דורש טוב לעמו

דורש טוב לעמו | שנה אחרי 'הסכמי אברהם' ששינו את המזרח התיכון, השגריר האמריקאי לשעבר דייוויד פרידמן מדבר על הכל בשיחה לא דיפלומטית

"אני מציע לשגריר שיבוא במקומי: אחרי 73 שנה, הגיע הזמן לתת למדינת ישראל עצמאות"

שגריר העם היהודי: עד לא מזמן הוא היה השגריר שניצח על שורה חסרת תקדים של הישגים בין-לאומיים לארה"ב ולמדינת ישראל • עכשיו, כשהוא ללא התפקיד הרשמי, דייוויד פרידמן מסתער על המשך המימוש של החזון האידיאולוגי שלו – הפעם מעמדה של תושב ירושלמי גאה • בריאיון לאריה ארליך וליעקב פלבינסקי, פרידמן תוקף את "החולשה האמריקאית" באפגניסטן ומול איראן, עומד בנחישות על הזכות היהודית להתגורר בכל רחבי יו"ש, חולק את שיחותיו האישיות עם דונלד טראמפ, ותוקף את התוכנית להקמת שגרירות פלסטינית בלב ירושלים • שיחה לא מעונבת

רגע לפני שהוא מתיישב לשיחה, שכמעט כל הצהרה ממנה היא כותרת מדינית בעלת משמעות אסטרטגית – דייוויד פרידמן מבקש לברר איתנו משהו. ניכר שאין לו מנוח עד שלא יקבל תשובה לשאלה שטורדת את מנוחתו. משהו מעיק עליו.

"סליחה שאני מעלה את זה ככה", הוא מתנצל. "אבל לפני שאתם מתחילים לשאול שאלות, יש לי שאלה אחת שאני רוצה להפנות דווקא אליכם. במהלך הכהונה שלי כשגריר, גיליתי שיש חרדים רבים שעוסקים בעיתונות. ואני שואל את עצמי, איך הם מסתדרים עם ההלכה שאוסרת לשון הרע ורכילות? איך אפשר להיות עיתונאי ולהימנע מלשון הרע? אתם לומדים הלכות שמירת הלשון?"

אילו הייתה השאלה הזו נשאלת מפי כל מרואיין אחר – אולי הדבר היה מתפרש כהקנטה או כתוכחה סמויה. במקרה של דייוויד פרידמן זיהינו התעניינות כנה של אחד שמבקש ללמוד, אולי גם לקבל טיפ לחייו שלו לצורך לתמרן בעולם שמאחורי הארשת הדיפלומטית.

בשלב זה מתפתחת שיחה על ההיבטים ההלכתיים של איסור לשון הרע. פרידמן מתעניין בגבולות שהעיתונות החרדית מציבה לעצמה ובקווים האדומים של עיתונאים שומרי מצוות. רק לאחר שנחה דעתו, הריאיון נפתח בצורה רשמית.

הדיאלוג המפתיע הזה, היה סוג של חלון הצצה לעולמו הפנימי של האיש שיושב מולנו – השגריר לשעבר דייוויד פרידמן, או כפי שהוא מקפיד להזכיר: דוד מלך הכהן פרידמן ("לסבתא שלי קראו מלכה, ואבא שלי קרא לי גם על שמה", יסביר לנו). פרידמן יכול להיות עורך-דין בעל שם עולמי, שגריר במדינת ישראל מטעם המעצמה הגדולה בעולם, מי שעד לפני מספר חודשים נמנה עם הכוורת הקרובה של מנהיג העולם החופשי. אבל לפני הכל – הוא יהודי ירא שמים, מקפיד על קלה כחמורה, וכשהוא רואה עיתונאים חרדים, חשוב לו לברר על ההתמודדות עם הלכות שמירת הלשון. בתפקיד הזה – התפקיד להיות יהודי ולמלא את משימתו כיהודי – הוא נראה גאה יותר מכל. זה ניכר היטב כמעט בכל משפט.

גם כאשר אנו משוחחים איתו על נושאים מדיניים כבדי משקל, תמיד מזוגה בתשובותיו הגישה היהודית העמוקה. גם בעת ששימש בתפקיד הדיפלומטי הבכיר מטעמה של ארצות הברית, וגם כאשר נאלץ לעזוב את התפקיד בשל ההפסד של הנשיא לשעבר טראמפ – הוא תמיד הכיר בכך ש"הכל בידי שמים".

הביטוי הזה – 'הכל בידי שמים' – שגור על לשונו גם במהלך השיחה שקיימנו עימו השבוע, לרגל מלאת שנה לכינונם של 'הסכמי אברהם' – סדרת הסכמי השלום שנרקמו בין מדינת ישראל לשורה של מדינות ערב בתיווכו של הבית הלבן אשר שינו את פני המזרח התיכון. השגריר פרידמן היה אחד מאדריכלי ההסכמים והאיש שתפר בעדינות את הקצוות בין וושינגטון לירושלים.

איך עיתונאים חרדים מסתדרים עם איסור לשון הרע. דיוויד פרידמן בשיחה ל'משפחה' בביתו השבוע צילום: פלאש 90

כך נפרצה הדרך

ההיכרות המוקדמת והאמון הרב שרחש לו נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ, הפכו את דייוויד פרידמן לאחד משותפי הסוד הבולטים במהלך ההיסטורי שנרקם באחד האזורים רוויי הסכסוכים בעולם. עכשיו, כעבור שנה מאז כוננו לראשונה היחסים הרשמיים, הוא מגלה את הפרטים המלאים מאחורי הקלעים של המסע המקדים שהוביל לאותו רגע מכונן על מרפסת הבית הלבן בשלהי שנת תש"פ.

יש לך חלק גדול בהתהוותם של 'הסכמי אברהם'. אתה יכול לומר איך הכל התחיל ומה הייתה הדינמיקה מאחורי הקלעים?

"זה התחיל כבר בשנת 2017 (תשע"ז)", משחזר פרידמן ל'משפחה', "כאשר נכנסתי לתפקיד והנשיא טראמפ החליט לבקר במזרח התיכון. סבב הביקורים החל בסעודיה. טראמפ ניהל שיחות עם עשרות מדינות מוסלמיות, ובמהלך השיחות הללו הוא אמר להם שהבעיה של הקיצוניות, של הטרור, היא לא רק בעיה של אמריקה. הוא אמר להם: 'אתם תצטרכו לפתור אותה קודם במדינות שלכם, ואז נוכל לעזור לכם. אל תצפו מאיתנו להיות היחידים שנלחמים את המלחמה הזו'. זאת הייתה ההתחלה.

"מסעודיה הוא טס ישירות לארץ. זאת הייתה הפעם הראשונה שטיסה ישירה מריאד נחתה בתל אביב. אנשים שעקבו אחרי המהלכים של טראמפ באותו זמן שמו לב שמשהו מתפתח. הטיסה הראשונה הזאת הייתה איתות לכך שמתחיל איזשהו תהליך היסטורי. הנשיא נפגש עם האומות הערביות. במקביל, כבר מההתחלה היו לנו שיחות עם ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו. השיחות נסובו סביב ההבנה המשותפת, שלפיה הפלסטינים אינם בשלים לשום הסכם ואינם מוכנים לשום פשרות. הם רצו את ירושלים ואת יהודה ושומרון. היו להם דרישות לא ריאליות, ולכן הסכם איתם לא היה קורה. התפיסה שלהם לא הייתה ריאלית ומלכתחילה לא היה שום ערך בשיחות איתם. לא היה בכלל מאיפה להתחיל", מסביר פרידמן את שבירת הפרדיגמה, שראתה בשלום עם הפלסטינים חזות הכל.

הממשל האמריקאי הקודם הציג תפיסה מפוכחת, לפיה הדרך לשלום אינה חייבת לעבור ברמאללה – היא יכולה להתחיל דווקא במדינות ערב המתונות. במקום לשחזר את העבר, הם החליטו ללמוד מטעויותיו. בהבנה זו הוביל ממשל טראמפ את אחד המהלכים המדיניים המשמעותיים ביותר למזרח התיכון בשנים האחרונות. הם התחילו להניע את המדינות המוסלמיות המתונות לעבר הסכמי נורמליזציה עם מדינת ישראל.

"לאחר שהבנו שהפלסטינים עדיין אינם בשלים להסכם שיסיים את הקונפליקט הממושך עם מדינת ישראל", מסביר פרידמן, "אמרנו שהגיע הזמן לשנות כיוון. אם למדינת ישראל יש כל כך הרבה יחסים עם מדינות שמתנהלים מתחת לשולחן, נראה אם אנחנו יכולים להוציא אותם לאור. רוב העולם המוסלמי אז היה זקוק מאוד לחיבוק מארצות הברית. בתקופת ממשל אובמה ערכה וושינגטון הסכמים עם עיראק, תוך שהיא דוחה את כל האחרות. אז המדינות הללו היו זקוקות למעט תמיכה.

"זה ארך שנים", נזכר פרידמן, "אבל אנחנו כל הזמן דחפנו את הרעיון שזה טבעי, וזה נכון לאינטרסים של שני הצדדים. זה אינטרס משותף גם למוסלמים וגם לישראלים – להגיע לנורמליזציה. זה טוב לביטחון שלהם, לשגשוג שלהם, בשביל הכלכלה, בשביל החינוך והעתיד האזורי. כמובן, לא תמיד כל מה שטוב גם קורה. נדרשו כאן הרבה מאמץ ושיחות, אבל בסוף הגענו לשם".

התוצאה הייתה פנטסטית – בדמות שורת הסכמים בקנה מידה היסטורי. ההסכם הכולל הוביל את מדינת ישראל לכונן יחסים רשמיים עם איחוד האמירויות הערביות, בחריין, סודן ומרוקו.

מי היו שותפי הסוד לגיבוש ההסכמים?

"זו הייתה קבוצה קטנה, שמלבדה אף אחד לא ידע על כך דבר", מגלה השגריר לשעבר. "זה היה מאוד סודי, ולכן דאגנו ששותפי הסוד לא יהיו רבים. בצד שלנו היה הנשיא דונלד טראמפ, סגן-הנשיא מייק פנס, מזכיר המדינה מייק פומפאו, היועץ וחתן הנשיא ג'ארד קושנר, אני, אבי ברקוביץ', ובשלב מסוים גם שר האוצר, סטיבן מנוצ'ין".

ומי היה בצד הישראלי?

"בצד הישראלי הרשימה הייתה עוד יותר מצומצמת: רה"מ בנימין נתניהו, ראש המל"ל מאיר בן-שבת, ראש המוסד יוסי כהן והשגריר הישראלי רון דרמר. אלה כל האנשים".

אנחנו חברים טובים. עם ראש הממשלה לשעבר נתניהו צילום: פלאש 90

אורח בלילה מושלג

עוד נחזור למהלכים שנעשו מאחורי הקלעים של 'הסכמי אברהם', אבל לפני כן אנו מנסים להבין את הרקע של האדם שאיכשהו הפך משגריר ארה"ב במדינת ישראל לשגריר של מדינת ישראל בעולם, ויהיו שיאמרו: שגריר העם היהודי במסדרונות הדיפלומטיה העולמית.

דוד מלך הכהן פרידמן (63) בכלל לא חשב להיות דיפלומט. בהכשרתו הוא עורך-דין, ובמהותו הוא יהודי חם ואוהב ישראל. במהלך השיחה עימנו הוא הציג לפנינו בגאווה ספר תורה טרי שהוא מחזיק במשרדו האישי. ספר התורה נתון בתוך ארון קודש קטן, והוא פותח אותו בחרדת קודש. "מדי פעם אני מקיים מניין כאן בביתי, ואז אנחנו קוראים בספר התורה. זה כנראה ספר התורה היחיד שבו כתבו אותיות גם גדולי ישראל כמו מרן רבי חיים קניבסקי, גם מדינאים כמו בנימין נתניהו, וגם בכירי הממשל בוושינגטון כמו ג'ארד קושנר ועוד".

בחדר עבודתו, לצד מזכרות רבות, הקדשות אישיות ומתנות הערכה שקיבל במהלך השנים, ניצבת ספרייה עשירה של ספרי קודש. והוא גם מדבר עברית כמעט שוטפת, אם כי כאשר הוא נשאל בנושאים דיפלומטיים מורכבים פרידמן מעדיף להשיב באנגלית.

בשנות עבודתו כפרקליט ייצג כמה מעשירי ארה"ב, וכך הצטרף גם איש העסקים הניו יורקי דונלד טראמפ לחוג לקוחותיו. במסע הבחירות לנשיאות ארה"ב בשנת תשע"ו (2016) הוא שימש יועצו של טראמפ ומנהל הקמפיין שלו בארץ.

ההיכרות האישית בין טראמפ לפרידמן החלה בשנת תשס"ד (2004). "הייתי עורך-דין במשך 35 שנים. בתקופה מסוימת בשנת 2004, למיטב זיכרוני, חברים הכירו בינינו. לאחר ההיכרות הזאת נפגשנו, ומפעם לפעם עשיתי בשבילו עבודות שקשורות לשירותי עריכת דין".

אבל אם צריך להצביע על נקודה מסוימת שבה החל להירקם הקשר האישי עם הנשיא לשעבר לכדי חברות אישית עמוקה – פרידמן מפנה את האצבע ללילה מושלג בלונג איילנד. אז ישב 'שבעה' על אביו, מוריס שמואל פרידמן ז"ל. "ישבתי שבעה על אבא, וביום האחרון של השבעה הייתה סופת שלגים קשה מאוד", הוא משחזר, ברק בעיניו. "כמעט מטר של שלג. כולם התקשרו אלי, אמרו לי שחבל שלא באו קודם, אבל עכשיו מזג האוויר לא מאפשר להם להגיע.

"ואז מופיע בבית שלי לא אחר מהלקוח שלי מניו יורק, דונלד טראמפ. בגלל הסופה הדרך ארכה לו ארבע שעות. אני ישבתי בלונג-איילנד והוא היה במנהטן – אבל הוא הגיע. הייתי אז לבד בבית, שום מנחם לא היה. וכך ישבנו יחד יותר משעה ושוחחנו על הרבה נושאים". זו כנראה הייתה שיחה שמפירותיה, גם אם לא בצורה ישירה, מדינת ישראל נהנית עד היום.

לאחר שהתמנה לשגריר ארה"ב בארץ, הוא ידע שזה הזמן להביא את תפיסת עולמו לידי מימוש. מינויו של פרידמן לשגריר בארץ הקודש – היה המינוי הדיפלומטי הראשון שטראמפ הוציא לפועל.

מאז היום הראשון בתפקיד החל פרידמן לפעול בהתאם לערכים שהוא מאמין בהם, וגם כיום הוא ממשיך לפעול ברוח זו, כשהוא לא נותן למציאות לעצור אותו. מהרגע הראשון ידע, שיש לו הזדמנות חד-פעמית לחולל שינוי של ממש בגישה שרווחה במשך שנים ולא הביאה לשום הישג מדיני בעל משמעות.

משנתו המדינית, מעבר להיותה ימנית עמוקה, מציגה הבנה מפוכחת של המזרח התיכון והמציאות בין מדינת ישראל לשכנותיה. פרידמן עצמו, שנים רבות לפני שהעלה בדעתו שיהפוך אי-פעם לשגרירה של המעצמה החזקה בתבל, רכש בית בשכונת טלביה בירושלים, דבר שמעיד אולי יותר מכל על רמת החיבור הרגשי שלו למקום.

היכרותו עם הפוליטיקה המקומית והאזורית תרמה יותר מכל לתפיסה שהציג הממשל הקודם כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. התרבות המזרח-תיכונית הביאה את הבית הלבן של טראמפ למסקנה, כי תהליך השלום חייב לדלג על ההנהגה הפלסטינית הסרבנית, זו שעורמת דרישות בלתי אפשריות ועוסקת בהשמצתה של מדינת ישראל בפורומים בין-לאומיים.

ופרידמן פעל. לא עצר לרגע. תחילה בהכרה האמריקאית בירושלים, אחר כך בהעברת השגרירות, בהמשך בהכרה ברמת הגולן ולבסוף ב'הסכמי אברהם'. אילו היה ממשיך לקדנציה נוספת – היה ממשיך לממש עוד שורה של חלומות. גם על כך יספר לנו בשיחה עימו.

הכל בידי שמיים. דיוויד פרידמן בהדלקת נר חנוכה בכותל המערבי צילום: פלאש 90

סכנה פרוגרסיבית

ביתו הפרטי בירושלים מלא מזכרות מהכהונה ההיסטורית והחד-פעמית של השגריר האמריקאי הטוב ביותר שהיה למדינת ישראל (וכנראה גם לארצות הברית). מול הפתח ניצב שלט גדול, העתק מדויק של השלט שנקבע מעל בניין השגרירות האמריקאית, שפרידמן זכה לחנוך בבירת העם היהודי. ליד הפתח הוא מתעכב איתנו מול טלית גדולה שבציציותיה יש גם פתילי תכלת. "באחד הביקורים ביהודה ושומרון כיבדו אותי במצוות 'ראשית הגז', בזכות העובדה שאני כהן. לקחתי את הצמר שנגזז מהכבשה, אבל מה יכולתי לעשות איתו? המארחים לקחו את הצמר והכינו ממנו טלית עם חוטי תכלת. בתפילת שחרית אני מתפלל עם טלית זו".

עוד פריט מעניין בחדר עבודתו – פטיש ענק במשקל עשרה קילוגרמים, נתון בתוך מסגרת מהודרת. לשאלתנו לפשר הפריט המוזר – הוא מסביר שבעזרת פטיש זה הוא כובד לפני מספר שנים לפרוץ את 'דרך עולי הרגל' באזור מנהרות הכותל, ולמזכרת קיבל את הפטיש, שמאז מעטר את חדר עבודתו. המדליות שהוא מחלק מורכבות מהפסוק 'וקראתם דרור בארץ'. הן מספרות את סיפור החזון של השגריר שקיבל עליו לקרוא דרור לעמו מכבלים ומתפיסות שהצרו את צעדי העם היהודי.

• • •

הריאיון מתקיים בזמן שיחסי וושינגטון וירושלים מתוחים. בצל חילופי הממשל בארה"ב מרפובליקני לדמוקרטי, גם במדינת ישראל התחלפה הממשלה – מממשלת ימין למרכז-שמאל – והלוחות הטקטוניים של המזרח התיכון רועדים שוב. על הפרק: הנסיגה החפוזה של ארצות-הברית מאפגניסטן, המדיניות הסלחנית כלפי איראן והתבססותה במזרח התיכון, המרוץ להסכם גרעין חדש, התרופפות הציר האנטי-איראני שהתהווה עם מדינות ערב המתונות, המדיניות הנוקשה כלפי מדינת ישראל והדיבורים על פתיחתה של קונסוליה אמריקאית לפלסטינים בלב ירושלים.

בכל הנוגע לחילוקי הדעות בין וושינגטון לירושלים, דעתו מוצקה: ממשל ביידן יעשה "טעות ענקית" אם יפתח בריב עם מדינת ישראל. כמי שהכיר היטב את היחסים בין המדינות, פרידמן סבור כי הישראלים מספקים הגנה לארצות הברית, לא פחות משארצות הברית מספקת הגנה למדינת היהודים. זה עשוי להישמע מפתיע, אבל ההגנה היא לא חד-צדדית. "הישראלים נהנים ממטריית הגנה של ארה"ב, אבל המטרייה הזו מגינה בסופו של דבר על המעצמה האמריקאית. אני חושב שזה יהיה קטסטרופלי לאמריקה לאבד או להחליש את הקשר עם מדינת ישראל", הוא אומר בביטחון.

הוא מסביר: "אנשים לא מבינים שהרבה מהאיומים על אמריקה – החלו במזרח התיכון. לכן, ככל שאמריקה ממשיכה לצמצם את הנוכחות שלה במזרח התיכון, ישנה רק מדינה אחת שיש לה גם היכולת וגם הרצון להגן על האמריקאים, וזו מדינת ישראל. הם מספקים הגנה. עבדתי עם הרבה גורמים בצבא הישראלי ובמודיעין הישראלי, וכשהם מגלים איום על אמריקה – הם פועלים באותה נחישות כאילו מדובר היה באיום על מדינת ישראל".

פרידמן מגלה שאלה לא רק השערות, אלא דברים שאירעו. "היו גם הרבה מתקפות פוטנציאליות נגד אמריקה, שנבלמו על ידי מדינת ישראל. אנחנו לא מדברים על מה שהיה, אבל היו דברים כאלה. לכן, בשביל אמריקה – במיוחד אמריקה – צמצום הנוכחות במזרח התיכון ואי עמידה רצופה לצידה של מדינת ישראל – זו טעות גדולה שפוגעת באמריקה. אמנם גם במדינת ישראל, אבל זו טעות ענקית בשביל אמריקה".

מאחורי ה'אין הפתעות'

ואתה חושב שממשל ביידן עושה מספיק למען האינטרס הזה של ארה"ב?

"תראו, עדיין מוקדם לקבוע. עוד לא מלאה שנה לממשל הנוכחי. נראה עם הזמן לאן הדברים הולכים. אבל אני חושב שזו תהיה טעות של ממשל ביידן להתחיל במריבה עם מדינת ישראל. יש לה מספיק בעיות שהיא צריכה לטפל בהן, כך שהיא לא זקוקה גם לבעיה הזו. אבל נראה".

והוא ממשיך: "הציבור האמריקאי לא לגמרי מעודכן בכל מה שקורה עם מדינת ישראל. גם הקהילה היהודית באמריקה, ברובה הגדול, לא מבינה את הבעיה הזו כפי שהיא אמורה להבין. היא לא מבינה שיש הרבה מאוד יהודים במדינת ישראל. היא חושבת שאם רק נחזור אל הקו הירוק – הכל יהיה בסדר. יהיה שלום, וכולם יתחילו לחיות בעושר ובאושר… זו אשליה, אבל כך הם חושבים. יש המון אנשים שלא באמת מכירים את הנושא, וזה חבל. הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות הוא לחזק את הקהילה היהודית באמריקה. כי אם הקהילה היהודית באמריקה אינה נלחמת למען מדינת ישראל, יהיו הרבה פחות סיכויים שהממשלה תילחם בשביל מדינת ישראל".

הבעיה היא שיש היום זרם גדול בארה"ב שמשמיע את דעתו נגד מדינת ישראל.

"זו בעיה. בסופו של דבר הנהגת המדינה משקפת את רצון העם, כמו בדמוקרטיה. אני לא חושב שהם שם עדיין. אני חושב שהפרוגרסיביים האנטי-ישראלים הם עדיין אחוז קטן. ראיתם מה היה בהצבעה על התקציב למימון 'כיפת ברזל'. מדובר באחוז קטן, אבל יש כאן סיכון בטווח הארוך. ואני לא מדבר רק על סיכון לישראלים – אני מדבר גם על סיכון לאמריקה".

• • •

לפני ארבעה חודשים תקף יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו את מה שכינה "מדיניות אין הפתעות באיראן". זאת בעקבות סיכום של שר החוץ יאיר לפיד עם מזכיר המדינה אנתוני בלינקן, לפיו מדינת ישראל תתאם מראש אם תרצה לפעול באיראן.

בישיבת סיעת הליכוד האשים נתניהו את לפיד בפגיעה בביטחון המדינה, בכך שוויתר על 'עיקרון מקודש' במדיניות הביטחון של מדינת ישראל ועצמאותה. "במשך חמש עשרה שנותיי כראש ממשלת ישראל, פעמים רבות התבקשתי על ידי האמריקנים לתת התחייבות כזאת", אמר נתניהו. "תמיד סירבתי. לפעמים עדכנתי אותם מראש על פעולות, ופעמים רבות לא עדכנתי. אבל מעולם לא התחייבתי להודיע מראש על כל פעולותינו, שכן הודעה כזאת מראש יכולה להזמין לחץ שלא לבצע אותן, או לגרום להדלפות לתקשורת שיסכלו את המבצעים הרגישים שלנו, ועל ידי כך להפקיע מידינו את חופש הפעולה מול איראן בעניינים קיומיים".

נתניהו גילה כי זמן לא רב קודם לכן הופנתה אליו בקשה כזאת מהנשיא ביידן ושר ההגנה שלו, לויד אוסטין. נתניהו הגיב כי יביא את הבקשה בחשבון אך לא מעבר לכך.

האם אתה בעד מדיניות 'אין הפתעות'? – שאלנו את פרידמן.

"כאשר אנחנו היינו בממשל", הוא אומר, "היה אמון עצום בינינו לבין ממשלת ישראל. האמון היה ברמה כל כך גבוהה, שמעולם לא היינו מופתעים. דיברנו כל יום, אפילו כמה פעמים ביום, ולכן תמיד היינו מעודכנים. אני מקווה שהמצב הזה ימשיך.

"מדינת ישראל היא מדינה ריבונית, והיא צריכה להגן על עצמה. אם היא צריכה לפעול במהירות ואין לה את הזמן, אין לה ברירה והיא חייבת לעשות את שהיא חייבת לעשות. אם רמת האמון שיש לה היום יכולה להיות אותה רמת אמון שהייתה לנו, זו לא אמורה להיות בעיה. היינו פרטנרים אמיתיים. פרטנרים בביטחון העולם והאזור, ולא היו הפתעות. עבדנו בשיתוף פעולה הדוק כל כך, שלא הייתה אפשרות להפתעות. אני מקווה שכך ימשיך הקשר".

הנושא הביטחוני והסוגיה האיראנית שעוד תעלה בהמשך, מביאים אותנו לשאול ברגישות הראויה על תכנון פעולה צבאית מול הגרעין האיראני.

האם אתם, בממשל שלכם, ניהלתם דיאלוג עם מדינת ישראל על האופציה שאולי יצטרכו לפעול בדרך צבאית נגד פצצה באיראן?

פרידמן משתהה מעט, בוחן את מילותיו בקפידה. "אגיד לכם את האמת – אני לא יכול לדבר על זה. אני גם לא רוצה לדבר על זה". עברנו לשאלה הבאה.

החולשה של אמריקה

עכשיו, הממשל החדש באמריקה משיב את הגלגל לאחור וחוזר לפרדיגמות הישנות של שלום עם הפלסטינים תחילה. לצד זאת, מתחילה להיווצר מתיחות סביב בנייה ביהודה ושומרון ובגלל הכרזת שר הביטחון על ארגוני 'זכויות אדם' פלסטיניים כארגוני טרור. יש גם נסיגה מסוימת ב'הסכמי אברהם'. סעודיה מדברת שוב עם האיראנים והאזור משתנה. אתה מודאג מהתהליך הזה?

פרידמן לא מסכים עם האמירה האחרונה. "אני באמת לא רואה את זה. יכול להיות שזה נכון, אבל אני לא רואה את זה. אני חושב שמאוד רוצים להמשיך ולפתח את ההסכמים שהבאנו, להביא עוד מדינות. אבל אם משהו בהסכמים מתערער, האשמה היא לא מדינת ישראל. האשמה היא ארה"ב. ארה"ב לא עומדת עכשיו מספיק חזק נגד איראן. היא רודפת אחרי איראן לעשות הסכם, ובמזרח התיכון אם אתה רודף אחרי מישהו – זה מתפרש כחולשה. החטא הכי גדול פה במזרח התיכון הוא להראות שאתה חלש".

אתה רואה את החולשה הזו גם בבריחה האמריקאית מאפגניסטן?

"אכן כן. זה מראה על חולשה, ואי אפשר בכלל לעשות הסכם אם אתה נראה חלש. האיראנים מאוד חכמים, הם יודעים לזהות חולשה. הם רואים מה נעשה באפגניסטן, שאנחנו בורחים מכל מקום בעולם שיש בו טרור, וזה לא טוב.

"עוד נקודה חשובה היא שאנחנו מעולם לא אמרנו מה נעשה בעתיד. כי אז הצד השני אומר: 'אם אתה תעשה את זה, הנה מה שאנחנו נעשה בתגובה'. אנחנו לא נתנו להם 'מפה' איך אנחנו נתמודד. שהם ינסו לנחש את האפשרויות שעומדות לפנינו. עכשיו זה לא נראה אותו דבר, אלא יותר דיבורים והצהרות. במזרח התיכון, כידוע לכם, דיבורים לא שווים כלום. רק מעשים".

עושה רושם שארצות הברית מתעסקת עכשיו בדברים שיותר חשובים לה, כמו רוסיה וסין. אלה דברים שיותר מעניינים אותה כרגע מסכנת הגרעין האיראני.

פרידמן מחייך. "אני לא מומחה למקומות האלה (רוסיה וסין, א"א וי"פ), אבל לדעתי אפשר לעשות את הכל במקביל. זה לא 'או לעשות בסין או לעשות באיראן'. גם אנחנו דאגנו מהנושא של סין. הרבה גם מרוסיה. אבל אפשר גם לעשות את זה וגם לטפל באיראן. הנשיא טראמפ היה בכל הזירות במקביל".

ההסכם הנוכחי שמתגבש עם איראן מסוכן לדעתך?

"אני באמת לא יודע על מה בדיוק הולכים לחתום. ההסכם הקודם היה מסוכן, במיוחד בשל העובדה שהייתה להם דרך סלולה להגיע לפצצה גרעינית בטווח הארוך. גם הפיקוח היה מאוד חלש. לפי ההסכם, היה אסור לערוך פיקוח על בסיסי הצבא. תגידו לי, איפה אתם הייתם ממקמים פצצה? בבסיס צבא. זה אומר, שההסכם לא היה שווה כלום. עכשיו הסכנה היא שאיראן מסתכלת על צפון-קוריאה ואומרת: 'הנה, יש להם את הפצצה, וזה עוזר להם'. זה מאוד קשה. ומה שאני בטוח, זה שאי אפשר להגיע לשום פריצת דרך בלי להיות מאוד חזקים מולם. אני לא מדבר על פעולה צבאית, אבל שהם יבינו שכל האפשרויות על השולחן".

ציות לוושינגטון? לא תמיד

עכשיו, כשאנחנו שומעים בימים האחרונים שממשל ביידן מגנה את מדינת ישראל על בנייה ביהודה ושומרון, או שקורא לה לרסן ולהפחית בנייה בהתנחלויות, מה ההתייחסות שלך לנושא?

בשאלה זו, אולי יותר מכל האחרות שהצגנו מולו, מגיעה לידי ביטוי ההסתכלות של פרידמן – ובמידה רבה של הממשל הקודם בארה"ב – כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לרגע היינו צריכים לשפשף את העיניים, כדי להיזכר שהדובר שמולנו אינו איש ימין ישראלי אלא הנציג הבכיר עד לא מכבר של הממשל האמריקאי במדינת ישראל. "הקפאת בנייה לא תשפר את המצב", הוא פוסק נחרצות. "זה לא יקדם שום דבר ולא יביא שלום. זה רק יגביר את הציפיות אצל הפלסטינים לרמות לא ריאליות.

"יש בערך חמש מאות אלף יהודים שחיים ביהודה ושומרון. הם הרי לא יעזבו. זה לא משנה מה אנשים בוושינגטון יחליטו, וזה גם לא יעזור. איך אני יודע? כי ראיתי מה היה ב-2006 (תשס"ו, תוכנית ההתנתקות – א"א וי"פ), כאשר מדינת ישראל ניסתה לפנות כשמונת אלפי תושבים מגוש קטיף. גם שם זה היה כמעט בלתי אפשרי. לפנות כל-כך הרבה אנשים ממש מתוך השטחים של גבולות ישראל התנ"כית? זה לעולם לא יקרה. אנשים צריכים להוציא את הרעיון הזה מהראש שלהם".

עם התובנה הזאת הוא מתקדם שלב נוסף, ומעלה את הטענה שתוספת בנייה בהתנחלויות לא רלוונטית לשום הסכם עתידי שיירקם בין מדינת ישראל לפלסטינים. "לבנות עוד 400-300 בתים, זה לא משנה. זה פשוט לא רלוונטי לשום הסכם שאולי נגיע אליו ביום מן הימים עם הפלסטינים. האם יוכל להיות הסכם עם הפלסטינים? התשובה היא כן. אפשר יהיה לתת לפלסטינים לבנות ולהרחיב ולהקצות להם קרקעות. יש שם שני מיליון פלסטינים וחמש מאות אלף יהודים. אז נכון לעכשיו, אפשר להקצות להם שטחים לפי גודל האוכלוסייה, שהם יוכלו להתרחב, לבנות בתים, להקים עסקים וכל זה. זה חשוב.

"אני לא יודע אם אפשר לעשות את זה, אבל אף אחד לא יעזוב שם את הבית שלו. הזוי לחשוב שקהילה של עשרים אלף בני אדם, שגדלה לעשרים ושניים אלף או עשרים וארבעה אלף, לא תוכל להתרחב בהתאם להתפתחותה. אין להקפאת הבנייה שום משמעות. אני חושב שזו טעות. הטענה שלנו היא שהשטחים שבהם התיישבו יהודים ביהודה ושומרון הם לא בלתי-חוקיים. למדינת ישראל יש זכות להיות שם, וגם לפלסטינים יש זכות להיות שם. לאנשים יש זכות לגור בבתים שלהם, ולאף אחד אין זכות לזרוק אף אחד אחר מהבית. אבל זה פועל בשני הכיוונים.

"אנחנו, בממשל טראמפ, החלטנו מההתחלה שלא נילחם בזה. והאמת היא, שהפלסטינים יקלטו שככל שהם ימתינו יותר, כך יישארו להם פחות שטחים פנויים בעתיד. הזמן אינו פועל לטובתם. הם פועלים תחת התפיסה השגויה, שיש להם כל הזמן שבעולם, שהם יחכו בלי סוף, ובסוף למדינת ישראל לא תהיה ברירה. אי אפשר לפעול על סמך ההנחה הזו".

אתה חושב שהממשלה בארץ צריכה להקשיב לדרישות כאלה מצד הממשל בארה"ב?

"להקשיב זה לשמוע. צריך לשמוע. חשוב להבין שזה הקשר הכי חשוב של מדינת ישראל. היא צריכה להקשיב לארה"ב, צריכה לכבד. היא שותפה מאוד חשובה של מדינת ישראל. אבל למרות זאת, מדינת ישראל צריכה להסביר שיש דברים שהיא פשוט לא יכולה להיענות להם. במדינת ישראל יש ממשלה ריבונית. יש לה אוכלוסייה משלה, דמוקרטיה משלה, ויש דברים שהיא לא יכולה לעשות. המדינה לא יכולה לבקש מהתושבים ביהודה ושומרון לא להיות שם, לא לבנות, לא להתרחב. מי שרוצה לבנות בית לילדים שלו כדי שיוכלו לגור לידו, אתה לא יכול לומר לו 'לא'. שני הצדדים צריכים להבין את זה ולהתחשב".

לא ל'יודען ריין'

מה דעתך על הדרישה של ממשל ביידן, לפתוח קונסוליה אמריקאית לפלסטינים בלב ירושלים?

פרידמן: "אי אפשר לעשות דבר כזה ללא הסכמה ממדינת ישראל. לפי מה ששמעתי, ראש הממשלה, שר החוץ ושר המשפטים – כולם מתנגדים למהלך כזה. אני חושב שזה לא יקדם כלום, אם מדינת ישראל לא נותנת הסכמה לכך, ואני חושב שזו תהיה טעות גדולה לתת הסכמה".

בעניין ההתיישבות, השגריר לשעבר אומר לנו: "ביקרתי ביהודה ושומרון לא מעט פעמים. יש שם הרבה מאוד אדמות. המון שטחים פנויים. אם אתה נוסע בכביש הבין-עירוני, אתה רואה מכל הכיוונים שיש מספיק שטחים פנויים. יש אזורים של בנייה צפופה, וביניהם המון שטחים פתוחים. ההרגשה שלי היא, שיש מספיק מקום לכולם. אפשר לחיות שם בשלום ובשלווה, ואפשר למצוא דרך לעשות את זה. פעם היה ביטוי נפוץ על המקומות שבהם יהודים לא הורשו לגור – קראו לזה 'יודען ריין'. אנחנו לעולם לא נשוב לזמנים שבהם נאסר על יהודים לגור במקומות מסוימים. זה פשוט לא שייך".

ויש מי שמנסה לומר כך היום?

"לומר שיהודים לא יכולים לחיות במקומות מסוימים בתוך המדינה שלהם? כן. זו לא השואה, אף אחד לא הורג כאן אף אחד, אבל אנחנו לא יכולים להשלים כשלא מאפשרים ליהודים לחיות בארץ המובטחת שלהם. זה לא אומר שהפלסטינים לא יכולים לחיות שם גם כן. הם יכולים. נוצרים, מוסלמים – כולם יכולים לגור ביהודה ושומרון. זה מקום גדול. אבל אי אפשר להחריג את היהודים ולאסור עליהם לגור במולדתם".

השמאל יטען שאלה שטחים שנכבשו במלחמת 'ששת הימים', ושקיים במקומות הללו משטר צבאי, ולכן האפשרות היחידה היא שהיהודים יפנו אותם.

"אני באמת לא מבין את זה", מתקומם פרידמן. "האמת היא, שעשינו המון עבודה על החוק (במסגרת ההכנות ל'תוכנית המאה' – א"א וי"פ). איני רוצה להתיש אתכם כעת בפרטים משפטיים, אבל מחלקת המדינה הושיבה הרבה עורכי דין ומשפטנים שעבדו על זה, והגיעו למסקנה שליהודים יש את הזכות להתיישב ביהודה ובשומרון. שוב, לא שלערבים אין זכות כזו, אבל ליהודים יש זכות להתגורר ביהודה ובשומרון. זה לא שהנוכחות שלהם שם היא לא חוקית, וחשוב להדגיש את זה לפני שאנחנו בכלל מתחילים לדבר".

אתה רואה פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני?

"אני חושב שהפתרון היחיד ליהודה ושומרון הוא פשוט לחכות עד שהפלסטינים יבחרו לעצמם מנהיגים שאכפת וחשוב להם יותר לדאוג להתפתחות ולשגשוג של העם הפלסטיני, למען העתיד של הקהילה שלהם, של הילדים והנכדים שלהם. מנהיגים שיוותרו על השנאה שירשו מהאבות והסבים שלהם. זה מה שאנחנו צריכים. יש הרבה מאוד פלסטינים, שכל מה שהם רוצים זה לחיות בשקט ובשלווה, שיהיו להם עסקים מצליחים, בתי ספר טובים, כמו כולם. זה מה שכולם רוצים, ואני חושב שאנחנו יכולים לספק להם את זה. מה שאנחנו לא יכולים לספק להם, ואני לא חושב שאף אחד יכול לספק את זה – זה את הרצון שלהם למנוע התיישבות של יהודים בארצם המובטחת. הדבר הזה חייב לרדת מהשולחן. ואם זה ירד מהשולחן, נוכל להתחיל לדבר…

"מה רוצים רוב האזרחים הפלסטינים? בתי ספר, מפעלים, בתי חולים, כבישים טובים יותר, תשתיות טובות יותר, עסקים טובים יותר, משכורות גבוהות יותר – הכל אפשרי. למדינת ישראל יש 44-43 אלף דולר תל"ג לנפש. תיקחו את כל הכלכלה הפורחת הזו ותחלקו אותה לפי מספר האזרחים במדינה, ואתם מקבלים 44 אלף דולרים. אצל הפלסטינים ביו"ש זה ארבעת אלפים דולרים. בעזה זה גם ארבעת אלפים. במצרים ובירדן – כנ"ל. עולה מכך שתושבי מדינת ישראל, היהודים והערבים, מכניסים פי אחד-עשר מהשכנים שלהם. למדינת ישראל יש הרבה מה לתרום, והסיבה היחידה לכך שהיא לא מצליחה לגדול עוד יותר – היא בגלל הנושא הפוליטי הזה.

"הבעיה היא, שלמנהיגים הפלסטינים הנוכחיים לא אכפת כל כך מהעם הפלסטיני. המנהיגים הפלסטינים מאוד עשירים, הם מרוויחים המון כסף, הם יוצאים למדינות ערב ומקבלים כספים רבים, אבל הם לא מעבירים אותם הלאה לאזרחים שלהם, אלא מחזיקים אותם בחשבונות בנק שווייצריים. אשתו של יאסר ערפאת, אתם יודעים, ממשיכה להתגורר בפריז.

"הפלסטינים זקוקים להנהגה טובה יותר, ומדינת ישראל תהיה חייבת להמתין עד שתקום אחת כזו. בינתיים היא תמשיך לפתח קשרים עם מדינות ערב אחרות, והנושא הפלסטיני יבוא על פתרונו ביום מן הימים. אני מאמין שזה יקרה, אבל לא בצורה שממשלת ביידן חושבת שזה יקרה. עם חמאס ועם עבאס כראש הממשלה הפלסטינית, אין סיכוי שזה יקרה. בעתיד השלום יוכל לשרור, אבל זה דורש שינוי בהנהגה".

הנהגה פלסטינית אדישה

ובחזרה לשחזורם של 'הסכמי אברהם'.

כמו כל מהלך משמעותי, לשם השלמת ההסכמים היה צורך ב'זמן הבשלה' ובאירועים שיכשירו את הקרקע. אחד האירועים הללו היה ההכרה האמריקאית בירושלים כבירתה של מדינת ישראל. "בהתחלה אנשים אמרו לנו שאנחנו נצית מלחמה אזורית. שהכרה בירושלים תגרום להרבה בעיות. אבל המציאות הייתה הפוכה לגמרי: הוכחנו לעולם הערבי שכאשר אנחנו מבטיחים משהו לידידים, אנחנו מקיימים. הוכחנו שאנחנו אמינים, שאפשר לסמוך עלינו.

"רוב העולם הערבי ביקש אז, שגם אם ירושלים תהיה הבירה היהודית, נהיה מחויבים להגנה על המסגדים. אמרנו להם שכמובן אף אחד לא יפריע לתפילות של המוסלמים, אבל עדיין בירת ישראל היא ירושלים. זה לא נתון לוויכוח. והם כיבדו את זה".

לפני שהוא שוטח את האירוע השני שהאיץ את תהליך הנורמליזציה, פרידמן משתף אותנו בתובנה שהוא נושא עימו מאז אותם ימים של טרום 'הסכמי אברהם'. "ביחס לרוב מדינות ערב, צריך לדעת דבר אחד: שיש להם מנהגים משלהם והיסטוריה משלהם. הם מכבדים את ההיסטוריה שלהם, והם מכבדים גם את ההיסטוריה של אחרים. הם ראו שארה"ב מכבדת את ההיסטוריה הקדומה של מדינת ישראל, אז הם אמרו: 'יופי, הם יוכלו להיות ידידים טובים שלנו, כמו שהם יכלו להיות ידידים טובים של מדינת ישראל'. והיינו שמחים להרחיב את הקשרים שלנו איתם".

וכאן, בשלב הזה, הוא פותח במונולוג ימני-אידיאולוגי צרוף. "דבר נוסף שעשינו כדי להכשיר את הקרקע לקראת כינון היחסים היה כשהצגנו את תוכנית 'הסכם המאה'. הרעיון היה להראות שיש דרך עבור מדינת ישראל והפלסטינים לסיים את העימות ביניהם. לפלסטינים יהיה את הכבוד שלהם – תהיה להם כלכלה, יהיו להם תשתיות, הם יוכלו לחיות חיים טובים, אבל הם לא יכולים לשלוט בביטחון של יהודה ושומרון, כי זה לא משחק. זה רציני. מדינת ישראל תצטרך לשלוט בביטחון, כי הפלסטינים לא יכולים לעשות את זה, אבל יהיו להם הזדמנויות שונות לחיות חיים הרבה יותר טובים. הפלסטינים פשוט קרעו את התוכנית הזו.

"בתגובה, מדינות ערב אמרו בשלב מסוים – 'עד כאן'. אנחנו לא יכולים לאהוב את הפלסטינים יותר משהם אוהבים את עצמם. אנחנו לא יכולים להיות יותר פרו-פלסטינים ממחמוד עבאס. אם אפילו הוא עצמו לא מוכן לדבר על משהו שיכול להפוך את העם שלו למאושר יותר, בריא יותר, עשיר יותר – אז אנחנו לא יכולים לדחוף את זה עוד. גם אנחנו צריכים ללכת עם האינטרסים שלנו. כל זה פתח את הדרך לכל הקשרים האלה שנוצרו בסופו של דבר בין מדינת ישראל למדינות ערב".

ההסכמים האלה, כך הוא סבור, יצרו קשרים מאוד חזקים ויציבים בין המדינות. גם כשמעלים את האפשרות שהם מתרופפים מעט עם עזיבת ממשל טראמפ, פרידמן דבק בעמדתו שמדובר בקשרים אמיצים ואיתנים. "גם אחרי מבצע 'שומר החומות' שהיה בקיץ בעזה", הוא אומר, "הלכתי לבקר את שרי החוץ של האמירויות ובחריין, ושאלתי אותם מה קורה עכשיו אחרי המלחמה. הם אמרו לי שזה מאה אחוז, הכל עדיין עובד. אלה קשרים מאוד חשובים, ואני חושב שהם רק ילכו ויתפתחו".

התחושה במהלך מבצע 'שומר החומות' הייתה שהשיח העולמי לא השתנה. הוא לא הושפע במיוחד מכך שכיום מדינת ישראל היא בעלת ברית של מדינות ערביות.

"זה לא מדויק, ואסביר מדוע. כפי שאמרתי, אחרי המבצע ביקרתי את שרי החוץ של האמירויות ושל בחריין, ושאלתי אותם אם יש איזה שינוי בגלל המלחמה. הייתי סקרן. אמרתי להם שזה היה בלתי נמנע – זה אמור היה לקרות, כי העימות בעזה, המתח – מתעורר כל שנה. לפעמים גם כמה פעמים בשנה. וכשהוא מתעורר, הדיווחים באזור המפרץ הם לא נעימים. אם זה ערוץ 'אל-ג'זירה' ואם זה האחרים – זה לא בשליטה. אז אנשים יכעסו על מדינת ישראל. שאלתי אותם מה עושים ואיך מתמודדים עם זה. הם אמרו שזו לא בעיה בכלל. 'עברנו את האתגר בלי שום פגע', זה מה שהם אמרו. אני חושב שההסכם הזה יותר גדול מאנשים וממדינות. זה מתחיל להתקדם חזק בכל האוכלוסיות שבשני הצדדים".

ההחמצה הסעודית

אנחנו עוברים לדבר על ההיבט האישי בחייו של דייוויד פרידמן, האיש שייזכר בהיסטוריה כאחד האישים החשובים ביותר שפעלו והשיגו למען העם היהודי – בהכרה האמריקאית בירושלים, בהכרה ברמת הגולן, בהעברת השגרירות האמריקאית לירושלים, בכינון 'הסכמי אברהם' ההיסטוריים ובהתייצבות הבלתי מעורערת לצד מדינת ישראל בזירה הבין-לאומית.

בתפקידך כשגריר ארצות הברית במדינת ישראל אתה רואה את הפסגה של חייך?

"בוודאי. אין ספק שזה היה השיא, ואני תמיד אומר שהכל היה השגחה פרטית. הכל בידי שמים".

ארבע שנים הוא מילא את תפקידו והביא הישגים בקנה מידה היסטורי. הוא היה בדרך להמשיך את הפעילות הענפה ולקדם הסכם שלום נוסף, אך המשימה נגדעה באיבה. אבל על אף שהוא נאלץ לוותר על התפקיד היוקרתי עם חילופי הממשל בארה"ב, הוא אינו חדל לרגע מפעילותו. בימים אלה הוא פתח את 'מרכז פרידמן לשלום מתוך עוצמה', שיפעל מירושלים להרחבתם של 'הסכמי אברהם' וקידום השלום והשגשוג במזרח התיכון.

מה המטרה של המרכז החדש?

"הרעיון של המרכז – 'מרכז פרידמן' – הוא לקדם את 'הסכמי אברהם' והקשרים שהם יצרו, ובסופו של דבר להביא סוף לעימות הערבי-ישראלי. זה נראה בלתי אפשרי, אבל התקדמנו המון והייתי רוצה להמשיך את זה. זה לא חייב תמיד להיות באמצעות הממשלות. זה יכול להיות גם דרך הסקטור הפרטי, ויש לנו כמה כיווני גישה: הראשון, ועליו דיברתי בכנס הפתיחה של המרכז, היה הטענה השקרית שמדינת ישראל אינה מכבדת את מנהגי הדת המוסלמיים. וכאן אנחנו חוזרים לחברון של 1929 (תרפ"ט).

"מאז, כולל בזמנים שבהם הייתי השגריר, היו כל כך הרבה עימותים סביב הטענה שעל המוסלמים נאסר להתפלל במסגדים, וכולנו יודעים שזה לא נכון. אנחנו יודעים שהרבה רבנים אוסרים עליית יהודים להר הבית, והעם נשמע להם. גם אלה שעולים (בניגוד לפסק הרבנים – א"א, י"פ) בוודאי לא נכנסים לתוך המסגדים. כך שמדינת ישראל אינה מקבלת את הקרדיט על כך בעולם המוסלמי. העם הערבי לא מבין שמדינת ישראל מכבדת את המוסלמים, וכמעט בלתי אפשרי להגיד את זה בתקשורת, כי התקשורת היא כמו כת. הפתרון הוא להביא מוסלמים לירושלים, לכל המדינה, ולהראות להם איך מדינת ישראל מכבדת את המוסלמים, וכל מה שהיא עושה כדי לכבד את העולם המוסלמי. אני חושב שזה מאוד יעזור לטפח את הקשרים. זה הדבר הראשון שהמרכז יקדם".

כלומר, לייצר הסברה אפקטיבית ולעורר שיח תקשורתי שונה.

"כן, אבל שזה יהיה עם תיירות. שאנשים יבואו ויבקרו, וכך יראו וילמדו להכיר טוב יותר את מדינת ישראל. רוב העולם לא מכיר את מדינת ישראל בכלל. הם יודעים מה שהם קוראים, והם קוראים דברים שאינם הוגנים כלפי מדינת ישראל. זה חשוב מאוד.

"כמובן, אנחנו פועלים גם כדי להגביר את ההסברה, שהעולם יבין את זכות העם היהודי לחיות ביהודה ושומרון. הזכות לחיות בכל מקום בירושלים. הזכות והחשיבות שיש באי-חלוקת ירושלים. אנחנו עובדים על כל הנושאים האלה, בעיקר בשקט, אבל יש לנו גם הזדמנויות – במיוחד בזכות שיש לי הרבה קשרים עם מנהיגי העולם, מנהיגים יהודים ועם גורמים בתקשורת. האנשים הללו מנסים לנצל את זה כדי לקדם את הנושאים האלה ולהגביר את השתדלנות.

כבר הרבה שנים מנסים להסביר לעולם את עמדת המדינה, אבל העולם לא רוצה לשמוע.

"זה נכון, אבל מה שעכשיו השתנה זה שכעת ההסברה יכולה לבוא יותר בקלות בגלל 'הסכמי אברהם'. המבט החיובי יכול לבוא ממצרים, מאבו-דאבי, מבחריין, ממרוקו. זה יכול לבוא בקלות, וצריך לתפוס את ההזדמנות ולהביא כמה שיותר תיירים לארץ, כדי שיכירו אותה ויתרשמו ממנה ללא מתווכים".

אתה מרגיש – אנחנו שואלים אותו – שהמסע האישי שלך נקטע באמצע העבודה?

"כן, וזה חבל. היו עוד תוכניות להמשך".

מה הייתה התוכנית הבאה שלך כשגריר?

"אם הנשיא טראמפ היה ממשיך לקדנציה נוספת, הדבר הראשון היה לעשות הסכם שלום בין מדינת ישראל לסעודיה. אם היינו עושים את הסכם השלום עם סעודיה, הרבה יותר עמים היו באים עם אותה צורת חשיבה".

אתה חושב שאפשרי לעשות הסכם שלום עם סעודיה?

"אני בטוח שזה אפשרי. אמנם לא השתתפתי בדיונים שהתנהלו עם סעודיה בתקופתי, אבל היו כאלה. בוודאות, אם טראמפ היה נבחר לכהונה נוספת, הסכם השלום עם סעודיה היה קורה".

'מגיע לו פרס נובל'

אתה סבור שהתקשורת האמריקאית עשתה לטראמפ עוול?

"אני חושב שהיא עשתה לו עוול גדול. אני מביט על זה כך: אם אדם היה נכנס במהלך שנת 2017 (תשע"ז) לתרדמת למשך ארבע שנים, והיה מתעורר בתשפ"א – מה הוא היה רואה? בארבע השנים שעברו התחזק השלום בעולם, הכלכלה בסדר, הצבא חזק, מדינת ישראל חזקה, ירושלים היא הבירה של מדינת ישראל, הגולן הוא חלק אינטגרלי מהמדינה, 'הסכמי אברהם' נחתמו. אדם כזה היה בוודאי שואל: 'מי היה הנשיא בארבע השנים הללו? הוא עשה דברים נפלאים!'"

אתה רואה בטראמפ מועמד לפרס נובל לשלום?

"אין ספק שמגיע לו לקבל את פרס נובל לשלום. הבעיה היא התקשורת, שהייתה נגדו מהיום הראשון".

היה גם נגיף הקורונה. נעשו סביבו טעויות שעלו לטראמפ ביוקר.

"נכון, הייתה קורונה. יכול להיות שהייתה אפשרות להתייחס לקורונה אחרת, אבל אף אחד לא חשב שזה ייקח כמעט שנתיים. ועדיין לא עברנו את זה. האם חלק מהדברים בקורונה היו טעות? ייתכן. אני אישית חושב שאין ספק שבלי הקורונה – טראמפ היה מנצח בבחירות השניות מול ביידן".

הייתה אפילו נימה קלה של זלזול בפנדמיה.

"אירוע כמו הקורונה זה דבר שקורה פעם במאה שנה, ולכן אי אפשר ללכת לספרייה ולקרוא כיצד להתמודד עם המגפה. זה דבר לא צפוי. בסופו של דבר, טראמפ הביא את החיסון והוא לא מקבל שום קרדיט על זה".

יוצא לך לשוחח עם טראמפ בתקופה הנוכחית?

"הייתי בקשר איתו באביב האחרון. הפקנו תיעוד מוסרט על 'הסכמי אברהם' והייתי אצלו בבית בפאלם-ביץ', שם ערכתי איתו ריאיון במשך למעלה משעה. אני חושב שזו הייתה הפעם האחרונה שהיינו פיזית ביחד. מאז, דיברתי איתו עוד כמה פעמים".

ובשיחות שלכם אתה רואה נחישות לחזור לבית הלבן בעוד שלוש שנים?

"אני באמת לא יודע. הוא חושב שהוא יהיה מנהיג הרבה יותר טוב מביידן. הוא בטוח בזה. מה הוא יעשה עם המחשבות הללו? אני לא יודע. נצטרך לחכות ולראות".

נשיא שחוזר אחרי הפסקה של ארבע שנים, זה כמעט תקדימי.

"הייתה פעם אחת כזאת בהיסטוריה של ארצות הברית, במקרה של הנשיא גרובר קליבלנד".

במילים אחרות, אם טראמפ יחזור לארבע שנים נוספות לאחר ההפסד בבחירות האחרונות לבית הלבן, הוא יהיה הנשיא הרפובליקני הראשון שיצבור הישג כזה.

אם טראמפ יחליט שלא להתמודד, מי לדעתך ראוי להמשיך את המדיניות שלו כנשיא מתוך האנשים שהכרת בממשל ההוא?

"איני רוצה להצביע על איש אחד או אישה אחת, אבל אני יכול לומר שכל הצוות שלנו היה מורכב מאנשים מתאימים ונפלאים. מייק פומפאו, ניקי היילי, מייק פנס – כולם אנשים ראויים. זו לא הייתה סתם קבוצה של אנשים שרק יישמו את המדיניות של הנשיא. הם היו שם באותה סברה, עם אותה אידאולוגיה".

• • •

כמי שמכיר היטב את יהדות ארה"ב, ביקשנו מדייוויד פרידמן להתייחס מנקודת מבטו לקונפליקט הבא.

ישנה טענה, שעולה לא פעם בתקשורת, הגורסת שיהדות ארצות הברית היא ליברלית ושמאלנית בהשקפתה. היא נגד יהודה ושומרון ונגד ההתיישבות. אתה חושב שזה נכון?

"זה קצת נכון, אבל אסור להכליל. יש יהודים שאינם דתיים בכלל והם ימניים בכל הקשור למדינת ישראל, אבל זה לא פשוט. בגדול, היית חושב שיהודים שומרי תורה ומצוות יהיה להם אכפת מאוד מחברון, ירושלים, בית א-ל. אתם יודעים, אברהם אבינו רכש את חברון בכסף מלא, דוד המלך קנה את ירושלים, סיפור החלום של סולם יעקב היה בבית א-ל. הייתם חושבים שיהיה להם חשוב שמדינת ישראל תמשיך להחזיק בשליטה במקומות האלה, ושהיא לא תחלק אותם. לפעמים אתה רואה את היהודים הדתיים האלה, שאכפת להם מאוד מהיהדות, אבל פחות אכפת להם מהנושא הזה – וזה מאכזב. אני לא ממש מבין למה. בסופו של דבר הייתי רק שגריר, אני לא רב".

בשיח הקבוע הזה מתעלמים מציבור אורתודוקסי ענק, שהוא ברובו ימני ואוהב את ההתיישבות. בבית הלבן של טראמפ ראינו יהודים אורתודוקסים.

"אני לא חושב שזה בגלל שהם אורתודוקסים, כמו בגלל שהם היו ימניים והתפיסה שלהם הייתה ימנית כמו הנשיא לשעבר עצמו".

אנחנו זוכרים את רם עמנואל, יהודי מהזרם הרפורמי, שהיה הדמות הכי אקטיבית נגד מדינת ישראל בממשל אובמה.

"האמת היא, שישנם אורתודוקסים שהם לא כל כך ימניים, ויש רפורמים שהם קצת יותר ימניים. זה כמו סלט ישראלי".

• • •

לפני שאנו נפרדים, אי אפשר שלא להעלות את היחסים האישיים של פרידמן עם ראש הממשלה לשעבר נתניהו. אף על פי שהוא מכבד את הממשלה שקמה במדינת ישראל, הפרטנר שלו לשורת ההישגים ההיסטוריים שנרשמו על שמו – היה ונשאר ראש הממשלה לשעבר נתניהו.

אתה עדיין בקשר עם ביבי?

"אנחנו חברים מאוד טובים", הוא אומר. "יש לנו קשר ואני מאוד מכבד אותו. מה שראיתי אצלו, זה שהוא לא רק מנהיג חזק, אלא גם אדם מאוד משכיל. מבחינה היסטורית הוא עשה המון טוב למדינת ישראל. אני חושב, שאפילו חברי הכנסת והפוליטיקאים שהיו נגדו, הרבה מהם מאוד מעריכים אותו ויודעים שהוא עשה הרבה טוב עבור מדינת ישראל. אני לא מכיר אף אחד שחושב שהוא לא עשה משהו טוב".

לסיום, איזה טיפ היית נותן לטום ניידס, מי שאמור להחליף אותך כשגריר האמריקאי הבא?

"אני לא מכיר אותו, אבל הטיפ שאני יכול לתת לו הוא שיכבד את הזכות של מדינת ישראל להחליט בעצמה מה הכי טוב בשבילה. זו מדינה בת 73 שנים. אחרי 73 שנים, בהחלט הגיעה העת לתת לה עצמאות".

אתה חולם לחזור יום אחד לתפקיד?

"לחלום זה תמיד טוב. אבל כבר אמרתי, הכל בידי שמים".

• • •

רוח ירושלמית צלולה טופחת על הפנים שעה שדייוויד פרידמן מלווה אותנו החוצה. וכשאנו נפרדים, אנו מתקשים להאמין שהיהודי היקר הזה כבר איננו השגריר המכהן של ארצות הברית. אף על פי שהיה רק ארבע שנים בתפקיד, ההישגים הרבים שהוא הביא הן למדינת ישראל והן לארצות-הברית מותירים תחושה שמדובר בשגריר שכיהן בתפקיד עשרות שנים. התרומה המדינית שלו לעם היהודי היא מהחשובות ביותר שהיו בעידן הנוכחי.

מי יודע, אולי הוא עוד יחזור – – –