משאל רחוב | מסע הבחירות של צוות 'משפחה' שהחל בירושלים, המשיך לביתר, נדד לבית שמש, ירד לבני ברק והסתיים באלעד. התוצאה? הרחובות עדיין ישנים
שבוע לפני הבחירות יצאו כתבי 'משפחה' לרחובות הערים החרדיות, בניסיון למשש את הדופק, הניסיון לחפש את הקמפיינים ברחובות לא הניב תוצאות רבות מדי מה חושבים הצעירים, מה אומרים האברכים בכולל הספרדי ומי טוען שהסיבה לשאננות היא כי "הקמפיינים עברו לדיגיטל"? מסע מדאיג
כשהיינו ילדים והיו בחירות, אווירת הבחירות כבשה כל חלקה טובה ברשות הרבים החרדית. כרזות בכל מקום, רמקולים ברחובות, ילדים באים למטות לקחת שלטים ומדבקות. והיה תמיד את היריב הזה – לעיתים אויב של ממש – שהפחד מפני מזימותיו לעקור את הכל, גרם לאנשים להתהלך בתחושת חירום אמיתית. הנה יום הדין.
כשהבחירות מגיעות בפעם הרביעית בתוך שנתיים – החומר נוטה להתעייף והתרדמה נותנת את אותותיה. כדי לבחון זאת מקרוב – יצאנו בשליחות המערכת למשש את השטח בערים החרדיות המרכזיות. שעות התהלכנו ברחובות הערים, שוחחנו עם עוברים ושבים, ראיינו בעלי עסקים הומיים, ניסינו לבדוק את הדופק. לראות אם היום הגורלי – שהפעם עשוי להכריע באמת את מה שלא הוכרע בשלושת הסבבים הקודמים – מורגש ברחוב החרדי, או שמא אנו עלולים לגלות תוצאה קולוסאלית, שמקורה בשאננות שקדמה ליום המכריע.
במסע שלנו גילינו, שהרחובות בירושלים ובבני ברק הומי אדם. דבוקה אחידה נעה בצלילים רועמים אל החנויות ומהן. חבילות נארזות. ידיים מתמלאות. הכיסים מתרוקנים, ולמי שטרם הכריע היכן ימלא את שקיותיו, מודעות הרחוב צועקות בצבעים עזים את מרכולתן.
אף מילה מיותרת לא מוחלפת בין האלפים שגודשים את הרחוב. כולם טרודים בהכנות לקראת היום הגדול שיחול בסוף השבוע הבא. כלומר, ליל הסדר. שום אזכור פוליטי לא מלווה את השיח. רק הד ההתלבטות בין 'סדר גרעיני' לסדר משפחתי מורחב, מלווה את הקולות הצפים.
יום הבחירות שיחול באמצע השבוע, זוכה למראה חיוור למדי. מודעות הרחוב מכריזות על מצען בקול חלוש. רעשי הרקע המלווים בדרך כלל מערכות בחירות – קלושים עוד יותר משלושת הסבבים הקודמים. העם עייף. וגם הציבור החרדי מצטרף לעייפות הקולקטיבית.
תחנה ראשונה:
כיכר השבת, ירושלים
קמפיין לא ממוקד
המולה עליזה של ערב פסח מתזזת בחוצות ירושלים. לראשונה מזה תקופה ארוכה, הרחובות שוקקים אדם. החנויות הפתוחות עמוסות לעייפה. הסוחרים מאושרים, וגם הלקוחות שיכולים להצטייד בכל הדרוש לחג ללא חשש. בחירות? בעוד שבוע? לא כולם זוכרים את התאריך. חלקם אפילו הספיקו לשכוח שיש בכלל דבר כזה.
אין זה פלא: אווירת הבחירות נעדרת לחלוטין מהמרחב הציבורי. לא שלטים או כרזות, ואפילו לא רמקולים – בעד או נגד. אם לשפוט לפי התמונה המצטיירת באזור העמוס בירושלים בימים של ערב חג, כל המפלגות יכולות באמת להיכנס ללחץ.
נכנסנו ל'בית טובי העיר', סמוך לבית המדרש הגדול של חסידות גור. בלובי ראינו את, מוטי חקשור, מנהל האחזקה, ושאלנו אותו האם הוא מרגיש אווירת בחירות בגאולה הסמוכה.
"אני לא יודע האם זו שאננות יתרה של המפלגות החרדיות, שבטוחות שהניצחון בכיסן, או שמא מדובר בייאוש", הוא מגיב. "כל כך הרבה מערכות בחירות עברנו בתקופה קצרה כל כך, ואני מרגיש את עייפות החומר. אני מקווה שהמפלגות ישקיעו את כל המאמצים ברגע האחרון, כדי ש'שס' ו'יהדות התורה' יעלו, וכמובן גם ביבי".
לדבריו, בבית האבות, הדיירים ממש לא מתעניינים בתחום. גם בפסגת זאב, שכונת מגוריו, לא רואים ולא שומעים שיש בחירות. אין שלטי חוצות, אין כרזות על הבתים. "העבודה שלי לא מאפשרת לי כרגע להתנדב, אבל ביום הבחירות יהיה לי חופש ואני מבטיח בעזרת השם להשקיע מאמצים כדי להביא אנשים לקלפיות".
אתה חושב שהמפלגות שהזכרת לא משקיעות מספיק כיום?
"הקמפיין הדיגיטלי ש'שס' מתמקדת בו כיום, ו'יהדות התורה' החלה בו במערכת הבחירות הזו לראשונה, הוא לא מספיק ממוקד מטרה לדעתי. הוא לא מגיע לקהל דתי וחרדי ובעצם בכלל לא מגיע לקהל היעד שהוא צריך להגיע אליו: אנשים שמתנדנדים בין המפלגות החרדיות לבין סמוטריץ', בנט ו'הליכוד'. קמפיין דיגיטלי מתנפנף, אף אחד לא מתייחס אליו ברצינות".
לדבריו, "אין כמו קמפיין שטח, שבעבר 'שס' הייתה חזקה בו כל כך. איפה עצרות הבחירות ההמוניות, עם מרן חכם שלום שליט"א, עם כל ה'מועצת' ואריה דרעי? איפה התמונות של מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, שרק לראות את זיו פניו בתמונה זה מספיק?"
להזכירך, אנחנו בעידן קורונה…
"למרות זאת, המפלגות יכלו לנצל את פתיחת האולמות כדי לעשות לפחות עצרת בחירות מרכזית אחת. אפשר היה להרים עצרת כזו מהרגע להרגע. לדעתי זו החמצה גדולה".
רשמנו.
ברחוב מלכי ישראל אנו רואים את ר' זאב לדרמן, אברך כולל מ'מיר' המתגורר ברמות. אנו מבקשים כמה דקות מזמנו.
אתה מרגיש שהשטח החרדי ער לקראת הבחירות?
"לא כל כך", הוא אומר לאחר הרהור קל. "אמנם שמעתי ש'יהדות התורה' פנתה לראשונה לציבור הכללי בקמפיין דיגיטלי, ומהבחינה הזו היא עשתה את מה שהייתה צריכה לעשות מזמן, אבל זה לא מספיק. זה אולי טוב לציבור המסורתי, לציבור שלא נחשף לתקשורת החרדית. הוא לומד לראשונה על המפלגה הזו דרך המחשב, מה שלא היה לו בעבר. אבל מה עם כל החרדים ה'רגילים', שמהווים את הבסיס של התנועה?
"מדוע לא לארגן עצרת בחירות עוצמתית בראשות גדולי ישראל, שתשודר בשידור ישיר לכל מרכז קהילתי בשכונות החרדיות? גם אם זו פעילות פוליטית אסורה, אפשר לעשות זאת בשטח פתוח, בבתי כנסת.
"נקווה לסייעתא דשמיא, ובעיקר להתעשתות של הציבור", אמר לנו לדרמן והמשיך בדרכו.
תחנה שנייה:
צרכניית 'יש' בגבעת שאול
'התאריך גרוע'
הלחץ האטומי של ערב החג עדיין לא מורגש. התורים עדיין שפויים, אבל ליצחק גבאי, תושב השכונה העושה לילות כימים למען הצלחת המערכה, אצה הדרך.
"אין ספק שהתאריך הזה נורא", הוא מסביר. "ודאי שהבחירות הללו מיותרות לחלוטין, ומבחינת הציבור החרדי הן הגיעו בעיתוי הגרוע ביותר. אבל ברגע שהמציאות הזו נכפתה עלינו, אנחנו צריכים לעשות את הטוב ביותר".
אתה רואה כאן אווירת בחירות? אין שלטי חוצות, אין כרזות במרפסות הבתים.
"זה נכון. ברחובות לא ניכרת האווירה, ולדעתי המפלגות החרדיות לא משקיעות בתוך הציבור החרדי. הן יודעות שרוב הציבור החרדי איתן. הקמפיינים עברו לדיגיטל. 'שס' הייתה שם מזמן, וגם 'יהדות התורה' נכנסה לשם לאחרונה. כפעיל במטה 'שס', אני יכול לספר על עבודה סביב השעון, טלפונים ובעיקר עבודה במדיה, שכוללת גם את הציבור החרדי. מפיצים קליפים, מביאים ריאיונות והציבור אוהב את זה. הפעילות יותר קשה, הרבה יותר ממוקדת. זה לא נראה בשטח, אבל בפועל אנחנו עובדים סביב השעון, מצאת החמה עד השעות הקטנות של הלילה, כדי לגרום לכמה שיותר אנשים לצאת להצביע".
להערכתך תהיה הצבעה באחוזים גבוהים?
"אני בהחלט חושש מהצבעה נמוכה, אבל הפעם – כזו שתשפיע בצורה שלילית גם עלינו. הציבור המסורתי יצֵא לבלות, ינצל את יום החופש לאחר תקופת הקורונה הממושכת, בעוד הציבור החרדי יהיה טרוד בקניות וניקיונות. גם אם אנשים ימצאו את השעה הפנויה בין לבין ללכת לקלפי, הם יתקשו למצוא את הזמן לפעילות.
"מדובר אמנם ב'בין הזמנים', ובחורי הישיבות שיצאו לחופשה אחרי תקופה ארוכה של לימודים אינטנסיביים בישיבות, ישמחו בוודאי לשחרר קצת את המרץ אבל מצד שני, את מרבית העבודה עושים האברכים".
מה אתה שומע? הציבור אופטימי?
"קשה לומר. מצד אחד, יש כאלו שאומרים שיש כאן סיבה טובה לגדול, להראות את הכיוון לגנץ, אחרי שהוא 'עשה לנתניהו את המוות' כל השנה האחרונה. מצד שני, אנשים כבר מיואשים. לא מאמינים שתקום כאן ממשלה נורמלית. אני שומע איך אנשים מחשבנים את מערכת הבחירות הבאה, שתהיה בעשרת ימי תשובה במקרה הגרוע מבחינתנו, או לאחר חג הסוכות. שמעתי את אריה דרעי מתבסס על סקרים פנימיים שמאותתים שהפעם יש סיכוי טוב להצלחה, אבל רק ימים יגידו".
…
בחוץ, ברחוב גבעת שאול, פגשנו את שמואל שמאי, תושב גבעת מרדכי.
אתה חושב שהמפלגות החרדיות מצליחות לעורר את הציבור מהשאננות?
"בוא נתחיל מזה שהבחירות הללו מיותרות, והן רק מלבות את השנאה והקיטוב", הוא אומר. "לגבי הקמפיין – לדעתי, שלט הבחירות הכי קולע למציאות הנוראה שאנחנו רואים בשטח יכול להיות בסגנון של 'הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם'. זה לא רק ליברמן עם טירוף המריצות והמזבלה; גם לפיד, גם בנט, כולם. כל אחד רוכב על גלי השנאה, ואין מפלגה שלא התדרדרה לרמה של ביב שופכין ממש.
"אבל הציבור החרדי כבר שחוק. אנשים לא מתלהבים כמו פעם, כשיצאנו לבחירות כל ארבע שנים. השטח נראה רדום, למרות שהפעילים אֵש באופן מעשי, אני חושב שללא הציווי של 'ועשית ככל אשר יורוך', לאדם חרדי אין מה לחפש במשחק הזה. אבל ברגע שיש את הציווי – אנחנו מחויבים לציית ללא עוררין. אנחנו יודעים שמי ששומע לגדולים לא נכשל. כמצביע 'שס' שמשקיע גם בפעילות במטה הבחירות, אני חושש שרבים כבר מאסו בפוליטיקה ויעדיפו להמשיך לנקות את הבית, במקום לצאת לקלפי. צריך להזהיר מפני שאננות כזאת.
"מדובר במערכה גורלית. אנחנו רואים את בג"ץ והרפורמים, את ההחלטות נגד החרדים בכל תחום, המחיר של האדישות החרדית, אם לא יקרה שינוי ברגע האחרון – יהיה גבוה מתמיד".
לדעתך תקופת הקורונה תשפיע על הבחירות?
"בלי ספק. אין כינוסים גדולים, אין עצרות המוניות. כתושב גבעת מרדכי אני בהחלט רואה את חוסר הפעילות הזה כשלילי. לחרדים זה לא יפריע, אבל המתחזקים צריכים את ה'אקשן' הזה".
'אפילו טראמפ קרס'
בצומת כנפי נשרים אנו פוגשים את ר' יוסף מועלם, תושב קריית מנחם.
תגיד, אתה מצליח להפנים את הגורליות של הבחירות?
"לא רק שאני מפנים – אני מתייחס לזה כדבר החשוב ביותר עלי אדמות".
למה הרחובות נראים מנומנמים?
"יכול להיות שלאנשים נמאס, אבל כל החיים שלנו מורכבים מבחירות. חוץ ממשפחה, אנחנו בוחרים הכל, כך זה לא משנה האם מדובר בפעם בארבע שנים או אחת לחצי שנה. זה לא משחק, אלא דבר שעומד ברומו של עולם. כשאדישים ומזלזלים, כועסים ועושים חשבונות – אחר כך בוכים למה לא קיבלנו ומדוע דורכים עלינו.
"שמעתי פעם מנציג ציבור שניהל מחלקה גדולה בעירייה, שכאשר היה בתפקיד כולם ביקשו את קרבתו, אבל כשעבר לתפקיד אחר, כשביקש מאותם אנשים טובה קטנה – אף אחד כבר לא הסתכל עליו. זוהי המשמעות של כוח. אין לנו אפשרות לוותר עליו".
כתושב קריית מנחם, נשמח לשמוע: ההסתה נגד החרדים נראית ברחובות המעורבים של העיר?
"הציבור החילוני המסורתי לא קונה את ההסתה הזו. להפך. מצד שני, גם הציבור הזה סבור שהחרדים 'נגועים בקורונה'. כשמאכילים אותו באמירות הללו 24/7 – אין פלא שהם מתרחקים מאיתנו. גם העובדה שסגרו את בתי הכנסת, לא מאפשרת לרבני הקהילות לדבר על המשמעות הקריטית של הבחירות הללו מבחינת הצביון היהודי של המדינה. את הציבור הזה קל יחסית לשכנע, אבל צריך להגיע אליו ברגליים, זה לא משהו שאפשר היה לעשות בקורונה. גם כשהתחלואה יורדת, הם מסתכלים על החרדי שמגיע לדבר איתם כמפיץ מחלות, כמי שלא מתחסן, ומפחדים לפתוח דלת או להשתתף בחוג בית".
אתה מרגיש שהמפלגות החרדיות יפסידו קולות בגזרה המסורתית הפעם?
"לדעתי, בציבור החרדי – מי שהצביע 'שס' או 'יהדות התורה' בבחירות הקודמות, יצביע להן גם בשבוע הבא. לעומת זאת, בציבור המסורתי או הימני, יש המון התלבטות. גם מי שהצביע 'שס' בבחירות הקודמות מרגיש שהוא רוצה לשמור על ביבי. אפילו כשהם שומעים את דרעי מצהיר שהוא ילך עם ביבי באש ובמים, זה לא משכנע אותם. הם רוצים את המקור, ולכן צריך עבודת שטח, ברגליים ממש, כדי להסביר להם שהמפלגות החרדיות הן יותר ביבי מאשר הליכוד עצמו. תקופת הקורונה ריסקה אפילו את טראמפ, כל שכן שנתניהו שנוא נפשה של התקשורת משלם את המחיר הכבד, למרות מבצע החיסונים המוצלח".
לדבריו, העובדה שהבחירות נקבעו לערב פסח – בעוכרי המערכה. האברכים עסוקים עד למעלה ראש, ואין להם זמן לפעילות. תקופת הקורונה לא אפשרה להתארגן קודם, והזמן לא מאפשר חריש עמוק.
"אני סבור ששתי המפלגות החרדיות לא יעלו. אם הן יצליחו לשמור על הכוח שיש להן עכשיו – זה יהיה טוב. יש גם תופעה של מרמור נגד הנציגים החרדים בגלל התנהגות הממשלה לחרדים בקורונה, ובגלל הזוגות שנישאו בחתונות קטנות ועצובות.
"יש חשש מסוים, אבל אני חושב שברגע האמת, אף חרדי ספרדי לא יסרב לתמוך במפלגתו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, שצרוב בזיכרונו כנראה לנצח. אותו דבר אצל החסידים והליטאים – כל אחד ימשיך לשמוע לקול רבו. בסוף, אין לנו לוקסוס להעניש את עצמנו, את הציבור שלנו, את קודשי ישראל ואת הכבוד החרדי. גם אם בקורונה היו בעיות.
"ככה אני לפחות מקווה", הוא מוסיף ומסייג.
תחנה שלישית:
רחוב פחד יצחק, ביתר עילית
מצילנו מידם
אם בערים המרכזיות החרדיות לא רואים מאומה, בביתר עילית העסקים כרגיל ממש. ערב פסח שולט בכיפה. על המרפסות ניתן לראות רק כביסה. לא שום דבר אחר שיזכיר בחירות. בנסיעה מירושלים הצלחנו לספור חמש כרזות בחירות על חזיתות הבתים, ואפילו לא מודעת רחוב אחת ראויה לשמה.
ב'כביש עוקף חוסאן' המוביל לעיר – ראינו רק כרזות של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. אף לא כרזה חרדית אחת. נכנסנו לעיר, חלפנו על פני 'כיכר הרימון', והמשכנו לרחוב המגיד ממעזריטש. לאורך קילומטר שלם, עד ל'כיכר ברנשטיין', לא ראינו אף כרזה. אפילו לא אחת.
פנינו ימינה לרחוב הר"ן, ושם, במרפסת אחת שצופה למזרקת מים אפורה במרכז הכיכר – ראינו לראשונה כרזה אחת. "זו גדולתנו, זו גאוותנו", קוראת הכרזה, בשירות 'יהדות התורה'.
אלי, צעיר חסידי תושב העיר, מספר לנו ש"אתמול היה כאן אירוע בחירות, ליד 'קניון שמחת משה'. מי שהשתתפו כאן – אלה בעיקר ילדים. אין להם זכות הצבעה, אבל זה משהו שמשקף את המצב הכללי. הציבור חייב להתעורר".
ברחוב פחד יצחק אנחנו פוגשים את חננאל שם טוב, המתגורר ברחוב, וגם הוא מסכים שהשטח נראה רדום. "אני אישית מרגיש מנותק, אבל אני לא הוכחה, כיוון שרק אמש חגגתי את בר המצווה של בני, ולא היה לי פנאי לשום דבר מעבר. אבל אין ספק שהציבור אדיש. גם החסידי וגם הספרדי.
"לא רואים שלטי בחירות, אין אירועים ואין כינוסי בחירות. בביתר עילית היו בעבר כינוסים שהזרימו אדרנלין לציבור, אבל במערכת הבחירות הזו לא רואים כלום. היה השבוע כנס במרחב הפתוח של 'יהדות התורה', אבל גם הוא היה חלש יחסית ל'ברען' שהיה כאן, עם הגעתו של מרן רבי חיים קניבסקי שליט"א לעיר, בבחירות שהיו רק לפני שנתיים".
מה אתה חושב על הבחירות הללו?
"אין ברירה. חייבים להגיע למצב שהמפלגות החרדיות יהיו לשון מאזניים ולעשות מה שצריך כדי שתהיה ממשלה שתתמוך בחרדים.
"כמנהל ישיבת 'מאור התורה' בירושלים", הוא אומר, "אני רואה היטב את החשיבות של ממשלה עם נציגות חרדית. כשהנציגים החרדים בממשלה התקציבים ממשיכים להגיע, והמוסדות יכולים לתפקד. שלא לדבר על ההיבט של מדינה יהודית.
"אנחנו צריכים להתפלל שגם אם בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, הקב"ה מצילנו מידם", הוא מסכם. "יש לנו כל כך הרבה אויבים בבחירות הללו, יש הסתה פרועה כל כך. אנחנו צריכים לעשות הכל כדי שנזכה לגאולה, שנזכה להיות השליחים הטובים בדרך אליה".
תחנה רביעית:
המרכז המסחרי, רמת בית שמש ג'
כפיות טובה
"אין זמן לנשום", זהו משפט המחץ-לחץ האולטימטיבי, שנשמע מכל אחד מעשרות העובדים ברשתות השיווק, בחנויות המשחקים והמזון המהיר. זה המשפט שאומרים לעצמם ולסביבתם הלקוחות שמתקשים להמתין לתורם ומלהטטים בין החנויות החדשות שנפתחו כאן לאחרונה, שהצליחו קצת להתעמעם מזיכרונם לאחר שנת הסגר שעברנו.
"אני אצביע, בוודאי", טוען משה מארק, צעיר העושה את צעדיו הראשונים במסחר, כמוכרן בחנות לאביזרי בית שנפתחה לא מכבר. "אתן את קולי ל'יהדות התורה', כמו שעשיתי בארבע הפעמים שהספקתי להצביע מאז קיבלתי את זכות הבחירה. "אעשה זאת על הבוקר, לפני שהלחץ מתחיל. בימים כאלו, אנחנו עובדים במשמרת אחת ארוכה, מתשע בבוקר עד אחת עשרה בלילה, הרבה אחרי סגירת הקלפיות. כך שאם לא אתחיל את היום במצווה הזו, אין סיכוי שאצליח להגיע לקלפי לפני הסגירה".
הבחירות מעניינות אותך?
"האמת, ממש לא. כבחור ישיבה ב'אור אלחנן', כל מערכת בחירות הייתה אקשן אמיתי. היינו מתגייסים לפעילות, כמה שזה היה אפשרי במסגרת האפשרויות כבחור ישיבה, אבל בעיקר קוראים שוב ושוב את הסקרים שפורסמו, עושים את החשבון של המפלגות ובהחלט מנסים להרכיב את הממשלה הבאה. הפעם, זה ממש לא מעניין אותי".
לדבריו, האדישות הזו נגרמה בעיקר בשל מערכות הבחירות התכופות שהיו בשנים האחרונות, אבל לא מעט בשל הקורונה. "התרגלנו בשנה האחרונה שאת השיח הציבורי תופס הנגיף הזה. מספר הנדבקים היומי, מקדם ההדבקה, ובעיקר הסגרים וההגבלות. הפוליטיקה לא הרימה ראש השנה, למרות שהייתה זו השנה האיומה ביותר מבחינה פוליטית שאני זוכר".
סיבה נוספת, נעוצה לדברי מארק, בשוויון הבין גושי. "אני חושב שפשוט אין סיכוי להרכיב ממשלה בתיקו כזה. הסיפור האמיתי זה 'נתניהו או לא נתניהו', כך שהמפלגות החרדיות כבר לא רלוונטיות כל כך לשאלה הזו. אנשים חושבים שלא משנה אם ל'שס' או ל'יהדות התורה' יהיו תשעה או עשרה מנדטים ואפילו שבעה, זה לא יהיה שווה כלום, אם נתניהו לא יהיה ראש ממשלה".
גב' רחל ברגר נכנסת לחנות. "אני חושבת שמה שנעשה במדינה הזו, זה פשע חסר היגיון", היא טוענת, תוך כדי התלבטות באיזו מחבת לבחור. "השנאה לנתניהו חוצה את כל הגבולות הנורמליים שהיו קיימים כאן. בעיצומה של מגפה קטלנית הגיעו אלפים להפגנה בבלפור, נגד מי שהיה הראשון בעולם להביא לכאן חיסונים, ללא תורים כמעט, ולמגר את המגפה. לאורך כל התקופה הזו, הוא תפקד עם ממשלה מקרטעת ושרים ששמו לו רגליים בלי הפסקה. מה קרה?
"הכי נורא זה מה שעושה נפתלי בנט. אני מבינה שהוא רוצה להיות ראש ממשלה והרעיון של מלוניות הקורונה רשום על שמו. אבל איך הוא לא מתבייש להצהיר שביבי אחראי למותם של 6,000 ישראלים? נגיד שהשמים הפתוחים הביאו מוטציות חדשות, אבל כל שרי הקבינט היו ממונים על קבלת החלטות. הוא לא דחף למקום הזה אף פעם. מה גם, שזה קרה בכל העולם. אני חושבת שכל הקבוצה של 'רק לא ביבי' פועלת מתוך רוע לשמו וכפיות טובה שלא רואים באף מדינה".
תחנה חמישית:
רחוב רבי עקיבא, בני ברק
הפעם רק ביבי
מבית שמש – אנחנו ממשיכים לבני ברק. עיר התורה והחסידות, שיש שיראו בה את בירת החרדיוּת בארץ ישראל. התחנה הראשונה, איך לא, היא צומת הרחובות רבי עקיבא והרב שך. דחוס כאן בימים האלה של ערב החג.
"אגיד לכם את האמת", פותח בסערה אברך ליטאי, שראה בנו תלמידים מקשיבים ל'שיחת חולין' שלו. "לציבור נמאס. הציבור עם בטן מלאה, ואני חושב שלפחות בחלק מהטענות הוא גם צודק. ואתם יודעים מה", ירה את הטוויסט בעלילה בנשימה אחת, "לא משנה מה יש לציבור בבטן, בסופו של דבר חייבים להצביע עם השכל. אוי לנו אם נשב בבית עם המרמור ונפקיר את עצמנו לדעת".
אז בעצם אתה אומר שאסור ש'הבטן הריקה' תוביל לניצחון 'העגלה הריקה'?
"בוודאי שאסור. במקום לחשוב על מה שלא קיבלנו ואיפה לא עזרו לנו, רצוי שנחשוב על מה שכן קיבלנו. אף אחד לא חושב שהנציגים שלנו קוסמים שיכולים לשלוף שפן מחמד מהכובע של ראש הממשלה או שר הבריאות. לפעמים התנהלות נכונה מחייבת להתיישר עם עמדות הממשלה, גם אם הן לא בדיוק לרוחנו".
את השמוע'ס שהלך והתלהט בליוויו של האגודל המיתולוגי המפלפל בשקלא וטריא, קטע לובש סחבות שרשרש עם קופתו בעצבנות יתרה. "מה קרה פה?" חייך מלוא פיו על ה'אקשן' שנרקם מול עיניו הכבויות.
"בחירות", ענינו.
"מה בחירות? היום?" נדלק.
"לא. שבוע הבא".
"אז נלך להצביע. מה רע?"
ומה תצביע?
"נראה כבר, עוד לא החלטתי".
מה הצבעת בפעם שעברה?
"או ליכוד או ביבי. אני לא זוכר".
זה אותו דבר.
"אהה, באמת? אז הפעם רק ביבי".
האברך מלל באצבעותיו את זקנו המאפיר כמי שרק רוצה להוסיף עוד משהו קטן ולהמשיך לדרכו: "אני מוכן ללכת איתו לקלפי ולשים לו ביד את הפתק הנכון".
תחנה שישית:
בית הכנסת הגדול, בני ברק
'אין מצֶב'
צללי ערב ברחוב רבי עקיבא, קרוב להיכן שהיה פעם מפעל 'דובק'. החלטנו להיכנס לבית הכנסת הגדול.
מניין מנחה אחרון עומד להסתיים לו וראשוני מתפללי ערבית כבר מתבוננים בשעון. אחרים צופים לשמים, סופרים שלושה כוכבים. חדרי הבית, כמו גם הרחבה שלפניו, מלאים עד אפס מקום. הבחירות יחולו בשבוע שחל בו ערב פסח, ועמך ישראל – מקומיים וחוצניקים – טרודים בבחירת חליפה חדשה לחג, מתנות לאפיקומן, או 'הגדה' מהודרת משולבת פירושים חדשים עם איורים עתיקים.
ניחוח של חג החירות נישא באוויר, ואנחנו המשכנו לאתר את מי שישחרר מליבנו את הספק – האם הפעם הציבור נתפס אדיש או שמא זהו רק השקט שלפני הסערה וביום הבחירות הציבור יצביע ברגליו ויסתער על הקלפיות?
"לדעתי, וממה שאני שומע מהחבר'ה, יהיו כאלה שלא ילכו להצביע", התלהב נתי, בחור ישיבה שהתעורר ליומו השני של 'בין הזמנים' לאחר תקופה ארוכה בה שהה בקפסולה הישיבתית. "אין את ה'מצֶב' שהיה בעבר. הרבה מהבחורים בכלל לא חושבים להגיע למטות לעזור. אני לא יודע אם זה בגלל שיש להם טענות על חברי הכנסת. יכול להיות שהאווירה הכללית ברחוב משפיעה גם עליהם. תכל'ס אין 'מצֶב'. יבש".
פנינו אל בחור נוסף שהסתודד עם נתי וניכר היה כי הם חברים לקפסולת הלימודים.
תגיד, אתה חושב שהוא צודק? הציבור באמת אדיש?
השני, שבינתיים התברר כי שמו איציק ("שלא תעזו לכתוב את שם המשפחה"), הנהן בראשו וחייך כממתיק סוד.
רצית להוסיף עוד משהו? ניסינו להמתיק גם עבורנו את הסוד.
"האמת, יש לו", התערב נתי. "בכל הבחירות שהיו בשנתיים האחרונות, איציק היה מהמובילים בישיבה את הסיוע למטות ולספירת הפתקים".
והפעם?
"נראה לי הוא ממש לא בעניין".
איציק שוב הנהן בראשו.
אתם יכולים להבין מהיכן נובעת האדישות במערכת הנוכחית?
"האמת שלא. אבל זו אווירה כזו. אולי בגלל שזה ערב פסח ואין לאנשים זמן להתעסק יותר מדי בבחירות".
הגיוני בהחלט.
תחנה שביעית:
בית המדרש הספרדי, אלעד
חיילים במפקד
את מסע הבחירות שלנו, אנחנו מסיימים בגיחה קצרה לאלעד. שעת ערב מתקדמת. אנחנו מותשים למדי. אבל בכל זאת, עיר חרדית חשובה. אי אפשר לדלג עליה.
בבית המדרש של הכולל הספרדי עוד ישבו כמה מלומדי ישיבת 'בין הזמנים'. "בצהריים היה כאן מלא עד אפס מקום", אמר לנו בחור בפינת המחם הרותח. "אלה הבחירות האמיתיות – בוחרים בתורה. גם ב'בין הזמנים'. איך אומר ביבי? בוחרים בחיים? אנחנו בוחרים בחיים האמיתיים. חיים של תורה".
מישהו נכנס לפינת הקפה. לפי שנראינו לו מקומיים – הוא שואל אותנו אם יש קפה.
אנחנו לא מכאן. לא יודעים.
"אתם מבינים למה צריך נציגות חזקה בכנסת?" קבע-שאל לאחר שהבין למטרת בואנו.
בשביל הקפה?
"בהחלט. אבל לא רק. הקפה יכול ללמד על המצב של הכוללים והישיבות".
זקוקים לנס?
"ועוד איך. הציבור שכח מהר מאוד את הגזירות בזמן שלפיד היה שר האוצר. אוי ואבוי אם המצב הזה יחזור".
אז למה יש תחושה שהציבור, כמו שאתה אומר, שכח מהר מאוד?
"שטויות. אנשים עסוקים עכשיו עם פסח. אני מאמין שכולם ילכו להצביע. הציבור שלנו ממושמע לדעת תורה. זה הדבר היחיד שמעניין אותנו".
אתה לא שומע קולות אחרים כמו 'מה הם עשו בשבילנו?', 'הפעם נראה להם', או משהו בסגנון?
"בוודאי שאני שומע. אבל הכל טוב ויפה עד ליום הבחירות, אז כולם מתייצבים כמו חיילים. בסופו של דבר המשוואה מאוד פשוטה – כשהנציגים שלנו יושבים בממשלה אנחנו יושבים ולומדים תורה. אני לא מעז לחשוב על האופציה השנייה".
מישהו הוציא בינתיים מהכיס הפנימי של חליפתו שקית מלאה באבקה שחורה. "עוד מישהו רוצה?" הציע באדיבות ללומדים האחרים, וספק נוסף כרסם עכשיו בתוכנו: לכתחילה הוא שותה קפה שחור, או שפשוט אין תקציב לחלב?
…
חזרנו אל הרחוב. גם בשעה הזו, הוא עדיין סואן. שילוב של 'בין הזמנים' וערב חג בעיר חרדית. גם כאן, מודעות הקמפיינים על שלטי החוצות היו דלילות ביותר. אלו שכן מצאנו, היו כבר מכוסות למחצה ולשליש במודעות צבעוניות על מצות מהודרות, הגדות חדשות ויינות מובחרים.
אולי זה ניחוחו של חג הפסח שמצליח להאפיל על אווירת הבחירות, אבל גם המכוניות הרבות שהצטופפו ברחובה הראשי של העיר היו נטולות שלטי בחירות שנמתחים בדרך כלל לאורך השמשה האחורית או לרוחב מכסה המנוע. אפילו סטיקרים בודדים – מגורדים בפינות, אחרי שמישהו ניסה להוריד – לא מצאנו.
מה יהיו התוצאות? נתפלל בכוונה ונמתין בסבלנות.
