהוצאת 'סלע מאיר' כמובן), שבו סיפר לראשונה את תולדות חייו ודרכו בעולם התקשורת בצילו של אביו. מעניין לגלות שעולם התקשורת לא השתנה הרבה ביובל השנים האחרונות. גם כשאנחנו מעלים את סוגיית ההדלפות הקבועות מדיוני הקבינט, אחימאיר יודע לספר שהכל כבר היה לעולמים.
"בכל יום ראשון, לאחר ישיבת הממשלה, כל הכתבים המדיניים היו מבקשים לשוחח עם השרים השונים כדי לקבל הדלפות ממה שנאמר בישיבה הסגורה. באחד מימי ראשון, במפתיע, קיבלתי הזמנה לארוחת צהריים עם אחד השרים במסעדה תל אביבית כלשהי. כמובן שנעניתי בחיוב, ובשעה היעודה נפגשנו במסעדה. להפתעתי הרבה, במהלך הארוחה מספר לי אותו שר בכיר כי בצה"ל נערכים אימונים, לקראת פעולה צבאית שתשמיד את הכור הגרעיני בעיראק. הוא תיאר לי כמה כוחות מושקעים במשימה החשאית, מהם התקציבים, ובעצם סיפר לי כל מה שאסור לספר. לא ידעתי איך הוא מספר לי, אזרח פשוט מרמת גן, דברים כאלה. הייתי המום ממה שידעתי, אך כמובן שלא עשיתי כלום עם הסקופ הנדיר שהיה לי ביד. ידעתי שזה יסכן את ביטחון המדינה, ואפילו לא טרחתי להגיש את הידיעה לצנזורה.
חיי בצילו של אבא. ספרו של אחימאיר
"ביום שבו אירעה הפצצת הכור הגרעיני בעיראק, בשבעה ביוני 1981 (תשמ"א), אני ורעייתי בדיוק נסענו בדרך חזרה הביתה מחופשה באילת.
היא לא ידעה על ההכנות לפעולה של צה"ל, ובדרך, כאשר האזנו לחדשות, שמענו כי 'מטוסי חיל האוויר הפציצו את הכור הגרעיני בעיראק'. באותו רגע הרשיתי לעצמי להתפאר בפניה שכבר ידעתי זאת קודם לכן, אולם לא עשיתי עם הידיעה כלום מחשש לפגיעה בביטחון המדינה".
מה קרה שהחלטת לכתוב ספר?
"תמיד בער בי הרצון לספר את כל מה שידוע לי בספר, אולם עד עתה לא התפניתי לכך. שנים חשבתי לכתוב את כל זיכרונותיי על הקשר שחשתי לאבי, משום חשיבותו של אבא. למעשה, כותרת המשנה של הספר כבר אומרת הכל: 'חיי בצילו של אבא'. כמובן שיש גם הרבה סיפורים שקשורים רק בי, אבל זה מה שנוסף לספר. העיקר, מבחינתי, אלו הפרקים שבהם סיפרתי עליו".
ביום שבו הודפס הספר הגיע אחימאיר לבית הדפוס בחיפה. הוא הביט לראשונה בחיבור פרי עטו יוצא לאור. "אין דבר מרגש מלהוציא ספר. אני לא כתבתי ספר בחיי מלבד זה, ועבורי מדובר במאורע לא שגרתי. ראיתי חובה לספר את הסיפור של אב"א, וכשהספר הודפס חשתי שסגרתי מעגל".
